סדנת כתיבה: שעת קבלה

סדנת כתיבה: שעת קבלה

זאבה אפורה​(אחרת) • 15 בספט׳ 2007

שעת קבלה:
למושכים בעט ולמתבשמים בו, לדוחפים במקלדת ומאיצים בה,
ולקוראים האדוקים ("אני רק מציצה"),
השלום והברכה,
אפשר לשבת (הזאבה מחווה בידה).
בסוף התרגיל הראשון קיוויתי שיתפתח דיון, ואפילו סוער, על משמעות הכתיבה, מטרות הסדנא, כל הקונספט של העריכה ומה לומדים ממנה.

תגובות ושאלות שקבלתי בתיבה האירו צדדים שונים להרפתקאה ספרותית זו. יש שקיללו אותי, ואח"כ ברכוני בדמעות, יש שהודיעו חד משמעית שעדיפו להפסיק להשתתף, יש אלו המפרסמים בחשאי, תחת שמות בדויים, חוששים שמא יזוהו על פי סגנונם, השולחים טקסט והערות לעיני בלבד. חלקם אינני מצליחה לזהות למרות חלופת המכתבים ביננו. ויש בכם הקוראים בלבד. קוראים ואומרים: את זה אהבתי, אבל אני לא כותב, אז לא רציתי להידחף לדיון (הי אתה שם, תידחף!).

אני לא יודעת לאן אתם רוצים שזה ילך.
סדיסט רומנטי העביר עלי בסוף השיעור הראשון ביקורת נוקבת. הוא לא התחבר לנושא, לא למטלה, לא לנכתב, ולא ל"טיפול" העוקב. הוא אומר "קשה לי עדיין לראות מה נלמד מהשיעור. כשאני נכנס לשיעור אני מעדיף לדעת נושא מראש, וכן מטרה או מהו הידע הכללי שאמור להיות מועבר בשיעור. אני לא מאמין שלומדים בלי הסבר, אולי עריכה מחדש היא צורה של דוגמא, אבל היא גם צורה של לימוד, שלי אישית מדגדגת את העצבים, ונראית חסרה. לפעמים היא נראית כאילו היא בא ל"האדיר" את המורה, הייתי מעדיף הסבר המלווה בעריכה קונקרטית. יותר מזה, אני חושב שבמידה ונערך טקסט רצוי להראות את הטקסט המקורי מול הטקסט הערוך.
(הערת הזאבה: אכן יש משהו יומרני בתהליך העריכה, אנסה להבא להתמקד בפרטים שניתן ללמוד מהם ולהסביר את העדפותי).
אך הרומנטי מוסיף"
אולי בגלל ציפייה ואולי בגלל אשליות עצמיות או חוסר ידע, מה שנשארתי איתו זו הרגשה של החמצה קצת, או שלא למדתי , או שלא הבנתי".


כאן אני מרגישה חסרה, כמורה, את הדיון המתנהל בכיתה, את המאבק על כל שורה. (מה יותר "טוב"? מה נשמע יותר "טוב"? מה אותנטי? מה אמיתי?)

היש מי מכם שחש כי הוא למד משהו? מה למדתם?
חשתם? לא חשתם? מה חשתם?

ובכן, אולי כעת הגיעה העת להגדיר את מטרות הסדנא.
אנה פנינו מועדות? מהן הציפיות שלכם?
טריגר לכתיבה בלבד, ללא שיפוטיות, ביקורת או עריכה? תרפיה בכתיבה? שיפור עצמי? כתיבה בחברותא? הפריה הדדית או סוג של תחרות? "כותב נולד או תותב נולד?"
לא יודעת... למה אתם פה? ומה אתם רוצים לעשות פה?

כמו שאומרים באנגלית: I'm game!

התרגילים בשני השיעורים הראשונים בסדנת הכתיבה, הם וריאציות על תרגילים שהשתמשתי בהם פעם, לפני כעשור, עם מאות סטודנטים. לכאורה לימדתי "כתיבה אקדמית", אבל ללמוד את הכללים ל"כתיבה אקדמית" לוקח שיעור או שניים, ולשפר - עד אין קץ (טוב, לכם... אולי עשור). אם תרצו אוכל ללמד אתכם "כתיבה אקדמית" ואף לערוך תרגיל משעשע בכתיבה פסאודו-אקדמית, "לכתוב כמו עוזרד". הסטודנטים שלי היו חייבים את הניקוד הזה בכדי לקבל תואר אקדמי. לא שאלו אותם אם הם רוצים לכתוב, להשתתף. עשיתי בהם כרצוני. (כאן יאה אייקון מחייך, אך אמנע מפאת הטעם הטוב). את השיטה של לימוד תוך תיקונים ועריכה למדתי ממורי ורבי שהגיע מאוניברסיטת בן-גוריון להנחותני. הוסכם ביננו, ב"חוזה" הפדגוגי שכרתנו, שאין משמעות רבה ל"כתיבה אקדמית" אם אדם איננו יודע לכתוב. האוכלוסיה היתה מגוונת. ורב-לשונית. היו גם "חולים חדשים" ו"ערפים", שוטרים בכירים ואחיות עייפות, לפני או אחרי משמרת, בדרך אל הקידום שיבוא עם התואר. חלק מן התיקונים והעריכה התבצעו בכיתה, על דפים שנמחק מהם שם הכותב, שצולמו וחולקו לכולם. קראנו משפט משפט, וגזרנו את דינו. יישאר? ימחק? ישתנה? לגעת? לא לגעת? הארתי מילים מסויימות. מקומות שחשבתי שכדאי להתעכב בהם, ולהעלות משם נושא לימודי, דקדוקי, תחבירי, היסטורי. או פילוסופי, מה שמצית את דמיוני ומשמש אמתלה להוראה והזדמנות ללימוד הדדי.

אתם לא "באמת" סטודנטים שלי, אף אחד לא מכריח אתכם להשתתף, אתם עושים זאת כי אתם אוהבים לכתוב, או כי ההתמודדות הזו מביאה בצידה מתנות, נחמה, פורקן, בוננות-עצמית. יש לכם סיפורים לספר. ולמרות שקראתי כבר מאות תרגילים על "מה רואים בשוק?" ושו-אסמו, פירסינג, הופתעתי מן הרמה הגבוהה, מן המקוריות ורהיטות הכתיבה של (כמעט) כל הכותבים.

המיון לקטגוריות כלוביים, ציפורים וכו', הקל עלי להתמודד עם הכמות. קיוויתי שגם עבורכם יהיה זה יותר משמעותי. מצאתי תמות משותפות והתייחסתי לכתובים דרכן. זו יכלה להיות חלוקה אחרת לחלוטין. הרגשתי שיש סיפור בחלוקה הזו, אבל זהו, כאמור, טעמי האישי.

כטריגרים לכתיבה
בחרתי בטקסטים בלתי שגרתיים, (שאני אוהבת, ברור), ולא בכדי שני הראשונים שפצחתי בהם עוסקים בכתיבה עצמה. הם נועדו בכדי שתשאלו את עצמכם ואותנו שאלות. בכדי להתבונן ולראות מה יש בה בכתיבה, ומה היא מוציאה מאיתנו. במה היא נוגעת בנו.

עזרו לשים את האצבע על הסוגיה
איך אנו שמים את האצבע על דבר טוב, אינטואיטיבית, ולא כי התחביר מדויק.
או לא רק כי התחביר מדויק.
זה עניין קולקטיבי, או אישי?

לפעמים קשה לדעת. כפי שהזכיר יפה סדיסט רומנטי, אמר איינשטיין:
There comes a time when the mind takes a higher plane of knowledge but can never prove how it got there.

עוד אזכיר כי בשעת 0:
רשמתי:
"הסדנא הניסיונית שלנו עדיין איננה מגובשת, והסילבוס פתוח. פנים רבות לתהליך הכתיבה, וכל פעם ננסה להתמקד באספקט מסוים. אקווה לטפל בקלה כבחמורה, החל מלשון תקנית, תחביר, משלבי השפה ואוצר מילים, תרגום, מבנה, מתח, הומור, תמות ספרותיות, סמלים, ציטוטים, מטפורות ודימויים, ועד מושגים מופשטים יותר כהשראה, מוטיבציה, פרשנות וביקורת. נבחין בהבדלים בין סגנונות אישיים ונברר את גמישותנו הרעיונית ואת היכולת לשלוט במעבר בין סגנונות כתיבה שונים. נרחיב, נצמצם, נערוך ונשכתב. בוודאי נעיר וגם נתווכח, לאחר כל תרגיל שינתן אבקש תגובותיכם לפוסטים, הערות ודיון.

ומה עכשיו:
להמשיך בכבדות? לשבור עם משהו קליל, כייפי? לתת יותר במה לאחרים?

דברו!

Whip​(שולט) • 16 בספט׳ 2007

פוסט נאה, גם אם מעט ארוך. דרוש קיצוץ של יובלים אליהם זרמה המחברת, יובלים אשר חלקם נגמר בתעלות ניקוז חסרות מוצא, אשר רק מסבכות את הקורא שתר נואשות אחר קו מחשבתה הנפתל של הכותבת.


מה אני חש, מרגיש, רוצה מהסדנה?
אני אוהב את תהליך הכתיבה, ורוצה ללמוד ממי שיש לו יכולת ורצון ללמדני.
כרגע אני כשה מובל. המורה נותנת קטעים מעוררי מחשבה, אני קורא את ההוראות ומיישמם: "קרא כמה פעמים, וחשוב. כתוב X בשימוש ב-Y תוך התעלמות מ-Z" - אכן, מאתגר. והקטעים....עושים לחשוב, במיוחד בשילוב עם ההנחיות.

מחמת חוסר ידע, או אולי ענווה, איני ממהר לחרוץ משפט על כל הקורס רק מהשיעור או השניים הראשונים, שגם הם היו לטעמי מעניינים ומעוררי מחשבה. סומך אני על ידיה של המורה, שכתבה פיקסל לבן על גבי שחור כי ניסיון רב לה בלימוד הכתיבה, כי תבנה לנו מערכת מעניינת ומלמדת, שתשפר את כתיבתי, אולי תתן לי נקודות השקפה שונות וחדשות על הכתיבה, או טכניקות ויכולות חדשות.
כך שבינתיים אני משתתף ונהנה, והסילבוס - את תדאגי לו. בשביל זה את מקבלת פה...ממממ.....מחיאות כפיים ותודה.

אז תודה, ותמשיכי. מי שמתאים לו, שיישאר. מי שלא....חבל. פספוס שלהם, של הזדמנות לשיעור אישי עם רצון אמיתי ללמד, לא ממניעים של כסף, אלא ממניעים של אהבת המילה הכתובה.

דעה אישית

אלישבע​(נשלטת) • 16 בספט׳ 2007

בתחילת הקשר בינינו, אדוני הורה לי לכתוב חיבור אחרי כל מפגש/סשן. הוא הורה לי לכלול בחיבור את הנושאים הבאים:
1. דברים שאהבתי
2. דברים שלא אהבתי, או היו לי קשים
3. דברים שהייתי משנה
ברשותכם אנסח את דברי באותה צורה.

1. דברים שאהבתי בסדנא:
אהבתי מאוד את היוזמה, הרעיון וההתנדבות של זאבה. הכלוב משמש במה לכותבים רבים, ומעניין מאוד לנסות לקרוא את הדברים הצורה ביקורתית, ולשמוע התייחסות כזו. בנוסף כיף לראות את הפורום יצירה מקורית מתעורר לחיים ולראשונה, אולי, אורך השרשורים בו מתחרים אפילו באורך השרשורים הקשורים למריבות פנימיות ואגו. מעבר לכך, אם לא היינו מוסיפים משהו לפורום היצירה המקורית, היינו משאירים בו את אמוץ לבד, ולא טוב היות האדם לבדו, כידוע.
עבורי, באופן אישי, הסדנא גם משמשת טריגר לכתיבה שחסר לי לפעמים, וגם אפשרות מבורכת לשמוע ביקורת מכל הסוגים, וללמוד לשפר את כתיבתי, או לפחות לגוון אותה.
לדעתי, התרגילים והביקורות שניתנו טובים מאוד, ומשקפים את המקצועית של זאבה.

2. דברים שלא אהבתי בסדנא או היו לי קשים:
חסר דיון משמעותי על הכתיבה בסדנא והתובנות שהופקו ממנה. ללא דיון שכזה, אין הבדל גדול בין השתתפות בסדנא לבין כתיבה בבלוג. חסרה למידה יזומה והכוונה לנושאי דיון.

3. דברים שהייתי משנה:
אני חושבת שהקטע הכי חשוב ומהותי בסדנא כזו הוא הדיון. לאחר השיעור הראשון, לא הגענו למצב של דיון אמיתי על שום קטע. אולי הדרך לעשות את זה היא לבחור בקטע אחד, שיש בו משהו מעניין, נושא שאפשר לפתח, ולצאת ממנו לדיון וללימוד. זה מאוד חסר לי בשיעור הראשון, אבל לא מאוחר מידי.
לגבי עריכת הקטעים המחודשת, אני לא בטוחה אם יש צורך לערוך מחדש את כל הקטעים, אולי רק להתייחס לטעויות חמורות, ומעבר לכך להשאיר את הקטעים כפי שהם. אני אהבתי את העריכה של כל הקטעים, אבל אינני יודעת אם קיבלתי משהו מעריכת הקטעים (מלבד שלי, כמובן), בדרך שהיא נעשתה.
לדעתי, ברגע שיבחר קטע, ונעסוק בו בצורה ספציפית, נוכל לצאת ממנו לנושאים מעניינים רבים, ואז יתרחש לימוד אמיתי ומשמעותי יותר.
הערה אחרונה, לגבי ניהול הסדנא והדיונים בה. בשיעור הראשון הרגשתי פחד להתבטא, האם אני צריכה לבקש רשות להגיב? מתי אוכל להגיב על קטע שאהבתי? האם מספר תגובותיי מוגבל? לדעתי, טוב שניהול הסדנא יישאר מאורגן ובאחריות המורה, אולם, צריך לכוון לדיון, ולגרום למעוניינים להתייחס לנושאים מסוימים בצורה יזומה.

אחזור ואומר, אני מאוד אוהבת את הסדנא הזו, היא בשבילי טריגר לכתיבה, חומר קריאה מעניין ומרגש לעיתים וסוג של בילוי.
תודה לזאבה אפורה, ושנה טובה וגמר חתימה טובה לכולם.

לפני שאני ארגיש אשם :)

הסאדיסט הרומנטי • 16 בספט׳ 2007

צייינתי גם בביקרות המצוטטת, אני מגיע מרקע אחר קצת ממורתינו המכובדת.

כמהנדס, אני בא עם מטען לימודי רב משקל (לשלילה בעיקר לדעתי), ודרכים מובנות לעכל מידע.

אין בין לימודי הנדסה וכתיבה הרבה במשותף.

אין בין ההשכלה של הכותבים בכיתה הזו , הרבה מהמשותף.

אפילו מבחינת רמות יש פערים אדירים בין הכותבים (לדעתי).

לכן אני מתנצל מראש, קל לבקר את מה שהיה, וקשה לרצות את כולם.

בחרת לעצמך אתגר לא קטן, נלמד כולנו ביחד ממנו

--------------------------------------------------------------------

בביקורת שלי ציינתי ואת הדגשת כי חסרה הכיתה לפניך.

הדיאולוג מורה/ כיתה לא מוגבל כאן יותר מאשר הוא מוגבל בכיתה (אני מאמין שלהיפך), אני חושב, שעל מנת שדיאלוג שכזה יוכל להתקיים בפורום הנ"ל הוא חייב להיות תחום, מוגבל ומונחה בקפידה, אחרת הוא יתבדר.

אני מוצא את הדיאלוג הזה הכרחי להבנתי, בטח בתחום "אומנותי" שחורג ממסגרת ההבנה הטריוואלית שלי.

----------------------------

הלאה?

אני נהנה ומצפה ללמוד עוד המון.
אין לי עצות קונרקטיות, מלבד להמשיך ולראות.
עד עכשיו כיף וטוב

קדימה.

(וזאת למרות שלא אספיק כנראה את שיעור שתיים לדאבוני).

תודה

חציל נטראלי • 16 בספט׳ 2007

קראתי את התגובות הנ"ל הסכמתי עם רובן.
נראה על פניו כי קשה לנהל דיון כאשר משתתפי הסדנא אינם נמצאים באותו חלל ובאותה נקודת זמן.
חשבתי להציעה מפגש יזום ומתואם בצ'ט, לפתוח חדר "שיעור מס' 2" , כשמטרתו דיון און-ליין לגבי נושא זה או אחר.
כמובן, שהמורה זאבה תהיה חייבת לקבוע את הנושא, הזמן ומינימום נוכחים.

אולי בכלל הסילבוס יבנה בסוף הסדנא (כמה שיעורים זה סדנא?) .

ברמה אישית זו הזדמנות עבורי לשחק במגרש שבו השליטה שלי לוקה בחסר רב.
הביטחון שלי בתחום הכתיבה, הבעה, דקדוק וכו', אף הוא זקוק להנשמה .

זאבה, הרצינות שלך לסדנא מעוררים כבוד והערכה (מרכינה ראש) .
האכפתיות, המקצועיות, הוירטואוזיות והיצירתיות יכולים רק לתרום, לרומם ולאתגר את כולם.

אלופה את!!!

נשאר לומר

תודה.

מדברת

רואנדה • 16 בספט׳ 2007

מושכת בעט וגם מציצה.
לא קופצת ראש לבריכה לפני שבודקת את עומק המים.
הצטרפתי ישירות לשיעור 2 אחרי שהתרשמתי משיעור 1.

ביקשת תגובה לביקורת הנוקבת ביותר: הביקורת של סדיסט רומנטי.

סדיסט רומנטי סיפר שהוא מהנדס. הביקורת שלו מסודרת ואקדמית ומזכירה את המסקנה של רוברט מ פירסינג על בלוק היצירה והכתיבה הממוכנת של מערכת החינוך והאוניברסיטאות.
רוברט מ. פירסינג: זן ואמנות אחזקת האופנוע ת"א , 1978 ) "בתי הספר מלמדים לחקות. באוניברסיטה היה זה יותר מתוחכם. אדם נדרש לחקות את המרצה באופן שהאחרון ישוכנע שאין הוא מחקה אותו, אלא מסתמך על עיקרי מה שנלמד ועל בסיס זה מתקדם בדרך עצמאית."
המרצה מודיע לאן אנחנו מתקדמים, יש ניתוח מעמיק ומרוכז של נושא אחד והתעלמות מקטעים אחרים עד שמסיימים אותו. הנושא שנלמד הוא הטקסט ה"טוב", טפיחת כתף לתלמיד או התלמידה המצטיינים והשאר יחקו. בתיכון ובאוניברסיטה מלמדים יצירות ספרותיות ומנתחים כל יצירה עד שמוציאים את נשמתה מרוב ניתוח. כולם בורחים.

הביקורת של סדיסט רומנטי הזכירה לי את הלימוד באוניברסיטה. היא חכמה, היא ממוקדת אבל אני חושבת שהיא חוסמת כל אפשרות ליצירה ולמקוריות. אני חושבת שלולא הסדיסט הרומנטי היה אקדמי לא היה לו בלוק היצירה בתרגיל השני.


אהבתי את ההתייחסות לכל יצירה בגובה העיניים. אם אנחנו מבקשים מזאבה ללמד אותנו אני חושבת שכל הערה שלה אינה התנשאות או האדרה שלה. שמחתי לראות שזאבה התייחסה לכל קטע ולא דילגה על אף אחד. אני הרגשתי את ההבדל. אני מצטרפת להערתו של הסדיסט הרומנטי שכדאי לשים זה מול זה את הקטע המקורי ושינוי העריכה.

הלאה?
אני אשמח אם התרגיל הבא יהיה כתיבה אקדמית הומוריסטית. אם תעבירי את הטכניקה שלימדת באוניברסיטה ונקבל מטלה לכתוב משהו הומוריסטי אקדמי בסגנון עוזרד. אני בטוחה שלכולם יש הומור והם יכולים למצוא. לא משהו יבשושי אקדמי אלא צורה אקדמית למשהו הומוריסטי.

אני אשמח להערות שנותרות זמן לחשיבה ולמחשבה. ההערות בצ'אט נאמרות ונמחקות ואני חושבת שקשה לקבל מהן תובנות. אני לא בטוחה שנקודת הזמן חשובה לביקורת כי אפשר להגיב בכל זמן על ההערות. השאלה אם רוצים להגיב.

בקשר להערות של דקדוק, הבעה ושגיאות תחביר כשאני כותבת אני "שופכת" ברצף מתוך הנשמה בלי לעצור לחשוב על דקדוק ותחביר.
אני מזהה אחרי שכתבתי שגיאות תחביר ודקדוק. אני לא יודעת אם לתקן. בד"כ אני לא מתקנת כדי לא לפגוע באותנטיות של מה שכתבתי. אשמח להתייחסות לשיטה הזאת. אמרו לי שהכתיבה החדשה משוחררת מעול הכבלים הדקדוקיים והתחביריים הישנים.
אני חייבת שיעורי בית לתרגיל 1. ס.ר. הבנתי את השיר שלך. בחרתי אותו לניתוח.

תודה לזאבה על ההשקעה. אני אהבתי את הדרך שבחרת בתרגיל מס' 1.

Re: שעת קבלה

Queeny​(מתחלפת){being} • 16 בספט׳ 2007

זאבה יקרה,
שאלת שאלות טובות וחשובות, שבאמת קשה לענות על חלקן.
נראה לי שהדבר החשוב הוא שכולנו נהנה לאורך הדרך.
דבר שני הוא לזכור שפורום זה לא כיתה, ולמרות שגם פה אפשר לצעוק, לדון ולהתפרץ, האפקט הוא אחר. ההשהייה שבין תגובה לתגובה, משך הזמן שלוקח להגיב מקשה על הדיון. או אולי כדאי לומר שיש לצפות שהדיון יהיה שונה ממה שהיה קורה לו היינו בכיתה. וגם, לי לא באמת היה ברור אם לכולם מותר להשתתף בדיון, או שרק לכותבים עצמם. אז טוב שהובהר שלכולם, ואולי שווה להדגיש זאת.
אני מצאתי שיש לי דחף להגיב לקטעים כאשר הם מפורסמים ואני קוראת אותם לראשונה, אבל מתאפקת כי עוד לא כולם פרסמו. מצד שני, אחר כך לפעמים המומנטום אובד. וכן קשה בפורמט של שרשור ארוך לעקוב אחרי התגובות לכל קטע. אולי יהיה שרשור לפרסומים, ושרשור לעריכה שלך ולתגובות הקוראים? כי לפעמים קשה היה להבין את העריכה. אם זה לא היה שונה מהותית, או אם לא זכרתי ממש טוב את הקטע המדובר, הייתי צריכה הרבה מוטיבציה כדי לאתר את המקור בשרשור הענק ולנסות להשוות.

באופן אישי התרגילים מאוד עזרו לי כטריגר לכתיבה. הם גרמו לי לחשוב על הסגנון שלי ועל התכנים שלי ולהתחיל לבחון אותם. גם מעניין היה לראות מה אחרים עשו עם התרגיל.
הכי הייתי רוצה ללמוד בסדנה, ובייחוד כיצד להשתפר. הרבה מהקטעים שנערכו מחדש על ידי כותביהם אכן היו משופרים מאוד בעקבות ההערות שלך ומן הסתם גם בעקבות העריכה מחדש. הרבה מילים שהשתמשת בהן הגדירו בשבילי דברים שהרגשתי (למשל, השתמשת במילה "קלישאה" והיא היתה חסרה לי כדי לומר למה קטע מסוים הרגיש לי כאילו הוא כבר נכתב פעם, על ידי מישהו אחר). דווקא הייתי מעדיפה שלא יהיו בו ציונים או תחרות. גם ככה קשה להדיל בין איכותי לפופולרי. אני מרגישה שתחרות תדחוף את כולנו לניקים שניים, או שתהפוך לתחרות נשיבוקי ורייטינג. בכל זאת אנחנו קצת מכירים, לפחות חלקינו את חלקינו. אני הייתי מתמקדת בביקורת לגופו של קטע.
הרגשתי שלי קשה להעביר ביקורת בלי נוהל נשיבוקי. במיוחד שרוב הקטעים היו דברים מאוד אישיים ורגשיים והיה לי קשה להפריד בין צורה לתוכן ולאדם. אבל זו בעיה שלי, ולא של הסדנה.

למדתי על עצמי שחוץ משיגעון גדלות ואופי תחרותי בהחלט יש לי גם פתיל קצר ושאני מכורה לאינטרנט (זה לא חדשות). למעט זאת, הייתי שמחה לשמוע מפיך עוד דברים - כמו, למה העדפת את הקטע הראשון שלי על פני השני ואם היו דברים שכן היית משפרת או משנה. וחוץ מזה, נכון שעשיתי רק חלק משיעורי הבית שלי, אבל לא בדקת אותם, מורה עצלנית שכמוך!

הסכמתי עם המיון שלך לקבוצות הקטעים מהשיעור הראשון כי באמת היו מוטיבים שחזרו. וגם במובן זה מעניין לראות את הדומה והשונה בכל קבוצה.

אני שמחה על הבחירה בטקסטים, גם כחשיפה לדברים חדשים. הקטע של השיעור השני היה דומה מדי לדעתי לקטע של השיעור הראשון. אם כבר, הוא פחות מתוחכם מהשניים. בשניהם מדובר על לספר סיפור דרך נקודת-מבט אחת. בראשון - כי כך המספר בחר, בשני באופן מפורש וכמעט כ"אידיאל". למעשה, חשבתי על הקטע של פירסיג בזמן שכתבתי את הקטעים שלי לשיעור הראשון.
בשיעור השני המשימה לטעמי היתה (אולי) קצת מורכבת מדי לתלמידים המתחילים שאנחנו. הוא דרש גם לתאר משהו אחד, וגם להיות תחת נושא מסוים. זה היה מאתגר בשבילי, אבל אולי מאתגר מדי? לא יודעת.

אני לא מרגישה שהביטוי "להמשיך בכבדות" מתאים כאן. אנחנו בוחרים מה לכתוב ואם זה יהיה קטע קליל או כבד, רציני ורגשי או הומוריסטי.
ולגבי השאלה הזו:

ממש אין לי תשובה. אני מעריצה גדולה של תחביר מדוייק וחסר-פשרות, כמו גם של עריכה אובססיבית שהנחמק בה רב על מה שנוסף.
אבל שוב, זה דיון שתמיד יגלוש לבלבול שבין האיכותי לפופולרי.





[B]

רואנדה • 16 בספט׳ 2007

התחברתי לרוב מה שכתבה קוויני.

ההצעה על שרשור מיוחד לפרסומים ושרשור אחר לעריכה ולתגובות תשחרר את כולם מהצורך להמתין עד לסיום הפרסום האחרון.
בשלב העריכה שלך אני חושבת שההצעה של ס.ר. להראות את שני הקטעים אחד ליד השני היא טובה אבל בשלב התגובות אפשר לכתוב קישור לקטע.

התגובות פתוחות לכל דיירי הכלוב, כולל אלה שלא משתתפים בסדנה? אני חושבת שהנקודה הזאת לא ברורה.
את רוצה דיון ער של תגובות? אני עניתי להערות של קוויני מיד כשקראתי אבל יכולתי לחכות לתגובות נוספות.

שיטת הפרסים והדרוג אהובה עלי אבל אני חושבת שהיא פחות אהובה על משתתפים שלא קיבלו פרסים וצל"שים או זכו במדלית הארד כשחשבו שמגיעה להם מדלית זהב.
אני אוהבת תחרויות וצופה ב"כוכב נולד" אבל הייתי עורכת משאל בקשר לשיטת הפרסים והצל"שים.

אנה פנינו וכו'

זאבה אפורה​(אחרת) • 16 בספט׳ 2007

תודה על תגובותיכם.
מכל האמור לעיל נרקם שלד ברור יותר:
1. אמשיך באופי המטלות והטקסטים. כל כותב יבחר לצאת מנקודה זו באופן חופשי ויצירתי, קליל או כבד, הומוריסטי או סוחט דמעות, כרצונו.
אינני מתכוונת לנתח את הטקסטים ולהסביר את המטלות לפני שתגישו את התרגילים, בכדי לא לקבע בכם כיוון מסויים.
2. אפנה מקום ברור לדיון "ציבורי". בשרשור נפרד? לא בטוח. נראה לי שיהיה קשה לצטט משרשור לשרשור. חוץ מזה שרשור נפרד ובו תגובות מיידיות עלול בהחלט לגלוש לנשיבוקים, מאבקי אגו ספרותי ובלתי ספרותי בעליל, ואולי גם לשרשורי מריבה, מי יודע. החשש שלי הוא שבכך נאבד הזדמנות לניסיון לדיון משמעותי, אבל לא אכפת לי לנסות.
3. למי הזכות להגיב? הגידו אתם: רק למשתתפים אחרים המתמודדים באומץ עם אתגרי המטלות והחשיפה בהם עמדתם בעצמכם? או לכלל באי האתר, אותם קוראים שטורחים להתייחס? אני בעד לפתוח את הדיון לכל מי שבא לשם דבר, ולא חורג מגבולות הטעם הטוב (טעמי שלי, במקרה זה).
4. משמעת: עד כה הופתעתי לטובה מרמת הקשב ומיעוט ההפרעות.
5. חלקכם ציינתם שהיה חשוב בעיניכם שהתעכבתי על כל אחד מן הטקסטים, וחלקכם מבכר שאבחר מספר טקסטים שניתן ללמוד מהם, ולהסביר את בחירותי.
יתכן שאגיב במפורט רק למספר טקסטים, או לפרטים מסויימים בתוך הטקסטים.
6. הערות שאלות תלונות ומענות - בברכה!

המורה זאבה

מה דעתכם

זאבה אפורה​(אחרת) • 17 בספט׳ 2007

מה דעתכם על הפיתרון שאנו מנסים כעת בשיעור מס' 2?
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=216196#216196
האם התרגיל (לנתח את / להגיב על הבא אחרי) משחרר את הביקורתיות או מרסן אותה?