syd wishes (סיפור פנטזיה).

syd wishes (סיפור פנטזיה).

absolute zero​(נשלט) • 16 באוג׳ 2005

סיד שוב מצא את עצמו מאחורי השיחים, מציץ אל תוך חלון הזכוכית הגדול של חדר השינה השייך לבעלת החווה בה התגורר ועבד. הוא אהב להתגנב לשם, חרש חרש, ולצפות בשקיקה מהולה בחרמנות אדירה במתרחש בתוך חדר השינה של בעלת החווה. זה תמיד היה קורה בשעות בין הערביים, כשסיד כבר סיים לנכש את העשבים השוטים, לקטוף את הפירות מהעצים, לטפל במקנה ולהעלות מים מהבאר שבקצה החווה. מותש מעוד יום עבודה מפרך, הוא היה מביט בשתי עינים נוצצות מאושר ומקנאה בהלנה, בעלת החווה, נשכבת פרקדן על מיטתה, מצלצלת בפעמון הגדול, וחיש קל אל החדר הייתה נכנסת אווה, עוזרת הבית הצמודה. אווה הייתה סוגרת את הדלת מאחוריה, ומייד כורעת אל הרצפה, זוחלת אל עבר כפותיה של הלנה, ומתחילה ללחך אותן. כך, כמעט מדי ערב, היה מתחיל מסע ארוך ומפואר של עבדות נשית, מהסוג שסיד מעולם לא ראה עד אותם ימים; אלה לא היו זיונים רגילים, הלנה הייתה קורעת באגרוף שחצני ובוטח את הכוס המשתוקק של אווה. היא הייתה רומסת אותה, בועטת בה, מצליפה בה ומענישה אותה על טעויות היום-יום שלה. ולמרות סצינות ההתעללות הכואבות, כמעט מדי לילה זה נגמר בעינוגים הדדים, כשסיד המהופנט היה מוצא את עצמו נרדם אחרי שהביא עצמו לכדי סיפוק מיני.

אלא שלילה אחד הכל השתבש, מבחינתו של סיד. ואולי לא השתבש, אבל בפירוש שינה את חייו. זה התחיל כמו כל ערב רגיל, אם כי סיד טרח לציין לעצמו כבר במהלך יום העבודה שהלנה כעוסה במיוחד. לא שאי פעם היא פנתה אליו ודיברה איתו, תמיד ההוראות הגיעו אליו דרך אווה. לא שהיה לו על מה להלין, באלבמה של תחילת המאה הנוכחית סיד נחשב בר מזל גדול - שחורים אחרים כלל לא מצאו עבודות, ואלה שכן מצאו, לא הצליחו להחזיק בהן. סיד נחשב ל"מלך", כיוון שהלנה העסיקה אותו כבר כמה שנים. שכר היא כמובן לא שילמה לו, אבל מגורים ואוכל דל סופקו לו, ובהתחשב בסיטואציה של אותם ימים, זה היה מבחינתו די והותר.
למרות שלא שמע מהלנה מילה אחת, לא היה קשה לסיד לשמוע את הצרחות שספגה ממנה אווה באותו יום. על כל דבר, בקול רם, תוך שימוש במילים בוטות במיוחד. "הלילה תשלמי מחיר כבד", צרחה, וסיד כבר שריין בראשו מקום של כבוד בתא המרכזי, מול ההצגה הטובה ביותר בחווה. ואכן, המופע בערב לא אכזב. הלנה הפליאה להתעמר באווה, מפוררת אותה אט אט על רצפת החדר. סיד, מהופנט כהרגלו, כבר הוציא את הזין, במטרה להתענג על רגעי הקסם - ואז קרה משהו מוזר. סיד הרגיש דגדוג קל במעלה הגוף. מהבהלה הוא הטיח את ידו בעצמה בחלון, שהתנפץ בקול רעש גדול לחרדתן של הלנה ואווה ההמומות, שהיו בעיצומו של ערב החינוך הקפדני. העכבר שטיפס במעלה גופו של סיד ברח ונעלם אל הלילה, וסיד, מדמם מהיד, מצא את עצמו עומד פעור פה, עם הזין בחוץ, אל מול הלנה הערומה וההלומה.
לקח לה שנייה להתעשת. "אז מה, כושון, רוצה גם?", הטיחה בו, מבטה קר ועיניה מצטמצמות בבוז. סיד לא הצליח לנוע, וגם לא ניסה. אף שריר בגוף שלו לא תפקד, והסחרחורת שתקפה את ראשו איימה לעשות בו שפטים.
"שאלתי שאלה, כושון".
סיד, כמעט כולו, לא זז. רק איבר המין, עדיין בחוץ, בחר לענות על התשובה.
"פול על הרצפה לפני, אם אכן הזין שלך דובר אמת, כושון".
סיד סוף סוף הרגיש יכולת לתפקד. הוא ירד אל הרצפה, נזהר לא ללכלך עם הדם שלו את חדר השינה, נשכב על הבטן, ראשו קרוב מאוד לכפות רגליה הצחורות של הלנה.
"קומי, והביאי בד כלשהו, כדי שלא ישאיר מחלות עם הדם המטונף שלו בחדר השינה שלי", פקדה הלנה על אווה, שעד לאותו הרגע הביטה בהלם מוחלט בנעשה. במהירות לא אופיינית היא חזרה, משליכה את הבד אל עבר סיד. "תחבוש את עצמך, טינופת", פקדה הלנה.
סיד מיהר, וצלח במשימתו.
"עכשיו, בוא נראה אם אני מבינה נכון", פתחה הלנה את שערי הגיהנום בפני סיד. "כאילו שלא מספיקה לך העבדות שבחוץ, אתה משתוקק להיות גם הכושון הפרטי שלי. אני מבינה נכון, סיד?", שאלה, בזמן שהתיישבה על כורסא בקצה החדר.
אווה מיהרה להדליק לה סיגריה, כרעה למרגלותיה, והתענגה על הליטופים שהעניקה לה גבירתה. שוב הן היו כלבה ואדונית, ההתעללות הקשה של עד לפני כמה דקות נעלמה כלא הייתה.
"הדממה לא משרתת אותך היטב, כושון. ענה לשאלה", פקדה הלנה, מוצצת את הסיגריה, מתענגת על הטבק המשובח ועל הסיטואציה.
נפשו של סיד לא ידעה מהומה כזו מעולם. מונחת בפניו הזדמנות חייו, להגשים את חלום חייו האמיתי, להשתעבד טוטאלית לגבירה לבנה, לא רק פיזית, אלא גם מינית ונפשית. קול פנימי דחק בו להנהן כבר בראשו, למחול על גאוותו, לנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו וללכת עם האמת הפנימית שלו. סיד הרים את עיניו אל עבר הלנה.
"הנה דבר שלא עושים, כושון. לא מרימים עינים אל אדונית לבנה. עוד תלמד, תהיה בטוח. כעת ענה לשאלתי, ועשה זאת עכשיו, כי לא תהיה הזדמנות נוספת".
סיד הנהן.
הלנה חייכה.
"תראי, אווה. כושון. משלנו. עבורנו. פרטי. זחל הנה, פח נפט", פקדה.
סיד זחל, כולו רועד, מגיע עם פרצופו סמוך לכפותיה של הלנה.
"עמדי, אווה. עמדי והגישי לו את כפות רגליך, שינשק, הכושון. שינשק, ויידע שמהיום אני המלכה, אני הגבירה, אני האדונית, ואת שפחתי הנרצעת, רכושי הבלעדי. ושתינו ביחד נהיה לו, כמו גם כל אחת לחוד, אלוהים חיים".
אווה נעמדה, והגישה לפיו של סיד את כף רגלה הימנית.
"נשק, כושי עלוב. נשק והגשם את ייעודך".
סיד פצח בסדרת נשיקות קלה, אבל אווה מיהרה לבעול את פיו בכף רגלה, מזיינת את הפה שלו עם אצבעות רגליה העדינות.
"כמה יפה המראה של כף רגל לבנה על רקע הדבר השחור הזה", התמוגגה הלנה.
סיד מצץ וליקק, משלים במהרה עם תפקידו החדש. או אולי, עם ייעודו. "שום מלחמת אזרחים לא תעזור לך לחמוק מהגיהנום הלבן שלנו, כושון", צחקה הלנה, כפות רגליה כובשות במהרה את פניו, בזמן שאווה מגישה לה את השוט הארוך. "לא, שפחה שלי. את תצליפי בו. מישהי בכל זאת תצטרך לעשות את העבודה השחורה", גיחכה הלנה, מושכת את אווה ומנשקת אותה ארוכות, שתיהן מעל סיד, שכבר השלים עם ההכרה שבזכות עכבר אחד קטן, השתחרר השסתום שסתם את בריכת האומץ של עכבר אחד, גדול יותר.
מאותו יום הרעו תנאי המחייה של סיד; הוא עדיין נאלץ לעבוד מחוץ לביתה של אדוניתו, אבל הפעם לוותה העבודה הזו בצלצולי פעמון שיועדו אליו. בכל פעם שצלצל הפעמון נאלץ סיד לקטוע את כל עיסוקיו, ולהתייצב על ארבע לרגליה של אווה. "הוד מעלתה רוצה לשתות"; "הוד מעלתה רוצה להתפנות"; "הוד מעלתה רוצה להתבונן בי מכה אותך", וכיו"ב. סיד טורטר בלי סוף, אבל הצליח לעבור את שעות היממה רק בגלל הידיעה שמה שיחכה לו בערב שווה כל רגע. ההיררכיה בחווה לא השתנתה, אווה הייתה ועודנה שפחתה הנרצעת של האדונית, והפעם סיד זכה ליטול חלק כצופה חוקי בסשנים של השתיים.
לסשנים הליליים התייצבו מעתה שניים - אווה וסיד. הלנה הייתה מצלצלת בפעמון ומייד הייתה נכנסת אווה לחדר השינה, כשסיד מובל אחריה ברצועה. אווה הייתה כורעת אל מול כפות הרגלים של גבירתה, מלקקת אותן, משתחווה לה וכורעת, ממתינה לגזר דינה. סיד, בשלב הזה, שידע שגזר דינו נחרץ ביום לידתו, שכב בזמן הזה על הרצפה, הפנים כבושות בשטיח, וממתין.
הלנה נהגה לרדת מהמיטה, לדרוך על סיד, ולהצליף בשפחתה. היא הייתה מצליפה בה ברוע, באכזריות, אבל דאגה לחמול עליה בסוף כל סדרת הצלפות, מלטפת ומלקקת את גבה הבוער, מכינה ומרטיבה אותה אט אט לקראת החדירה.
"קרבי את כפות הרגלים שלך אל הכושון", פקדה הלנה.
אווה צייתה, וכרעה על ארבע כשכפות הרגלים שלה מונחות ממש מול פניו של סיד.
הלנה, שמפאת כבודה ועליונותה סלדה אפילו מהנחתת הוראות לסיד, פשוט משכה בשערותיו והצמידה את פניו אל הכפות הצחורות והקטיפתיות של שפחתה. סיד הבין מייד מה תפקידו, והחל ללקק. הלנה התרוממה, והחדירה אצבע אחת אל שפחתה. ועוד אחת. ועוד אחת. התוספת המרעננת של לשון על כפות הרגליים, יחד עם הבעילה הרגילה והמטריפה ממילא, עשתה באווה שמות. היא החלה לגנוח בפראות ולהתנועע בקצב שהכתיבה לה ידה הבועלת של הלנה. "יותר חזק, זונה!", פקדה הלנה, והביאה את אווה אל הגמירה הראשונה שלה באותו ערב. הטקס נמשך, וכשאווה גמרה בפעם השלישית, שחררה אותה גבירתה, הניחה לה לקרוס לרגע על הרצפה, מחוייכת, מקבלת באהבה את כף רגלה של אדוניתה המוגשת אל פיה. "תודה, גברתי", מלמלה, גורמת להלנה לחייך.
סיד מאוד התרגש מהאירוע. הקרבה בין שתיהן, הגמירות של אווה, הגניחות המטריפות שלה - הכניסו אותו לסערת רגשות אמיתית. ההתעלמות הכמעט מוחלטת של הלנה מקיומו בלבלה אותו, התפקיד שייעדה לו - לענג את כפות רגליה של שפחתו - נראה לו הוגן ביותר. אלא שמרוב התרגשות, ולאחר הגמירה השלישית והירידה שלה אל עבר הרצפה, סיד מעט הפסיק, והתבונן בקנאה מהולה בהשתאות במחזה.
בעונה מלקקת את כפות רגליה של גבירתה, פלטה לפתע אווה: "כושי מסריח, האם קיבלת הוראה להפסיק וללקק את כפות רגלי?". אם סיד היה בהיר יותר, ניתן היה לראות כיצד הוא הופך לאדום. הלנה חייכה חיוך קר, התקרבה אליו והעניקה לו בעיטה אדירה. "אני הוריתי לך להפסיק, כושוו?", שאלה בקול מקפיא. "קומי, שפחה שלי. קומי והביאי את צמד השוטים הנה". אווה צייתה, ובתוך דקה החל סיד לספוג הצלפות חסרות רחמים או מעצורים. "אתה.פה.רק.כדי.למלא.הוראות.כושים.לא.צריכים.לחשוב.או.לעשות.דברים.על.דעת.עצמם.רק.לבצע!", הוא שמע את הלנה משחילה מילה בין הצלפה להצלפה, ולא ידע מה כואב יותר. הלנה סימנה, ואווה העמידה את סיד על ארבע. בכף רגל גסה פיסקה את שתי רגליו, יוצרת מגע עם איבר המין הזקוף שלו. אווה, בזמן הזה, החדירה שתי אצבעות אל פי הטבעת שלו. סיד חש שהוא נטרף. הוא הרגיש שהוא עומד לאבד שליטה ולגמור, וגם הן הרגישו בכך. מייד סובבו אותו על הגב, כשאווה מתיישבת לו על הפנים, והלנה ממשיכה לרמוס ולרסק את איבר המין שלו בכפות רגליה. אווה גמרה ראשונה, ומייד אחריה שמע סיד את הלנה פוקדת: "גמור על כפות הרגלים שלי, כושון. תן לזרע שלך, לילדים שלך, עתיד טוב יותר - חיים על כפות רגלים של גבירה לבנה". סיד המחורמן גמר מייד, ובצרורות. הלנה מרחה את הזרע על גופו, בזמן שאווה רצה להביא בד שינגב את יתר הזרע.
"עכשיו קום, ועוף מפה, כושון מסריח", הורתה לו הלנה. "עכשיו זה הזמן ששפחתי תקדיש לי, והדבר האחרון שאני רוצה לראות פה זה את הגוש השחור שאתה".
סיד קם, וזחל אל עבר הדלת, יודע שגם מחר יעבור התעללות דומה, מקווה שמחר יזכה לספוג יותר וגם לראות יותר, מקנא בקולות הצחוק שבוקעים מהדלת המוגפת, ונרדם על הרצפה, אל מול הדלת.

פנלופית • 16 באוג׳ 2005

עיבוד חפשי ליצירה של ויליאם פוקנר?

קלייר​(נשלטת) • 16 באוג׳ 2005

אהבתי את הסיפור

מדליק

duches • 16 באוג׳ 2005

איזו כתיבה מעולה!
אהבתי

איזה מזל

Belisana​(שולטת) • 16 באוג׳ 2005

שבפנטזיות לא צריכים להיות פוליטיקלי קורקט.
פנטזיה מדליקה והכתיבה מאפשרת ממש לראות את שתארת כבסרט.
אשמח לשמוע עוד על סיד והרפתקאותיו.