סשן ראש השנה

סשן ראש השנה

קלייר​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

גברתי כתבה לי:
ראש השנה מגיע ואני מתכננת לך למחר סשן שיעשה לנו ספתח מתוק לשנה החדשה
הוראות לביצוע:
תדאגי שהכלבה תהיה אצל חברה שלך לפחות לשעתיים הראשונות
תכיני שני תפוחים חתוכים לפרוסות דקות
בסלון תכיני כיסוי עיניים ואת כל הציוד שאני אוהבת (כן, כולל המחטים)
ריצפת הסלון צריכה להיות נקיה ומצוחצחת וכן המסדרון עד לחדר השינה - ואני מתכוונת למצוחצחת זנזונת.
תכיני לי את המצלמה שלך על שולחן הסלון
ואת... את צריכה לחכות לי נקייה, מבריקה ומגולחת ועם קולר. תערך לך בדיקה ובמקרה וימצא קוץ אחד תענשי קשות.
ו... צפי להפתעות
גבירתך

אחת וחצי בצהריים. אני מתחילה להכין את הדירה לקראת הסשן. גברתי דרשה שהרצפה תצוחצח כמו צלחת, יש לי הרגשה שאצטרך לאכול פרוסות תפוח מהרצפה. אני שוטפת אותה שלוש פעמים לייתר בטחון.
את אביזרי הסשנים שלנו אני מניחה בצורה סדורה על המפה האדומה שמכסה את שולחן האוכל שבסלון. מניחה את המצלמה על השולחן, מאפרה, פורסת את התפוח הירוק לפרוסות, מכניסה לכלי, מכסה בניילון נצמד. מניחה אותו על צלחת לצד התפוח האדום השלם.
מצחצחת את חדר השינה, נכנסת להתקלח, מגלחת כל שערה שאני מוצאת.
אני תשושה. בעוד רבע שעה אני אמורה לאסוף את גברתי, אבל שעתיים של פעילות נמרצת הותירו אותי מותשת.
אני מתקשרת ומבקשת שניפגש רבע שעה מאוחר יותר.
גברתי נותנת לי עשרים דקות.

בעשרה לארבע אני עולה על האופנוע ומגלה שחסר לי אוויר באופן משמעותי בגלגל הקדמי, דבר שגורם לרעידות ולחוסר יציבות בעיקר בסיבובים. אני שועטת באיטיות, מגלחת את הכביש עם הנעליים בכל סיבוב.

ארבע ועשרים, גברתי כבר מחכה לי במכונית. אני מחנה לידה את האופנוע ותופסת את מושב הנהגת.
"את עומדת להיות שפחה מאוד שימושית היום" מחייכת אליי גברתי.
החיוך שלה מדבק, היא זוהרת. אני מתניעה את המכונית ואנחנו מתחילות לזחול בפקקים לעבר הבית שלי.
"את יודעת שאיחרת לכל המפגשים האחרונים שלנו?" אומרת גברתי.
"באמת?" אני שואלת מופתעת, "אני פשוט הרגשתי מסוחררת לרגע גברתי, הייתי חייבת לשבת".
"אבל יכולת להתחיל לנקות מוקדם יותר, ואז היה לך זמן לנוח, ולא היית מאחרת" עונה לי גברתי.
היא צודקת.
"זה לא יקרה יותר גברתי, אני מבטיחה לך" אני אומרת לה, ומרגישה את הבושה מציפה אותי.
"אם זה יקרה תענשי" עונה לי גברתי, "על כל דקת איחור תחטפי הצלפת קיין".
אני מנסה להסוות את צמרמורת הפחד שעוברת בי, טוב, היה שם גם ריגוש...
"קיין זה כואב גברתי?" אני שואלת.
"מאוד כואב שפחה שלי" מבטיחה לי גברתי, "ואת שאוהבת כל כך סימנים תשמחי לדעת שהסימנים שלו נשארים לשבוע. פסים ישרים לשבוע".
"אני לא אאחר שוב" אני מבטיחה לה.
גברתי אוחזת בשערי, מושכת את ראשי לאחור, אני שמחה שאנחנו עומדות באדום, כי הגניחה שיוצאת ממני, גורמת לראיה להפוך למטושטשת.
"את תהיי לי מאוד שימושית היום" חוזרת גברתי ואומרת, "כשנגיע, יש לך חמש דקות בדיוק כדי לעלות, להתפשט, לנתק את הטלפונים בדירה, היום אני לא מרשה שיפריעו לנו, ולחכות לי על ארבע מול הדלת. את לא תזוזי שפחה, ואת לא תוציאי הגה עד שאפנה אלייך".
"כן גברתי" אני עונה.
חמישה לחמש, אנחנו מגיעות. אני ממהרת לעלות לדירה, מתפשטת במהירות הבזק, מנתקת את כל הטלפונים בדירה, פיפי מהיר, לגימת מים ואני על ארבע, מול הדלת.
הדקות חולפות. כדי להתעלם מהכאב בברכיים אני מתחילה לספור שניות. אחרי ארבע דקות אני מפסיקה. הראש שחוח פתאום, וכולי מרוכזת בהמתנה לגברתי.
חמש וחמישה. הדלת נפתחת. גברתי נכנסת לדירה.
היא הולכת לשירותים ואז למטבח, "קניתי לך פחי אשפה לשירותים ולמטבח" היא אומרת בתשובה למבטי השואל, ואז היא שולפת מאחורי הקיר זר פרחים לבן סגול, "ופרחים לשנה החדשה. איפה האגרטל?"
"בכיור גברתי".
"אז קומי לרחוץ אותו, ותניחי את הפרחים בסלון" היא מורה לי בחיוך.
אני ממהרת לעשות כן. הפרחים יפהפיים, וגורמים לי לחייך. אני מאושרת באהבה שלה אליי.
גברתי מתיישבת על אחת הכורסאות, ופוקדת עליי להביא לה גם קפה קר.
הקפה מונח על השולחן, לצדו כוס מים בשבילי, ושוב אני על ארבע לפניה.
גברתי דורשת שאלמד אותה להפעיל את המצלמה הדיגיטלית שמונחת על השולחן.
"לכי לשולחן ותבחרי את המצבטים שיקשטו לך את הפטמות" פוקדת גברתי.
אני הולכת לשולחן ובוחרת זוג מצבטים שאני יודעת שיכאיבו, כאלה שבקצה משתלשלת מכל אחד מהם משקולת בצורת אשכול ענבים.
גברתי מצמידה אותם לפטמותי. הכאב מענג וגוזל לרגע את נשימתי.
"אנחנו הולכות לשחק משחק קטן" היא מודיעה לי ולוקחת את התפוח האדום לידיה, "השפחה שלי תהיה לי שימושית היום גם ככלבת משחקים. איך משחקים עם כלבה קלייר?"
"זורקים לה חפצים והיא מביאה" אני עונה נבוכה.
"וזה בדיוק מה שתעשי" עונה לי גברתי, "אני אזרוק את התפוח, ואת תביאי אותו על ארבע, בלי לגעת בידיים. אני אספור עד חמישים, אם תספיקי להביא אותו בזמן אליי, תזכי לרדת לגברתך, ואם לא תספיקי, תספגי הצלפות. הכל ברור?"
"כן גברתי."
התפוח מושלך על ידה, והיא מתחילה לספור.
אני ממהרת ככל יכולתי להביא את התפוח. גברתי לוקחת לידיה את המצלמה ומתחילה לצלם אותי זוחלת. הברכיים הורגות אותי מכאב. אני מלבישה עליהן גרביים שאני גוזרת אבל הן רק מכאיבות להן יותר. אבל אני מספיקה.
גברתי מתפשטת.
"זכית בפרס, לקקי אותי שפחה" היא פוקדת.
את זה אני עושה באושר תמיד. מתנשפת אני זוחלת אל בין רגליה הפשוקות, וכבר הלשון ביניהן, ובתוך דקות מעטות אני מתענגת על הגמירה הראשונה של גברתי בפי.
גברתי מסירה ממני את המצבטים, מלטפת את הפטמות שכואבות הרבה יותר כשזרם הדם אליהן מתחדש.
ושוב התפוח נזרק. הפעם גברתי מסירה ממני את המשקפיים. ושוב אני מספיקה להחזיר אותו בזמן, והלשון חודרת אל הכוס החם והמענג כל כך של גברתי.
אני אוהבת את הפרס הזה, אני רוצה להצליח להשיב את התפוח בזמן שוב ושוב, אבל אני לא מסוגלת יותר לזחול על ברכיי.
"שבי על התחת, וככה תוליכי את עצמך" פוקדת גברתי ומשליכה את התפוח שוב.
אני מספיקה, אבל בקושי. גברתי מאיצה את קצה הספירה שלה. אבל שוב אני זוכה בגמירה שלה בפי.
ושוב נזרק התפוח. הפעם אני לא מספיקה להחזיר אותו בזמן. גברתי הודיעה לי מראש שיש לי 30 שניות, אבל זה לוקח לי 53 שניות. 23 שניות יותר מהנדרש.
"את יודעת מה יקרה עכשיו" אומרת לי גברתי.
"כן גברתי, את תצליפי בי" אני עונה.
"עם הרשעון" עונה לי גברתי, "תסתובבי עם הישבן לכיווני".
קשה לי עם כאב היום. הכאב בברכיים חובר לכאב בישבן עכשיו, ואני בוכה מכאב. גברתי מחליפה את הרשעון בשוט הרכיבה שלה, אבל הכאב בלתי נסבל כמעט.
"בואי אליי" אומרת לי גברתי ומחבקת אותי. החיבוק מפסיק מיד את הכאב. "תביאי לי קרם" היא מורה, וממהרת למרוח אותו בנדיבות על ישבני, לא לפני שהיא מצלמת תקריב של הישבן המסומן.
הכאב חולף, שוב אני מוכנה לבצע את הוראותיה.
"אמרתי לך שתהיה היום שפחה שימושית במיוחד קלייר, אני מתכוונת לאכול תפוח בדבש לכבוד ראש השנה, ואת תהיי השולחן שלי. מממ, צריך מפה" אומרת גברתי ושולפת מהשקית שלידה מפת שולחן לבנה וגדולה. "עזרי לי לפרוש אותה" היא פוקדת, "ושימי כרית מתחתיה".
המפה נפרשת ואני מצטווה להישכב עליה על גבי.
"קודם כל הדבש" אומרת גברתי ונעמדת מעליי כשהיא מזליפה דבש על כולי. התחושה סקסית להדהים, במיוחד כשהיא מתחילה למרוח אותו על שדיי, בטני, על הכוס שלי.
"השפחה שלי כתבה שהיא רוצה להחפיץ שולחן? אני אראה לה איך מחפיצים שולחן באמת" אומרת לי גברתי בשקט בקול טיזרי שגורם לבטני לקפוץ.
"מה חסר לנו פה..." סוקרת אותי גברתי, "נר כמובן. שולחן לחג צריך שידלוק עליו נר". הנר מודלק, הוא ארוך, והיא דוחפת אותו אל בין רגליי, ישר מעל לכוס שלי.
אני מתחילה להזיע מפחד. שעווה מפחידה אותי, ובעיקר כשהיא באזור הכוס שלי.
"אל תזוזי שפחה" פוקדת עליי גברתי, "אם תזוזי זה ישרוף לך".
אני משתדלת לא לזוז, אבל הנר גורם לי להיות מודעת מאוד לגוף שלי עכשיו. אבל לא להרבה זמן.
"ועכשיו נניח על השולחן את ארוחת החג. התפוחים", גברתי מניחה חלק מפרוסות התפוחים על שדיי, ולאורך בטני.
"מה עוד חסר? כמובן, פרח. הרי לא יכול להיות שולחן חג בלי פרח", ומיד נתחב גבעול פרח אל פי.
אני עוצמת עכשיו עיניים. מתענגת על תחושת חוסר האונים שאני מרגישה, ושומעת את המצלמה בידיה של גברתי מתקתקת ומצלמת אותי.
גברתי גוהרת מעליי ומתחילה לאכול ממני את התפוחים. אני נטרפת כשאני מרגישה את השפתיים שלה עליי, זזה מההתרגשות ומיד צועקת בבהלה כשהשעווה מתחלה לנזול לי לעבר הכוס.
"יש בעיה שפחה?" שואלת גברתי.
"זה נוזל לי לכוס" אני עונה לה משקשקת.
"אז אל תזוזי" עונה לי גברתי, ומניחה על הכוס שלי מספר פרוסות תפוח. "זה יגן עליו אלא אם כן תזוזי שפחה שלי" היא אומרת וחוזרת לאכול ממני את פרוסות התפוח בדבש.
ושוב העונג. אני מרגישה חלק מהשעווה נוזלת לי על הכוס, אבל עכשיו אני מרוכזת יותר בגברתי.
היא מכבה את הנר, מחדירה אל בין שפתי הכוס שלי את פרוסות התפוח ונשכבת עליי.
"שהם לא יפלו משם" היא פוקדת, ומתחככת בי בגופה, "אומרים שהדבש טוב לעור ושהכי טוב להחדיר אותו לעור בחיכוך".
גברתי מניעה מעליי את אגנה. מחליקה עליי בעורה ואז נדבקת אליי כמעט בגלל הדבש. החיכוך מטריף אותי, ושתינו נעות עכשיו בתיאום שלנו. שתינו גומרות יחד.
"בואי למקלחת" פוקדת עליי גברתי, ושם היא שוטפת מעליי את הדבש, חודרת באצבעותיה לתוכי וגורמת לי לזעוק מעונג.
"את לא תגמרי כלבה שלי" לוחשת לי גברתי, "את תגמרי רק אחרי הספייס שלך".

אנחנו במיטה.
"חסר לי משהו" אומרת לי גברתי, "את יודעת איך מצמידים פרוסות לחם אחת לשניה?"
"עם ממרח ביניהן?" אני מנסה להבין את כוונתה.
"בואי נגיד שיש פרוסות שיש עליהן ממרח, וירק, והן נפרדות זו מזו, איך תצמידי אותן נגיד בקבלת פנים?"
"עם קיסמים גברתי?" אני שואלת.
"ובמה את חושבת שאני אשתמש כדי להצמיד אלייך את פרוסות התפוח שנשארו?" שואלת גברתי.
"במחטים גברתי?" אני שואלת.
"נכון שפחה שלי. תשכבי על הגב".
אני נשכבת. גברתי מחטאת את אזור השדיים שלי ואת אזור הכוס, ושולפת מספר מחטים ארוכות מערכת המחטים שלנו. אלו מחטים שלא תוקעים לעומק אלא כאלה שנכנסות לרוחב.
גברתי מלבישה על אחת מהן פרוסת תפוח, ונועצת את המחט לרוחב שדי.
אני חוששת מעט מהמחטים הללו, אבל הכאב כמעט אינו מורגש. ברגע שהמחטים אליהן מוצמדות פרוסות התפוח מתחילות לחדור אליי, מגיב הגוף שלי במיני ספייס מיידי.
אני שלווה לגמרי בידיה, אבל אז היא מגיעה אל שפתי הכוס, האזור בו אני מפחדת משעווה וממחטים.
"את תתני לי את הפחד שלך" אומרת לי גברתי כשאני מתנשפת בפאניקה.
"שניה גברתי" אני מתחננת, מנסה לאזור אומץ.
"את זוכרת מה מילת הביטחון שלך?" מבררת גברתי.
אני זוכרת, אבל מעדיפה למות לפני שאשתמש בה.
המחט הראשונה חודרת. הכאב גורה לצווחה לפרוץ, ולהתנשפויות מהירות של פחד בלתי נשלט.
"תני לי את הפחד שלך" חוזרת גברתי ואומרת בשלווה. ומיד כשאני נרגעת היא מעבירה על שפתי הכוס שלי את המחט, מניחה לי לחוש אותה לרגע עוקצת אותי. הפחד בשילוב עם הדקירה גורם לי לצעוק.
"את תתמסרי לי ותתני לי את הפחד שלך" חוזרת גברתי ואומרת. "תורידי את הידיים קלייר" היא מורה לי כשידי המאוגרפות מתרוממות ונלחצות אל הקיר. אני מנסה להרפות את השרירים, אבל הפחד מקפיא אותי.
"אני נותנת אמון בגברתי" אני משננת לעצמי, ונושמת לאט ועמוק.
והיא מחדירה אליי מחט נוספת.
זה כואב, מפחיד, מאיים. שוב אני קופצת, שוב חולפות דקות ארוכות עד שאני מצליחה להירגע ולהישכב בהמתנה למחט האחרונה שהיא מחזיקה בידה.
אני מנסה להכין את עצמי לקראת המחט האחרונה הזו, אבל אני לא מצליחה להירגע מולה. גברתי שוב מעבירה את המחט על שפתי הכוס שלי, הקפיצות המבועתות שלי גורמות לה לוותר על החדרתה שם.
"את לא תעזי לצאת מהספייס בלי רשות" אומרת לי גברתי ומתחילה לסובב את המחטים שבגופי, רק אני אחראית להוציא אותך ממנו, ואני אוציא אותך ממנו עם הזין שלי".
אני מתחילה לעוף אבל חסר לי משהו שיעמיק את הספייס. ואני כל כך זקוקה לו.
"גברתי" אני גונחת, "תוכלי בבקשה לתקוע בי כמה מחטיי עומק?"
גברתי מחדירה אליי מחטיי עומק ומסובבת. בתוך שניות אני בספייס העמוק ביותר שהייתי בו מעודי.
ועוד סיבוב, ועוד אחד. ואני עפה.
אין לי מושג כמה זמן אני בספייס, אבל פתאום אני מרגישה את גברתי מורחת בכוס שלי קרם קריר, ומיד בעקבותיו היא נשכבת מעליי ומחדירה לתוכי את הזין שלה.
בתוך שניות אני באיבוד שליטה מוחלט. נעה איתה, צועקת איתה מעונג.
שתינו גומרות יחד.
"שנה טובה אהובה שלי" אומרת לי גברתי ומנשקת את שפחתה.

אוהבת אותך

Belisana​(שולטת) • 3 באוק׳ 2005

מתוקה מדבש שלי
היה סשן מתוק

ולמי שמעניין לקרוא את הצד שלי:

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12764

קלייר​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

גבירת חיי תודה לך

השנה שחלפה הייתה המתוקה ביותר בחיי עד כה, ובגללך.

אני מקווה לעשות לך גברתי, את השנה הקרובה, למתוקה ביותר בחייך.

alona. • 3 באוק׳ 2005

וואו..ועוד וואו..
איזה סשן מדהים.

קראתי כל מילה ואהבתי.

שנה טובה ומאושרת גם לכן

infinite​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

מטריף ומחרמן כרגיל ! עשיתן לי חשק לתפוח בדבש
שנה טובה מדהימות !

תודה

Belisana​(שולטת) • 3 באוק׳ 2005

אלונה יקירתי ואינפי המתוקה - איזה כיף לשמוע
קלייר - חכי מה אני מכינה לך ליום כיפור סתם סתם, אני אפילו לא אהיה כאן, אבל הבנות ישמרו עלייך בשבילי

קלייר​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

בכיפור גברתי מתחיל צום שיימשך 12 יום... אני מפנטזת על ארוחת שבירת הצום

להנאתכן... הנר שהיה על השולחן של גברתי :)

קלייר​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

הקישוט לכוס...

ולקינוח...

קלייר​(נשלטת) • 3 באוק׳ 2005

יפיפה

עוף חול • 3 באוק׳ 2005

נשמע יפיפה ומרגש כמו תמיד
וגם נראה ככה
אתן כל פעם מרגשות מחדש
שנה טובה