סיפור כזה מוזר

סיפור כזה מוזר

infinite​(נשלטת) • 9 ביולי 2005

הבוסית שלי בעבודה אמרה "עד שאת לא מסיימת את זה את לא הולכת הביתה חומד"...וכבר שש וחצי אם אני לא יוצאת עכשיו אין מצב שאני מספיקה להגיע למרכז למפגש האינטימי עם האקס המיתולוגי שלי שכבר חודש אני מחכה רק לקשור אותו למיטה להגיד לו את הכל ואז ללכת . האמת קצת שמחתי שהבוסית שלי סתם לא רוצה להישאר לבד פה במשרד היום (: , שמחה פנימית כזו שעלתה בי...פשוט דבר ראשון אני מכירה את עצמי ובטח איך שאני אגיע הוא ידפוק איזה יין ופרחים ואיך שאני אראה את זה אני כבר לא אהיה מגעילה כמו שרציתי (טוב אולי קצת ,אבל לא כמו שרציתי ) וסתם אצא משם בתחושת פיספוס קלה ודבר שני זה שוואלה הבוסית דלוקה עליי וזה מתחיל להיות משעשע כי אני מתחילה להרגיש את הסכנה באוויר שעוד שנייה היא תוציא את הרגל עם הנעל העצבנית שלה ותשים לי על השולחן בנחישות ככה על המסמכים ותגיד "עד שאת לא מסיימת את זה את לא הולכת הביתה הבנת זונה ?" אלוהים אני סוטה. גמרתי .כאילו..סיימתי יא בוסית גדולה פשוט תודי שאת חמה על התחת שלי . "מה כבר סיימת ? זה היה מהר..." היא אמרה בקול תמהוני . "טוב אז רק תעשי טובה ותשטפי את הכוסות שלך ,המנקה כבר מתלונן שאת עושה פה הכי בלגן ומשאירה את הכל אחריך . אה ותגיעי מוקדם מחר"...חיחי תיכף אני אעשה לך טובה . שיגיד תודה המנקה מה זה אני משאירה אני עושה לו שתהיה לו עבודה אחרת לא צריך מנקה ,לא ?
"אם את רוצה אני נוסעת לכיוון הכרמל אוכל לתת לך טרמפ"
לא תודה . לא יודעת התפדחתי שהיא תראה באיזה חור אני גרה .
"יללה ביי" אמרתי כמו שלוחית ויצאתי . שבע וחצי בערב אני לא ממהרת לשום מקום. אין לי משפחה באיזור אין לי בעל וילדים אין לי כלב ולא פליפינית ,אימא לא מחכה לי בחלון וחוץ מהמסיבות הגדושות שתייה ואהבה חופשית אין לי התחייבויות . הכי טוב ככה .
אבל לאחרונה משהו התחיל לכרסם לי בפנים . הפלירטים הסתמיים ,האנשים שבאים להראות את עצמם ,להשמיע את אמירותיהם , החברים שמחלקים את אותן הנשיקות לכולם , אותן הנשיקות כל פעם שזה התחיל להיות מן טקס נשיקות כזה, לא יודעת משהו צבוע היה באורך החיים הזה ,כשלא אוהבים ולא מחוייבים לכלום .בפנים זה תמיד הפריע לי ותמיד חיפשתי משהו אחר , אבל בגלל שזה קל ולא דורש מאמצים תמיד התעלמתי מהמצפון הזה בפנים שגירד לי את הלב. כשהיינו ילדים היינו אלופים בפריצות קטנות אני והוא וככה היינו מבלים את הלילה שלנו . האמת שקצת התגעגעתי לתקופה הזו כי היא היתה מלאה בריגוש ולא משעממת כמו עכשיו כי בחיי אני לא בנוייה לחיים של סטנדרט אבל אחרי פעם אחרונה שנתפסנו מאז גם נפרדנו , החלטתי לוותר על הבילוי המפוקפק הזה . הספיק לי שנתיים בכלא והבוסית אגב שנדלקה עליי כנראה מהתחלה היא היחידה שלקחה אותי לעבודה . החבר שלי התיישב ,התביית , נהיה כולו סטייל ופוזה ואיכשהו הבנתי שגם זה היה ...סתם .
הגעתי הביתה ,העפתי את הנעליים לטיזזזי ,הורדתי את הבגדים , הדלקתי טלוויזיה כדי לא להרגיש כל כך לבד והתישבתי ליד המחשב לחפש אני לא יודעת מה.
כעבור שנייה קמתי . ניגשתי למקרר והוצאתי בירה (כי זה מה שהיה במקרר חוץ משני תפוזים) וחזרתי למחשב . חיפשתי בגוגל כל מיני "מכות". עלו לי אתרי זבל של היאבקות . טוב נכנסתי. בהתחלה היו כל מיני שוורצנגרים גדולים עמוסי סטירואידים . משעמם. פתאום עלה לי אתר של היאבקות בעירום של גברים ונשים . נעצרתי עליו ובהיתי. משהו התעורר לי בפנים, כאילו הייתי מתה שמישהי כזו גדולה תכניס לי מכות אבל אני אכניס לה גם , שתקרע לי את הבגדים ותשאיר אותי ערומה על הרצפה מותשת ורואה רק את הרגליים שלה ולא מצליחה לקום ,שתמשיך לקרוע אותי ולחנוק עד שאני אתפתל ואבכה ואחשוב על להיכנע .אולי.
פאק על איזה דברים אני חושבת . יצאתי משם והתחלתי לחפש כל מיני "סאדו" . נרשמתי לאיזה אתר בכינוי "פושעת" ונכנסתי לצ'ט. ישר עלה לי שם אחד "האדון שלך" ועוד אחד "מחפש שפחה" ועוד איזה כמה שלא עניתי להם לא יודעת למה . נתפסה לי העין על כינוי "מכה על חטא" שדווקא היחיד שלא דיבר איתי. פניתי אליו ב"היי" הססני. "היי" הוא ענה . זהו . אז חיפשתי עוד משהו חכם להגיד "אתה מאיפה?" נפלט לי כזה משפט מטומטם גמור. "אני מכאן ואני בחורה (: " - "הוא" ענה לי . אוופס. "אהה , אני דווקא לא מכאן." המשכתי עם הטמטום שלי. "כן, אני רואה .את בטח משם." היא ענתה . צחקתי . היא שלחה חייכן צוחק. איך ידעה שאני צוחקת ?
"בא לי להיאבק עם מישהי" אמרתי פתאום
"בהצלחה" היא רשמה. "מה לא בא לך להיאבק איתי?" שאלתי . "תשמעי, את נכנסת לחפש פה מה שאת רוצה שזה מישהי להתאבק איתה , אני מאחלת לך כמובן למצוא את מה שאת רוצה וזהו"
"לא לא ,אני לא ממש מחפשת את זה ,סתם שאלתי. מה את רוצה?"
"מה אני רוצה?? את זו שקראת לי" היא ענתה. נעלבתי והתבלבלתי קצת וגם לא ידעתי מה לענות . היא יצאה. פתאום ממש התבאסתי שהיא יצאה. הדלקתי סיגריה . כעבור כמה דקות משעממות היא פתאום נכנסה שוב . ישר קפצתי ורשמתי לה "אז בבקשה תגידי לי מה את רוצה, אם בא לך משהו או אם את מחפשת משהו ,לזה התכוונתי"
"אהה ,אוקיי. ואת תעשי מה שאני רוצה? "
"כן" .
"כל מה שאני רוצה?"
"כן ,כל מה שאת רוצה"
"את בטוחה במה שאת אומרת?" פתאום התחלתי קצת לפחד ,מה זה כבר יכול להיות ..
"כן , בטוחה"
"אז קודם כל תעני לי בכן גבירתי כי אני לא מהחבר'ה שלך, ברור ?"
"כן...גבירתי" עניתי ונמרח לי חיוך על הפרצוף .
"מה את מחייכת יא זבל" פתאום היא רשמה וחטפתי צמרמורת בכל הגוף ...אמא'לה אני בכלל לא יודעת מי זה ,אולי סתם אחד שעוקב אחריי או אפילו השכן המוזר שלי או...
"אני רואה הכל (:" היא רשמה –"אם באמת את רוצה ,תתקשרי אליי" ונתנה לי את המספר . מייד התקשרתי כי רק רציתי לשמוע שזה לא איזה אחד דפוק שעוקב אחריי ."הלו" ענה לי קול נשי ,סמכותי . נרגעתי. היא ישר נגשה לעניין , נתנה לי כתובת להגיע ושעה ואמרה לחכות לה מחוץ לדלת . "אה , כשאת מחכה , על ארבע , תשארי עם תחתון וכיסוי עיניים וחסר לך להציץ." אוקיי זה מאתגר...אהבתי את הרעיון שהשכנים שלה ייראו אותי ככה ,זה עשה לי את זה . דהרתי למקלחת לבשתי תחתון סקסי , לא שמתי חזייה רק גופייה וג'ינס ויצאתי ברגל כי זה היה ממש קרוב אליי. כשעליתי במדרגות הלב שלי התחיל להיות במצב קפיצי...מזמן לא הייתי לחוצה ככה והתרגשתי בטירוף . הגעתי לדלת והבטתי . לא היה כתוב "כאן גרים באושר.." וכאלה . לא היה כתוב כלום. מוזר. התפשטתי ,קצת מסתכלת מסביב וקצת מהססת . הוצאתי מהתיק "כיסוי עיניים" שחור שאירגנתי ושמתי קצת קורעת את השיער מאחורה .בהתחלה חשבתי לרמות והשארתי אותו ככה שיכולתי לראות קצת . עלה לי הקול שלה "חסר לך להציץ..." כמו איזה מצפון. קשרתי את הכיסוי הדוק .
לא ראיתי נאדה . דפקתי בדלת מהר. לא פתחו . התחלתי לפחד. דפקתי עוד פעם. היא נפתחה כעבור שתי דקות וריח בושם נעים ונשי נדף לי בפנים. "היי" היא אמרה ואחזה בפניי ,מלטפת אותם מעט ,כאילו מנסה להבין ממה אני עשויה ,זה היה קצת מוזר, אבל נעים. היא ליטפה את שיערי ופתאום משכה בו חזק כלפי מטה מורידה אותי לרצפה . חשבתי שאני אפול ,אוטומטית תפסתי לה את היד וחטפתי חבטה .התקפלתי על הרצפה ,לא ראיתי כלום . "רצית להיאבק ,לא ? אמרתי לך לחכות על ארבע , את לא מקשיבה ,אני לא מבינה ,זה כל כך קשה או שזה מטמטום ?" היא אמרה את זה והמכה עוד כאבה לי , אין מצב שאני בוכה בגלל זה .
היא תפסה בפניי והחטיפה לי סתירה. "כשאני שואלת אותך את צריכה לענות ,ברור ,זונה?"
"כן ברור..גבירתי"
"יפה. קומי .אני מובילה אותך לאן שצריך. את נשארת עם הכיסוי כל זמן שאני אגיד לך. האם זה ברור או שאת צריכה עוד סטירה?"
"ברור גבירתי." חטפתי עוד סטירה מצלצלת .
"היית צריכה לענות "גבירתי ,ברור ,אך אם רצונך לתת לי עוד סטירה תודה " כמעט בכיתי אבל התאפקתי "כן תודה גבירתי" . הרגשתי צליל של חפץ מתכתי ועד משהו . רעדתי. "יש בך משהו מתנשא ,משהו ציני ,אני אוהבת לראות אנשים כמוך בוכים באמת" היא אמרה והידקה לי מצבטי מתכת עצבניים על הפטמות . גנחתי מכאב חד בהתחלה כמעט בלתי נסבל , בתנועה לא רצונית הידיים שלי ניסו להגיע לפמטות הכואבות לרכך את זה איכשהו . היא תפסה לי בגרון משעינה אותי על הקיר ונשענת עליי ,על הפטמות בכוונה בכל הכח ,נחנקתי סובבתי את הראש להשתחרר מזה אך היא חנקה יותר חזק . הסתובב לי הראש . "אם תעשי מה שאני אאמר לך כמו שאמרת אני לא אצטרך להקשות לך על הכאב, ברור?" "כ..כ..כן...גבירתי..." נחנקתי. היא הורידה את האחיזת חנק שלה ושמה לי קולר עם שרשרת , מובילה אותי למעלה בכיוון המדרגות . עליתי בזהירות אחריה , החזה כאב לי ...שמעתי דלת נפתחת ופתאום הרגשתי עליי רוח קרה ודיי חזקה והבנתי שאנחנו בגג. פאק היא הולכת לזרוק אותי מהגג...עלה לי פתאום...מסביב היו מלא בתים ותיארתי לעצמי איך כולם בוהים בחלונות ,מעין מופע מוזר שלנו ותמיד פומבי עשה לי את זה אבל עכשיו זה היה מגרה ומפחיד כאחד. היא הורידה אותי לרצפה ,דווקא בזהירות .נתקלתי במגף . הפטמות כאבו לי. תפסתי את המגף בשיניי ונסחפתי...ליקקתי אותו בטירוף ,זה הרגיע אותי ופתאום היה כל כך טבעי...היא לא עצרה אותי. משהו עבר על ישבני , בהתחלה בעדינות אך קצת קפצתי ,לא ידעתי מה זה . משהו דק...שמעתי את הצליל של זה מונף באוויר כמו חרב סמוראי תפסתי לה את הרגל מהפחד וחטפתי "את זה" בישבן ,כאב חד . נאנקתי . "תלקקי אותו" היא אמרה "תלקקי את הקין שלי שיהיה רטוב ,אני רוצה לראות אותך סובלת" ודחפה לי אותו בפה. ליקקתי עד שהיא הוציאה אותו והחלה להצליף בי בקצב מתגבר. זה כאב מאד. התפתלתי אבל היא לא הפסיקה . לא היה לי איפה להתחבא מזה ככל שזזתי יותר ככה היא הצליפה יותר...רציתי להתחנן שתפסיק אך לא יכולתי ,משהו ממכר היה בכאב הזה , רציתי להמשיך להתפתל כאילו חיכיתי לזה כל הזמן ,רציתי שלא יהיה לי לאן לברוח ..
היא הפסיקה לרגע , שמעתי את צעדיה מאחוריי . ידה נגעה בי קלות , ליטוף קל ומרגיע ,אך מהר מאד היא החלה להצליף בי בשוט ,הרגשתי את הזנבות שלו מלטפים אותי ואז חטפתי אותו חזק . כשלא יכולתי יותר התרוממתי אך היא כאילו חיכתה לזה ,תפסה בשיערי והחלה להצליף על החזה עם המצבטים . יבבתי ורעדתי ,היא המשיכה ,אז התקפלתי בחזרה . כשהתקפלתי היא דרכה לי עם הרגל על הראש והמשיכה להצליף בגב ובתחת ,לכל מקום בגוף שלי היה שימוש . "כן ,תסבלי , איזה כיף לי" היא אמרה .התמוטטתי על הרצפה וראיתי שחור (לא רק בגלל הכיסוי) .הרגשתי בגופה לידי ורציתי לגעת ,להרגיש אותה ,כאב לי. היא הורידה לי את התחתון קצת ונגעה בי ."את רטובה כמו חייה" היא אמרה ,ממשיכה לגעת בי ואני התפתלתי כי באמת הייתי מחורמנת לגמרי , גנחתי . בחיים לא היה לי דבר כזה ,הלכתי לגמור רק מהכאב. היא ליקקה לי את הפטמות והורידה את המצבטים מתעלמת מהיבבות שלי . "טוב ,זה מספיק להיום ,בפעם הבאה זה יהיה הרבה יותר מזה ,תתכונני" . רציתי עוד. רציתי עוד וזהו. היא נישקה אותי ,כל כך בחום ונבלעתי בנשיקה שלה. רציתי לגרום לה גם להרגיש טוב..."אני רוצה לענג אותך גבירתי.." אמרתי . "לא היום . אני רוצה שתשארי פה עד שאני הולכת. כשאת שומעת את הדלת של הגג נסגרת ,אני מרשה לך להוריד את הכיסוי , להתלבש ולעוף מפה. אגב, כולם בוהים בחלונות" היא צחקה . צחקתי חזרה אך הרגשתי מוזר...רציתי להוריד את הכיסוי ולראות אותה סוף סוף..."גבירתי אני רוצה לראות אותך ,בבקשה.." "זה מספיק שאני רואה אותך ואת נראית הרבה יותר כנועה מקודם ,זה נחמד." היא אמרה ויצאה. נשארתי על הרצפה ,לבד על הגג...הורדתי את הכיסוי. הראש הסתחרר לי לגמרי. הייתי באמצע הגג. חטפתי קצת פחד גבהים אבל נרגעתי . התלבשתי , לקחתי את התיק שלי שהיא הביאה לי כנראה...חייכתי לעצמי. ירדתי במדרגות ועוד הסתכלתי קצת על הדלת...והלכתי הביתה...מאז חיכיתי לה. כעבור שבוע היא פנתה אליי שוב. כל פעם נפגשנו באותו המקום ותמיד הייתי עם הכיסוי ,כל הזמן על הגג. כמה פעמים נשמעו שריקות מהבתים ,אפילו מחיאות כפיים שמעתי פעם תוך כדי ההצלפות . שבוע אחד , פתאום הרגשתי יום אחד שהיא חסרה לי. ממש . עד בכי. הפרתי את ההוראה לא לפנות אליה עד שהיא לא פונה אליי והתקשרתי. היא ענתה. אמרתי לה "גבירתי ,אני מצטערת .אני פשוט חייבת לראות אותך , כמו שאת , אני לא ראיתי אותך אף פעם, בבקשה"
"אם כך, אנחנו לא נפגש יותר" היא אמרה. נפלתי. "אבל..למה??" "כי זה צריך להיות בתנאים שלי, לא שלך. אינך צריכה לראות אותי. את לא סומכת עליי ?" "סומכת עלייך בעיניים עצומות". עניתי. "אם כך ,למה לך לראות ?" לא ידעתי מה לענות. מה אני אף פעם לא אראה אותה, אף פעם לא אדע איך היא נראית, אף פעם לא אוכל לחבק אותה באמת ? היא ניתקה . בכיתי. הרגשתי שאני...אוהבת...למחרת היא פנתה אליי. "תבואי כרגיל ,עם הכיסוי, תחכי לי כרגיל" היא נשמעה כועסת. בדלת היא לא שמה לי את הקולר. משהו החל לצרוב לי בפנים ,יותר גרוע מכל הצלפה. ניסיתי כל הזמן להידבק אליה , לגופה , להרגיש אותה . ורק הבד של השמלה שלה והריח הם אלה שהגיעו לידיי , כאילו היתה צל חמקמק שניסיתי לתפוס ולא ראיתי מעולם...תחושה מוזרה עלתה בי ,שהיא בכלל לא קיימת ,שהמצאתי אותה לעצמי ,שאני חולמת...בגג נשארתי על הרצפה. היא קשרה את ידיי ורגליי פורסת את גופי לפניה והתישבה עליי . לא יכולתי לגעת בה , רק נישקתי אותה כל פעם שיכולתי . השעווה החמה התפזרה על גופי שורפת אותי ומחרמנת ובכוס היא דחפה לי ויברטור חשמלי ,זה כאב. הזרם לא היה חזק אבל מספיק בשביל לשתק אותי ולגרום לי להתפתל ודיי לצעוק .הנשיקה שלה הרימה אותי גבוה . היא התישבה על פניי ואמרה לי "תלקקי. תענגי אותי ,כמו שרצית, כלבה שלי" לא האמנתי ,פשוט כל כך טוב ...עינגתי אותה בלשוני לא רציתי שזה ייגמר , עד שהיא גמרה והרגשתי עוד יותר טוב . הפסיקו המחשבות המוזרות על זה שהיא לא קיימת ,אין ספק שהיא קיימת . היא ליטפה אותי מרככת את הכאב . לאחר מכן היא הותירה את הקשרים וחיבקה אותי אליה, פעם ראשונה מכל הפעמים הרבות שנפגשנו . חיבקתי אותה בחזרה. החיבוק שלה היה כל כך חזק והייתי מאושרת עד הגג...היא אמרה "תתלבשי עכשיו." ונתנה לי את בגדיי. התלבשתי , בטח לבשתי את החולצה והכל הפוך..."עכשיו תורידי את הכיסוי". לא האמנתי למשמע אזניי...הססתי. "נו, אני מחכה, תורידי אותו, בפקודה" . "הורדתי אותו..לאט...ספק אכזרי וכואב התחיל לחלחל בי...הבטתי בה תחילה מלמטה. הכל היה יפה...מלהאמין. רגליים יפות , נשיות כאלה, גוף יפה , שיער חום ,יפה ..פנים...יפות...העזתי והבטתי בעיניה. הן הביטו אליי רחוקות...כלומר אליי ולא אליי..."גבירתי?" ניסיתי לחדור לעיניה בעיניי ...הן היו קפואות .לא פחדתי כך מעולם "גבירתי??" התחלתי לבכות בייאוש כי התחלתי להבין ...
"התעוורתי בגיל 7" היא אמרה . "דווקא תאונה מטופשת , נפלתי מאיזה עץ ו..." לא הקשבתי לה ,רק בכיתי . "אבל כתבת לי...הגבת לי..." בכיתי. היא צחקה "יש לי ידיד ,הוא היה קורא לי והייתי אומרת לו מה לכתוב לך.."
רציתי לחבק אותה אבל לא יכולתי לזוז . היא מעולם לא ראתה אותי , לעולם לא תראה כלום , הלוואי שלא הייתי יודעת ,הלוואי שלא הייתי מורידה את הכיסוי לעולם ,היינו רק מרגישות אחת את השניה זה היה מספיק אלוהים למה היא לא יכולה פשוט לראות ולמה החיים שלה עיוורים והנה המקל שלה של העיוורים והספרים שלה בבית של עיוורים ...אחז בי ייאוש תפסתי את התיק וברחתי משם מכאיבה לה ולעצמי בכוונה כמו תמיד כשיש לי משהו טוב בחיים , קופצת מהמדרגות במהירות ורק המראה שלה עומדת על הגג נשאר לי בזכרון , ממשיכה לנסות להביט לעבר היכן שעמדתי .
למחרת לא הלכתי לעבודה .הבוסית התקשרה . אני חולה.
בערב נשברתי ונכנסתי לצ'ט שוב. היא לא היתה שם. התקשרתי .היא לא ענתה. כמו שהייתי ,בבגדים זרוקים של בית ,כל הפרצוף שלי אדום והעיניים נפוחות יצאתי מהבית ורצתי לביתה.
אבל היא כבר לא היתה שם.

קלייר​(נשלטת) • 9 ביולי 2005

יו איזה סוף חזק!

פיתלת לי את הבטן.

infinite​(נשלטת) • 9 ביולי 2005

תודה מותק
יצא לי מוזר...גם מהבטן כזה...אפילו לא בדקתי שגיעוט קטיב

HotQueen​(שולטת){תחת השמש} • 9 ביולי 2005

.
.
.
איזה סיפור. אוףףףףף

חזק מאוד.



H.Q

מיתוסית​(שולטת) • 9 ביולי 2005

באמת מקורי

שוקולית​(שולטת) • 9 ביולי 2005

אין מילים,פשוט מדהים.

אינפי

זיקית • 9 ביולי 2005

כיף שחזרת לכתוב לנו.

}{

tch​(נשלט) • 9 ביולי 2005

במילה אחת.....מדהים.

מעולה.

Belisana​(שולטת) • 10 ביולי 2005

נהנתי לקרוא.

venus in our blood​(שולטת) • 10 ביולי 2005

חזק ומפלח. חופר בנשמה בטירוף..

תודה, אינפי .