Belisana(שולטת) |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
הפנטזיה הבלתי ממומשת
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
Belisana(שולטת) • 9 באוג׳ 2005
בנות לאן נעלמתן? מה זה הדום שתיקה הזה?
בואו נתחיל בתא וידויים קטן: מה הפנטזיה שעוד לא מימשתן? אפשר גם כאלה שאתן רוצות שישארו בגדר פנטזיה ובכל זאת מחרמנות אתכן. מי האמיצה הראשונה? |
|
נמש |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
Re: הפנטזיה הבלתי ממומשת
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
נמש • 9 באוג׳ 2005
Belisana כתב/ה: מי האמיצה הראשונה? אולי דוגמא אישית ותתחילי ראשונה? |
|
Belisana(שולטת) |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
Belisana(שולטת) • 9 באוג׳ 2005
צוחקת. את חצופה וטיזרית
ובכל זאת... היתה לי רק פנטזיה בלתי ממומשת אחת ואיזה בלונדיני הגשים לי אותה בטקס הקילור של קלייר: לצפות בשני גברים יחד. |
|
infinite(נשלטת) |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
infinite(נשלטת) • 9 באוג׳ 2005
להיות קשורה במרתף משהו כמו יומיים כולל בלילה כמסביב מטפטפים כל מיני מים וג'יפה וזורקים לי אוכל פעמיים ביום כמו לכלב ושופכים עליי מים ונותנים בעיטות וכל פעם השולטת באה עם שפחה אחרת עושה איתה סשנים מחרמנים מולי והולכת בלי לגעת בי ורק יורדת עליי כסאח ובסוף מצליפה בי עד שכל החרא יוצא ממני אולי אני אצליח לבכות סוף סוף להוציא את זה ואז אני פשוט עושה לה טוב כמו שאני יודעת
נשבעת בחיי שזה הדבר שהכי מדבר אליי והכי מחרמן אותי זה הכי חזק בעיניי פעם היו לי פנטזיות אחרות ומשום מה עכשיו כשאני חושבת על זה - זה מה הכי עושה לי את זה חסר לכם אחרי כל הוידוי הזה שלא תשתפו בעוד פנטזיות |
|
שרמומית |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
שרמומית • 9 באוג׳ 2005
אממ.. הפנטזיה שלי, פרסמתי אותה באיזשהו אתר..
אז אני אפרסם אותה גם פה.. (פנטזיה די ארוכה, תגידו לי אם מצא חן בעיניכם) יש לי ידיד ששמו איתן ושיתפתי אותו בפנטזיה שלי עליו (לא לגמרי, אבל שיתפתי) הקדמה קטנה: לאיתן הייתה פנטזיה קטנה לרדת לי כי אף פעם לא ירדו לי בצורה רצינית. הוא הגשים אותה ואני יכולה לומר שזה היה הדבר הכי מדהים מבחינת סקס בכל ה 23 שנים שאני חיה. יום אחד דיברנו בטלפון וסיפרתי לו את הפנטזיה שלי עליו: אני מתקשרת אליו למשרד ואומרת לו: "איתן, אני באה אליך היום למשרד בשעה 1 בצהריים, תדאג שאף אחד לא יהיה בחדר או במשרדך, זה ברור.?" מופתע מהטון התקיף, הוא אומר לי "ברור נטלי" בלי ויכוחים ובלי כלום. בשעה 1:05 אני באה אליו למשרד, לבושה בחצאית צמודה שחורה וחולצת כפתורים כחולה חושפנית שחושפת יותר מדי. לא ממש מזיז לי המבטים שמסתכלים עליי במשרד שלו, אני מחייכת ואומרת: "שלום, שמי נטלי, ידידה של איתן" במבט מתגרה נהנית מהמבטים שמופנים לעברי. ובלי לעשות חשבון פשוט ניגשת לאיתן החמוד שיושב על כיסא עם עיניים פעורות מרוב הפתעה ותדהמה שאני מעיזה להופיע אצלו ככה במשרד בלבוש כזה.. אני שואלת אותו מול כולם: "בא לך לבוא איתי לארוחת צהריים? הבאתי קצפת גלידה ותותים..." לוחשת את המשפט האחרון אל תוך אוזנו. מסתכלים עין בעין ואני לא מרפה, הוא מוריד את מבטו ואומר לי: "כן נטלי , אני בא". משלבת את זרועו בזרועי ויוצאים מהמשרד הראשי אל תוך משרדו הפרטי (אני שמה לב לכמה זוגות עיניים ננעצות בי...) סוגרת את הדלת עם מפתח מושיבה אותו על הכיסא המסתובב, ואני יושבת על השולחן בחיוך מתגרה וברגליים פסוקות שלא מותירות ספק שאני לא לובשת תחתונים בכלל ושהכוס שלי מגולח לגמרי... מורידה את החולצה ונותרת בחזייה וחצאית אני פותחת את המכסה גלידה והקצפת, לוקחת כפית פלסטיק ומאכילה אותו לאט לאט, תוך כדי שאני מסתכלת לו בעיניים, הוא עוצם את עיניו ומתמכר לטעימות הקטנות של הקצפת והגלידה ביחד. כשנמאס לי אז עולה בי רעיון קטן אני מפסקת את הרגליים שוב ומורחת קצת על הכוס שלי, קצפת ושמה דובדבן אחד לקינוח ואני אומרת לו: "אתה רוצה ללקק את ההפתעה שהכנתי לך?" הוא מחייך ויורד לכיוון ההפתעה עם לשון בחוץ אני אומרת לו:"אה-אה, לא שכחת משהו?" איתן שואל אותי:"מה שכחתי?" ואני אומרת: האמת, שום דבר מיוחד, רק שכחת לבקש רשות קודם". אומר לי:"בבקשה נטלי, תני לי לרדת לך, אני ממש חייב ללקק את הקצפת ואת הדובדבן שבין רגלייך, את מרשה לי?" חייכתי ואמרתי לו שכן אני מסתכלת על הפנים שלו ומחייכת לעצמי, אוי כמה שזה יהיה טוב הוא מתקרב לבין הרגליים שלי, נושף אוויר חם ומתחיל ללקק ליקוקים קטנים ומדגדגים שאני מתחילה לצחוק בהנאה, הרגליים שלי מפוסקות, אני שומעת מאחורי הדלת מלמולים ואיתן רוצה להפסיק ומזיז את הראש כדי להפסיק את מה שהוא עושה. תופסת לו את השיער ואומרת לו:"אני הרשיתי לך להפסיק, פשוש?" "אמממ, לא" הוא אומר "אבל האנשים שבמשרד ידברו עליי אחרי זה" "אז מה? תחשוב על זה שיהיה לך אחר כך יותר בנות שיסתכלו עליך בתור המלקק הראשי של החברה" אני עדיין עם היד שלי על השיער שלו ודוחפת לו את הראש ללמטה אני לא צריכה להתאמץ הרבה , הוא עושה את זה מרצונו. הוא ממשיך בליקוקים קטנים, אוכל את הדובדבן בנשיפה מהירה ואחר כך מעביר לי לק כזה על הדגדגן הקטן שלי ואז נפלטת מפי אנקה ואז ליקוקים יותר ויותר גדולים ואני צועקת מרוב הנאה ולא ממש חושבת מה קורה מהצד השני של הדלת (למי איכפת?) הוא מוצץ את הדגדגן שלי ומרטיט את ראשו מצד לצד, ואני פולטת צעקת הנאה וכל אותו הזמן העינים שלי עצומות. פתאום אני שומעת זמזום טורדני ואני מגלה שהוא הפסיק לרדת לי אבל אין לי כוח לדבר מרוב רעידות שלפני האורגזמה... מבואסת שהוא הפסיק, פוקחת את העינים במטרה לנזוף בו ומגלה שהוא מחזיק ויברטור ביד.. הוא מתחיל לרדת לי שוב, הלשון בתוך הדגדגן והויברטור בתוך הכוס, מתחיל לצעוק מרוב אורגזמה ורעידות הויברטור מתעצמות.. ואז מרוב סדרת אורגזמת אני צורחת את האורגזמה שלי לבין ארבעת קירות המשרד וקורסת על השולחן מתנשפת ומתמתחת כמו חתולה מסתכלת על איתן שמתחיל משום מה לעשות ביד כי הוא יודע שהוא לא יקבל כלום. הוא כזה חמוד עם שפם של קצפת וחיוך מאושר שהוא הצליח לספק אותי שוב אני אומרת לו: "איתן תפתח את העינים ותסתכל עליי ותמשיך לעשות את מה שאתה עושה." אני מתחילה לאונן, לגעת בדגדגן שלי שזה עתה קיבל טיפול הכי טוב שיכול להיות וכל אותו הזמן מסתכלת לו בעיניים. הוא מסתכל בעיניים פעורות ובחיוך וממשיך וממשיך עד שאני מפסיקה, קמה מהשולחן ושמה את האצבע שרטובה מהמיצים שלי בתוך הפה שלו והוא מוצץ אתה בהנאה ותוך כדי זה אני שומעת אנחות קטנות מסתכלת למטה ורואה שהוא גמר. שמחה לדעת שגמרתי לו את ההנאה הזאת, מחייכת.. הוא נשען עם הראש אל מסעד הכיסא, תשוש.. מנשקת לו את הצוואר, מלקקת את הצוואר הטעים שלו ומתחילה להתלבש לאט לאט, מיישרת את החצאית שמה את החזיית תחרה ורק בסוף את החולצה. מנשקת אותו בשפתיים המתוקות שלו שעדיין יש להם את הטעם שלי (מממ.. יאמי) אומרת לו תתלבש. מחכה דקותיים עד שהוא יסיים להתארגן, שמה את האצבע לנשיקה בפה שלי ומעבירה את האצבע לפה שלו. פותחת את דלת המשרד עם המפתח ושומעת את כולם אומרים: "כולם למקום.." הדלת נפתחת לרווחה, ואני עם גבה אחת למעלה. אין לי ספק שהם שמעו הכל... ואומרים לעצמם: "אחחח.. הלוואי שהייתי עם הבחורה הקטנה והמתוקה הזאת מסתובבת בחזרה לאיתן ואומרת לו: "ביי פשוש, נורא נהניתי, נתראה עוד כמה ימים" ומשאירה לו לענות על השאלות ועל המבטים המתפלאים שננעצים בי בעודי עוזבת את המשרד. מסתובבת, מחייכת ונותנת נשיקה באוויר לכל אלו שצופים בי ועוזבת את החדר *סוף הפנטזיה* עוד לא הגשמתי אותה.. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי אוג' 10, 2005 12:26 am, סך-הכל נערך 2 פעמים |
|
שרמומית |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
שרמומית • 9 באוג׳ 2005
|
|
שחרית(מתחלפת) |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
אמנם דייקית אבל...
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
שחרית(מתחלפת) • 9 באוג׳ 2005
לזיין גבר עם סטרפ-און כשהוא צועק ומתפתל מתחתיי זו פנטזייה שלי שלא מומשה..
|
|
קלייר(נשלטת) |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
מממ הפנטזיה הבלתי ממומשת שלי...
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
קלייר(נשלטת) • 9 באוג׳ 2005
הדבר שהכי עושה לי את זה הוא תחושת חוסר האונים.
זה מה שאני הכי אוהבת. רוצה להיות נפלשת, נחקרת, מובכת, כבולה או עטופה כך ששום שריר לא יכול לנוע כרצונו. להיות שם חפץ מוחלט. רוצה את הקור שבמילים ובטון, את הזרות, ומהצד השני לדעת כל הזמן שזה לא באמת זר, שגברתי שם איתי, אוהבת. אוהבת - אבל בדיסטנס מוחלט. רוצה את הקושי, את ההכרח להתגבר על הפחד והמבוכה בשבילה, לכבודה, כי היא דורשת בדיוק את זה ובלי להתפשר מול הקשיים שלי. אני אוהבת להתמודד מולי, לנצח את האגו למענה, ואת הפחד. או מיי גוד, אני כותבת את זה ומתחרמנת |
|
שרמומית |
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
Re: מממ הפנטזיה הבלתי ממומשת שלי...
לפני 19 שנים •
9 באוג׳ 2005
שרמומית • 9 באוג׳ 2005
חחח.. יש לי פנטזיה גם על זה..
|
|
DearPrudence |
לפני 19 שנים •
10 באוג׳ 2005
הפנטזיה הבלתי ממומשת שלי
לפני 19 שנים •
10 באוג׳ 2005
DearPrudence • 10 באוג׳ 2005
אז הפנטזיה שלי הולכת ככה:
(אבל זאת רק פנטזיה כי אני לא בעסק) לשלוט בשפחה ומלכה. הן מגיעות לביתי כשקבענו מראש שהיא תשלוט בשתינו. אבל אני מתכננת להן הפתעה. הן מגיעות לביתי כששפחתה מובלת כמו כלבלב ברצועה, לפיטמותיה מוצמדים שני אטבי כביסה והם מתנועעים קלות תוך כדי תנועתה. "כלבה טובה", אני מלטפת את ראשה. הדלת נסגרת. היא פוקדת עלי: "ארצה" ואז אני עונה לה "למה מי את שתגידי לי ארצה?" (אני מסובבת את היד תוך כדי). היא בהלם. ולפני שהיא אומרת ג'ק ניקולסון אני כורכת קולר סביב צווארה, אשר אליו מחוברת רצועה. להפתעתה היא מגלה שמגע הקולר נעים לעורה ואפילו מעורר בה תחושת שייכות. "עכשיו, על ארבע", אני אומרת לה. פעורת פה, מסרבת להאמין שהיא אכן מצייתת, היא כורעת על ברכיה. שפחתה גם היא פעורת פה. אני דוחפת לה גאג שיהיה לה יותר נוח להחזיק את הפה פתוח. עכשיו שתיהן למרגלותיי. "תורידי ממני את הרצועה תיכף ומיד!" המלכה (לשעבר) דורשת. "עוד ציוץ אחד וגם את מקבלת גאג!" אני עונה לה בסמכותיות. המבט שלה הופך למבולבל. היא משתתקת. "ועל זה מגיע לך פרס כי אני יודעת עד כמה קשה לך לשתוק". אני נותנת לה עוגיית צ'וקלד צ'יפס והיא בולסת בהנאה מרובה. מעכשיו שמך "שפחה". "ואת," ואני מסתכלת על כלבתה המאוטבת "תת-שפחה". מרגע לרגע אני מתמכרת לתחושת השליטה. מעולם לא הייתה לי כלבה ועכשיו יש לי שתיים והתחושה נפלאה. אני מעבירה אצבע בכוס השפחה. היא מוצפת. "את מוצפת", אני אומרת לה. "היית מתה", היא עונה לי. אני דוחפת את האצבע שלי לתוך פיה שתבלע את רטיבותה. היא מחמיצה פנים ומייד נעשית נבוכה. התת-שפחה נראית מיוסרת בפינת החדר, לא מאמינה עד כמה קל היה להשפיט את מלכתה. אני מסמנת לה עם האצבע לגשת. היא זוחלת בכבדות לעברי. אני שואלת אותה "מה הבעיה?". "אררר...גררררר....ברררר...". אה, שכחתי שקשה לדבר עם גאג בפה. אני מוציאה בעדינות את הגאג מפיה. "האטבים...אני כבר לא יכולה לשאת אותם...כואב לי בפטמות". "צר לי," אני אומרת לה (אני מלכה אמפאטית). אני מסירה אותם בזהירות וצובטת בידידותיות את פיטמתה השמאלית. "תודה", היא אומרת. "לא שכחת משהו?". "תודה, גבירתי". היא מסתכלת בחשש על גבירתה. "אני הרשתי לך להזיז מבט? "(אין לי ברירה אז אני מסתכלת עליה בקשיחות כי אחרת היא לא תלמד). "לא...", היא עונה בחשש. "הרווחת את העונש הראשון שלך". לפני שאני מתחילה לטפל בתת-שפחה אני קושרת את הרצועה של השפחת-על לידית החלון. "יש לך זמן לחשוב איך לענג אותי בזמן שאני מחנכת את שפחתך, ברור?". "כן, גבירתי", היא עונה בשפתיים קפוצות. היא מהירת קליטה ופחדנית לא קטנה. "ועכשיו אלייך...", אני נועצת בתת-שפחה מבט מרושע (כזה שלמדתי מסרטי מדע בדיוני). התת מביטה בי בחרדה. אני מובילה אותה למיטה ומשחררת אותה מהרצועה. "שכבי על הגב, זנזונת", אני פוקדת עליה. היא נשכבת על המיטה. אני מעבירה אצבע בכוס שלה. גם היא רטובה. "כן זנזונת, את רטובה כמעט כמו גבירתך". "את צמאה?", אני שואלת בענין את השפחה שקשורה. "כן, גבירתי", היא עונה. אני דוחפת את אצבעי הרטובה ממיצי שפחתה לפיה. "ואל תגידי שאני לא גבירה מתחשבת". היא מעוותת את פניה. "ושלא תעיזי לירוק החוצה! אחרת תענשי. אין לי צורך בכלבה מיובשת". היא בולעת. "ועכשיו אלייך...", אני מביטה על שדי התת הפרושים לפניי. "את עומדת לקבל עשר הצלפות על שדייך ועל כל אחת מהן את תודי לי. "כן, גבירתי", היא עונה. "יפה". עשר הצלפות ניטחות על שדיה, כל אחת יותר חזקה מקודמתה וכל אחת מתקבלת בהודיה. שדיה כעת אדומים כתפוחים בשלים (חשבתי לבד על הדימוי הזה). אני מרוצה אך לא לזמן רב כי לפתע אני מאתרת שלולית רטיבות על הסדין (זה הסדין האהוב עלי!!) ואז אני נזכרת שהכלבה הקשורה לא שתתה מספיק. "בגלל שהיית כלבה סבלנית וחיכית בפינה בלי לצייץ אני ארשה לך להרוות את צמאונך". אני משחררת אותה מהחלון ומובילה אותה למיטה. "התת שלנו רטובה מספיק כדי שלא תהיי צמאה שוב לשעה הקרובה". השפחה שלי שותה בשקיקה. התת גונחת, לא מאמינה למה שנפל בחלקה. ואני גאה בעצמי על טוב ליבי. לא עוברת דקה ואני מתחרמנת מלהט יניקתה את המיצים ונזכרת שאני עוד לא באתי על סיפוקי. "דיי!", אני קוראת, "השתעשעתן מספיק". אני תופסת את שתיהן בשערותיהן ומצמידה אותן לכוסי. הן מלקקות בתאווה ומתוך ידיעה ברורה שקערית מים לא תוגש להן בשעה הקרובה. "שתו כל עוד אתן יכולות", אני אומרת בחיוך. והן מלקקות עד בלי דיי. 23 אורגזמות חוויתי בזכות שתי הכלבות הלקקניות האלה. ואני יודעת שגם הן כבר רוצות להגיע לפורקן (כמה שאני טובה!). אני מתיישבת על קצה המיטה ומורה לכל אחת מהן לשבת על אחת מברכיי (זה לא קל). "קדימה, לאונן, תראו לי כמה שאתן מיוחמות. כן.... פינצ'רית אהובה. כן....גולדנית מתוקה....אני אספור עד עשרים ותגמורנה ביחד". הן מסתכלות עלי בחיוך ביישני ואוהב. כל כך נאמנות. כל כך ראויות. "אחת..", אני לוחשת על אוזנה של הפינצ'רית , "שתיים..", באוזנה של הגולדנית..",.............."עשרים!". וקנון מדהים בעוצמתו מתפרץ לחלל החדר. אני נותנת להן כמה רגעים לנוח ולהרגע ואחר-כך מאמצת אותן לחיקי ומספרת להן איזה כלבות טובות הן היו וכמה שאני גאה בהן. זהו, זאת בערך הפנטזיה שלי. |
|