מה הייתה החוויה הראשונה שעוררה בכם מחשבות על סאדו

Seth • 10 באפר׳ 2005

Goddess Selene_​(שולטת) • 10 באפר׳ 2005

לא חשוב התשובה
העיקר שהשירשור הזה יהיה למעלה ואולי פתאום מישהו יזכר במשהו וישתף במה שהוא.

Truth Seeker • 10 באפר׳ 2005

זה יפה לראות איך שהחוויות הראשונות נחרטות בזיכרון ומעצבות את המשך הדרך. אצלי זה התחיל כך:

כשהייתי בערך בן 9 ההורים השאירו אותי בבית עם אומנת. מתוך שיעמום (או כוונת זדון, מי זוכר בכלל) הצעתי לה שנשחק משחק. אני נשען על קיר, כמו במחבואים, וכשהיא תופסת אותי היא נותנת לי מכה בטוסיק. בלי הרבה שאלות היא הסכימה והתחלנו לשחק. אחרי פעם אחת שהיא תפסה אותי ונתנה לי מכה בטוסיק, לא הסתפקתי בזה ואמרתי לה 'לא ככה, קודם תורידי לי את המכנסיים'. בפעמים הבאות היא כבר עשתה את זה כמו שצריך... ההרגשה של הספנק שקיבלתי ממנה לא יצאה לי מהראש עד היום.

עקרבון • 11 באפר׳ 2005

ואאו איך העבר קופץ פיתאום למול העיניים.
זה היה בגן חובה או משהו כזה. חבורה של ילדים שובבים שהתכנסו וממה שזכור לי היינו מורידים אחד לשני את המכנסיים (ובוודאי שלא תאמינו, גם אני לא), היינו יורקים אחד לשני בפי הטבעת.
להדגיש, זוהי החוויה הראשונה והאחרונה בחיי שהיו מעורבים בה זכרים. אבל לעזעזל, איזה חוויה חזקה.

Shalhevet • 14 באפר׳ 2005

כמה נדוש אבל......תמיד היו אצלי סימנים לתחום בדיעבד.
עוד שהייתי בגן הייתי די אלימה ופרולמטית<לצערי>.
רוב התמונות שלי מהילדות זה עם תחבושות ומבט קשוח וסנובי<בחיי>
לגן תמיד דרשתי ללכת עם שמלה ומשקפי שמש,בגן תמיד היה לי שולחן אוכל משלי בצד<לא רציתי לאכול עם כולם>היה לי אישור מיוחד להביא כריך עם גבינה וממתקים<אסור היה להביא דברי חלב,הרוב הביאו נקניק>והכי חשוב..לא היה כדאי להגיד לי את המילה -"לא"<עד היום..>
לא ידעתי מה זה "לא" ונהתי באלימות כלפי הצד השני עד סוף היסודי.
קרעתי הרבה חולצות.ותמיד הסתובבתי רק עם בנים בכל מקום.
לא יודעת איך להסביר..לא הייתי טובה ,לא הייתי רעה,לא רגילה אבל גם לא שונה,לא הייתי מלכת הכיתה ולא הייתי מקופחת בצד.בועה כזאת משלי .
תמיד,עוד מהגן ,היה לצידי מישהו שעושה בשבילי הכל,מבחינתי אני מגדירה את זה חבר טוב.
הייתי תמיד מוצאת את החלש ,מגנה עליו מכולם,שומרת עליו הוא היה מעריץ אותי..תמיד.
היה בורח איתי מהגן,ביסודי הכינו לי שעורי בית,היה לי איזה בחור נחמד ביסודי-קראו לו עדי<נוותר על שם משפחה>שהיה מביא לי כל יום סנדוויץ לפי מה שביקשתי.
אני זוכרת את כולם עד היום.הם תמיד היו-רק התחלפו בגלל נסיבות חיוביות כדרכו של עולם.

בכיתה ה' כבר זכור לי תחילתו של פטיש..תמיד בשחור.לובשת עור וPVC למסיבות כיתה וכאלה..
היתה תקופה שהייתי שמה אודם שחור<מזעזע!>
עד היום אני שומרת את הבגד עור הראשון שקניתי...בגיל-11 מחנות בחיפה שנקראה "הזולה" .בהדר.
חנות פטיש..רק שאז לא ידעתי.החנות הזאת נסגרה מזמן...
פטיש לחבלים,לסכינים ולחרבות התחיל לי בתיכון.הייתי קונה המון סטים כאלה .
עד היום אני מסתובבת עם חרב קטנה שהביאו לי לפני 4 שנים מיפן.<אבא שלי קנה לי>ולכן זה קיבל אצלי דו משמעות..אבא שלי אדם יקר לי...
מה עוד???יש סיפורים בלי סוף וכמובן שמיותר להגיד שכך אהבתי לנהוג גם מתחילת קיום יחסים עם בן זוג.

היום הראשון שבו הגעתי לדאנג'ן זה היה לפני שנה וחודשיים.
ידיד הציע לי ללכת למועדון סאדו...ושאני לבשתי את השמלת PVC שלי השחורה ואת נעלי העקב המבריקות...פחדתי שיסתכלו עליי מוזר <כמו שהיו מסתכלים ב-TLV למשל>.
נכנסתי ו...התאהבתי ממבט ראשון.כמו קסם.וואו..מעולם לא התרגשתי ככה,כמו ילדה.
מאז לא יכלתי להפסיק להתעסק ולעסוק בזה...ואז ידעתי.

San Bernard • 9 ביולי 2005

אצלי זה התחיל אי שם בגיל המופלג של 13 (משום מה כולם מוצאים סימנים מוקדמים, כמעט בעריסה), כשהפנטזיה על סקס שנגררים אליו בכוח, ומסתיים בצורה מורבידית ממלאת לפעמים מחברות בסרטוטים גרפיים להחריד. שרשראות, אזיקים וסכיני ניתוח מבהיקים מסודרים בשורה.
ואז זה נשבר יום אחד, לא לגמרי ברור למה כשהוחלט סופית שהדברים האלו יכולים לקרות רק בטווח קצר מאוד... ובפעם היחידה שמישהי ניסתה לכפות את הפנטזיה על המציאות, נסוגתי לכיוון השני לחלוטין.
נהניתי מכל רגע, מלקרוע קשרים מהוססים, מלמצוא את הבקיעים בשריון הגאווה והביטחון העצמי, להשפיל עד עפר את היא שחשבה שיכולה להיות מעלי. באותו ערב גיליתי שאין תענוג גדול מלצפות באלו שנופלים עמוק יותר ככל שהם מטפסים גבוה יותר.

לא אשכח

הוא​(שולט) • 10 ביולי 2005

עוד בתור תא בשלב החלוקה לתאים ממש לאחר ההיצמדות לדופן הרחם
הייתי נהנה לחלק פתקים ולהחליט מי הולך למח ומי ללב
כל פעם שזה קרה (כל 20 דק) לקח לי יומיים להרגיע את המולקולות
לקראת החודש השמיני הייתי מרגיע אותן עם החבל
אז כבר היה מה שיעמוד

הדבר הראשון שמשך אותי

Mr. Green • 12 ביולי 2005

תמיד אהבתי סקס כוחני ולאחרונה "גיליתי" את החניקה תוך כדי סקס... הז שיגע אותי
חוץ מזה תמיד עניין אותי שמישהי תחדור אלי עם סטרפ און...

רק הוא

נולי • 31 ביולי 2005

כשנפלתי בחצר בית הספר בכיתה ב או ג והברך נשרטה וזבה דם לקחו אותי למזכירות בית הספר כיוון שהאחות היתה חסרה. המורות הביאו חומרי חיטוי ואני סרבתי להיות מטופלת. בכיתי שכואב לי ושאני רוצה רק את סגן המנהל. ואז הוא אכן הופיע, הושיב אותי על השולחן של המזכירה, ניקה וחיטא וטיפל וחבש. אני יושבת עם ברך חבושה, רגל על רגל על שולחן מזכירת המנהל וסגן מנהל בית הספר כורע לרגלי על ברך אחת, מביטלמעלה ושואל "עכשיו את בסדר?" כנראה שאז זה נתקבע. הגיוני. כיתה ב.

מה המשותף לקראטה, צופים וטלוויזיה?

דופאמין • 4 באוג׳ 2005

הזיכרון אולי הראשון שלי שקשור בבדס"מ הוא מתקופת הגן. יש לי זיכרון מעומעם של חלום שהיה לי, ובו חבר טוב שלי נכלא בין לבנים ונזקק לעזרתי. הייתה לי משיכה מוזרה למצב של חוסר האונים שלו. ניתוח פסיכואנליטי בטח היה מצביע על החבר כמייצג את הצד שבי שכמה להיות מרוסן ונתון לחסדי אחרים.
הזיכרון הבא, מביך ככל שיהיה, הוא מפרק אחד בסדרת הדרדסים. בפרק זה ילדה תפסה את הדרדסים והכניסה אותם לכלוב. קינאתי בדרדסים.
ניצני ההבנה של המשיכה הזו כפנטזיה מינית פרחו בסרטים בהם בחורות נחטפו ונקשרו וגברים נכבלו באזיקים.אחד הסרטים שזכורים לי הכי חזק היה על בחור קצת מופרע, שמאוהב בבחורה בשם מירנדה, ומחליט לחטוף אותה ולגרום לה לרצות אותו. במהלך התקופה שבה הוא מחזיק אותה, הוא כולא אותה בחדר מיוחד, קושר אותה בסיטואציות שונות שלא תברח. באחת הסצנות הוא נותן לה להתקלח, אבל בדיוק נכנס אליו מישהו הבייתה. הוא לא רוצה שהיא תנצל זאת בכדי למשוך את תשומת ליבו או לברוח, אז הוא קושר אותה עירומה באמבטיה. בהתחלה היא נלחמת, אבל אח"כ מנסה גם להתחנף ולרצות את הסוהר שלה... חגיגה בדסמית טהורה.
ומה הקשר לצופים ולקראטה?
צופים זה קל - לומדים לכפות עם חבלים. פעם אחת החברה בקבוצה החליטו לכפות חבר שלי ואותי. אני הצלחתי לברוח, אבל אותו תפסו וקשרו לעץ. הצצתי ממחבואי, ולא ידעתי אם לשמוח על שניצלתי או לקנא בו.
אז מה פתאום קראטה? - אין כמו חגורות הקראטה להתנסות ראשונית בקשירות. התאמנתי קצת עם האחים הקטנים שלי (בהסכמה, כמובן). כשהבנתי שיש בזה משהו מיני חשתי מוטרד מאוד מהשיתוף שלהם, ועברתי לקשירות עצמיות. אני כמעט בטוח שהפעם הראשונה שגמרתי הייתה במשחקים הללו, וזה היה עדיין ללא זרע (לא ברור לי אם זה אפשרי מבחינה ביולוגית).
עד היום, חבלים היא אהבה גדולה שלי.