פינוקיו חופשי.

פינוקיו חופשי.

G-O-L-D​(שולט) • 13 במאי 2006

"רגע..." אני אומר לעצמי ומרים את ראשי מהכר לנסות ולזהות רחש מוזר שחשבתי ששמעתי. קול נקישת קבקבים נשמע לפתע ואני התמתחתי דרוך במיטתי. "שיט..." סיננתי ועיני פרוצות, "שיט".
שוב נשמע אותו קול נקישה אלא שהפעם הוא קרב. "ראבק, מה זה..." התנפצו המילים בראשי כשכל כולי דרוך ומפוחד. שוב נשמע אותו קול ואני משכתי מעצמי את השמיכה, תפסתי בפסלון הבודהה שניצב על השידה והתגנבתי חרש אל עבר הסלון, המקום ממנו נשמעו הנקישות. "לאט... בשקט... איזי..." אמרתי לעצמי בראשי, דרוך ומוכן לכל מצב. שוב נשמע אותו קול נקישה ובאחת הדלקתי את האור וצרחתי "מי זה???!!!"
"אני גולדי", חייך אלי פינוקיו, זה רק אני.
"כוס..." הנדתי ראשי ולבי על סף פקיעה.
"הבהלתי אותך?"
"הבהלת?" השבתי כשאני נשען על ברכי ביד אחת ובידי השניה אוחז את חזי, "לא, למה הבהלת, לא גבר, לא הבהלת, זה טבעי לבוא בלילה לבית של אנשים כמו צ'אקי..."
"צ'אקי?"
"הבובה הרעה ההיא, הרוצח".
"אבל צ'אקי רע ואני טוב", הביט בי פינוקיו במבט מבולבל.
"כן טוב, עזוב... מה אתה עושה פה?"
"לא יודע..."
"מה פירוש לא יודע, בחייאת דינאק, אל תגידי לי שעוד פעם יובב דפק לך את הכסף ואין לך איך לחזור למגדל העמק".
"לא, דווקא יש לי כסף, סבא נתן לי הרבה", חייך אלי פינוקיו והוציא מכיסו סטפה של ירוקים.
"תעשה לי טובה, אל תנפנף בזה ככה מול זרים..." המהמתי.
"למה?"
"כי אם אתה לא רוצה להתחיל להעלות ריח של שיפוד, אז אל".
"שיפוד?"
"כבש".
"כבש?"
"לא משנה".
"למה?"
"כי לא".
"טוב".
"אז?"
"אז מה?"
"אז מה העניין, למה אתה פה?"
"לא יודע..." השפילה בובת העץ את ראשה בעצב ונקשה קלות בקבקב רגלה על הריצפה.
"עוד פעם אתה לא יודע?"
"לא".
"אוף, פינוקיו, אני כל כך עייף, מה באת לי עכשיו?"
"אני לא יודע, אני חושב שאני עצוב".
"עצוב? מה יש לך להיות עצוב?"
"לא יודע..."
"עוד פעם לא יודע? גבר אם לא תתחיל לדבר לעניין, אני זז לישון", אמרתי והבובה לא השיבה. אני הנדתי ראשי בעייפות, "טוב גבר, עד שתחליט מה באת להגיד לי, אני אמזוג לי איזו כוסית משקה כי כמו שאתה אומר, לא יודע, הדופק עוד לא נרגע לי", אמרתי וניגשתי למזוג לי משקה חריף.
"אתה יכול להביא לי גם?" הוא אמר לפתע.
"מה?" סבבתי על צדי וחייכתי אליו, "מה אמרת?"
"אני רוצה גם".
"מה גם? אלכוהול? זה לא קולה מותק..."
"אני יודע, וחוץ מזה כבר מותר לי, אני גדול".
"כן, אבל, ניסית את זה פעם?"
"ברור, אני כל הזמן יוצא לאקמן ולבוקובסקי".
"לאן?"
"לאקמן ולבוקובסקי".
"מה לך ולהם?"
"השועל שמשון הוא שותף בשניהם ויובב גם עובד באקמן, אז אני הולך לבקר אותם".
"אני מבין..." חייכתי, "טוב, אז מה אתה שותה?"
"מה יש לך להציע?"
"וויסקי הולך?"
"כן, אבל רק אם הוא סינגל מאלט".
"הא?"
"סינגל מא..."
"כן כן, אני שמעתי אותך, מאיפה אתה מביא את זה?"
"יובב, הוא מלמד אותי..."
"יובב הא? תמיד הוא עשה צרות הכלב הזה..."
"חתול".
"חתול נכון, צודק. טוב, מקאלן טוב לך?"
"מקאלן? איזו שנה?"
"סתום סתום, מקאלן וזהו ותגיד תודה", פסקתי ושלחתי את ידי לבקבוק, מוזג אל תוך שתי כוסות כמות מספקת. "נקי גבר?" זרקתי.
"נקי, רק נקי", הנהן פינוקיו.
"סבבה", הנהנתי בהסכמה כשאני סוגר את הבקבוק. אחר כך צעדתי לעברו, הגשתי לו את הכוס והתיישבתי מולו על אחת מספות הסלון. "אז מה..." אמרתי.
"לא יודע...." משך פינוקיו בכתפיו ואחר כך צימק את פניו בכאב.
"מה קרה?"
"סתם, אני עוד לא רגיל לשחרור מהחוטים, השרירים עוד לא ממש התרגלו".
"אני מבין..." המהמתי ולגמתי מהכוס.
"תגיד..." הוא אמר, "יש לך סיגריה?"
"סיגריה? אתה?"
"כן, למה?"
"מה לך ולעשן? מה אתה רוצה לשחק באש?"
"לא לשחק בה, לא לא, אבל אני אוהב לעשן עם אלכוהול", הוא אמר בעודו לוגם מהכוס.
"אני מבין... טוב... שניה, אני אביא לך אחת".
"תודה רבה", הוא חייך ואני קמתי להביא לו סיגריה. "תגיד..." הוא הוסיף, "אתה יכול גם להביא איתך את הגיטרה שלך?"
"למה אתה צריך גיטרה?" קראתי מהמטבח בעודי מחפש לו סיגריה.
"לא יודע, בא לא".
"בא לו..." סיננתי לעצמי ולקחתי שתי סיגריות, אחת לו, ואחת לי, להירגע. "טוב, בסדר..." אמרתי כשאני צועד לעברו, "הנה הסיגריה, אני אלך להביא לך את הגיטרה".
"אש יש?"
"בונה!" זרקתי בו מבט, "מה נהיה?"
"מה?"
"מה באת לסנג'ר אותי?"
"לא אנ..."
"אתה מה? מה?" חתכתי אותו בכעס.
"אני רק רוצה אש".
"אש... טוב תקבל גם אש", המהמתי והלכתי להביא לו את הגיטרה ואיזה גפרור בכדי שיוכל להצית את הסיגריה שבאה לו טוב עם הוויסקי שיתערבב לו עם הפריטה על המיתרים שיחרטו לי במוח באמצע הלילה. כשחזרתי לסלון ראיתי אותו יושב בישיבה מזרחית על הספה.
"הלו, תוריד נעלים..."
"זה לא נעלים, זה רגליים".
"אז תוריד רגליים", אמרתי והגשתי לו את הגיטרה ואת קופסת הגפרורים".
"אתה יכול להדליק לי? זה מפחיד אותי..."
"כן נו", מלמלתי בעייפות, "קח..." אמרתי והוצאתי גפרור.
"תודה", הוא חייך אלי ומשך בעשן שעלה בסיגריה.
"אז מה..." אמרתי והצתתי באותו הגפרור את הסיגריה שלי, "מה אתה עושה פה?"
"לא יודע", הוא אמר ולקח לידיו את הגיטרה, "עצוב לי".
"למה?"
"לא יודע".
"פיני, בחייאת דינק, עוד לא יודע אחד ואני שורף אותך".
"אבל אני באמת לא יודע".
"מה פירוש לא יודע? תמיד יודעים".
"אז זהו, שאני לא".
"איך זה יכול להיות?"
"זה יכול, הנה, הערב אני עצוב ואני לא יודע למה".
"שאלת את עצמך למה אתה עצוב?"
"בטח ששאלתי, אבל אין לי ממש תשובה. אפילו הפיה הטובה אמרה לי שאני צריך למצוא את התשובה בעצמי כי התשובות לשאלותיו של אדם נמצאות בו".
"אדם..." חייכתי, "אתה לא ממש אדם".
"למה? כי אני מעץ? אל תהיה צר אופקים וגזען".
"גזען..." גיחכתי, "לשמוע את זה ממך זה מצחיק..."
"למה?"
"עץ, גזע..." צחקתי.
"אה, אז אתה מתחיל בבדיחות אתניות?"
"לא, אני סתם מציק לך... זה הוויסקי, הוא עושה לי את זה".
"טוב", משך פינוקיו בכתפיו שוב ואחר כך קימץ את פרצופו.
"כואב לך הא?"
"כן".
"זה כואב ממש?"
"כן... אני חושב שאני עוד לא ממש התרגלתי לחופש".
"חופש?"
"כן, בלי חוטים".
"מה יש להתרגל לחופש? חופש הוא חופש".
"יש המון מה להתרגל לחופש, תהיה אתה קשור לחוטים כל החיים שלך, נראה אותך אחר כך".
"אני קשור, כולנו קשורים, השאלה היא איך אנחנו מתנתקים מהם".
"נו אז אתה רואה, זה לא קל".
"לא קל להיות חופשי?"
"ברור, זה מפחיד?"
"מה מפחיד אותך פיני?"
"האפשרויות, אני לא יודע לאן ללכת ובמה לבחור".
"דווקא זה מפחיד אותך?"
"כן".
"למה?"
"כי זה מבלבל אותי".
"אבל בלבול זה חופש".
"כן, וחופש זה מבלבל".
"כל כך לא..." המהמתי לעצמי.
"גולדי, זה לא פייר, זה נכון לך כי אתה רגיל, אבל אני לא".
"אתה פשוט לא מסתכל על זה נכון".
"למה?"
"כי אתה מחשב חישובים של מה יקרה אם... אין אם. יש עם".
"אני לא מבין", אמרה הבובה במבט טרוד.
"אין דבר כזה אם... אסור לך להסתכל על זה ככה. אתה צריך פשוט לעשות את מה שאתה אוהב אם יש משהו שאתה אוהב וזהו. אל תסתכל מעבר. אל תלך כל כך רחוק. במילא לעולם לא תגיע ואם אי פעם בכלל תגיע. לך עם הדברים, לא אם הדברים..."
"אני לא מבין".
"אין גם מה להבין. תסכים לעובדה שאתה לא חייב להבין כל דבר. יהיה לך מאוד קל. פשוט תהנה ממה שאתה עושה וממה שאתה אוהב לעשות. הכול כבר יסתדר מעצמו".
"אבל אני לא ממש יודע מה אני אוהב..." עיקמה הבובה את פרצופה בעצב.
"אתה בטוח?"
"לא".
"הנה לך התחלה".
"מה ההתחלה?"
"ההתחלה היא שאתה לא בטוח. כשאתה לא בטוח אתה לא נוקט עמדה. כשאתה לא נוקט עמדה אתה פותח אפשרות. כשאתה פותח אפשרות, לדברים יש חלל לנסות ולהתהוות".
"אני חושב שאני מבין..." חייך פיני ואני חייכתי וחשבתי לעצמי אם אני עצמי הבנתי את מה שאמרתי לו.
"תגיד, יש משהו שאתה אהבת לעשות?" שאלתי ולגמתי מכוסית הוויסקי.
"לא ממש".
"ובכל זאת..."
"יש אבל אני קצת מתבייש..."
"נו, עזוב אותך, בושה היא כלי להסכים עם זה שאתה כנוע לחיים".
"מה?"
"כלום, לא משנה", אמרתי והנחתי את הכוס על השולחן בכדי שהמילים שיוצאות לי מפה יהיו עם קצת יותר הגיון.
"אני אוהב לשיר", הוא אמר לפתע.
"לשיר?"
"כן".
"באמת?" חייכתי.
"כן כן, הדבר שהכי אהבתי בתוכנית הטלוויזיונית שלי היה השיר של הפתיחה שלה. תמיד הייתי מתרגש לפני שהייתי מתחיל לשיר אותו ולא משנה שכל פעם הוא היה אותו השיר, תמיד פחדתי שאני אשכח את המילים".
"וואלה..."
"כן", חייכה אלי הבובה.
"נו, אז למה לא תשיר?"
"לא יודע..."
"עוד פעם לא יודע?"
"כן נו... לא יודע..."
"עזוב אותך, לנגן על הגיטרה אתה יודע נכון?"
"נכון".
"נו, אז יאללה, תתחיל לכתוב שירים. עוד מעט יש את כוכב נולד 4. למה לא תלך לאודישן?"
"באמת?" חייכה אלי הבובה, "אתה חושב שיקבלו אותי?"
"לא יודע, אבל למה לא תנסה?"
"לנסות..." המהם פיני ועיניו מרצדות.
"כן, לנסות", חייכתי.
"אתה יודע, אני כתבתי שיר..." הוא אמר סמוק.
"באמת? איזה?"
"סתם שיר... כלומר מילים... המנגינה היא אותה המנגינה של השיר שלי מהתוכנית, אבל אני לא ממש מתחבר למילים אז המצאתי חדשות. וגם עשיתי אותו יותר כבד. קצת מלנכולי... בערך כמו שאני מרגיש".
"נו, תביא לשמוע".
"לא אני לא יכול..."
"למה?"
"כי לא".
"אין דבר כזה, אם אתה רוצה לפרוץ את עצמך, תעשה את זה ברגעים שאתה הכי לא מוכן. קדימה, רצית גיטרה? קח אותה לידים ונגן".
"לנגן..." חייך פיני.
"כן, תנגן".
"לנגן..."
"כן נו, אל תחזור על כל מילה, נגן".
"טוב..." הוא צחקק ולקח לידו את הגיטרה. הוא התיישב מולי רגל על רגל, לקח את הסיגריה מהמאפרה, משך בעשן, לגם מהוויסקי, תקע את הסיגריה בין המיתרים של מפתחות הכיוון כחכח בגרונו, הביט בי ואז אמר בהתרגשות: "אני קורא לשיר הזה בוקר טוב עולם 2".
"אוקי..." חייכתי ונשענתי לאחור כשאני מושך מעשן הסיגריה וכוסית הוויסקי בידי, "אני איתך, מקשיב".
"המממ..." המהם פינוקיו, לגם שוב מהכוס, כחכח בגרונו, משך מהסיגריה, ואז פרט אקרוד C הרמוני שהתחיל את מנגינת שירו המוכר כשקול עדין ונעים, מלנכולי מעט יצא את גרונו ב:
"פי-נו-קיו שמי...
בוקר טוב עולם,
מה שלום כולם?
אני יורד מן החוטים,
אני מכרתי את עצמי, לאור הזרקורים.
איך אפשר לחיות,
בלי חלומות,
אתם כמו בובות עלובות,
אתם חיים בדימיונות, חיים בשיגיונות.

אז בוקר טוב עולם
מה שלום כולהם הם
אני יורד מהפסים,
אני חתכתי ת'ורידים, אני רוצה חיים...
איך אפשר לחיות,
כמו סתם בובות,
חי לא חי ונע לו בעולם,
והעולם לו נע, לא מתחשב,
פי-נו-קיו שמי".

הוא מסיים בפריטה ארוכה וצלילי הגיטרה עלו בחלל והדהדו עד שנעלמו. הוא הביט בי מבוייש.
"נו, מה אתה חושב?"
"אני?" חייכתי והבטתי בו.
"כן".
"זה ממש לא משנה..." השבתי. "ממש לא משנה".
הוא חייך. אחר כך הוא התחיל לפרוט שוב על הגיטרה ואני רק לגמתי ווסקי והבטתי בו.
כל כך הרבה מחשבות עלו בי לנעימות שהוא פרט ולטקסטים שהוא שר. כל כך הרבה. אבל אז נזכרתי באיזה זמר אחד ששר "שכל מה שאתה צריך היא אהבה".
חשבתי על זה לצלילי המנגינות שלו. על המושג הזה, על אהבה. חשבתי על זה. חשבתי על זה הרבה ואז הגעתי למסקנה שאני לא בטוח אם אותה האהבה שלה אנו זקוקים מפורשת נכון על ידינו.
אולי כל מה שאנחנו צריכים הוא לחתוך לעצמנו את החוטים, אותם החוטים שאוחזים בנו מפשוט לשבת על כיסא רגל על רגל ולהוציא החוצה את החלומות שלנו, גם אם זה הכי מביש... להוציא החוצה את מי שאנו ולהבין שזה הכי קרוב לאהבת אמת, שהעולם הזה יכול להציע.
חופש. כל מה שאתה צריך הוא חופש.
"כפרה עליך פינוקיו", אמרתי, "אתה ולנון, שניכם אנשים בעלי אף עם חזון..."

זהב, מילים של זהב

בשקט​(נשלטת) • 13 במאי 2006

חופש. כל מה שאתה צריך הוא חופש.

איך התגעגתי.

המלט • 13 במאי 2006

תפתח בלוג, בנאדם.

Queencie​(שולטת) • 14 במאי 2006

מקסים!

תשקר פינוקיו , תשקר ?

קליבר​(שולט) • 14 במאי 2006

רק מי ( לא ) אמרה לו את זה ...?

Whip​(שולט) • 14 במאי 2006

פשוט יפה. רעיון יפה, סיפור יפה, בוטום ליין כל כך חשוב.
פתחת ז'אנר חדש, דוקו-פנטזיה. אשמח לקרוא עוד דברים שלך.

להוציא את החלומות

ורגיליוס • 14 במאי 2006

להוציא החוצה את מי שאנו..
אהבתי את הכתיבה והמסר.
יפה.

Re: תשקר פינוקיו , תשקר ?

alona. • 14 במאי 2006

סינדרלה במיטה בזמן שפינוקיו מזיין אותה .
תשקר,תגיד את האמת,תשקר ,תגיד את האמת...

Re: תשקר פינוקיו , תשקר ?

קליבר​(שולט) • 14 במאי 2006

ידעתי שאפשר לסמוך עליך אלונה..

ל Whip

עינבר • 15 במאי 2006

אם תעלעל בהודעות בפורום של גולד (לאורך הזמן),
תמצא את סופרמן ודמויות רבות של וולט דיסני, באותו הז'אנר.