נוריתE
|
לפני 21 שנים •
25 באפר׳ 2003
"דליריום"
הוא שוכב,כמו ישן
לא רואה את אילו סביבו לפידים בוערים שמי לייל אפלים היא לא חשב לקחת דבר איתו כי לא התכונן למותו. והיא מאחור, מאחורי הקלעים לבושה כמו כלה ביום שימחתה וחברותיה מקיפות בקול דינדון פעמון מתכוננת לרגע אחרון היא מובלת אליו מוקפה שושבינות מנגינה עגומה נישאת מאי שם היא נשכבת לצידו בתוך ארונו מחבקת אותו לוחשת לו שם ...אדוני אהובי, בחיי במותך תמיד הייתי ואשאר לצידך לפידים נישאים אל חלל האוויר מדליקים את העץ, הרווי בישמנים היא עוצמת עיניה נושקת אותו אדוני אשאר לצידך לתמיד להבה נישאת שורפת הכל מנגינה נישאת, שירת רננים בחייו ומותו היא תמיד לצידו אהובתו גאוות אדון אדונים.... |
|
|
| ידיים קשורות לרווחה(נשלט) |
לפני 20 שנים •
2 במאי 2003
וואו
זה היה חזק!
אני קראתי אותו פעמיים ורק אז קלטתי את השירה היא אכן נשארה איתו עד הסוף. משהו שכדאי להיזהר בו זה הדקדוק. במשפט הרביעי בפיסקה הראשונה, לא ברור אם התכוונת שהיא לא לקחה משהו איתה או שהוא לא לקח משהו איתו. יש לך כתיבה מאוד ציורית גם אם לפעמים היא לא מובנת. מקווה לשמוע עוד ממך. |
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 20 שנים •
2 במאי 2003
הוא לא חשב לקחת דבר איתו
חזק מאוד,עצוב ונוגע ללב.
ויש עוד הרבה שירים נפלאים באתר שלה. ואחד שאהוב עלי במיוחד,שנקרא:  
|
|
|
פולו
|
לפני 20 שנים •
10 במאי 2003
מרגש מאוד
|
|
|