סימנים

סימנים

פלג​(נשלטת){ע_מ} • 8 בספט׳ 2005

יום אחרי מול המראה.
אחרי שזה נגמר, בשעות הראשונות אין עליי סימנים בכלל. אולי פה ושם ניתן לראות כמה פסים או שטפי דם אדומים אבל ממש לא משהו רציני.
ויום אחרי.. מתעוררת ונותנת לחצי יום לעבור. אולי לפעמים להרגע קצת
ואחרי כמה שעות נזכרת בזה בבת אחת ורצה למראה.
מורידה את הבגדים ומתאהבת בסימנים האלו כל פעם מחדש.
על התחת יש עדיין סימנים שנותרו מהשבוע שעבר. סימנים כתומים ושחורים שאני יודעת שעוד כמה ימים יעלמו. אולי מחר אולי מחרתיים.
ומיום ליום כל סימן נהיה קצת יותר קטן עד שהוא נעלם לגמרי.
והסימנים החדשים.
כתמים שחורים-סגולים לא עמומים. צבעים עמוקים וברורים.
כל נגיעה בהם גורמת לכאב שממסטל אותי כל פעם מחדש.
ואני נוגעת ולוחצת על כל סימן מכל הזוויות האפשריות ופשוט מתמכרת..

אחרי כמה שעות כשאני יושבת עם בוקסר וסתם בוהה לעצמי ברגליים אני קולטת שגם עליהם יש מלא חבורות פתאום.
ולרגע זה ממש מוזר. לא זכור לי שחטפתי מכות ברגליים.
אחרי כמה דקות אני נזכרת שאותו לילה הייתי על הברכיים בחוץ או על ארבע.
והסימנים על הרגליים הם מהאבנים שהיו שם.
והם כל כך יפים בעיניי. הסימנים האלה.
סימנים של מכות שספגתי מכף ידו או מהקיין.. או אפילו נשיכות שמשאירות סימן עגול ומרשים לזמן ארוך.
וכל פעם סף הכאב עולה בהדרגה. ואני יודעת שהוא יכול להיות הרבה הרבה יותר גבוה ממה שהוא.
לפני כל פעם אני ממש מייחלת עמוק בפנים שהוא לא יפסיק. שימשיך ככה שעות מצידי.
רק כדי שאחר כך אני אוכל להתענג שעות על הסימנים האלה. או לגעת בנקודות הרגישות ולהרגיש שוב את הכאב..
אפילו אחרי שמזיין לי את הגרון חזק יש תחושה כזאת של כאב עמום במשך כמה שעות אחר כך..
או כאב כזה שהלסת כבר נתפסה וכל תנועה שלי מזכירה לי את אותם הרגעים שבהם שיפד את הגרון שלי עם הזין שלו.

ואחר כך יש פוסטים ...

קליבר​(שולט) • 8 בספט׳ 2005

על דומים מסוכנים וכד'
[size=24]למה אין פוסטים על סאביות מסוכנות ...[/size

פלג יקרה , אחרת כך תוכלי לבוא בטענות רק אל עצמך ...

Re: ואחר כך יש פוסטים ...

Mistress Of Death​(מתחלפת) • 9 בספט׳ 2005

מה עובר עליכם??
פלג- כתבת יפיפה ואני "תכף איתך"...

למה אין פוסטים על סאביות מסוכנות?

ואני שואלת למה לא מצליחים בעיקביות פה ובכלל להבין את המשמעות של גבולות שמשתנים משפחה לשפחה.
לכל שפחה יש את הגבולות שלה ועל מאסטר טוב להכיר את שפחתו מבפנים ומבחוץ לפני שהוא מתחיל בכלל ל"סשן" אותה. וכל גבול שהוא רוצה ששפחתו תעבור עליו להכין אותה לזה פיסית ומנטאלית.ולהיות עם היד על הדופק {שלה} לראות איך היא מגיבה לכל דבר.

ולך פלג רק אומר שמזדהה מאוד עם מה שכתבת.
אני מאוהבת בסימנים שלי !.....

הסבר פשוט ..

קליבר​(שולט) • 9 בספט׳ 2005

לפני זמן לא רב נפתח שרשור על איזה "דום מסוכן" שהותיר סימנים פיזיים וככל הנראה גם נפשיים בשפחתו .
בדיעבד התברר שהיא כבר כתבה על כך , לפני הרבה זמן , והכתובת הייתה על הכיר , רק ככל הנראה כתבה בניק אחר , ועתה היא מתלננת מרה , על הסימנים האלה .

נכון יש לא מעט סטביות שנהנות מהסימנים , מהכאב , אבל .. מהכתיבה של פלג , שהיא יפה , חושפנית ובאמת מהמממת , עולה הדפוס שיוביל ל... עוד שרשור על דום מסוכן , , תקנו אותי אם אני טועה ?

קשה לקריאה... לפחות לי....

לילך29​(אחרת) • 9 בספט׳ 2005

ממש מרתיע.... הסימנים.... ועוד שבוע לאחר מכן הם עדיין שם???
אוייש.. כשאני קוראת דברים כאלה.. אני בטוחה שאני במקום הלא נכון....
אבל נו טוב.. אם את נהנית מותק... אז שמחה בשבילך....!!!
(באמת סף הכאב עולה???)


לילך

אוף טופיק

האיש בשחור​(שולט) • 9 בספט׳ 2005

השימוש במונח סף הכאב איינו מדוייק במקרה הזה.

סף הכאב הוא הרמה המינימלית שבה מתחילים לחוש את הכאב.
המונח הנכון הוא סף הסיבולת שהוא הרמה המקסימלית של הכאב שניתן לעמוד בו.

וכן, סף הסיבולת איננו דבר סטטי, הוא מושפע רבות ממצב הרוח, מהמצב הגופני, מהמחזור החודשי ובעיקר מרמת ההתמסרות.

ככזה, ככל שרמת ההתמסרות גדלה סף הסיבולת עולה בהדרגה.

Uranus • 9 בספט׳ 2005

קטע מעולה פלג,

כיף לקרוא את ההתלהבות שלך מה"תשורות" שהמאסטר משאיר לך,
ניכרת בכתיבה שלך אותה תחושה ילדותית ומתרגשת מהם, כגון: להיזכר בקיומם ואז לרוץ למראה לראות...
אין כמו סאבית שמתגאה בסימניה האדומים שנעלמים ולמחרת מופיעים כשחורים וכחולים ושלל צבעים.
אפילו בסרט "רך" כמו "המזכירה" רואים אותה מתענגת על הסימנים האדומים שהבוס משאיר לה.
השעשוע שלו בך וההנאה שלך מהשעשוע שלו עושים את הבדסמ שלכם ממש טעים למקרא.

לכל המתחלחלים והנתרעים, אני תמיד מופתע מכם מחדש, מדובר פה בפירוט ממש "רך" ואפילו מזה אתם עושים רוח...

מן הסתם, אם אלו סימנים שעוברים אחרי שבוע אז אין מה להשוות ל"צלקות" משרשורים אחרים,
לגבי אותה משרשרת, לא נראה לי שהיא מתלוננת מרה, אלא אפילו מחייכת ומלאת חיוניות

אז קליבר, עם כל הכבוד, הרשה לי לתקן אותך על מה שבעיני, הפעם לפחות, נתפש כטעות מצידך.

כל הכבוד פלג.

יש סימנים ויש סימנים..

שרוניתלי(האה) • 9 בספט׳ 2005

דעתי- אבל רק דעתי האישית ולא השיפוטית-

סימנים הם בדיוק כמו שאמרה פלג, מחברים ומזכירים
במראה ובמגע את ההתמסרות והאהבה שיש בנו.
אך כדברי קליבר- נראה לי שיש כאן דינמיקה של עליה
שאי אפשר לעצור אותה, אולי מין חיפוש מכוון של פלג,
להגיע לשיאים של עצמה, שהיא מרגישה "חובה" לשבור.
מעבר למוכנות שלה לספוג כאב עוד ועוד, היא מגיעה
כאן - לפחות מבחינת הסימנים - למצב שכולה מסומנת
ואפילו בפומבי הדבר כבר מתבלט.
האם נוח לך פלג, לצאת החוצה כך, לבושה בלבוש קייצי
או לבריכה בבגד-ים?
לי קצת קשה עם זה, מודה.

ginger • 9 בספט׳ 2005

להתבייש בסימנים שאדונך משאיר עליך ?
זו הרי גאוותה של כל שיפחה..כשמותר לה להתגאות במשהו.

זה לא מתיש ומתסכל כל הזמן להיות מאחורי מסיכה ?
להחביא ? להסתיר ? את מי שאת באמת..

וכי למה זה תתביישי את ?
הרי בקלות אפשר להעביר את הבושה הזו על מי שהביא אותה עלייך.
אם מישהו היה מביט בסימנים בהשתאות, ושואל לפשר הדבר, מה יותר יפה מלהגיד
"סקס סוער במיוחד" תוך חיוך זדוני.. ולהביט בפניו או פניה המאדימים והנבוכים.

יש לי סוד לגלות.
כולם ! עושים זאת. (סקס)
וכולם גם יודעים שכולם עושים זאת.
ועדיין, לא מדברים על זה, ואם כבר, אז רק בשושו.
כאילו היה זה איזה מעשה אסור שצריך להסתיר.

אני לא אומרת שצריך ללכת עירומה בפרהסיה.. אבל גם לא צריך להגזים לכיוון השני.

וסימנים, זה דבר יפה.
גם הגמישות של גבולות וסף כאב וסף סיבולת.. זה דבר יפה.

מה שלא יפה, זו האנאליות שבה לוקחים פה דברים לפעמים.
(לרגע לא הקלתי ראש לגביי הזהירות ושיקולים אחרים)

ג'ינג'ר.
(התהיות והשאלות - כלליות. לא כלפי אדם ספציפי)

Re: הסבר פשוט ..

Mistress Of Death​(מתחלפת) • 9 בספט׳ 2005

אמממ..עם כל הכבוד..ויש !

מה הקשר?
אנינני יודעת מה היה הסיפור "שם"
אני לא כותבת פה הרבה כי די ידועה לשימצה צורת ההתנהלות בפורום הזה {בכלוב בכלל לא הפורום הזה ספציצית}.
למה לשייך מהומה אחרת, שאין אני ואין אתה יודעים מה בדיוק היה שם, לשרשור שפתחה פלג.?
ושוב לגבי עצמי ועצמי בלבד אדע להגיב.
לא כל מה שמתאים לאחת יתאים לאחרת-כבתאדם ו/או נשלטת .
אני יודעת שהמאסטר שלי יקפיד שאם נשארים עלי סימנים-הם יהיו במקומות שלא יעוררו
תהיות "בחוץ" במקום העבודה שלי וכו' מתוך ההנחה הבסיסית המקודשת בעיני שלא יעשה דבר שעלול לפגוע בי.

מעבר לכך,
עניין הסימנים .
הידעתם שזה עניין של הרגל?
לאורך זמן שפחה שהייתה נעשיית סגולה שחורה מכל ספנק-גופה ותאי הדם הנפגעים"לומדים להסתגל" וכעבור תקופה מסויימת {אינדיוודואלי לכל אחת} מגיעים למצב שהמקום מאדים לזמן מה..וזהו.... פחות נשארים סימנים כחולים ממש.

ועוד נקודה .
יש אנשים שחוטפים "סימן כחול" מכל מכה קטנטונת
ויש מי שרק ממכה רצינית יצא להם סימן.

אני בזמנו עברתי סשן משותף עם שפחה נוספת- שמקרה באותו סשן בוודאות חטפה יותר זמן ויותר הצלפות ממני.
אני יצאתי עם ישבן מעשה ידי פיקאסו - היא עם כלום!!!!
בזמנו קיבלתי תגובות נזעמות לגבי המאסטר שלי שהוא "לא אנושי" שהותיר בי סימנים שכאלה..
עכשיו לך ספר לאנשים שזה היה משתיים וחצי ספנקים....