הרפתקאותיי בעיר תל אביב

הרפתקאותיי בעיר תל אביב

שרמומית • 5 באוג׳ 2005

* נכתב במקור ביום שני בלילה

שלום לכולם
מה שאני רושמת כרגע, זאת ממש לא פנטזיה אלא סיפור אמיתי שקרה לי במציאות ביום שני
(בגלל שאני לא נרדמת ובגלל שכואב לי הראש והשעה 2 וחצי בלילה והסיפור הזה מטריד את שנתי, אז החלטתי לכתוב אותו עכשיו).
אז ככה
ניתן קצת הקדמה למה שקרה רק כדי שתבינו איזה פסיכית אני.
לפני שבוע ביום שלישי בעודי תרה אחר חיפוש עבודה קדחתני במיוחד (של העיתון של יום שישי)
צדה את עיניי הסקרניות מודעה בזו הלשון:
"לאמן, צעירה, טבעית, דקת גזרה, לצילומי גוף, 400 ₪ לסשן"
אוקיי, מאחר ותמיד רציתי להצטלם בעירום וחשבתי שזאת דרך לא רעה להרוויח כסף וגם בדרך לשלם קצת חשבונות לדירה (מים חשמל ושות')
אז אחרי התייעצויות פה ושם עם ידידים וכאלה החלטתי להתקשר.
סבבה, בהיותי בעבודה (לפני שבוע) הרמתי טלפון לבן אדם ודיברתי איתו שיחה של 5 דקות בה הוא שאל אותי איך אני נראית, בת כמה אני (23 עוד שבועיים וחצי) ושאל אותי אם זהו גילי האמיתי כי אני נשמעת כמו בת 18, הוחמאתי ועניתי שכן זה גילי האמיתי, איפה אני גרה ושאלות רגילות אם יש לי ניסיון וכאלה (אמרתי שלא)
אני גם שאלתי שאלות משלי והנה ההסתבכות שלי מתחילה....
קודם כל שאלתי אותו מה ז"א צילומי סשן כי אני יודעת שסשן בעברית השגורה בפי זה סאדו (נו, אלא מה?), אז הוא הסביר לי שלא, שצלמים קוראים לצילומים סשן.
ואז הוא שאל אם יש לי ניסיון בסאדו (תכף תבינו למה) ועניתי לו שבערך, התלהב שאל שאלות ועניתי להכל, הוא שאל אם יש לי סימני זיהוי מיוחדים, אמרתי לו קעקוע בכתף.
טוב, השיחה הסתיימה לאחר חמש דקות שבו קבענו להיפגש לעוד יומיים רק תתקשרי קודם ותגידי שאת באה, ואת זה שכחתי לרשום ביומן שלי משום מה, ולא התקשרתי.
בינתיים התייעצתי ביומיים האלו עם B, איתן, סמדר השותפה שלי וידיד קרוב שלי.
B – בטח, למה לא?
איתן – צילומים מגניבבבב!! אם הייתי יכול הייתי בא איתך
סמדר – אני לא יודעת, יכול להיות שזה מישהו סוטה או משהו, תשמעי לי אל תלכי
ידיד קרוב – שלא תעזי לעשות את זה , את שומעת???
תגובתי לידיד: כן, אמא...
וכמובן שאני עושה מה שבראש שלי.
יום למחרת אני חושבת שלא באתי לעבודה אז זה לא כל כך משנה.
יום חמישי הגיע (היום שבו קבעתי עם הבחור שהתברר כבן 39) ואמרתי לו.. שלום מדברת נטלי זה בקשר לצילומים.
הבעת הפתעה מצידו אחרי שבדק ביומן: "נטלי היינו אמורים להיפגש היום וביקשתי ממך אתמול להתקשר כדי להגיד לי.
אופס שכחתי/לא הרגשתי טוב וכיו"ב (כן, כן, תירוצים תירוצים)
אוקיי, תקשיבי.. אנחנו קובעים ליום שני בינתיים תחלימי ותתקשרי אליי ב 2
הגיע יום שני וכך עשיתי, התקשרתי ב 2 כמו ילדה טובה, אבל נשמתי עמוק לפני זה כי תחושת הבטן שלי הייתה ממש לא טובה – לא בקשר לצילומים, סתם התרגשות.
הייתי צריכה להזכיר לו מי אני כי האידיוט לא זכר הוא בכלל ניסה להיזכר מי אני (את נטלי ממודיעין?)
אתה יודע, נטלי מראשון, בת 23, קעקוע, חמודה כזאת.. נשמעת כמו בת 18, כאילו, איך אפשר לשכוח אותי?
כשהזכרתי לו שמדובר בנטיה שלי אז הוא התעורר ולא זה עדיין לא הדליק נורה אדומה אצלי.
"אוקיי, ניפגש היום בשעה 7 בערב, ת"א, רחוב זמינהוף, תגיעי"
חזרתי הביתה בשעה 5 מהעבודה, נכנסתי להתרחץ, גילחתי את מה שהיה צריך לגלח ותוך כדי נחתכתי ברגל... (איה, כואב!)
יצאתי מהבית ב 6 וחצי בתקווה שאני לא יאחר (לקחתי איתי ספר תהילים ומשהו מחודד בתיק) וכמובן שאיחרתי.
מונית שירות עד לתחנה המרכזית החדשה בת"א ומשם מונית ספיישל עד למקום (הוא שילם כמובן)
בתחנה החדשה היו צחוקים, ירדתי מהמונית ורציתי לתפוס מונית ספיישל עד לשם, היה שם נהג שאמר לי אם לא תחייכי אני לא אקח אותך, חייכתי את החיוך שובה הלב שלי ואז הוא אומר לי: "ילדה, יפה לך לחייך" וואלה, תודה, מה אתה אומר? אני אקח את זה לתשומת ליבי.
בקיצר, הנהג מונית התברר כאוהב להתלונן וכל הנסיעה שמעתי אוויי וויי, ציקצק בלשון, ואומר נו תנסעו כבר, נו טוף.. יופי, הפקק השתחרר.. פקה פקה, זה החבר שלך שאת הולכת אליו? כן, בערך.. אויי האהבה, האהבה, ופקה פקה..
בדרך התקשרתי לדייב ואמרתי לו, אני מאחרת
"לא, זה בסדר, קחי את הזמן שלך, חמודה וכאלה.
7 ורבע הגעתי, הבחור עדיין לא הגיע, התקשרתי אליו "הי אני פה,"
"תחכי כמה דקות ואני בא"
בסדר.. חיכיתי וחיכיתי..
בינתיים התקשרתי לאיתן כי הייתה לי תחושה לא טובה בכלל, הוא ניסה להרגיע אותי ואת החששות שלי כי עד אז הוא לא ידע שהבחור מהעיתון ורק שסיפרתי לו שזה מהעיתון הוא אמר לי: "את סתומה? למה את עושה דברים ורק אחר כך חושבת עליהם?"
"טוב, סליחה, סליחה, אני יעדכן אותך"
הוצאתי את הספר התהילים הקטן שאני תמיד נושאת איתי ואמרתי (בתור בחורה מסורתית): "אנא, אלוהים, שמור עליי ואותי מהבחור הזה, אל תיתן שיקרה לי משהו רע, אמן"
ככה איזה ארבע פעמים ונשיקה בספר.
חיפשתי מזוזה בבניין, לא הייתה (צריך לדבר איתם)
ב 7 וחצי הוא הגיע, מדבר בפון, נראה בסדר, רזה, נורמלי, בלי טבעת נישואים – בדקתי, לראות אם הוא לא בוגד באשתו.)
טוב, סבבה, הכרות ראשונית
החלטנו ללכת לבית קפה כדי להירגע מהיום הארוך שהיה לו – אני צריך את ההפסקה הזאת מהיום עבודה, להירגע קצת, לנוח... אהבתי את הר' שלו
אני הזמנתי אייס קפה – צנועה, לא מבקשת הרבה, כפרה עליי
הוא הזמין ארוחה גדולה, חסה באיזשהו רוטב (יאמי יאמי) שניצל ואורז.
אוקיי, מדברים, מדי פעם השיחה מופרעת בטלפון שלו, הפלא שלי נשאר דלוק אבל אף אחד לא התקשר אליי לדעת אם אני בסדר
אמממ.. החלטנו על צילומי סאדו, הוא שאל כמה ניסיון יש לי אמרתי לא הרבה, בהתחלה בהתחלה
הוא סיפר לי על עצמו, בן 39, גרוש, יש לו ילד בן 19, דו מיני ושולט כשבאה לו המוזה שזה אומר פעם בכמה חודשים (עם זה לא הייתה לי בעיה)
אני סיפרתי לו על עצמי, מה אני עושה וכאלה. הראיתי לו את הקעקוע בעודו אוכל , אומר לי את יודעת מה זה פסטינג (האגרוף הזה שמכניסים לכוס, אמאל'ה) אמרתי יודעת, אז את זה אני רוצה לעשות ולצלם, מאחר שאני 1.47 וקטנה במידותי ואני די צרה שם למטה ולא נראה לי שאגרוף יכול להיכנס לי לשם...
אז אמרתי לו, דייב, עד כאן, את זה לא, ניסה להתווכח איתי אבל אני בשלי אף אחד לא יבצע בי פסטינג ובולשיט.
הצלפות וכאלה כן, זה לא.
אוקיי, הוא אמר לי אני רוצה לראות כבר את הידיים העדינות שלך קשורות באזיקים, איך שנכנסים לסטודיו אני קושר לך את הידיים, פה נפתחה לי מנורה אדומה בראש, מה אתה אומר? כן, כן, זה מה שיהיה.
טוב, סבבה.. אני רגילה לשגעונות של אנשים ולא אמרתי כלום, רק חייכתי.
סיפרתי לו שצילמתי את הטוסיק שלי לתחרות הטוסיקים אז לבקשתו באמצע המסעדה קמתי והצמדתי את המכנס לטוסיק שלי, המלצר היה באותו רגע בחלון וחש אלינו באמירה: הכל בסדר? מצויין!
אחרי שהלך אמר לי יש לך טוסיק חמוד (תודה) תוך כדי השיחה אמר לי אני רוצה להעביר אותך כשפחה בין החברים מעת לעת.
פה כבר נלחצתי וכל חצי שעה הולכת לשירותים להרגיע את השלפוחית שלי שהתעוררה ויחד איתה גם תחושה נוראית בבטן.
לא ידעתי מה לעשות, החלטתי לשחק אותה תחת שליטה ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אתקשר למישהו.
השעה הייתה כבר 8 וחצי והוא לא הראה סימנים כאילו הוא הולך להזיז את התחת שלו מהכיסא, אומנם כבר שילם חשבון אבל המשיך לשבת.
למזלי הטוב הטלפון שלו צלצל, הוא הלך לצד לאיזה רבע שעה ואני ניצלתי את הזמן להתקשר לאיתן
אין קול ואין עונה ( 5 פעמים התקשרתי וכלום, פאניקה)
לאמאבא לא יכולתי להתקשר מה אני אגיד לאבא שלי?
אה, אבא, מה קורה? כן אני פה עם איזשהו איש שרוצה לצלם אותי בעירום ולעשות בי סאדו..
אבא שלי כפרה עליו, ישר יקבל התקפת לב (חס וחלילה טפו טפו טפו, דפיקה על עץ) אם ישמע דבר כזה, אז ויתרתי על הרעיון.
המוצא האחרון שלי היה הידיד שלי כפרה עליו גם אליו התקשרתי כמה פעמים, אין קול ואין עונה
בינתיים הבחור מסיים את השיחה, בא קרוב אליי ואני בפאניקה, מה עושים?
הוא יושב בסבבה שלו, מזל שלמדתי את הפון של הידיד שלי בעל פה כי עט בסביבה לא היה, אז שלחתי לו הודעה – אני חושבת שאני בצרות...
שתי דקות אחרי זה הנשמה מתקשר.
"נטלי, מה עשית שאת בצרות?"
"תגיד, מאמי, אתה זוכר שאמרתי לך בקשר לצילומים אם כדאי ללכת או לא?"
"זוכר, בטח שזוכר."
"טוב, אז אני שם"
"איפה זה שם?"
"שם, נו, איתו, בבית קפה, אנחנו כבר שעתיים פה ואני לא יודעת מה לעשות"
"תקשיבי לי ותקשיבי טוב, בזה הרגע את לוקחת את הרגליים שלך, חוזרת ואומרת לו שאת מצטערת אבל התחרטת"
ואני עוד מנסה להתווכח – אבל מאמי, 400 שח יכול להיות טוב, לא?
לא!
עדיין מנסה להתווכח (זה הטבע שלי) ואז הוא אמר לי משפט שאני בחיים לא אשכח (הלב שלי קפץ באותו רגע): "אם את עושה את זה אני לא מדבר איתך יותר, זה ברור לך?"
"כן, ברור"
לא בא לי לאבד ידיד תמורת 400 ש"ח
אני רוצה טלפון ממך שאת עולה על האוטובוס ושאת בבית – אוקיי.. בסדר..
סיימתי את השיחה, חזרתי אל דייב ואמרתי לו , תקשיב, החלטתי לוותר על כל העניין, כל זה לא נראה לי ויש לי גם תחושת בטן רעה, הוא הסכים איתי שאם יש לי תחושת בטן שאני לא אכנס לזה, הביא לי 50 שח תמורת המונית והלכתי לדרכי.
בדרך עצרתי בחנות אחת שאין לי מושג מה שמה אבל אני חושבת שקראו לרח' משהו עם ג'ורג'
בקיצר, קניתי מים, דיברתי עם המוכר החמוד שחם לי ולא מסוגלת לישון בלילה.
תוך כדי עמידה ודיבור נהייתה לי סחרחורת בעודו משרת אנשים ישבתי על כיסא כי לא יכולתי יותר.
סבבה. דיברתי איתו במשך שעתיים שלמות, ישבתי בחנות ורק דיברנו, כיף חיים, עשה לי רייקי שסילק לי את הכאבי ראש והסחרחורות, ראיתי קצת טלוויזיה.
המוכר בן 26, מזל טלה, עיניים כחולות, שיער שטני, סקסי בטירוף וקעקוע של מישהי עולה מן המים, על הכתף שלו.. קצת מלא, אבל סקסי בטירוף
עד עכשיו חשבתי על המזל הזה שהם ילדותיים ולא יודעים מה הם רוצים מעצמם עכשיו מתברר שהם יודעים גם להקשיב, כי סיפרתי לו על דייב.
בקיצר, מסתבר, שהמוכר שותף של מלכה בתשלום בעיר (תגובתי.. דייייי, מגניבבב!!!)
נורא רציתי לראות אותה אבל הוא אמר לי שיש שתי אופציות
או שתחכי לי עד שאני אסיים פה בסביבות אחת ואת הסיבה השניה הוא לא אמר ואני בכלל שכחתי ממנה.
בקיצור, במשך כל השעתיים בחנות הפלא שלי היה מכובה, שקלטתי את זה (הגומיה השתחררה, הפלא שלי דפוק), אז מיד הדלקתי אותו והתקשרתי לידיד המודאג שבטח יושב על קוצים בבית כי אני הבטחתי שאני אתקשר שאני יעלה על האוטובוס ולא עשיתי את זה.
השאלה הראשונה שלו הייתה איפה את? למה את לא מתקשרת?
אני פה, קרוב לדיזינגוף, עצרתי לדבר עם מישהו ולא לא עשיתי את הצילומים ואתה יכול להירגע.
אוקיי, הוא אמר לי שאת חוזרת הביתה אל תתיחסי להודעה באי מייל שאומרת שאני לא רוצה לדבר איתך יותר.. גיחחתי לעצמי, בסדר, אין בעיה

עוד משהו, שהייתי בחנות וכמובן בהיותי גרופית של ידיים וורידים בולטים התסכלתי על כל אחד מבאי החנות.
לחלק היו ורידים יאמיים בולטים כאלו ולחלק לא, אפילו ביקשתי ממישהו להראות לי את הידיים שלו בגלל שהוא נראה נורא חמוד וגם בגלל שהיו לו ידיים יפות, אבל לא היו לו, באסה.
מסקנות הורידים בידיים:
בתא – יש מלא
בראשון – קצת
בת ים – ככה ככה
עדיף לעבור לגור בתל אביב..
בקיצור אחרי שעתיים בחנות אמרתי לעצמי הגיעה הזמן ללכת הביתה אמרתי למוכר, היה כיף וכאלה.
ולא הייתי מוכנה להצעה שהגיע אחרי זה, רוצה לבוא לישון אצלי? אני ארד לך, את תרדי לי, נשכב וכאלה, אמרתי לו תודה, אבל לא בא לי, למרות שהוא נראה טוב והכל, רציתי ללכת הביתה ולא רציתי לבלות את הלילה עם מישהו שאני לא מכירה, הספיקו לי הרפתקאות להיום, נראה לי שהוא נעלב, התנצלתי...
לפני שהלכתי קניתי קבוקים ,נתתי לו נשיקה והבטחתי לו שאני אחזור, חיוך בעיניו נתן לי נשיקה וזהו, הלכתי לי לדרכי.
התקשרתי לידיד המודאג בדרך לבנק להוציא כסף (עצה: לא סומכים על כסף של צילומי עירום)
בהצעה: בא לך לבוא לדיזינגוף?
"ילדונת, אני מת מעייפות, למה את לא בבית?"
"התעכבתי פה באיזשהו מקום"
"טוב, תחזרי הביתה ותשאירי לי הודעה בפלא."
הגעתי לתחנה המרכזית, התבאסתי, כי המונית שירות שהייתה לראשון הייתה מלאה
בקיצר, הגעתי הביתה ב 12 ורבע, התרחצתי עם כאבי ראש, הדלקתי מחשב, עברתי על ההודעות בפורום
תיקתקתי הודעה בפלא לידידי הישן שהגעתי הביתה ושלא ידאג, שהכל בסדר, ואני בריאה ושלמה וזהו.

מסקנות ההרפתקאה:
לא להיות תמימה, לא להתקשר לבחורים שסתם מנסים לנצל, ולהיזהר ממודעות מוזרות בעיתון
ולהפסיק להסתכל על ורידים בידיים (נמאס כבר...)

זהו לבינתיים..
פעם הבאה שתהיה לי הרפתקאה אני ארשום אותה אם היא תהיה שווה..
לילה גוב לכולם ותהיו לי בריאים
נטלי

תעשי טובה

פייה{O} • 5 באוג׳ 2005

תשמרי על עצמך.

כמה עצות אמהיות

נולי • 5 באוג׳ 2005

1. תשמרי על עצמך.
2. כשתחושת הבטן אומרת לא - תמיד ללכת איתה!
3. פצירה בתיק - מחשבה חכמה אחת קדימה.
4. סשן היא פגישה לביצוע משימה מסוימת. גם פגישה אצל פסיכולוג נקראת סשן לעיתים, שלא לדבר על סשן צילומים או ג'ם סשן שזה כבר כיף מסוג אחר. בקיצור סשן היא מילה מושאלת לבדס"מ. כמו מילים רבות אחרות. (למשל פלאג - שיייך גם לאלקטרוניקה ולא רק לישבנים מתלמדים.)

וטלפון ביטחון זה טוב לא רק לפגישות עם אנשי קהילה!
(טלפון ביטחון: כשהולכים לפגישה עם אדם לא מוכר, מומלץ בחום לבקש מידיד קרוב שיתקשר מהלך אותה פגישה כל חצי שעה לוודא שאתם בחיים. זה חייב להיות ידיד קרוב , כזה שלא יחטט לכם וישאל מה ולמה וכמה. זה יתן לכם ביטחון וזה גם יבהיר לצד השני שיש מי שדואג לכם בבית.)

אמא אווזה

Re: כמה עצות אמהיות

שרמומית • 6 באוג׳ 2005

וואוו.. תודה על התגובה
אמממ... התחושת בטן שלי אמרה לי לא, אבל מצד שני רציתי להישאר
בסוף, לא סמכתי על עצמי בכלל, והתקשרתי לידיד שלי כדי שהוא יגיד לי מה לעשות
שיתן להרגשה שלי דחיפה אחת קדימה

Queencie​(שולטת) • 6 באוג׳ 2005

תשמרי על עצמך ....
יש הרבה זאבים ביער