בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תסלחו לי אבל זה קצת מרגיז...

שיקי​(נשלט)
לפני 18 שנים • 25 בינו׳ 2006

תסלחו לי אבל זה קצת מרגיז...

שיקי​(נשלט) • 25 בינו׳ 2006
יש תופעה שממש מעצבנת(לפחות אותי).

מילא שאנשים מחליפים ניקים - זה לגיטימי, בד"כ ההוגנים שבהם יטרחו לעדכן את כולם מייד בשינוי ואפילו בפרופיל ולא ינסו להטעות אחרים.

אבל כשיש לאנשים שני ניקים ויותר, והם עושים כל אשר לאל ידם להסתיר זאת גם ממכריהם הקרובים - זו כבר חוצפה, אפילו סוג של הונאה.

יצא לי לעיין באותו סיפור ארוך עם מליון התגובות בו ככבו 4 אור השליטה, בליסיאנה, קלייר ואניגמטית.

אמרתי ארבע - אבל הן רק שתיים.

אקדים בגילוי נאות, ואומר, אינני מכיר את הסיפור שהיה עם אותה דיר פרודנס, ואני גם לא מכיר את אותה דיר פרודנס, את אור ואת אניגמטית יצא לי לפגוש ושתיהן עשו על רושם של בחורות נחמדות.
אני גם לא רוצה להביע דעה - מי צודק ומי שקרן - לשם כך צריך לקרא את הכל בעיון וגם להכיר את הנפשות הפועלות היכרות יותר משטחית.

אבל הדבר שכן צרם לי בסיפור הזה היה, שלא ממש מצאתי את הסלידה המתבקשת מצידם של שאר המשתתפים בפורום מפני תופעת הניקים הכפולים שהתגלתה בשרשור זה במלוא כיעורה, יכול להיות מאוד שממנו ניתן גם להקיש לשאר הדברים הנטענים, אך את זה אשאיר בצריך עיון.

ואני בעיקר מכוון לאלו שנועדו הלכה למעשה להונות את הקוראים ולגרום לנו לחשוב שמדובר ב 2 אנשים שונים לגמרי.

אני קראתי מה שכתבה אותה דיר פרודנס, אבל לא הסתפקתי בכך, אלא ניגשתי לקרא הודעות ישנות של הנפשות הפועלות, ואז נתקלתי בשרשור הבא:

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=82874&highlight=#82874

זהו שרשור שפתחה אותה אותה דיר פרודנס אבל מה שיותר מעניין בשרשור הזה - הוא שורת המגיבות בו, שהגיבו אחת אחרי השניה, כן אתם לא טועים.... בסדר הבא: בליסיאנה, קלייר, אניגמטית והשליטה.

או למשל השרשור הזה:

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=83393&highlight=#83393

אשר גם בו טרחו הגברות הנכבדות להגיב פעמיים (פעם אחת בכל ניק) על מנת להדגיש שמדובר באנשים שונים.

ואני שואל למה??? למה לכל הרוחות זה כל כך היה חשוב לכן להגיב כל אחת בשני ניקים שונים?

ומילא... נקבל את ההסבר של אור השליטה על העניין של פיצול האישיות (שבמקרה בדיוק ארע באותה שעה וחצי בה הגבת פעמיים בשרשור הראשון דלעיל... ניחא), עובדה שאגב לא הייתה צריכה למנוע ממך לעדכן את משתתפי הפורום שאת היא אותה קלייר ויכולת בכך לצאת הכי הוגנת בעולם ובלי לספר שום דבר על אותו פיצול אישיות נטען ולראייה שכעת יכולת לספר על שני הניקים שלך, מן הסתם יכולת גם בעבר לעשות כן, אך האם גם את אניגמטית סובלת מפיצול אישיות שהיית חייבת להגיב מייד פעמיים ובשני ניקים שונים? או שאולי הגיוני יותר שהדבר נעשה כדי שאף אחד אחר לא יחשוד שיש לך שני ניקים שונים?

תסלחו לי אבל זה מרגיז, היום אי אפשר לדעת בכלל עם מי מדברים, כל אחר מחזיק כמה ניקים ומפתח "אישיות נוספת"... והכי מרגיז שבמקום לעדכן את האנשים שהוא מכיר בכך - הוא עושה הכל דווקא ע"מ להסתיר זאת (מן הסתם כדי לקבל מהם מידע שבדרך אחרת לא היה מקבל).

בעיניי זו סוג של הונאה - ואני מצטער, הסיפור של הפיצול אישיות לא ממש מתרץ את זה.

אם בא לכם להחליף ניק, אין בעיה תחליפו, אבל כאשר אתם מדברים עם אדם שאתם מכירים, למה שלא תחשפו זאת??? ויותר מכך, למה שתעשו הכל כדי שיחשבו שאתם אדם אחר? בעיניי זה חולני.

זהו, זה מה שרציתי לומר, אני מאמין שאני לא היחיד שחושב כך, וזה ממש לא מעניין אותי שהביקורת במקרה הזה מופנית כלפי 2 משתתפות מוכרות וותיקות, שיש להם הרבה מכרים בקהילה, כי דווקא מהן הייתי מצפה לנהוג אחרת.

רק לפני מספר חודשים היה מקרה אחר (פרשת אנה דוט קום) שגם שם אדם מוכר ויקר מכאן הולך שולל אחרי ניק כפול של אותה גברת והנה זה חוזר שוב כאילו לא למדנו דבר...

מה אמרתי בהתחלה? מרגיז. והכי מרגיז שבטוח יש עוד המון כאלה...

שיקי.
זאלופון​(שולט)
לפני 18 שנים • 25 בינו׳ 2006
זאלופון​(שולט) • 25 בינו׳ 2006
באותו עניין: לאנשים רבים בכלוב יש ניק שני "למטרות כתיבה". אצל חלקם זה מוצהר בפרופיל של הניק, שזה בסדר גמור, אבל אצל חלק גדול לא. בעיניי גם זו הונאה. אם אני מחליט להגיב למשהו, זה קשור גם לתוכן הכתיבה אך גם לכותב עצמו. באם יידעו אותי מראש שמדובר בניק שני של מישהו שאני מכיר בניק אחר, תהיה לי הבחירה אם להכנס ליחסי הגומלין הבלתי שוויוניים בהם אני כותב למישהו שיודע את זהותי בעוד אני אינני יודע את זהותו. אם לא יודעתי על כך מראש, אין לי את הבחירה הזו וזו התחזות לכל דבר ועניין.
אפילו אם האדם אינו מצהיר מה הניק השני שלו, המינימום שהוא יכול לעשות הוא להצהיר כי מדובר בניק שני של מישהו. איך להתייחס לאותו ניק, יבחר כל אחד כשלעצמו.
Tame
לפני 18 שנים • 25 בינו׳ 2006
Tame • 25 בינו׳ 2006
כמו שכתבתי בשרשור ההתוודות בו אנשים באים ומודים בניקים כפולים חלקם למטרות כתיבה, חלקם לא, חלקם ידעו את חבריהם, חלקם לא (אגב אם כזו כמות כבר התוודתה מהי הכמות של אלו שעדיין מסתירים?) - העניין כולו הוציא לי את החשק לגמרי להכיר אנשים על בסיס אישי מהאתר. יש מין תחושב של חוסר ביטחון אלמנטרי בחברי הכלוב כעת (ואולי בחברי הקהילה כולה) שאני לא בטוח שמשהו יוכל אי פעם לשנות.
מי יודע? אולי אני מכיר איזה מישהו או מישהי כיותר מבנאדם אחד?

עוד משהו שאני חושב שאנשים עושים זה לפתוח ניקים כפולים בנקודות זמן לא רלוונטיות ולהכניס אותם לפעולה כשהם נדרשים לכך. כך לא רשום שהניק נרשם לאתר באותו יום בו הגיב נחרצות בעניין מסויים.
עם זאת למי שיתעניין כצת ויכנס לפרופיל יהיה ניתן לראות שדבר כמעט לא כתוב. אם יתעניין אף יותר יוכל לקרוא את ההודעות האחרונות בפורומים ולגלות שאינן קיימות אלא באותו יום של התגובה הנחרצת.

ולאלו שמצצדים בזכותם של אנשים לאנונימיות ולחופש זהויות. כל היתרונות האלה של הנט מאוד נחמדים. אבל כשעושים זאת בתוך קהילה הדבר מפורר אותה מהיסוד.
וזכויות דמוקרטיות לרוב מתבטלות כשהן מהוות פגיעה באחר.

בסופו של דבר לדעתי זה בסדר להיות "מושיק השחור" בפורום האופנועים, "רצון האופה" בפורום הבישול ו"משה הלמך" בפורום בידיאסמי..
אבל לא בסדר להכניס את שלושתם לאותה קהילה.

זה קצת כמו להצביע פעמיים בכנסת ואפילו אם רק חלק ממה שאומרים בתקשורת נכון, זו ממש לא מחמאה להיות כמו חבר כנסתicon_smile.gif
דוכס תל אביבי​(שולט)
לפני 18 שנים • 25 בינו׳ 2006

חחח

דוכס תל אביבי​(שולט) • 25 בינו׳ 2006
לפחות את חברי הכנסת בוחרים...

לא ברור מי הכתיר את השטוטניקיות המדוברות... (אולי הדמויות ערכו הצבעה חשאית?)
Tame
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006
Tame • 26 בינו׳ 2006
האמת שלא התכוונתי בפרט אל הדמויות שהזכיר שיקי בהודעה שלו.. ממש לא רוצה להיכנס לנושא הזה, יש גבול.
venus in our blood​(שולטת)
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006
venus in our blood​(שולטת) • 26 בינו׳ 2006
כמישהי שמחזיקה בניק נוסף, שאכן משמש לצרכי כתיבה
( http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12647 )
אני רוצה לומר לכם מיספר דברים.

ראשית כל, אתם צודקים. הונאה זה דבר מאוד לא יפה, ואני נוטה להסכים עם tame שזה מוציא את החשק או המוטיבצייה להכיר אנשים חדשים.
מצד שני , יש אנשים, תתפלאו, שבאמת משתמשים בניק הכפול לצרכי כתיבה בלבד.
מי שהכיר ומכיר אותי , ידע תמיד על הניק הנוסף שלי.
לא השתדלתי במיוחד להסתיר , ומבחינתי, מאחר והוא היה הניק הראשון בו הגעתי לאתר , ועם הזמן נעלם, ונשאר לצרכי כתיבה בלבד, לא הסתרתי אותו מהקרובים אליי.
מצד שני, מי שרצה להכיר אותי, הכיר אותי בניק הפעיל שלי.

אז אולי זה באמת לא יפה ולא לעניין תופעת ריבוי הניקים. אבל כאשר לא עושים בזה שימוש לרעה ולא מרמים אנשים אחרים ( הרי כאשר אדם משתמש בניק נוסף לצרכי כתיבה , או לצורך פריקה כפי שנכתב בשירשור הנ''ל , ואין זה למטרות היכרות או משהו כזה , אין הוא מוליך שולל או מרמה את הצד השני ) .

מאידך,
אולי באמת יש צורך לציין בדיוק ולהבהיר בפני כל.
אני עצמי קיבלתי עליי את התיקון.

בכל זאת,
אני חושבת שקיים הבדל די גדול בין הסיפור של אור\ קלייר\ וכ'ו אשר בעצמה טענה שיצרה קשרים עם אנשים חדשים בתוקף ''הזהויות '' הנוספות שלה, לבין אדם המבקש לכתוב מבלי להיחשף לעין כל.
גם לסופרים יש שם עט שהם בוחרים בו לפעמים.

המטרה , במקרים כאלו, איננה יצירת קשרים.
כי אם כתיבה, פריקה וכד'.

ויחד עם זאת, דעתי כדעתכם , - אין לרמות את הזולת.
אולם, רציתי להביא בפניכם נקודות אחרות למחשבה.
אם היום תבקשו לכתוב מפרי דימיונכם. מבלי להיחשף. וכן, תרצו לעשות זאת כאן.
כיצד תעשו זאת?
galia​(לא בעסק)
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006

שיקי, אולי זה יעניין אותך

galia​(לא בעסק) • 26 בינו׳ 2006
psychom
אינטרנט וטיפול נפשי English קוֹגִיטוֹ
בית-ספר לפסיכותרפיה
כללי היסוד
מדריך לטיפול נפשי
פורומים
טיפול יעוץ והדרכה
ספרים

כתבו אלינו



בחזרה לרצח בפורום החדש



--------------------------------------------------------------------------------
פרק חמישה-עשר






התופעה המכונה 'אישיות רבת־פנים', או 'פיצול אישיות' בלשון העם, מעוררת מחלוקות רבות בין העוסקים בבריאות־הנפש. למרות הספקות שמטילים רוב המטפלים בעצם קיומה של התופעה מופיעים, אחת לכמה שנים, דיווחים ותיאורי־מקרים של טיפול במקרה נדיר כזה, ומעוררים עניין תקשורתי רב.

הספרים המתארים תופעה זו מציגים אותה באופן תיאטרלי ומוגזם, המעורר עוד יותר את הספק במהימנותם. לא קל להאמין, שבגופו של אדם שוכנות שבע דמויות שונות, שלכל אחת מהן אישיות ומאפיינים התנהגותיים משלה, והן אינן מכירות זו את זו. אני זוכר אשה צעירה שפגשתי בירושלים לפני כעשרים וחמש שנים, שעברה התעללות קשה בילדותה, ובתחנות הרבות של חייה הקצרים היה עליה להחליף תפקידים כדי לשרוד במגע האכזרי עם החיים. וכל למדה להיות רחומה ואכזרית, פרוצה וקדושה, מכורה ויצירתית. את סיפורה הכאוב סיפרה לי מתוך מודעות נואשת, ולכן הופתעתי כאשר עשרים שנה מאוחר יותר קראתי את ספרו של הפסיכולוג שטיפל בה, ואבחן אותה כאישיות רבת־פנים, שלא היתה מודעת לדמויות הרבות שהתקיימו בתוכה. לא קשה היה לי להבין מדוע שיתפה איתו פעולה. הוא היה היחיד שדאג לה ואהב אותה, ובתמורה היא שיחקה בשבילו דמות נוספת, אותה עיצב הוא עבורה.

לא קשה להבין, לפיכך, מדוע גם אני אינני משוכנע בקיומה של תופעה זו. ומצד אחר אין לי ספק שכל אחד מאתנו הוא אישיות רבת־פנים. כולנו משחקים תפקידים רבים בחיינו, ומתאימים את עצמנו לפניה המרובות של המציאות. אנו מדברים באופן שונה, ואפילו בתחביר שונה, עם הקרובים לנו, עם מוכר הירקות בשוק ועם המעסיקים שלנו. אנו מתאימים לעצמנו תלבושות שונות לאירועים שונים ולובשים מסיכות באמצעות איפור והתאמת מבע פנינו. שומרים על ארשת רצינית ושפת גוף מאופקת במגעינו עם אנשים זרים, משתעשעים כילדים עם ילדינו ומרפים את גופנו בחברת ידידינו. אנחנו מחליפים תפקידים ודמויות בהתאם לשינוי בגילנו, מדמות הילד אל דמות המתבגר, אל דמות הצעיר, אל התפקיד ההורי ואל דמות הזקן. השימוש בדמויות השונות מאפשר לנו לשחק ב'תיאטרון החיים', וככל שהרפרטואר שלנו גדול יותר קל לנו יותר להתאים את עצמנו לסוגים שונים של מפגשים אנושיים.

למרות הדמויות השונות הקיימות בכל אחד מאתנו, ויכולתנו 'לשחק' דמויות רבות אחרות, אני מקפידים לבחור בדמות מרכזית המייצגת אותנו כלפי העולם, ולעתים קרובות שוכחים את הכישורים המגוונים שלנו במשחק התפקידים של החיים. רק לעתים נדירות אנו בוחרים בתפקיד המתאים לנו ולשאיפותינו. בדרך־כלל אנחנו מכוונים מגיל צעיר לתפקיד שהורינו בחרו עבורנו, ולאחר מכן נכנעים לדמות שהסביבה החברתית והתרבותית כופה עלינו ללבוש. הדבקות בדמות קבועה אחת יוצרת בנו אשליה של 'מקום בטוח', ואנחנו חוששים מפני כל שינוי, שייאלץ אותנו להתמודד עם התגובות של הסביבה. אני זוכר כמה שנים נדרשו לי עד שהעזתי לגלח את ראשי, ולוותר על הבלורית שכיסתה את ראשי המתקרח, וכמה הופתעתי לגלות את התחושה שהסרתי מסיכה מעל פני.

בדרך־כלל אנו לומדים להסתגל לדמות אותה בחרנו לשחק, ומוותרים על האפשרות לשנות ולשחק במשחקי תפקידים שונים. בדרך־כלל אנו מגבילים את הצורך לעשות שימוש בשאר הדמויות למקומות 'בטוחים', שבהם מותר לנו להעמיד פנים. יש מי שמגלה את הדמות שעליה ויתר באמצעות תחפושת בחג הפורים, ואחרים נוסעים לחו"ל כדי לגלות ללא חשש את נטייתם המינית או את ההתנהגות הרצויה להם. רבים מן הפונים לטיפול נפשי הם אלו שנאלצו, על־ידי כפיה חברתית או משפחתית, לוותר על אישיותם ה'אותנטית' ולשחק בתפקיד שאינו מתאים להם. הטיפול משמש אותם כ'מקום בטוח' בו יוכלו להתוודע אל הצורך הטבוע בהם, ולהתאמן בסביבה תומכת בשינוי הדמות אותה בחרו לשחק. אחרים, העושים שימוש מופרז במשחקי תפקידים, ומאבדים את תחושת ההזדהות שלהם עם הדמויות שהם משחקים, מבקשים למצוא בטיפול הנפשי את הזהות שלהם, כלומר את האישיות הבסיסית, אותה הסתירו מעצמם זמן רב.

רשת האינטרנט משמשת ככלי יעיל ביותר למיליוני בני־אדם, המתנסים באמצעותו במשחקי תפקידים המסייעים להם להתנסות בדמויות השונות הטמונות בהם, ולבחור בדמות הרצויה בעיניהם. האפשרות להופיע ברשת בדמות בדויה יוצרת הזדמנות שמעולם לא היתה קיימת לפני־כן, להתנסות בחוויות רגשיות שאינן אפשריות בכל מקום אחר.

כשפיתחתי את 'הפורום החדש', ואת גישתי לטיפול־נפשי באמצעות האינטרנט, ידעתי שהשימוש במשחקי־תפקידים ובהתחזות יתפוס מקום מרכזי בתהליך הטיפולי. לשם כך פיתחתי פורום במתכונת חדשה, שמעולם לא נוסתה לפני־כן, ושילבתי בו מסך פנימי המאפשר למטפל וגם למטופל לגלוש באתרים אחרים בזמן המפגש הטיפולי. וכך, לראשונה בהיסטוריה של הטיפול הנפשי, יכול המטפל להתלוות אל המטופל ולצפות בו בשעה שהוא מקיים קשרים עם גולשים אחרים ברשת, כרואה ואינו נראה. כך ניתן, בזמן הטיפול עצמו, לאמן את המטופל במשחקי־תפקידים המאפשרים לו להתוודע אל המאפיינים הנפשיים שלו, ולהדריך אותו בשעת מעשה.

המפגש עם בן עימת אותי עם ביטוי נוסף של האישיות רבת־הפנים. למעשה, כל אחד מאתנו היה אישיות רבת־פנים, וכל אחת מן הדמויות שלנו פגשה אחת מן הדמויות של הזולת בסביבה אחרת באינטרנט. את ד"ר ראובן גולד פגשתי כיועץ לחברת 'מחלבות הגולן'. הוא שימש שם כמשקיע וכיזם רב־פעלים, ואילו אני מילאתי את תפקיד המנחה המחולל תהליכים קבוצתיים דינמיים בקבוצת המנהלים של החברה. את בן, משתתף מסתורי בפורומים לתמיכה נפשית באינטרנט, וכותב מכתבים בעל יכולת ספרותית מרשימה, הכרתי בשעה שלבשתי את דמותה של מאיה, ילדה בת שתים־עשרה הקוראת מחשבות המעמידה פני בוגרת ומתרגלת תפקיד של פסיכולוגית באמצעות תמיכה רגשית במשתתפי הפורומים. והכרתי גם את בן, מטופל מסתורי שביקש להתנסות בטיפול־נפשי באמצעות האינטרנט מבלי לחשוף את פרטיו האישיים, וחשף בפני את נפשו באמצעות סיפורי אגדות ומעשיות בדויות, בשעה שאני שיחקתי את תפקיד המטפל, המחויב לשמירת סודיות ולנייטרליות.

לעתים קרובות, בשבועות הראשונים של הטיפול, כמעט והתפתיתי לחשוף בפניו את נקודות המפגש שבין ההיכרויות השונות שלנו. גילוי ה'תרמית' היה חוסך ממני את המתח שנבע מהחשש מפליטת מקלדת שתחשוף מידע ששמעתי ממנו מחוץ למפגש הטיפולי. לגילוי כזה היה גם ערך טיפולי, משום שהיה מאפשר לו להתמודד עם האופנים השונים של משחקי התפקידים שלו, ולהמשיך לקיים את הקשרים השונים שלנו, בתפקידים השונים, כתרגול לבדיקת מאפייני האישיות השונים שלו.

אבל הוא עצמו, כחודשיים לאחר תחילת הטיפול, שלל את האפשרות הזו, כששב והעלה את שאלת הסודיות.

"כיצד תנהג," שאל אותי, "אם ניפגש במקרה באחד הפורומים באינטרנט שבהם שנינו גולשים? כלומר, אני אוהב לגלוש לפורומים של תמיכה נפשית, או לפורומים ספרותיים, ואני מאמין שגם אתה גולש לפעמים לפורומים כאלו. הרי אתה עורך את המחקר שלך על הטיפול הנפשי באינטרנט, ואתה מן הסתם עוקב אחרי הפורומים השונים. מה יקרה אם נגלה שאנו משוחחים זה עם זה בשמות בדויים?"

"מה היית רוצה שיקרה?" השבתי בשאלה, נאמן למסורת טיפולית רבת שנים.

"מה הייתי רוצה שיקרה?" השיב גם הוא בשאלה מהורהרת, "אתה יודע? לפעמים נדמה היה לי שנפגשנו, והעמדנו פנים כאילו איננו מכירים. אין לי, כמובן, כל אפשרות לאמת זאת, כי שנינו הופענו בדמויות אחרות וכתבנו בשפה אחרת, אבל גם אם זה לא היית אתה, אהבתי לחשוב שנפגשנו ושמרנו זאת בסוד, אפילו זה מפני זה."

"בעיני זה מובן מאליו," מיהרתי לכתוב לו. "למטופלים שאני פוגש בקליניקה שלי אני מבטיח שאם אפגוש אותם ברחוב או באירוע חברתי אמנע מלומר להם שלום, אם לא יפנו הם אלי, כדי שלא להביך אותם."

"זה משהו אחר," תיקן אותי בן, ובצדק. "כשאתה פוגש מטופל שלך ברחוב אתם מזהים זה את זה, ומעמידים פנים רק כלפי אחרים. אבל כשאנו ניפגש באינטרנט אני רוצה שנימנע לגלות זאת גם זה כלפי זה, וננהג כאילו לא היו הדברים מעולם. אם, למשל, אכתוב לך תגובה באימייל על משהו שכתבת באחד הפורומים, מבלי לדעת מי אתה, וגם אם לאחר מכן נזהה זה את זה, אני רוצה שנמשיך להתכתב ולבדות את הדמויות שלנו, ונעמיד פנים שאיננו מכירים זה את זה."

"ולמה, בעצם, נעשה זאת?" שאלתי. אמנם לא יכולתי לדעת זאת בביטחון, אך קשה היה לי להימנע מן התחושה שהוא רומז לי על ההתכתבות בינו לבין מאיה שלי, ומבקש להיזהר ולהימנע מלהזכיר זאת. בתחילה נבהלתי, כאילו נתפסתי בקלקלתי. אחר־כך חשדתי בו שהוא מהתל בי, ואולי תכנן מראש את המפגש אתי, מתוך כוונה סמויה. לבסוף הבנתי שהוא עושה, ללא כל הדרכה, את מה שאני מציע בטיפול הנפשי באמצעות האינטרנט. הוא מתרגל באמצעות משחקי־תפקידים אפשרויות תקשורת שונות, שאין לו כל אפשרות אחרת לתרגל במקום אחר, והוא מבקש שלא אהרוס לו את ההתנסות הזו.

"משום שזה יהרוס את הטיפול הזה," ענה לי, ואני התביישתי בכך שלא כתבתי זאת בעצמי. הרי אני עצמי סיפרתי לו על המחויבות האתית שלי, ועל ההתחייבות שלי להימנע מקשרים מקבילים. אם הקשרים האחרים בינינו יתגלו לא אוכל להמשיך ולטפל בו. "אנחנו חיים בארץ קטנה, וכולם מכירים את כולם. זו אחת הסיבות שעד כה לא פניתי לטיפול. אני מתכוון, כמובן, גם לכך שאם ניפגש פנים־אל־פנים, במקרה, לא נבדוק אפילו את האפשרות שאנו מכירים. אתה מבטיח?"

ודאי שהבטחתי. וכך נודע לי, בוודאות, שבן יודע שאני יודע שהוא ד"ר ראובן גולד, ושהוא מבקש שאזהר ולא אחשוף זאת בטעות. בכך לא היה לי כל קושי, וההתחייבות הזו תאמה לעקרונות האתיים שלי. אבל הפעם איים עליה צל גדול. קשה היה לי להימנע מן התחושה שבן, כלומר ד"ר ראובן גולד, מנווט אותי לצרכיו, למטרה שעדיין נעלמת ממני. מותה של אשתו, עליו נמנע כמעט מלכתוב, רבץ בינינו כתהום פעורה ומאיימת. שוב ושוב שקלתי איך אגיב אם יוודע לי שרצח את אשתו. הרמזים ששתל בסיפורים שסיפר לי ובמכתבים שכתב למאיה הגבירו את חשדותי, והותירו אותי חסר מנוחה.

בשבוע העשירי, לאחר שנוצרה בינינו אווירה של אמון מסויג, החל לפרוץ לאט לאט את הסוואת סיפוריו, ולכתוב על הנושא שהעיק עליו.

"סיפרתי לך על הרומן שלי עם ר', רומן אמיתי ובדוי לחלוטין. אני אסיר תודה לך, על שלא שאלת דבר על אשתי ומשפחתי )למרות שהזכרתי, כרמז, את שתי בנותי(. היום אני רוצה לספר לך על רומן מקביל, לא ספרותי, שבו אני שקוע עד היום. אולי. אתה ודאי רואה בי בדמיונך דון ז'ואן רב־פעלים, המזניח את משפחתו וקופץ ממיטה למיטה. אבל, כרגיל, אתה טועה )אם תסלח לי על ההבחנה הנועזת(. לצערי, אני איש משפחה למופת, ואילולא מתה אשתי בתאונה לפני כשנה הייתי מנהל חיי משפחה תקינים, כלפי חוץ, עד היום. אינני מכחיש, שאהבתי לר' עמוקה וכנה, ובעיני אין בגידה גדולה ממנה. אבל במציאות הלא־וירטואלית זו אינה בגידה, ואשתי אינה יודעת על כך כלום. אולי תחשוב שאני מגוחך, אבל כדי להמעיט את הבגידה הדמיונית שלי באשתי יצרתי עבורה 'בגידה' אמיתית, מציאותית, שתסיט את תשומת־ליבה מאהבת חיי הגדולה. וכך, כמו מנהלים רבים במעמדי, ניהלתי במשך עשר השנים האחרונות רומן גלוי למדי עם מזכירתי הנאמנה והטובה. לעתים קרובות ייסרתי את עצמי בתחושות אשם, על שניצלתי אותה כך לצרכי. אני מחבב אותה מאוד, וגם נמשך אל גופה השחום והדק, ואני יודע שויתרה עבורי על נעוריה, על קשר יציב ובטוח, ועל לידת ילדים. לא פעם ולא פעמים דיברתי על ליבה שתמצא לעצמה בן־זוג שיהיה ראוי לה ממני, אך היא המשיכה להאמין כי אעזוב את אשתי ומשפחתי למענה. מעולם לא הבטחתי לה זאת. להיפך, הבטחתי שהרומן בינינו יימשך גם אם תינשא ותלד ילדים משלה. אבל היא, כמוני, העדיפה להקשיב לסיפור שבדתה בדמיונה ולא הקשיבה לדברי."

"אתה כותב, ש'יצרת' את הבגידה עם מזכירתך עבור אשתך, כדי להסיט את תשומת־ליבה מן הבגידה האמיתית שלך, באהובתך הדמיונית," כתבת. רציתי להמשיך ולשאול מדוע הוא זקוק, בחייו עם משפחתו, לתבנית של בגידה. אבל משום מה הסתפקתי בחזרה על דבריו, והייתי בטוח שהוא יעשה בהם את השימוש הנכון.

"כן, זה מה שכתבתי," הוא ענה. "אני כבר מכיר את סגנון הטיפול שלך, ואני מבין שאתה רוצה שאקשיב לעצמי, ואבדוק את מה שכתבתי. כלומר, למה בכלל אני רוצה לבגוד באשתי, אם אני מנהל חיי משפחה מהוגנים. למה, באמת? טוב, אני אספר לך. אולי אפילו אספר לך פעמיים, הרי סיכמנו שהכל כאן בדוי. נכון? אינני רוצה באמת לבגוד באשתי, כלומר, אין לזה כל משמעות בעיני. אבל זו הנקמה המתוקה שלי. נפגשנו באוניברסיטה, והתחתנו, ודי מהר נולדה הבת הראשונה, והשניה. לפני החתונה היא שבתה אותי בתמונה דמיונית, ובה אני יושב ליד שולחן הכתיבה הכבד, הישן, וכותב, והיא נכנסת מפעם לפעם על קצה אצבעותיה, ומניחה לפני כוס תה. כך היא ראתה בדמיונה את חיי הנישואין, ואני התפתיתי להבטחה הדמיונית, ושכחתי שהיא לקוחה מאחד הרומאנים הראשונים של עמוס עוז, שאחריתו רעה. לאחר הולדת בתנו נאלצתי לחפש עבודה, וחברת ההשקעות של אביה היתה פיתוי קל ומבטיח. ההצלחה האירה לי פנים, וגיליתי כישרון רב בעסקים. די מהר פרשתי ממשרדו של אביה, והקמתי חברת השקעות משלי. את הצלחתי אני חייב לאשתי, שדחפה אותי לבגוד ביעודי ולשקוע בעסקים. לא היה יום שלא כעסתי עליה, ולא אזרתי אומץ לקום ולעזוב. חיי המשפחה יקרים לי, ולעולם לא אפגע בבנותי. הנקמה הקטנה, בבגידה, איזנה את כעסי. אבל לא, אולי לא זאת הסיבה לבגידתי. למעשה, מעולם לא בגדתי באשתי. הרי ר' היתה אהבתי האמיתית, ובנישואי בגדתי בה יום יום. ברומאן עם מזכירתי הענשתי את עצמי על בגידתי בר'. אתה אולי לא תבין זאת, אבל קשה לתאר את הכאב הנורא שפקד אותי בכל פעם שבעלתי בגופי את מזכירתי היפה, וברוחי חיבקתי את אהובתי האמתית."

"אני מבין," כתבתי. "הבגידה משמשת אותך כתיקון. אני משער ששנים כה רבות של בגידה מתקנת כזו הופכים את הבגידה לתבנית מקובלת בחייך, ואני תוהה במי עוד אתה 'בוגד' כעת, ומה עוד אתה מתקן בכך."

"אני מבטיח לחשוב על כך," התחמק בן מן המשא שהטלתי עליו, "אבל לא זה מה שרציתי לספר לך היום. שב בשקט ושמע. קשה לי לכתוב בגוף ראשון, ואולי אשוב למתכונת של הבדיה. ובכן כך היו הדברים: איש אחד, חלש אופי, ויתר על עבודת חייו למען אשה שלא אהב, ולא היה יום בו לא ייחל למותה. הוא לא העז, כמובן, לעזוב אותה ואת בנותיו, או אפילו לספר לה על שנאתו אותה. בחולשתו בחר לעצמו מאהבת, בתקווה שאשתו תגלה את בגידתו ותבקש להיפרד ממנו. וכך בגד באשתו ובגד במאהבתו. למגינת לבו גילה, לאחר שנה או שנתיים, את הדמיון הרב בין אשתו לבין המאהבת. שוב היה לכוד בכעסו, ובחרדתו, וברחמיו, אך המאהבת היתה נחושה ועיקשת, ולא עלה על דעתה להיפרד ממנו. לא מזמן, לפני שנה או שנתיים, עשתה המאהבת מעשה. היא פנתה אל אשתו וסיפרה לה על מעללי בעלה. אבל האשה החכמה לא הופתעה מדברי המאהבת, וקיבלה אותה בחיבה מופגנת. 'לא איתך הוא בוגד בי,' אמרה למאהבת. 'הוא בוגד בשתינו עם מישהי שלעולם לא תהיה שלו', גילתה לה את סודו. וכך התיידדו השתיים, למגינת לבו, וחשפו את סודו הגדול. כעסו הלך וגדל, וכעת, מדי יום, היה מייחל למותן של אשתו ושל מאהבתו כאחת. כדי לפצות את המאהבת על מחשבותיו האיומות יצר עבורה משרה חדשה, בתקווה להתרחק ממנה מעט. אבל המאהבת לא אמרה נואש. במפגשיה את אשתו גילתה שזו אלרגית לדבורים, ובמוחה החלה לרקום מזימות. לאביה היה משק קטן, וכתחביב גידל כוורות ליד ביתו וייצר דבש לשימוש עצמי. היא הזמינה את הבעל ואשתו לביקור אצל הוריה, והושיבה אותם בחצר, לא רחוק מן הכוורות, שהוסתרו על־ידי עצי הדובדבן בחלקה שמאחורי הבית. כאשר ניגש הבעל אל מכוניתו, להוציא ממנה דבר מה, הזמינה המאהבת את האשה לסיור בין עצי הדובדבן, והובילה אותה אל כוורות הדבורים. כשחזר הבעל אל השולחן שמע מרחוק את זעקותיה של אשתו, וראה אותה רצה לעברו כשנחיל דבורים בעקבותיה. ההלם והבלבול גרמו לו לרוץ לקראתה, ורק משהגיע נזכר במזרק שהחזיקה במכונית לשעת חירום ורץ בחזרה אל המכונית. הוא התמהמה שם זמן מה, בניסיון למצוא את המזרק, וכשחזר לאשתו ידע שאיחר את המועד. הוריה של המאהבת הזמינו את האמבולנס, אבל האשה מתה בזרועותיו בדרך אל בית־החולים. הוא לא הרגיש לא עצב ולא שמחה.

זה הסיפור על הבעל, והמאהבת, ומות האשה. זו היתה, ללא ספק, תאונה, כפי שרשמו הרופאים בגליון המוות, אבל הבעל, שאיבד את כעסו ואת תחושת הנקמה, איבד גם את אהבתו הגדולה, ושקע בתהיה גדולה על חייו, על משמעות החיים, על הטעם להמשיך ולחיות. אילולא ניטל עליו לטפל ושתי בנותיו היתומות היה קם ונוסע, ומתיישב במקום בו אין איש מכיר אותו. את מזכירתו הרחיק מעליו, ובדמיונו היא טופלת עליו את רצח אשתו."

הנה, חשבתי, עוד גירסה של הסיפור. האם אדע אי־פעם את האמת על מותה של אשתו? קשה היה לי לחשוד ביעל, מזכירתו השחומה והיפה, במעשה רצח כה מתוחכם. האם ניסה להעליל עליה את הרצח כדי לזכות את עצמו בעיני? חזרתי וקראתי את סיפורו, וגיליתי שלא ניסה להסיר את האשמה מעל עצמו. הוא לא שלל את האפשרות שניצל את ההזדמנות ונמנע, במכוון, למצוא את המזרק שיכול היה להציל את אשתו.

"אתה כותב על תחושה של ריקנות," הצעתי, "שמבטלת את כל התחושות הקודמות. את האהבה הגדולה, את הכעס ואת השנאה, ואת תחושת הנקמה. ואולי מבטלת הריקנות את תחושת האשמה, ואולי את החשש מפני מזכירתך?"

המתנתי והמתנתי, אך בן נעלם ולא הגיב להודעתי. אולי טעיתי כאשר ייחסתי לו את הסיפור שבדה, ושכחתי את כללי־המשחק עליהם הסכמנו. נותרו עוד כעשר דקות לסיום המפגש, ואני המתנתי לו בסבלנות.

לבסוף סיימתי את המפגש, ורשמתי את סיכום המפגש במשבצת הטקסט המתחלף:



השורה האחרונה: נדמה לי שהיום הגענו אל לבו של הטיפול, או לפחות אל הסיבה שהביאה אותך אלי. אולי מוקדם מדי לנסות ולהבין את הדברים כעת, וכך אני מבין את ההיעלמות שלך מן הפורום לפני תום המפגש. אני משער שתחושות האיום והחרדה שלי משקפות גם את תחושותיך, ואני מציע שנניח לזה לעת עתה. אתה זוכר? הסכמנו שתבדה סיפורים ככל העולה בדעתך. אני ממתין לך בסבלנות.







ספרים, הוצאה לאור

256 עמודים, בכריכה רכה. מחיר מומלץ: 79 ש"ח.

מחיר מיוחד לגולשי האתר: 59 ש"ח כולל משלוח.

להזמנות: הנדסת עיצוב בע"מ, רחוב הנחלים 11, צפת 13521, טלפון: 054-4692523.

לכבוד הנדסת עיצוב בע"מ, רחוב הנחלים 11, צפת 13521

מצורפת המחאה ע"ס …… ש"ח

עבור …… עותקים של 'רצח בפורום החדש'

שם: ………………………………………………………………...…..

כתובת: …………………………………………………………………

דואר אלקטרוני: ……………………………………………………….







--------------------------------------------------------------------------------
זאלופון​(שולט)
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006
זאלופון​(שולט) • 26 בינו׳ 2006
ציטוט: אם היום תבקשו לכתוב מפרי דימיונכם. מבלי להיחשף. וכן, תרצו לעשות זאת כאן.
כיצד תעשו זאת?

כפי שכתבתי: אפתח ניק חדש, ואכתוב בפרופיל שלו שורה דוגמת: "ניק שני למטרות כתיבה". כך כולם יוכלו לדעת שמדובר במישהו שהם אולי מכירים בניק אחר.
אני כנראה לא הייתי מגיב לעצמי אלא אם הכתיבה היתה ממש אקסטרה-אורדינר, אבל מי שלא מפריע לו להגיב לניקים שניים, שיהנה.
venus in our blood​(שולטת)
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006
venus in our blood​(שולטת) • 26 בינו׳ 2006
אוקיי, זה ברור.

ואגב,
מעולםםםםם לא הגבתי לעצמי .

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי טיפשיים ופאתטיים שאפשר לעשות.
נוריתE
לפני 18 שנים • 26 בינו׳ 2006
נוריתE • 26 בינו׳ 2006
זה כבר נדוש עד בוש בכמה וכמה מקומות.
מי שרוצים להשתמש בניק או שניים או שלשה מכל הסיבות שיש להם בעולם
שיעשו כך
תניחו להם,

אלא אם כן עולים על מישהו שעושה כך למטרות פגיעה וטרוליות מכוונות.זה כבר נושא לטיפול מינהלי.

לבן אדם קל מאוד לעשות עוד חמישה ניקים אבל קשה לו מאוד להחליף סגנון כתיבה ודעות או לשלוט על כל המערכת הזאת
בסוף זה נמאס.

אז תנו לאנשים לשחרר קיטור איך שנוח להם ומי שלא מתאים לכם להתחבר או לקרא אותם
אל תתחברו ואל תקראו
אבל עוד שרשור ועוד שרשור ועוד אחד בנושא,רק כי לא רוצים להגיב בעמוד מאתיים ומשהו על משהו.ורוצים לתפוס תשומי מחדש
די. מוצא.