טעויות שדופקות לך את הסיכוי למצוא שולטת

השוואה די גרועה, כי היא הדוגמה החריגה לכך שניתן לקבל את ה10 המושלם.
אני גם משוכנעת שהוא עומד בסטנדרטים הנוקשים שלה של האימונים והאכילה באופן יומיומי, עוד לפני שהוא עולה אל כן השיפוט. אם טעיתי, וארטיום דולגופיאט פה, אז היוש! 😊

ובנימה רצינית - אנחנו לא כאלה גרועות ולא מחפשות לפסול על שטויות. אלו מבינינו שלא סובלות משגעון גדלות או מחוסר בטחון קיצוני גם יודעות שהן עצמן לא מושלמות, ולא מחפשות גבר מושלם ונטול פגמים. זה לא אומר שאנחנו צריכות להוריד סטנדרטים.

מוסר פוגרסיבי ניהיליסטי. כל הערכים מטשושים וכל הדחפים והיצרים לגיטימיים, כל עוד אנחנו כנים ביחס אליהם.
העיקר שלא להיות צבועים.
אין איפוק. אין שליטה בדחפים. אין יחסים אינטימים. ואין משפחה.

אני לא מתחסדת ולא צדקנית. היו לי סטוצים. אבל מעולם לא חשבתי עליהם כעל "מיניות אלטרנטיבית". ברור לי שיחסים מנוכרים אינם דבר חיובי. איפוק וחתירה לקשר משמעותי אינם צביעות.

ואין לי מושג מדוע אתה חושב שהקול שאתה משמיע הוא גברי.

אני אפילו לא בטוחה שמדובר בסטנדרטים. לפעמים אלה פשוט העדפות ובחירות אישיות, שמבוססות על שנים של היכרות עם עצמנו. גם העובדה שאנחנו בכלוב לא בהכרח עוזרת. אם גבר היה פונה אלינו בפאב והייתה מתפתחת שיחה, עד שהיה מציע משהו כבר היינו יודעות משהו על האדם שנמצא מולנו. לעומת זאת, כשמגיעה פניה בנוסח: ״לא רוצה לדעת מי את. האדם שאת לא מעניין אותי. אני רוצה חוויה מינית. אם את כמוני, בואי נפגש מחר. בחמש. בחניון של אחלה-שווארמה. ברחוב לינקולן 69. את תהיי עם שוט ומגפיים, אני אהיה על ארבע״ חלקנו פשוט נשיב ״לא תודה, ובהצלחה בהמשך חיפושיך״. ולהודעה נוספת לא נענה.

בסופו של דבר, העובדה שאנחנו במרחב וירטואלי מצד אחד מאפשרת חופש מסוים, ומצד שני הופכת את הפניה הראשונה לסוג של כרטיס ביקור. ולכן הפוסט שלך חשוב כל-כך, לוטוס. אולי מישהו שבאמת רוצה להכיר את האישה שמולו יקרא אותו, יבין שכדאי שכרטיס הביקור שלו ישקף גם את זה וישתמש בכל הכלים שנתת כאן.

אני לא רואה שום בעיה בלרצות רק סקס, או בלרצות סקס לא אישי, או חד פעמי וכו'. מותר לכולם לרצות מה שהם רוצים.

אבל כדי להשיג את הסקס הנ"ל צריך להיות עם איזו הבנה על האנשים שמהם/ן מנסים להשיג אותו, אחרת הרצון הלגיטימי והאנושי פשוט לא יתממש.

לוטוס לא כתבה על מותר ואסור, אלא על איזו תגובה מתעוררת אצלה והדומות (פאן אינטנדד) לה למול פניות מסוימות. זה מידע עליה, לא עליך. תעשה עם המידע הזה מה שאתה רוצה. תשתמש, לא תשתמש, עניין שלך.

לפני שהתחתנתי, מאד אהבתי סטוצים. כלומר, אהבתי לעשות סקס עם אנשים שהכרתי באותו יום. לא חשבתי שהם רוצים מערכת יחסים עמוקה איתי. לא חשבתי שאכפת להם ממני ומעולמי הפנימי העשיר. גם לי לא היה אכפת משלהם.
אבל זה לא שלא היה אכפת לי עם מי. היה לי אכפת איך הם מתנהגים. גם אם הכרנו רק חמש דקות, בחמש הדקות האלה רציתי לראות שמתייחסים אלי יפה, שמכבדים אותי ואת הגבולות שלי, שרוצים שגם אני אהנה.

פנים אל פנים זה יותר קל. אפשר תוך דקות להעריך אם יש כימיה.
בכתב זה קצת אחרת. הסימנים אחרים.
אני זהירה יותר, כי אין פנים, אין שפת גוף. איך נדע שהאיש הזה שווה את הטרחה? איך נדע שהוא בטיחותי?

גם לפני שהיה אינטרנט היו הבחורים שמזיינים מלא והיו הבחורים שלא מבינים למה להם לא מגיע. וכשהסבירו להם - הם התווכחו עם ההסבר במקום ללמוד.
נו, אז עכשיו יש להם אינטרנט.
מי שיודע איך לדבר עם אנשים, יוצר קשרים עם אנשים. ארוכים, קצרים, עמוקים, שטחיים. למטרות זוגיות או סקס או עסקים או משחקי קופסה.
ומי שלא - אני לא יודעת אם יש פוסט בעולם שיכול להסביר לו.

אני באופן אישי חושבת שהכל תמיד מסתכם לשאלה אחת: האם אכפת לנו מרגשות של אנשים אחרים. בכנות ובפשטות. זה רלוונטי לכל סיטואציה, והצד השני תמיד מרגיש.