זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
שיעור 1: מה רואים בכלוב?
שיעור 1: מה רואים בכלוב?
קריאה: קרא את הקטע הבא מספר פעמים. שים לב, הופמן בוחר את המילים בקפידה. "בכיתה השלישית (שנה אחרי שמת אבי) כתבתי חיבור: מה רואים בשוק ראיתי איש מונגולואידי בחנות דגים. מישהו סורק את שיערו בכל בוקר ומלביש לגופו חולצה לבנה. אחר-כך אוחזים בידו (אולי אומרים "אדון שמש כבר זרח") ומוליכים אותו לחנות הדגים, ושם, בחנות, הוא עומד כל היום ליד הגיגית ומביט בדגים. כמה טוב שנולד לבעליה של חנות דגים! בתחתית העמוד המורה רשמה: היה עליך לכתוב כל מה שרואים". הופמן, יואל. "כריסטוס של דגים", הוצאת כתר, 1991. כתיבה: כתוב קטע בהשראת הטקסט. לעזרתך מספר נקודות למחשבה: 1. מה תפקידו של המשפט האחרון? מה הוא מחולל? 2. עמוד על היחסים בין כותרת החיבור, המתואר בו, ותגובת המורה. 3. ללא ספק קיים פער בין החיבור שהמורה ציפתה לו, ובין מה שהילד כתב. למה ציפתה המורה? וממה, לדעתך, נובע פער זה? 4. אז מה, בעצם, רואים בשוק? 5. ... ומה רואים בכלוב? |
|
|
אלישבע(נשלטת)
|
לפני 17 שנים •
17 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב
ראיתי את הנושא של תרגיל הכתיבה של זאבה, ולמרות שאינני בין אלו שנתבקשו לכתוב, השתוקקתי להוסיף את הקטע שלי. אני הרי יודעת כל כך טוב מה רואים בכלוב, מכירה אני אותו מקרוב מאוד. לא רק שאני יודעת מה רואים בכלוב, אלא גם מה רואים מתוך הכלוב, כשמביטים החוצה.
בכלוב רואים ציפור, סתם ציפור, לא נדירה או מיוחדת, ציפור אפורה כלואה בכלוב. זה לא כלוב מזהב, סתם כלוב, עלוב כמוה, אפרורי וחלוד. והציפור מציצה כל יום מבעד לסורגים האפורים, מביטה החוצה בערגה. כל יום היא אוכלת מעט גרגרים יבשים וחסרי טעם, היא שותה מעט מים, וחיה בעצם רק מהחלומות. חיה מהחלום על החופש, על להיות נשמה חופשית, מרגישה, משמעותית, חיה. אולי על קן משלה בצמרת עץ ירוק, ואולי חיי נדודים מרגשים בעולם הגדול. דמיינו את חיי הציפור האפורים, שהצבע היחיד בהם הוא צבע החלומות, ושהטעם היחיד הוא טעם החופש. ראו בנפשכם, איך עוברת היא בקושי מיום ליום רק בעזרת חלומותיה. איך יום-יום היא פורשת כנפיה, בקושי מצליחה למתוח אותן בין קירות הכלוב הסוגרים עליה, ומדמיינת כיצד היא עפה בשמיים הפתוחים, אל עבר האופק, משאירה את הכלוב הקטן והמחניק כנקודה קטנה מאחוריה, שלבסוף נעלמת. ואז יום אחד זה קורה, הדלת נפתחת, לא בטעות, הדלת נפתחת בכוונה, וקול קורא אל הציפור, ואומר לה: עופי ציפור יקרה, עופי אל החופש אל חלומותיך, אל הקן שרצית, או אל הנדודים חסרי הגבול. עופי ואל תחזרי יותר, צבעי את חייך בצבעי החופש, טעמי את הטעם האמיתי. הציפור פורשת את כנפיה, הרוח הנעימה עוברת על נוצותיה, השמש מחממת אותה בחום כה נעים, הנוף הנעים והצבעים החדים, כמעט ומכאיבים לעיניה, שהתרגלו רק אל הצבע האפור. היא עפה גבוהה, ולמרחק, ואז, מסתובבת לאיטה, מנמיכה עוף, נוחתת בשקט בפתח הכלוב, מקפלת את כנפיה, וננסת שוב לתוכו. היא שומעת את הדלת האפורה חורקת אחריה, ואת המנעול שוב ננעל. זאבה תבדוק בקפידה את הקטע, תמצא שתי שגיאות כתיב, ושגיאת ניסוח אחת, "אבל..." היא תגיב, "...לא על הכלוב הזה התבקשת לכתוב, כתבי שוב, והפעם נא להתייחס לנושא!" תודה זאבה, אלישבע |
|
|
electro-z
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
"מה מתרחש במחסן הפסנתרים?"
|
|
|
| שלומציון |
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
על גלי הרשת (שיר שכתבתי שנה אחרי מותו של רדיו הכלוב )
אחרי הכותרת יצא לי משהו כל כך עצוב
קשה לי לראות את המקלדת כן המורה , לפעמים לא מצליחים לראות הכל ( כשהראיה מטושטשת ). |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
לי מותר להעיר...
ברוכה הבאה אלישבע. לחיבורך אתייחס בפרוטרוט בהמשך.
אלקטרוזי, חוששני כי מתחת לכותרת חיבורך נשמט כל הטקסט. ואני באמת סקרנית לדעת מה רואים במחסן הפסנתרים. שלומצי, כנ"ל. הבי חיבורך העצוב והמטושטש! תני גם לנו להרטיב את המקלדת. כל האחרים - קדימה! |
|
|
|
electro-z
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
תארתי לעצמי שתזכרי את המקור ממנו זה בא:
הופמן, יואל. "כריסטוס של דגים", הוצאת כתר, 1991. |
|
|
| oforia |
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
אני חשבתי שיש פה סרטי תעודה?
במקום זה קיבלתי תהודה! |
|
|
| Lin l |
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
מה רואים בכלוב?
אומנם אני לא ברשימת האנשים שהתבקשו לכתוב, אבל רציתי לכתוב כאן גם בכל זאת...
אז הנה הקטע שלי: הכלוב מונח ביציבות על הרצפה או משתלשל מהתקרה הכלוב סגור ואטום, אבל בין סורג לסורג יש המון רווח הכלוב ריק, יש בו שקט כשמסביב העולם מרעיש ומכאיב בכלוב רואים צללים שקטים של אטימות לפעמים, כשחם ומסנוור מידי בחוץ הייתי רוצה לראות בכלוב אותי. |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 17 שנים •
18 באוג׳ 2007
שיעור ראשון
ליד הספרייה יש מעמד-עיתונים. מכיוון שאני אינטלקטואלית, הוא מלא בגיליונות של ה"ניו-יורקר" משנת 2004. על העיתונים יש תלתלי-אבק. על תלתלי-האבק מונח כבל מאריך פרוע.
אני אוהבת את העיתונים הללו, והם כבר עברו איתי דירה פעמיים. השער של הגיליונות החיצוניים קמוט או קרוע, והם דהויים. לעומתם הגיליונות האמצעיים זקופים ומהודקים. כך או כך, את רובם לא קראתי. אני זוכרת: כתבת-צבע על הקומיקאית היהודיה הצעירה העולה שרה סילברמן. ראיון עם שלושת הבחורים שהקימו את MySpace. מאמר ארוך שסוקר את התפתחות ה-DSM, מגדיר-הצמחים האמריקאי להפרעות-נפש. מה שכן קראתי, הן הקריקטורות: "לא, אני לא חושבת שכדאי שנלך לטיפול זוגי", אומרת בחורה לבחור במסעדה, "זה הדייט הראשון שלנו". אני חושבת להעביר את מעמד-העיתונים מהסלון לשירותים. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
19 באוג׳ 2007
דבר המורה
* תודה לקוויני, ילדת-כאב (וחולמת בהקיץ, בפרטי) על תרומתן לשיעור.
התייחסות רצינית בוא-תבוא. * אלקטרוזי, חוכמה גדולה לצטט לי את הופמן. במיוחד את כריסטוס של דגים. אני היא זו שהוציאה פטנט על להגיש למנחה את הספר שלו-עצמו כעבודה סמינריונית, ולקבל 100. ועכשיו ספר לנו, מה באמת ראית במחסן הפסנתרים? * נשאלתי עד מתי (עד מתי מחזור פ'?) ניתן להגיש שיעורי בית, והריני מכריזה בתוקף: את כל יצירותיכם לשיעור 1 יש לפרסם באשכול זה עד יום חמישי ה-23 לאוגוסט. בבקשה לא לפרסם הערות ביניים ותגובות עד שתתבקשו. שאלות ובירורים נא לפרסם באשכול של שיעור 0, או לשלוח לתיבה שלי, בברכה, ז. אפורה |
|
|