על שליטה, שחזור והתעללות

על שליטה, שחזור והתעללות

Belisana​(שולטת) • 28 בדצמ׳ 2005

(מתוך הבלוג שלי, התבקשתי להעביר את הדיון גם לכאן).

... לחברה הזאת יש אדון נפלא ואוהב ומערכת יחסים נפלאה, אבל רק אתמול היא היתה מסוגלת לדבר בפתיחות על מה שעובר לה בלב במהלך השליטה. היא סיפרה לי שהם משחקים משחקי תפקידים בהם היא נערה בת 16-17 והוא גבר מבוגר שמפתה אותה. אבל שבפועל, מה שמחרמן אותה באמת זה לשחק שם ילדה הרבה יותר צעירה ושהוא בעצם יהיה במשחק מעין פדופיל שמפתה אותה לשכב איתו, אבל גם אוהב אותה באמת.

הקול שלה היה שבור. שבור ואמיץ ומבולבל וכואב. "את מבינה, בליסנה, אני יודעת שמדובר בשיחזור של מה שעברתי. אמנם לא שיחזור מדויק, כי במשחק הזה אני אוהבת את מה שהוא עושה לי ולא נאנסת בפועל, אבל אני בכל זאת יודעת שמדובר בשיחזור של ניצול של ילדה, כמו שאני עברתי. מצד שני, זה הדבר הכי מחרמן לי בעולם, אז מה לעשות? לבקש ממנו את זה או להמשיך לברוח מזה?".

בדרך כלל יש לי דעות מאד מוצקות על שיחזור טראומות ביחסי שליטה. אני נגד. נקודה. לנו כשולטים אין כלים פסיכולוגיים, לא תמיד נדע כיצד להתמודד אם אכן השיחזור יוביל לתחושת הטראומה שוב ושליטה היא לא טיפול פסיכולוגי. מצד שני, היא אומרת שזה מה שהכי יחרמן אותה ושהיא בורחת מזה ואני גם נגד בריחות והיתה לי תחושה שמבחינתה עד שהיא לא תלך לשם, היא לא מתמסרת באמת.

עניתי לה שבדיוק כמוה, גם אני מתלבטת בשאלה הזאת ושאין לי תשובה חד משמעית לענות לה. שרק היא יודעת מבפנים אם זה יעשה לה טוב או רע. היא ענתה שאם היא היתה יודעת היא לא היתה מתקשרת אליי כדי לשאול. והיא צודקת ובכל זאת - אין לי תשובות. הקשר הזה בין התעללות מינית בילדות לבין הצורך לשלוט או להשלט, מעציב אותי כל פעם מחדש ומעלה בי הרבה שאלות ומעט מדי תשובות שאני יכולה לקרוא להן "אמת מוחלטת". ואולי אין אמת מוחלטת. אולי יש המון אמיתות שונות לאנשים שונים.

קלייר​(נשלטת) • 28 בדצמ׳ 2005

אמר לי אדם חכם, שאנחנו נושאים את ההתעללויות שעברנו כמעטה שני לעור שעוטף אותנו. שאנחנו יכולים להילחם בזה, להתנגד, אבל שכשמדובר בטראומה שהייתה טראומה נמשכת ולא חד פעמית, עקבותיה הופכים לטבע שני לנו, והמלחמה הופכת למלחמה בעצמנו.

אני לא יודעת כמה הוא צודק או טועה, אני לא בטוחה שצדק קשור לעניין הזה. מי שהתעללו בה מינית בילדותה, תחוש באופן טבעי, תיעוב מוחלט כלפי כל מה שמזכיר לה את ההתעללות שהיא עברה. אבל מאחר וחלק גדול ממי שעברו התעללות נמשכת משחזרים אותה בצורה זו או אחרת, חשוב לשמור, שהתיעוב כלפי הזכרון לא יהפוך לתיעוב עצמי.

אותה הסאבית לא רוצה שהאונס יישנה. היא רוצה בעצם, לדברייך גברתי, חוויה מתקנת. להרגיש קטנה, מפותה - כי אין מה לעשות, המיניות שלה עוצבה בגיל צעיר מדי בעקבות מעשיו של אותו חלאה - אבל היא גם רוצה להרגיש שהיא במקום בטוח.

אם היא הייתה רוצה לשחזר את ההתעללות שהיא עברה, זה היה מסוכן בעיני. זה מאוד מסוכן. אבל מאחר והיא בעצם רוצה ליצור לה ספר זכרונות חלופי עכשווי, כזה שמניח לה להיות קטנה, קצת חסרת אונים, אבל מהצד השני הכי במקום בטוח ושולט (כי הרי האדון שלה לא יעשה דבר בניגוד לרצונה), אני לא רואה בעצם סיבה לכך שהיא תמנע מעצמה את מימוש המיניות שלה.

מפחיד לדעת שמי שפגע ממשיך להשפיע עלינו גם בהמשך. באיזה שהוא מקום מרגישים מחוללים, האונס לא נפסק, רק שעכשיו הוא לא מבחוץ, הוא בא כהמשך מבפנים. אני חושבת שהיא צריכה לשאול את עצמה האם כשהאדון שלה מפתה אותה היא באיזו שהיא צורה נמצאת עם מי שאנס אותה. האם היא מרגישה באותה זמן איזה שיחזור. אם התשובה שלילית, אני חושבת שזה ההבדל שבין שיחזור לחוויה מתקנת. שניהם באים מאותו המקום, אבל השפעתם על הנפש שונה לחלוטין.

משלי.

l.w • 28 בדצמ׳ 2005

בדיוק אתמול בלילה דיברתי על כך עם חבר, לא ניסינו להגיע לתשובה של נכון או לא נכון.
בהתחלה הייתה בי המון בושה והאשמה עצמית שאני מתגרה מסיפורים שהם באופן מובהק בכפייה, ללא הסכמה, של ניצול.
גם המון זמן לא היה מינון בכלל, אם התחלתי לקרוא לא הייתי מסוגלת להפסיק
עד שבסוף היא מעבר של סף מסויים שבו הגירוי הפך לבחילה וכאב עצום. ובושה.

גם נסיונות השיחזור ההתחלתיים- לא ממש היו נסיונות שיחזור כשם שהיו הענשה עצמית וסכנה.
אבל גם כשהכי מנסים להפסיק, להיגמל, זה רק מגיע פתאום יותר חזק והרסני.
אז רכבתי על הגלים. למדתי מינון נכון מהו. כמו ארוחה נהדרת וענקית שבסופה אתה מצטער שלא הפסקת לאכול מוקדם יותר.

אני חושבת ששיחזורים או משחקי תפקידים שנוגעים במקומות מהסוג הזה, של טראומה מינית רצוי שלא לערוך אותם במסגרת השליטה.
זה לא אומר שלא רצוי לערוך אותם עם בן הזוג במערכת יחסי השליטה.
אלא בהתיחס למקרה של חברתך סאבית ואדון- מתוך סט כללים אחר.
כשהמחויבות והרצון להתמסר לאדון אינם המוטיב המרכזי.
שלא יהיה את הלחץ של לרצות את האדון. מתוך סט כללים הכולל מילות ביטחון
ולאוו דווקא מילה אחת שאומרת עצור לחלוטין, אלא סממנים של זה קשה לי, פה תוריד את הלחץ
וכמובן מילת הפסקה טוטאלית.

המיקום של תוקף וקורבן הוא מיקום קשה לשני הצדדים.
המצריך הכרות עמוקה בין המשתתפים בה.

לא לברוח, נשמע לפחות שהיא במיקום טוב, העיסוק בזה מול מישהו שאוהב אותך ותומך בך
הוא מעבר לניצול מיני הרבה מעבר לו, להפסיק ולחזור לזה מול מישהו שינצל באמת זה הכי נורא שיש.
אולי לפנות למישהו מקצועי שיכוון שיודע יותר,
יש שאומרים שהעיסוק עם הטראומה הוא חיובי עדיף על ההדחקה,
וכן גם זה עיסוק בטראומה לפעמים אפילו צובע אותה בצבעים שיותר נעים לגשת אליהם.
יותר נוח להתמודד מולם.

המון מילים... אולי גם הצלחתי לומר משהו.

קישורים

פעם פרח​(נשלטת) • 28 בדצמ׳ 2005

בשרשור שעדיין מתעדכן פה בכלוב על "בדס"מ ככלי טיפולי", יש שני קישורים שכדאי לקרוא בהקשר הזה.

מבחן הדינמיקה

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 28 בדצמ׳ 2005

אני מציע לכל אדם הנמצא במערכת בדסמית לבדוק בצורה תקופתית באיזו דינמיקה הוא נמצא מאז הכניסה שלו/ה לעולם הבדסמ.

אנשים מגיעים לבדסמ מהרבה סיבות, מהרבה רקעים - ואלו גם כוללים טראומות מהעבר, דימוי עצמי נמוך ודימוי גוף שלילי.

בעיני, למי שחווה שלילה של חירות ובחירה, גזילה של השליטה בחיים וחוסר אונים של מי שעברו ניצול מיני - יכולות להיות חוויות חיוביות כשמגלים ששליטה גם יכולה להימסר לאדם אחר תחת אמון, שניתן לקבל אותה חזרה מאדם אחר לאחר שניתנה, שהשליטה יכולה להיות שונה בהקשרים שונים ועם אנשים שונים.

אני חושב שכל החוויות הללו יכולות לסייע למי שבדסמ הוא פנטזיה אירוטית עבורה, בתנאי שהשותפ/ה מודעים לבעיות האפשריות ולרקע - לא פחות מכל שותף ונילי שמקיים מערכת יחסים אירוטית עם אדם שעבר תקיפה מינית.

לדעתי, השאלה החשובה היא איך האדם מרגיש/ה עם עצמו/ה לאורך זמן?

האם מערכת היחסים הבדסמית תורמת לה לדימוי העצמי, עוזרת לה להתמודד טוב יותר עם תחומי החיים, מספקת לה תובנות על הנושא של שליטה ועצמה?
האם העובדה שיש יכולת לעצור סשן, להעביר מסרים על מקומות בעייתיים עוזרת לה להתמודד טוב יותר (בעיני, לונילים יותר קשה להתמודד עם עצירה של מין בעוד שבבדסמ מילות בטיחות, תקשורת ואמון הם דרישות יסוד)?

ואם ישנם סימני דעיכה ושקיעה, עד כמה שכל שאר הסימנים יהיו חיבויים, רצוי לעצור ולשוחח עם השותפ/ה על מה שקורה...

עוד מידע בנושא ניתן למצוא באתר של מקום:
http://macom.org.il/Topic_trauma.asp
http://macom.org.il/Topic_sex.asp
http://macom.org.il/triggers.asp

נוריתE • 29 בדצמ׳ 2005

חבל
שהוא משתף איתה פעולה
האם מעשיו לא מעידים גם עליו משהו?
כדום אחראי עליו לעזור לה לקבל עזרה אמיתית מקצועית ולא לנצל את זה לטובתו.
אם הוא לא עושה את זה אז משהו באמת לא בסדר איתו לא איתה
היא כבר מבינה את פשר מעשיה אילו, זו אולי הדרך הנכונה לקבל עזרה אמיתית
לצאת מהמעגל הזה
דעתי כל עוד היא איתו זה לא יעבוד.

במודע או שלא במודע,היא נסתה לשחזר את הארוע הנורא, לקחת שליטה להכתיב או לכתוב מחדש כשהעיניינים בידיה והיא מבינה שזו לא הדרך להשלמה ,אי אפשר לתקן כאלו דברים
האשם האמיתי צריך להיות מוענש והוא מי שעשה לה את זה לא היא והיא מענישה עצמהכל פעם מחדש על מה שלא חטאה בו.זו לא הדרך וטוב שהכירה בכך לפני שיהיה מאוחר מידי.

ההשקפה שלי בנושא...

aka BODYGUARD • 29 בדצמ׳ 2005

יש קוים ברורים של מותר ואסור.
יש להפריד בין משחק וגירוי למשחק לבין נסיעה משותפת למקומות רחוקים..

לא מעט פעמים מתבצעים "שיחזורים" של אונס, של התעללות והשאלה האמיתית
היא מה המטרה, מי השחקנים ולמה בכלל זה טוב.
באופן אישי, כמי שהיה שותף למעין שיחזורים , לאחר חקירה מקיפה של
פירטי הארוע נכנסתי לזה והלכתי עם זה עד לנקודת האל-חזור,
שם עצרתי.
אין טעם בעוד אונס.
אבל יש טעם בלהגיע לקצה הזה, ושם, להציג את האופציה הנוספת,
או מה שאני קורא בשפתי- גירסת הבמאי...
שם הראיתי שיכול היה להיות סוף אחר, ולא טראגי כמו זה שהיה.
לא תמיד הפעולה עשתה את שלה, אבל ברוב המיקרים ניתקלתי
בפירצי רגשות עזים, המון בכי , המון הוצאה של מה שהיה חסום,
כל ההדחקה ששנים הוכנסה ולא הוצאה, רגשות אשמה כאילו היא
אשמה... הכל יצא...
ובמקרים כאילו היתה התנקות מלאה, הבנה שלא היא אשמה, שהיא הקורבן.
במיקרים שזה הצליח- זה סגר מעגל.
במיקרים שזה לא הצליח, התחלנו מחדש
לא תמיד זה עבד, מודה...
אבל ללא מלחמה זה לא יעבוד.

במקרה המתואר, רב הנסתר על הגלוי.
אין לנו רקע, אין לנו ידע על הדמויות.
כמשחק זה מספק לה את המקום של הילדה הקטנה, אולי הפגועה.
מנקודת ההשקפה שלי, פדופיליה היא גבול של להיות או לא להיות.
אם המקום הזה של הילדה הקטנה משחק תפקיד ראשי במערכת , יש טעם לבדוק,
וזה תפקידו של הדום שלה, באם בעצם זה משחק או יותר מכך.
ומאחר וכבר טענתי שאנו לא מטפלים נפשיים בהגדרה הרפואית, יש מקום לשקול
אם עזרה רפואית נפשית מיקצועית נדרשת.... וזו לא קללה.
לגביי הדום שמשתף פעולה- הייתי ממליץ בחום לבחון את עצמו לאורך זמן..
אם זה לא משחק, עליו ללחוץ על הבלמים.

מי שמכיר את השקפותיי מקרוב יודע שאני טוען ומוצא בבדס"מ מקום של הגשמה,
לא מקום של מעצורים, אולם ובאותה נשימה- יש לבחון כל מצב בצורה דקדקנית,
לא הכל מותר, ממש לא.
והאחריות מוטלת עלינו כשולטים.

מדגיש שזו דעתי האישית ואין היא מחייבת אף אחד/אחת.

נוריתE • 30 בדצמ׳ 2005

מעיין "חוויה מתקנת"?לא דברנו על זה באיזה מקום כבר?
BG?
כזה בערך,
שיחזור וקאטרזיס?
כמה כאלו בדיוק "ריפאת"?
מי נתן לך את הסמכות?
יש לך מושג איזה נזק יכולת לגרום ואולי גרמת מעבר לשחרור העילאי הזה בזרועותיך?
חלאס
חבל''ז.

להתעלל או לא להתעלל, זאת השאלה ?

DearPrudence • 30 בדצמ׳ 2005

בתור מישהי שנכנסה ל- BDSM בעיקר עקב דימוי עצמי נמוך אני יכולה לאמר שכמעט לא שינה לי איזו תוכנית פעולה יש ל- BDSM הזה, רק היה חשוב לי להיות נאהבת.

וכהוכחה לכך הסכמתי לקבל הצלפות , חלקן מאד מכאיבות, הסמכתי לאתר עבור גבירתי (וזאת מילה שקשה לי היום ללבטא או לכתוב) את נעליה תוך התכופפות מתחת לרגלי המון אנשים, וזאת כמובן כדי להוכיח מסירות, אף על פי שנאכלתי מבפנים. המילה "שפחה" השפילה אותי. אבל ה- BDSM היה איזו פשרה שהייתי מוכנה לקחת על עצמי כדי לזכות בפעם הראשונה באהבה או לפחות לחשוב שאני זוכה בה.

הסכמתי לקבל המון דברים של BDSM שאלמלא התצ'ופר שנקרא "אהבה" לא הייתי מוכנה לקבל. חלק גדול מהכאב שמרתי בפנים כי להראות אותו היה מתפרש כחוסר יכולת ויתור על האגו. לדוגמא, חוסר היכולת לקבל שיש גם עבד במקביל פירושו היה חוסר יכולת לוותר על האגו. קשה לראות דרישה כזאת מקבלת כל כך הרבה לגיטימציה בעולם ה"ונילי".

המילים האלו : "ויתור על האגו", "התקרבנות" - אלו מילים שרק עם הגיעי ל- BDSM הכרתי אותם בעוצמה ובכזו תדירות.

למדתי להכיר שיש הרבה "עבדים" ו"שפחות" (קשה לי לכתוב את המילים האלה ללא מרכאות כי בעיני, ותקראו לי ונילית, המילים הללו מבזות) שנמשכים ל- BDSM ממקום של בטחון, שאולי רוצים לטבל את חייהם בקצת קינקיות. אבל, ופה האבל הוא גדול, יש גם לא מעט שבאים לפה מחוסר בטחון עמוק.

ינופפו חלקכם ויזכירו את הביטוי השחוק "בחירה חופשית" (מעניין, אך גם זה אחד הביטויים ששמעתי תדיר, הרבה יותר מלפני, מאז שנחשפתי ל- BDSM), ונשאלת השאלה האם באמת יש בחירה חופשית כשבן אדם מצוי בקרקעית, כשהוא כל כך נואש לאהבה. האם יש בחירה חופשית לבן אדם חסר נסיון שמתפתה להאמין לכל מיני הבטחות שוא? כל אחד "בוחר" באמצעות הכלים שיש בידו, ובהרבה מקרים הוא נופל קורבן לאנשים שיש להם הרבה יותר ידע ונסיון. בהרבה מקרים מדובר אפילו באנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה שלא יכולים לעשות את הבחירות הנכונות למען בריאותם הפיזית והנפשית.

נשאלת פה השאלה, ואנסח אותה בפשטות, האם זה טוב לשחזר התעללות?

ובעיני זה כמו לשאול "האם זה טוב להתעלל?"

ואם הצד השני מסכים, האם זה גם טוב?

אם לי יש פטיש שיחתכו לי את הגרון, האם זה טוב? האם זה שאני מסכימה הופך את זה לטוב?

יש לי משיכה לזה שיחנקו אותי עד לסף עלפון.

האם להתחשב בזה שיש לי משיכה לזה?

מה זה???

aka BODYGUARD • 30 בדצמ׳ 2005

השכל ברח לילה???
מי טיפל במי?
תקראי טוב
לא טענתי להסמכה רפואית
לא טענתי לטיפול
טענתי לקחת את אותה אחת לעזרה מיקצועית ולתמוך
לפני שאת משחיזה סכינים תבדקי..
המילה שיחזור נשמעת לא טוב
טענתי שאסור להגיע לשם אלא לשנות את הסוף
ואולי לשנות את הטעם הנוראי של החוויה הבסיסית
אם היית מתחילה לקרוא ולא לראות דם בעיניים כל פעם
שהניק שלי עולה- היית מגלה שאני אומר דברים שאת לא מתנגדת להם בבסיס
ואגב ליילה...אני מעריך ומוקיר את שנותייך הבדס"מיות אבל את לא
האורים והתומים כאן.
אז אם אינך מכבדת את דברי האנשים- עשי מאמץ קל לכבד אותם בעצמם.

ובזאת תם הדיון איתך.
תודה.