Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
24 ביולי 2007
הטלפנית - סיפור חדש
שלושת הפרקים הראשונים:
פרומו: למען האמת, בהתחלה אפילו לא שמתי לב לקיומה. עבדתי בחברה גדולה והיא הגיעה יום אחד ועברה לצוות הטלפניות בשרות הלקוחות. אמנם עבדנו בקומה אחת, אבל היא עבדה בקצה המסדרון עם חמש בחורות נוספות ולי היה חדר פרטי ומרווח בקצה האחר. לא פעם חלפתי על פניה כשיצאתי לעשן סיגריה ובמקרה הטוב עניתי להנון השלום הלבבי שלה בחיוך חוזר. אבל יום אחד נקראתי לחדר המנכ"ל והתבקשתי לקחת על עצמי פרויקט גדול במיוחד, שימשך כמה חודשים ויוסיף למשכורת שלי כמה אלפים מכובדים וכשקיבלתי על עצמי את המשימה הוא חייך בטוב לב הידוע שלו ואמר: "את יכולה לבחור לך את אחת הטלפניות כעוזרת אישית, שתעזור לך בכל העבודה השחורה". עמדתי מאחורי דלפק הטלפניות והקשבתי להן כשהן מנסות לשכנע לקוחות חדשים ולטפל בתלונות. היא נשמעה לי הרהוטה מכולן, הסבלנית מהן ואלוהים יודעת לכמה סבלנות היא תזדקק אם תעבוד איתי. ניגשתי אליה ואמרתי "יש לי הצעה מפתה עבורך, חומד, מה דעתך להחליף את כל התלונות האלה בעבודה צמודה אליי, כעוזרת האישית שלי?", היא מיהרה להשיב: "בשמחה" ולמרות שהסברתי שאני תובענית ודורשת הרבה, כולל המון שעות נוספות ללא תוספת שכר ושכל מה שיש לי להציע לה זה עבודה מאתגרת, היא מיהרה לקבל את ההצעה וכבר למחרת השרת העביר למשרדי שולחן וכסא נוספים, מחשב וטלפון נייד ולורי מונתה לעוזרת האישית שלי. מיהרתי להכין ערימה של מסמכים שכבר התחלתי לטפל בהם והנחתי אותם על שולחנה. היא ישבה ליד השולחן ונראה היה שכמות העבודה לא מפריעה לה. עמדתי מעליה והבטתי בה באמת לראשונה. היא נראתה ילדונת, מקסימום בת 24, שערה החלק נאסף בקוקו והיא לבשה חולצת טריקו וג'ינס משופשף. פניה היו נקיים מאיפור ואהבתי את זה, היא מצאה חן בעיניי, הילדונת, אבל לא אהבתי לערבב ביזנס עם פלז'ר ולכן החלטתי להתעלם ממשיכתי כלפיה ופשוט להמשיך לעבוד ובכלל, מה לי ולילדה בגילה? בימים הקרובים עבדנו יחד עד שעות בלתי סבירות ולורי התחילה לעשות עבורי שירותים קטנים, אפילו בלי שביקשתי. בהתחלה זה היה להכין לי קפה, לאחר מכן היא היתה מגיעה עם ארוחת צהריים שבישלה עבור שתינו ומחממת לי אותה בשעה הנכונה, היא המשיכה בלסדר לי את הניירות והעטים בכל פעם שזזתי מהשולחן, לענות במקומי לטלפונים מציקים ועוד. לא שמתי לב למשהו מיוחד עד שתפסתי אותה מריחה את הצעיף שהשארתי על הכסא, כשחזרתי במפתיע למשרד מפגישה שהתבטלה ברגע האחרון. "מה את עושה, לורי?", שאלתי נדהמת. "סליחה, סליחה, לא התכוונתי", היא השיבה. "לורי, את רוצה לספר לי משהו? רצית לגנוב לי את הצעיף? מה הקטע ילדה? את יודעת שאני לא אוהבת תשובות לא ישירות, אז אל תעצבני אותי, גם כך עלה לי הקריז מזה שביטלו לי את הפגישה ברגע האחרון, או שאני מקבלת תשובה או שאני מעיפה אותך מהתפקיד ובכלל מהחברה", הבהרתי. "זה לא מה שאת חושבת. בבקשה אל תפטרי אותי... זה... אני מתביישת אפילו לספר לך". "ילדונת, יש לך עשר שניות לפתוח את הפה ולהסביר את עצמך ואחרי זה לא תהיה הזדמנות נוספת", אמרתי. היא הבינה ומיהרה להשיב: "זה פשוט שיש לי פנטזיה לשרת אותך, אני לא יודעת אם הבנת, אבל אני עושה את זה כמה ימים ובאמת שלא רציתי כלום, רק להריח קצת את הריח שלך". מצב הרוח שלי השתנה בשנייה לחמימות חרמנית, אבל לא התכוונתי להראות לה את זה, במקום זה אמרתי: "מממ.. הבנתי. את רוצה לשרת? אין בעיה ילדונת, את תשרתי, אני נדיבה היום. תתחילי מלעשות לי מסאז' בכתפיים ואני אחשוב בנתיים איך להעניש אותך על החוצפה שלך להריח את הצעיף שלי". פרק ראשון התישבתי על הכורסה שלי וחשתי בידיה העדינות מעסות את כתפיי. רק עכשיו שמתי לב כמה מתח הכניס לחיי הפרויקט החדש. ניסיתי להזכיר לעצמי שאני לא מערבבת ביזנס עם פלז'ר, אבל החסך שלי בחיי חברה בגלל שעות העבודה הבלתי שיגרתיות, מצד אחד והעונג שהילדונת הזאת טמנה בחובה, מצד שני, גרמו לי לשקול את שבירת כל הכללים שלי. אבל לא הגעתי למשרה הזאת מזה שעשיתי שטויות וכל מקרי ההטרדה המינית בעבודה, גרמו לי לדאוג לעצמי בקשר איתה, דקה לפני שאני נסחפת אליו יחד איתה. "לורי, תפתחי את הנייד שלי על מצב הקלטה, אני עומדת להקליט כל מילה מהשיחה שלנו עכשיו", הורתי לה. כשידיה עזבו את כתפיי חשתי מיד ברצון שישובו לשם, שימשיכו לענג אותי ולהפיג את המתח, אבל סדר צריך להיות כאן. היא פתחה את המכשיר וציפתה. "את באמת רוצה לשרת אותי לורי? אני רוצה להיות בטוחה בכוונותייך. תסבירי לי במילים ברורות מה את מבקשת ממני, מה את צריכה שאעשה בך". היא היססה לשנייה ואז ענתה בביישנות: "כן, אני רוצה. אני רוצה לשרת אותך בכל דרך שתבחרי ולא רק בעבודה. אני רוצה לשרת אותך מהרגע שתקומי בבוקר, עד שתלכי לישון וגם אחר כך אם צריך וזאת יוזמה שלי, לא שלך. אני פשוט רוצה שתשתמשי בי". קיבלתי את מה שרציתי מבחינת בטחוני המקצועי. המילים שלה גרמו לי לגלי חום בכל הגוף, "תשתמשי בי", המילים היו כמוזיקה באוזניי וכל מה שיכולתי לעשות זה להתחיל לפנטז איך בדיוק אשתמש בה כרצוני, לסיפוקי, אבל הילדונת תצטרך לעבוד קשה בשביל זה, אין סיכוי שאראה לה כמה אני מתלהבת מהתשוקות שלה. "אוקיי לורי, אם זה מה שאת צריכה, זה מה שתקבלי", אמרתי וסגרתי את מכשיר ההקלטה. "נתחיל בלבוש שלך. ברור לך שכמשרתת האישית שלי את צריכה להיות ייצוגית ולא להתלבש בסמרטוטי ריצפה, נכון? זה היום האחרון שלך בג'ינס. היום אנחנו הולכות לקנות לך בגדים" לורי התבוננה בי נדהמת וענתה, "אבל אין לי כסף". "אין לי כסף, גבירתי", אמרתי, "כך עלייך לפנות אליי מעתה וכסף הוא לא בעיה. אני אקנה לך בגדים ואת תלבשי אותם מתי ואיך שאומר לך. מהיום את מתלבשת רק איך שאני רוצה וזה כולל הכל, החל בתחתונים שלך ועד לבגדים עצמם, לאיך שאת מסדרת את השיער ולאיך שאת מתאפרת, אם אחליט שתתאפרי". "כן גבירתי", היא אמרה ואני חייכתי. הילדה לומדת מהר. סיימנו את העבודה מוקדם מכרגיל. לקחתי אותה לחנות שאני אוהבת במיוחד. חנות של לבני נשים, עם כמה דגמים ייחודיים, זנותיים במיוחד. "אז זהו לורי, מעכשיו את מתלבשת כך. בגדים אלגנטיים בחוץ, בגדים של ילדה טובה ומתחת בגדים של זנזונת, ברור מתוקה?". זה היה לה ברור וכל מה שנותר לי, זה לצוות עליה להכנס לתא המדידה ולמדוד את החזיות והתחתונים שבחרתי לה. היא נכנסה לבדה לחדר ההלבשה ואני נכנסתי דקה אחריה. מכנסיה היו מופשלים עד לברכיה, החולצה הוסרה. היא הביטה בי המומה. "מה הבעיה מותק? מרגישה חשופה?", אמרתי וצחקתי, "תתרגלי חומד, מעתה אין לך סודות מפניי. כולך חשופה". היא הסמיקה והחלה להסיר את שאר בגדיה. לבשה את החזיה והתחתונים האדומים והסתירה אותם בידייה. "תורידי ידיים, ילדונת, תני לי להתבונן בך", ציוויתי. הילדונת המתוקה נראתה לפתע כמו זנזונת אמיתית. שיער הערווה שלה הציץ מבעד לתחרת התחתונים. הפיטמות שלה הזדקרו מבעד לחזייה. "אני רואה שאת לא מגולחת מתוקה", אמרתי, "נצטרך לשנות את זה כשנגיע הביתה. את לא יכולה לשרת אותי עם כל השיער הזה". "כן גבירתי", היא אמרה וכמעט התחילה לבכות. "לורי, את יכולה להתחרט אם את רוצה, אבל אם לא, אם את כאן בשביל להמשיך לשרת אותי, כדאי שתתחילי להראות קצת יותר שמחה ואסירת תודה וקצת יותר נלהבת, גם כמשרתת וגם כזנזונת". "כן גבירתי, סליחה גבירתי, אני אשמח, אני מבטיחה, כלומר, אני כבר שמחה, אני רק כל כך מתביישת". "אין במה להתבייש ילדונת", הסברתי, "את רוצה שאני אעזור לך להוציא לחופשי את הזנזונת שבך, את רוצה לגרום לי עונג ולשרת אותי, אין בזה שום דבר רע ואין במה להתבייש. מבינה מתוקונת?". היא הינהנה. "יופי חומד. אז עכשיו נקנה לך את כל הסטים היפים האלה ואת תלכי אלייך הביתה, תארזי את כל החפצים שאת צריכה לשבוע ותודיעי לשותפה שלך שלא תגיעי הביתה כמה ימים. יש לך שעה להתייצב אצלי בבית". היא הלכה לדרכה ואני מדדתי סט חדש של חזיה ותחתונים מויניל שחור, כשאני מדמיינת לעצמי את העונג שבלראות אותה מפשיטה אותי ויורדת על ברכיה לפניי. פרק שני הגעתי הביתה מחייכת ושמחה במיוחד. לורי רוצה לשרת אותי ולורי תלמד כמה היא יכולה להיות שימושית עבורי. המחשבות על מה אוכל לעשות לילדה, גרמו לחום נעים בגופי. התקלחתי והחלפתי לכותונת המשי השחורה שלי ולסנדלי אצבע אלגנטיים, פתחתי את המיזוג, הפעלתי את המערכת ותוך דקות נשמעה הנקישה שלה בדלת. נתתי לה לחכות, יודעת שכל דקה בחוץ מגבירה את המתח שלה ואת הציפייה. לבסוף פתחתי את הדלת בחיוך, מחליטה שאין טעם להפחיד את הילדונת על ההתחלה: "שלום יקירתי, אני שמחה שאת כאן", אמרתי וליטפתי בקלילות את ראשה. עוד לא התחלנו וכבר היא רועדת, אמרתי בליבי וחייכתי אליה שוב. "שלום גבירתי", ענתה לורי ברעד שאימצה לעצמה, עיניה משקפות התרגשות רבה. "בואי מותק, הניחי את התיקים שלך כאן ואראה לך את הבית", אמרתי ולקחתי אותה בידי, מראה לה כל חדר: "כאן המטבח וכאן הכוסות ופה הקפה ועוד מעט תכיני לי כוס כמו שאלמד אותך, זה חדר הספריה שלי ואלה הספרים שתנקי מאבק, כאן הסלון ואני אוהבת שהוא מצוחצח וזה חדר האורחים והוא יהיה החדר שלך והנה חדר השינה שלי". הבטתי בעיניה כשסקרה בבושה את המיטה שלי ואת שלל האביזרים שנתלו על הקיר. תיבת האביזרים היתה פתוחה וממנה הציצו סטראפון, מבחר קרמים, ויברטורים, מסכת עיניים ואביזרים נוספים. "אל תתבישי ילדונת, מותר לך להסתכל, את תצטרכי לנקות את כל האביזרים הללו עבורי ולדאוג שיבריקו תמיד". משכתי בידה ולקחתי אותה שוב לסלון, מתיישבת בכורסת הטלוויזיה שלי ומותירה אותה לעמוד. "בואי הנה קטנה, אל תראי מפוחדת כל כך, שבי על הרצפה לרגליי. הנה כך יותר נעים, נכון מתוקונת. תכירי את המקום הזה היטב, מפני שזה מקומה של משרתת מול גבירתה, לרגליה, ברור לורי?" , "ברור גבירתי" היא השיבה בחיוך. "משהו מצחיק אותך, ילדונת?", שאלתי בתמיהה. "לא גבירתי אני פשוט שמחה לשבת כאן. פינטזתי לשבת לרגלייך". "מצויין", השבתי, "אז עכשיו את יכולה לקום ולהתחיל לעבוד ילדה. לכי להכין לי קפה, את כבר יודעת איך אני אוהבת אותו ותחזרי להוראות נוספות". כשהיא חזרה הייתי מוכנה עם רשימת המשימות בראשי. נתתי לה דף ועט ואמרתי: "תכתבי מתוקונת, שלא תתבלבלי: זה סדר היום שלך מעתה: את משקימה בחמש בבוקר והולכת לגהץ לי בגדים ולצחצח את נעליי. כשאת מסיימת את סוחטת לי כוס מיץ תפוזים, מכינה לי כוס קפה ומביאה לי את שניהם למיטה. את מעירה אותי בליטופי שיער עדינים ותזהרי, אם הם לא יהיו עדינים אאלץ להעניש אותך. כשאני מסיימת, את מכינה לי את המים בדיוק לטמפרטורה שאני אוהבת ומלווה אותי למקלחת. שם את מגלחת את רגליי, מסבנת אותי, חופפת לי את השיער, מנגבת אותי, מסרקת את שיערי, מייבשת אותו ובזמן שאני מתאפרת ומתלבשת את מכינה לי את ארוחת הבוקר ואת העיתון. את לא משמיעה הגה בזמן שאני קוראת ואוכלת, רק ממתינה להוראות נוספות. כשאצא לעבודה את תשארי כאן ותנקי את הבית ורק אחר כך תצאי לעבודה לשרת אותי שם. על תפקידי הערב אספר לך מחר, זה מספיק להיום לילדונת שכמותך. הכל ברור לורי?" "כן גבירתי", היא השיבה בשמחה. "מצויין, מתוקה, אז עכשיו מה שנשאר לנו זה להפוך אותך למתאימה לשירות. לכי למקלחת ותביאי איתך קצף גילוח, סכין גילוח ושתי מגבות". היא הביטה בי בחשש כשחזרה, אבל אני רק ציוויתי עליה להתפשט. לאט לאט היא השילה את בגדיה מעליה, מגלה את גופה היפה לעיניי. רציתי לקחת אותה כבר באותה שניה, אבל ידעתי שהמשחק האיטי בה יהיה מענג הרבה יותר, אז הפגנתי אדישות כשציוויתי עליה להתישב ברגליים פשוקות. "עכשיו נגלח את הכוס השעיר הזה ונעשה אותו נקי, מצוחצח ויפה בשבילי, קדימה ילדה, לא לפחד, תפתחי רגליים". היא פישקה את רגליה באיטיות והתחלתי למרוח קצף לבן ורך על ערוותה, מגלחת אותה סנטימטר אחר סנטימטר. מדי פעם רגליה סגרו מדגדוג או בושה. "מתוקונת אל תאלצי אותי לקשור אותך, אני לא אוהבת לעבוד קשה ואם תמשיכי להפריע לי לא תהיה לי ברירה", אמרתי והיא מיהרה שוב לפשק את רגליה ולא לזוז. לבסוף ניקיתי אותה במגבת רטובה והתבוננתי מתרשמת בתוצאות. הכוס שלה היה חלק ונעים, בדיוק כמו שאני אוהבת. "תסתכלי על הכוס שלך מותק, לא יותר יפה כך?", שאלתי בחיבה. "כן גבירתי", היא השיבה כולה סמוקה ומצומררת. פיטמותיה עמדו וקראו לי לצבוט בהן, עורה הצטמרר וקרא לי לקחת את מה ששלי, איבריה המוצנעים קרצו לי ברטיבות סמויה, אבל אני ידעתי שהחיפזון מהשטן, שאת הילדונת הזאת צריך לחנך לאט ובסבלנות. הוריתי לה ללבוש את שמלת הכותנה השחורה עם הסינר הצחור ואת התחתונים הזנותיים החדשים ולבוא לעשות מסאז' לכתפיי. היום עוד ארוך והיא תלמד בו עוד כל כך הרבה.... המשך יבוא |
|
|
חתולההה
|
לפני 17 שנים •
24 ביולי 2007
מיאוווווווווווווווו
מיאווווווווווווווווו
מיאווווווווווווווווווו מיאווווווווווווווווווווווווווו אהבתי ותמיד בשיא המתח מפסיקים.למההההההההה? |
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
25 ביולי 2007
אהה.. זה פשוט
כדי שתשארי במתח
ותודה על התגובה}{ |
|
|
tch(נשלט)
|
לפני 17 שנים •
25 ביולי 2007
תתקשרי לעבודה ותודיעי שאת לא באה היום.
תישארי בבית עם לורי ותמשיכי לכתוב את ההמשך... עוד... |
|
|
אישה באדום(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
25 ביולי 2007
בוקר טוב....
ווואאא ממש ממש יפה את כותבת אהבתי....
מחכה להמשך.יום טוב לך..... |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
25 ביולי 2007
כרגיל הכתיבה שלך מרתקת ! אחלה התחלה
מחכים להמשך... 
|
|
|
|
Belisana(שולטת)
|
לפני 17 שנים •
26 ביולי 2007
תודה לכם:)
וכבר יש המשך.
כבר מפרסמת לינק. |
|
|
| כלבלב אנושי |
לפני 17 שנים •
5 באוג׳ 2007
מדהים...
כל-כך, יפה, סגנון מדהים...אני רץ לקרוא את הפרק הנוסף...
|
|
|
the_drow(שולט)
|
לפני 17 שנים •
8 באוג׳ 2007
הכתיבה ממש טובה.
אהבתי, לא ראיתי סיפור ברמה כזאת בעברית.
עומר |
|
|
| Vampire Slave(נשלטת) |
לפני 17 שנים •
22 באוג׳ 2007
גאוני!!
בצפיה להמשך שיגיע.
|
|
|