כמה מילים על אקטיביזם חברתי

כמה מילים על אקטיביזם חברתי

נילי ונילי • 21 בדצמ׳ 2007

פאסיביות משגעת אותי. מוציאה אותי מדעתי.
אין דבר שאני יותר שונאת מאשר "מטקבקי סלון", כאלו שיושבים בבית, ביום שישי עם הבורקס על הספה ומטקבקים תגובות מטופשות שעיקרן: “הכל חרא, המצב חרא, כולם דופקים אותנו, אבל ככה זה ואין מה לעשות". אם יש דבר שהוא אחד הטרן אוף'ים הכי גדולים לדעתי, הרי שאלו הם הטיפוסים הציניים המפוקחים, שכבר התייאשו מהעולם ונואשו מן הניסיון לתקן אותו.

אודה ולא אבוש, אני מתקנת עולם פנאטית וקצת תמימה.
באמונה כמעט עיוורת, של מי שמאמינה שניתן ליצור עולם טוב יותר, וניתן לעשות זאת עוד בימינו אנו, אני מוצאת את עצמי המומה נוכח תגובות גולשי הכלוב לעניין סגירת הדאנג'ן והדיון בביהמ"ש הקרב ובא; חבורת מטקבקי סלון פאסיביים וגדושי שנאה עצמית, שמאמינים שמגיע להם כל החרא שמאכילים אותם, יושבת על השרת של האתר ומציפה בהודעות הלקאה עצמית שכל מטרתן היא לרפות את ידם של העוסקים במלאכה.

פאטתי.

פשוט פאטתי.

ניוז פלאש לטובת מי שטרם השכיל להפנים את המציאות שמסביבו- דיכויים קשורים האחד בשני ודיכוי לא עוצר בציבור אחד בלבד. חוסר סובלנות מיני קשור קשר הדוק לשנאת האחר ושנאת השונה ומתרגם את עצמו אוטומטית לעובדות סוציאליות שלא מוכנות לתת לך לראות את הילד, לעירייה שמאמינה שזכותה לקבוע אג'נדה למקומות בילוי ולמעסיקים שמפטרים אותך, כי העזת לספר להם שאתה אוהב מכות. שלושת המקרים שציינתי, אגב, לקוחים משלושה שירשורים פה בכלוב מן החודשים האחרונים בלבד, כך שמי שתהה האם הם אמיתיים- כן, הם לגמרי מציאות, לא, הם לחלוטין לא פרי דמיוני.

ניוז פלאש שני, לטובת מי שעדיין מתעקש לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהמציאות- דיכויים קשורים האחד בשני וזה אומר שכל מי שחשב שהצרות של ונוס לא קשורות אליו ולא נוגעות בו, רצוי שיתעורר כאן ועכשיו, כי היום זה אצל ונוס בבית או אצל עמוס בבית המשפט ומחר זה ממש בפתח הדירה שלו עצמו. חוסר כבוד לאחר לא עוצר רק אצל המוזרים האלו, בשינקין, הוא מגיע ומשפיע על כל אחד ואחד מאיתנו.

עכשיו, נערה מציאותית אנוכי, אם כי יש שיגידו 'קצת פסיכית'. אני יודעת שלא כל אחד מסוגל להגיע להפגנות, לא לכל אחד יש את הזמן, היכולת או הסטטוס החברתי שיאפשר לו לעזוב הכל באמצע היום וללכת עם ההמונים להפגין בככר רבין [או מול ביהמ”ש המחוזי, לצורך העניין]. יש אנשים עובדים, יש אנשים שלא רוצים שידעו שום דבר על ההעדפות המיניות שלהם, יש אנשים שסתם לא בזין שלהם לנסוע את כל הפקקים שבדרך, וזה כמובן לגיטימי. אף אחד לא מכריח אף אחד. אף אחד לא חייב לבוא לשום הפגנה באשר היא וממילא הפגנות הן לא הכלי היחידי לעשות איתו שינוי חברתי, אבל צאו מהפאסיביות הארורה, למען השם. צאו מהפאסיביות ומיצאו את הדרך המועדפת עליכם כדי לעשות בה שינוי חברתי.

כמה הצעות לטובת כל מי שבא לו לעשות משהו, לא מסוגל להגיע להפגנה בביהמ"ש ולא יודע היכן להתחיל-
המקום הטוב ביותר לאקטיביסט המתחיל הוא פייסבוק. כן, פייסבוק. שנת בחירות מוניציפליות בפתח ומועמדים למועצת העירייה פותחים קבוצות פייסבוק בהמוניהן. לא חובה ללכת להתנדב, לא חובה לבוא להפגין, לא חובה אפילו לצאת מהבית. לכו להצטרף לקבוצת הפייסבוק של רון חולדאי וכתבו לו מה דעתכם על סגירת הדאנג'ן, על חפירת רחוב אלנבי ועל שיעור הארנונה בשכונה שלכם.

לחלופין, פתחו קבוצת פייסבוק משלכם, התפקדו למפלגה, כל מפלגה, תהא אשר תהא, מצאו לכם רשימה עצמאית שמתמודדת בבחירות המוניציפליות בעיירת הפיתוח האישית שלכם והצטרפו אליה כמצביעים, אתם אפילו לא צריכים להתמודד בעצמכם, הרימו טלפון למועמד שלכם, כתבו לו אימייל, תנו לו להבין שבניגוד לבחירות הארציות, שם המועמדים משתינים עליכם בקשת ולא סופרים אתכם בכלל- הרי שבבחירות המוניציפליות, אתם מצפים מן המועמדים שלכם ליותר. קבעו איתם פגישה במשרדם וספרו להם מה אתם חושבים על סובלנות מינית, על פלורליזם ועל קבלת האחר.

בואו להפגנה, אם אתם יכולים. לחלופין, אם אתם עדיין גרים אצל אמא בבית ויש סכנה שיסקלו אתכם באבנים אם תהיו מזוהים עם מאבקים למען דמוקרטיה וסובלנות חברתית- מצאו לעצמכם את הדרך שמדברת אליכם לעשות בה שינוי חברתי.

יודעים מה? לכו על הכי פשוט- תכתבו איזו הודעה אדומה לצוות הדאנג'ן, רק כדי לשלוח מילה טובה ולהגיד שאתם מזדהים.


בניגוד לדעתו של התוכי, אני לא מאמינה שמי שלא מוכן להלחם על זכויותיו- מגיע לו שירמסו לו אותן. לכל אדם יש את הזכות לכבוד בסיסי ולכל אדם יש את הזכות שילחמו כדי להגן על אורח החיים שלו, גם אם הוא לא מסוגל להלחם בעצמו, ובניגוד לדעתם של רבים, אני מאמינה ששינוי חברתי ניתן להשיג בכמה וכמה דרכים.


צאו מהפאסיביות הארורה, תתחילו לשנות את העולם שסביבכם. ובאשר למטקבקי הסלון האלמותיים- רצוי לזכור ש"ציני, עייף ומפוקח" תמיד יהיה פחות סקסי מ"חדור תחושת שליחות ומלא אמונה בשינוי חברתי", אבל מילא, עולם כמנהגו נוהג. תהנו מהבורקס, חבר'ה, ויאללה, להתחיל לטקבק.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 21 בדצמ׳ 2007

נילי, את מתוקה. מתה עליך }{

אני מציעה שעם כל האקטביזם הזה, תורידי את החתימה של סאבית בשביתה. זה לא הולך טוב...

אגב, מתי ואיפה ההפגנה? דווקא רוצה לבוא אם יצא...

בורקס, מישהו?

JabberwockY​(שולט) • 21 בדצמ׳ 2007

את יודעת מה? את צודקת.
ואני אומר: בואי גם נפגין לטובת פדופיליה, וזואופיליה, ונקרופיליה. מה יש? קיימים אנשים שאלו ההעדפות המיניות שלהם, למה שיתחבאו? צדק חברתי לכל!

אבל זה הרי יפגע בסוף באנשים, נכון?

ואולי אם הבדסמ ייצא החוצה יותר מדי, מהר מדי, גם הוא עלול להזיק?
ואולי טוב לחלקנו שהוא ככה, בינינו?
ואולי יש הורים ליד הדאנד'ן שלא ממש רוצים שילדיהם הקטנים ייחשפו על כל צעד ושעל למלקקי רגליים ולנשים קשורות ברצועה? אולי לא זה מה שהם רוצים להנחיל לילדיהם? אולי הם לא יודעים להסביר לילד הרך, ולעצמם, למה יש אנשים שנהנים לחטוף מכות? מי אנחנו שנכריח אותם? ואולי יש שם אנשים בחוץ שיגיעו לבדסמ מהסיבות "הלא נכונות", אלו שיפגעו בהם בסוף, פשוט כי הוא זמין יותר ומוחצן? אולי זה שהוא נחבא אל הכלים עושה לאנשים לחשוב עשר פעמים אם זה מה שהם רוצים באמת ואולי, לאנשים מסויימים, זה דווקא רעיון לא רע כל-כך?

את מניחה שלכל אחד מותר לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע במישהו אחר, ואני לא אומר שזה לא נכון; בדיוק להפך. אני פשוט אומר שבכדי לנצח את הצד השני – היינו לא לתת לו להכתיב לנו מה לעשות – צריך קודם להבין איך הוא חושב לפני שישר תוקפים אותו; צריך לראות למה בדיוק הוא מתנגד ומה עומד מאחורי ההתנגדות הזו ואז לפתור את הבעיה (אם ישנה כזו) מהשורש, הוא חוסר ההבנה של קודקס החוקים הבדסמי. האם המטרה "שלהם" היא להגביל "אותנו" או שמא יש להם סיבה אמיתית (מבחינתם) להתנגד, סיבה שלא קשורה ישירות ללהכנס לך לחדר-המיטות ולהגיד לך מה טוב ומה רע? ואולי להעלות את הבדסמ לראש החדשות רק יעשה את ההפך ממה שאנחנו רוצים (שוב – את החופש לעשות בבית שלנו את מה שבא לנו)? אולי זה משהו שצריך לחלחל בשקט, מפה לאוזן, במקום ישר לרוץ ולהלחם עליו? מה כל-כך דחוף בלהציג את תפיסת העולם שלך בפני כל העולם? נו, אז הדאנג'ן נסגר ונפתח במקום אחר, והלימיט עוד קיים ויש עוד כמה מועדוני סוטים חביבים, ויש אתר סוטים מוצלח ומסיבות כיתה. את באמת רוצה להתחיל לצעוק "תנו לנו ללקק רגליים בשקט"? אולי פשוט נמשיך לעשות את זה בשקט וזהו?

את מדברת כאילו יש חוק נגד בדסמ, אבל אני אישית לא מודע לשום חוק כזה. כרגע, אף אחד לא אומר לי מה לעשות בדל"ת אמותיי, כל עוד אני לא פוגע באף אחד אחר שלא בהסכמתו. ואם ללכת לקיצון: אפילו מקרים של בדסמ שנגמרים רע (מאד) נחשבים כהריגה ברשלנות ולא רצח. יכול להיות שלהתחיל לצעוק דווקא לא יהיה הרעיון החכם ביותר כדי להגיע למה ששנינו, בעצם, רוצים להגיע אליו.

בקיצור:
יש הרבה דרכים להשיג מטרה ולא תמיד מיליטנטיות היא הדרך היחידה או זו הנכונה לכל אחד. הסגירה של הדאנג'ן הוא סימפטום, לא המחלה עצמה. חוסר היכולת להתחבר לאחר הוא תכונה מושרשת, ביולוגית, בכל מין בטבע.
העניין הוא שאנחנו לא עד-כדי-כך "אחרים" (בניגוד, נניח, לפדופילים) כי הקודקסים החברתיים שמניעים את רובנו ("בדסמ עושים באהבה", למשל) לא מאד שונים מאלו של ההמון הנבער. לנו פשוט יש את הדרך שלנו ליהנות. ואם כבר להשריש מנטרה חברתית היא צריכה להיות, לדעתי, בדיוק זו. להציג את עצמנו כשונים מהותית לא ישיג כלום, בניגוד ללהסביר שפשוט יש לנו ספקטרום חוויות שונה.

תמשיכי את להלחם בדרך שלך (וטוב שיש מיליטנטים, אל תביני אותי לא נכון; בלעדיהם שום דבר באמת לא היה זז לשום מקום), אבל אל תניחי שכל מי שלא קם ויוצא לצעוק ברחובות הוא בהכרח נמושה או שכל חוסר-אקטיביזם הוא בהכרח פאסיביות.

מישהו ראה את המיץ-תפוזים?

היילני • 21 בדצמ׳ 2007

נילי, אני איתך. פאסיביות משגעת גם אותי. אבל לעומת זאת, מרד ללא סיבה או "אקטיביזם גלובלי", היינו "בואו נלחם נגד כל חרפות העולם באחת" גם לא מדברים אלי. כיצורים חברתיים וביקורתיים אני חושבת שרצוי שכל אחד נגד עוולות שנוגעים לליבו ובדרכו שלו. למשל, אני נגד אפליה באופן כללי, אבל אפליית נשים, אישית, יותר מדברת אלי מאפליית ערבים (וכן, כן אני שמאלנית מתונה בדעותי הפוליטיות), לכן אפעל למען זה. מצב החינוך חורה לי יותר מהמצב הכלכלי וכו' וכו'. את מבינה את התמונה.

הדיון בבית המשפט ביום שני

לא סתם עוד עבד • 21 בדצמ׳ 2007

הדיון המשפטי בנושא סגירת הדאנג'ן יתקיים ביום שני הקרוב, 24 בדצמבר, בשעה 13:30, בבית המשפט המחוזי בת"א (ויצמן 1, פינת שלמה המלך), בפני השופטת מיכל רובינשטיין.

כמה פרטים על הדיון הצפוי: מדובר על עתירה מנהלית (סוג של בג"צ, עד לפני כמה שנים נושאים כאלה היו נדונים בבג"צ, אבל כדי להקל על העומס החליטו שהם יידונו במחוזי), שהוגשה על ידי הדאנג'ן כבר לפני כמה חודשים נגד עיריית ת"א, בטענה שהעירייה מסרבת לתת לדאנג'ן רישיון ללא הצדקה ומנימוקים בלתי סבירים. הדיון הראשון בעתירה התקיים ב-5 בנובמבר. אם אתם זוכרים, בעבר העליתי לכאן את הפרוטוקול של אותו דיון, שבו עורכת הדין של העירייה הצהירה בפני ביהמ"ש, שהבעיה היחידה היא בעיית הרעש. השופטת נתנה החלטה, שתיערך בדיקה משותפת נוספת של הרעש על ידי הצדדים, וקבעה דיון נוסף ל-24 בדצמבר.

בדיקת הרעש נערכה ב-13 בנובמבר. אני נכחתי בבדיקה, מבלי שאנשי הרשות לאיכות הסביבה ידעו שאני עו"ד, ומבלי להיכנס לפרטים הטכניים אציין רק שהיא הייתה שערורייתית ומגמתית. דו"ח מפורט על הבדיקה שנערכה הוגש מטעמנו לביהמ"ש לקראת הדיון ביום שני.

וכמובן, שיש לנו גם את המכתב הבלתי ייאמן של עורך הדין של החברה לפיתוח יפו, שהעליתו אותו לכאן בתחילת השרשור, שבו כותב עוה"ד לבעל הנכס, שהמבנה לא יכול לשמש למגורים אלא רק כמועדון, ושהסיבה שהדאנג'ן לא קיבל רישיון היא לא בגלל הרעש אלא בגלל אופי הפעילות במקום...

מה אתם יכולים לעשות?

אנחנו רוצים לארגן ביום שני בשעה 13:00 משמרת מחאה צבעונית בכניסה לבית המשפט המחוזי בת"א. אנחנו נשמח אם כמה שיותר מכם יוכלו להגיע. התקשורת האלקטרונית והכתובה תוזמן לסקר את האירוע, עם דגש על המקומונים של ת"א והחדשות המקומיות של הכבלים.

בימים האחרונים התייעצנו עם כמה גורמים, ביניהם כאלה הקשורים לתחום המוניציפלי התל אביבי, והמסקנה היא שכדאי להפנות את החיצים בעיקר נגד רון חולדאי באופן אישי. אנחנו נכנסים לשנת בחירות, יוסי שריד כנראה מתכוון לרוץ מול חולדאי לראשות העיר, וחולדאי רגיש בימים אלה במיוחד לנושאים של טיפול בקבוצות מיעוט וזכויות הפרט. לכן חשוב שיהיו במחאה שלטים שיכוונו נגד חולדאי, עם ססמאות כמו "חולדאי עשה לנו סשן", "חולדאי סגר את הדאנג'ן", "תל אביב 2007 = אירן" ועוד כיד הדמיון והיצירתיות הטובה עליכם (יצירתיות היא לא הצד החזק שלי). גם אם מישהו מכם יתראיין בתקשורת, בזמן המחאה או אחריה, חשוב שתדגישו את המסר הבאים:
חולדאי לא מאפשר לקבוצה הייחודית שלנו להתבטא וסגר את המקום היחיד שהיה שלה.
חולדאי פוגע בזכויות הפרט.
חולדאי פוגע בקבוצה גדולה של אנשים ליברליים ונאורים, שידעו לבוא איתו חשבון ביום הבחירות.
וכמובן מסרים נוספים ברוח הזאת שאתם מוצאים לנכון להעביר.

אופציה נוספת: מי שלא רוצה להשתתף במשמרת המחאה, יוכל גם להגיע ולשבת באולם בזמן הדיון. הדיון כמובן פתוח לציבור הרחב, וזה יהיה נחמד אם האולם יהיה מלא באנשים אוהדים. חשוב להדגיש, שאין לנו שום כוונה להפוך את הדיון המשפטי עצמו לסוג של מחאה או לקרקס תקשורתי, ולכן מי שיבחר לשבת בדיון מתבקש לא להפריע לדיון. עצם הנוכחות שלכם שם תהווה מקור תמיכה וסוג של מחאה שקטה.

אופציה שלישית: שליחת מיילים ופקסים לנבחרי הציבור שלנו, בין אם זה לחולדאי עצמו, לחברי מועצת העיר, וגם לחברי כנסת שנראה לכם שיכולים להירתם לעניין. להראות לנבחרי הציבור שאנחנו כאן, ושפוגעים בנו. סביר להניח שחלק גדול מהם לא יודע בכלל שסגרו את הדאנג'ן, ובוודאי שהם לא יודעים למה. אנחנו התחלנו בכך השבוע, אבל עזרה שלכם בעניין הזה יכולה לקדם מאוד את העניין.

באופן עקרוני, אני מתכוון לרכז את מה שקשור לדיון המשפטי עצמו, ומילי תרכז את עניין משמרת המחאה ויחצונה לתקשורת. גם ונוס לקח על עצמו לסייע בהצלחת משמרת המחאה, ולכן אין לי ספק שהיא תהיה מוצלחת icon_smile.gif

כל רעיון, עצה או יוזמה נוספים יתקבלו בברכה.
אפשר לנהל את הדיון כאן, אפשר גם לפנות בפרטי אל ונוס, מילי או אליי.

קשה להעריך מהם סיכויי ההצלחה שלנו. לפחות על עצמי אני יכול לומר, שלא אסלח לעצמי אם לא ננסה. תחשבו על מצב שבו נצליח, על כך שבסופו של תהליך בית המשפט יקבע שהעירייה פעלה שלא כדין ומתוך שיקולים זרים, ויורה לה לתת לדאנג'ן רישיון עסק ולאפשר לו להמשיך לפעול. תחשבו על זה שאתם תוכלו לספר לנכדים שלכם שהייתם חלק מזה. יודעים מה? עזבו את הנכדים, תחשבו על זה שתוכלו לומר זאת לעצמכם!

Re: בורקס, מישהו?

נילי ונילי • 21 בדצמ׳ 2007

נו באמת. גיבוב כזה של שטויות לא קראתי מאז פרסום הבלוג של עוזרד.
על מנת לקצר ולשמור על הסדר הטוב, להלן תגובותיי, בהתייחסות להודעתך:

פדופיליה היא לא העדפה מינית, היא עבירה פלילית.
יכול להיות שאתה חולק על שאר האנושות [ועל דב גילהר] לגבי לגיטימצית הפנטזיה הזו, אבל אני וגם צוות הדאנג'ן, יבדל"א, לוקחים את החוק הפלילי הישראלי כאמת מידה מוסרית שיפוטית ערכית וחיים לפיה.


בהולכו ברחוב, ידידי היקר, צריך אדם לבצע את ההבחנה בין גילויי חיבה לגיטימיים בין בני זוג (חיבוקים, נשיקות, לטיפות וכו') ובין גילויי מיניות בוטים ופורנוגרפיים (נניח, חדירה אנאלית בתחנה של קו 16 לשכונת התקווה).
הורי כיכר קדומים יצדקו בטענתם ובבקשתם להצניע גילויי חיבה מן הסוג הפורנוגרפי, אליהם ילדים מתחת לגיל 18 לא אמורים להחשף, אך אין להם כל בסיס לבוא בטענות כלפי מי שמפגינים חיבה מן הסוג הראשון.
באשר לשאלה "כיצד להסביר זאת לילדים"- שיתמודדו. אולי כדאי לצלצל למשרד החינוך ולבקש הכנסת תכנים כגון: "משפחות חד מיניות", "דגמים של משפחות לא קונבנציונליות", "כבוד אדם וחירותו" לתכנית הלימודים. נשמע לי כמו רעיון לא רע. אולי זה גם יעזור להם להבין יותר את "קודקס החוקים הבדסמיים" עליו דיברת.

יודע מה? בוא נתפרע. אני בעד לקחת את נושא ההסכמה כולו ולעשות ממנו קורס חובה לילדי הגן. כשהרעיון הוא- אף אחד לא רשאי לנגוע בגוף שלך, אם אתה לא מסכים. אולי ככה חלקם ידע להבחין בפדופילים ולהתלונן כשאנשים נוראיים עושים בו מעשים מגונים.



דאגלס אדמס כתב על "מפצפצת החרקים האימתנית מטראל" שהיא מפלצת מטומטמת שמשוכנעת שאם אתה לא רואה אותה, אזי היא לא רואה אותך.
זה לא המצב שקיים כאן, מיינד יו. אם אתה חושב שאם אתה לא רואה את החוק שמפלה אותך, אזי האפליה אינה קיימת, אז או שאתה בבעיה רצינית, או שאתה חי בספר מדע בדיוני ועומד להפליג לדרכך בגלקסיה.
כך או כך, אל תשכח את המגבת.




מסכימה בהחלט.
המחלה הנה חוסר סובלנות לאחר, והסימפטומים הם: שנאת הזר, סגירת הדאנג'ן, העובדות הסוציאליות של ונוס, כל אחד מהחברים שלנו, שאנחנו מפחדים לספר לו לאיזו מסיבה אנחנו הולכים, וכו' וגו' וכיוב'.
אדרבא, מצא נא את הדרך שלך ליצור עולם טוב יותר והנח לבורקסים לנפשם.

Venus in Furs​(מתחלף) • 21 בדצמ׳ 2007

נילי, מילים כקיפודים !

מסתבר שאת לא רק כוסית טיפשה (היית מהממת אתמול באדום)

לא אמרתי שמי שלא עומד על זכויותיו *מגיע לו* שיתנכלו לו, אמרתי שזה פשוט מה שקורה. זכויות לוקחים, לא מקבלים.

וכדי לקבל הכרה חברתית, וכדי שעובדת היותו של אדם בדסמי לא תהווה סוד מביש עבורו שגילויו עשוי לגרום לו נזק, צריך קודם כל שאנחנו בעצמנו לא נתחבא ולא נסתתר, כאילו אנחנו עושים משו רע.

חשוב להדגיש, בדסם הוא לא בלתי חוקי (כמו הימורים למשל) ולא בלתי מוסרי (כמו פדופילה ) ולא מזיק לבריאות (כמו אלכוהול או סמים). בסך הכל מדובר בסוג של יחסים רומנטים, בין מבוגרים, בצורה בה אנחנו מענגים ומתענגים. זה שזה בכלל אישיו בעיני מישו, איך בנאדם אוהב את זה במיטה, ומה ראוי ומה בלתי ראוי, זה לפעמים מוזר בעיני.

שיהיה לנו בהצלחה }{

אף פעם לא התחברתי לאספקט הפוליטי של הבדס''מ

Lanya Colson • 21 בדצמ׳ 2007

אבל אני אשמח לנסות לקבל שוב תשובה:

בניגוד הומואים, אשר לא יכולים לממש את הנטיה המינית שלהם אם הם אינם שווים בפני החוק,
ולכן נלחמו (ועדיין נלחמים, ומאבק צודק וחשוב) על לגיטימיציה חברתית, כאמצעי להגיע לשיוויון בפני החוק.

אף חוק לא מונע מבדס''מי לממש את הנטייה המינית שלו.
נניח כי מומשה הנטייה, אנחנו נלחמים על לגיטימציה חברתית לשם לגיטימציה חברתית?

בעולם הפרטי והאוטופי שלי כשייסגר מועדון הדאנג'ן, הוא יפתח במיקום אחר
(כל עוד 200 איש מוכנים לשלם 70 ש''ח - אין לנו מה לדאוג). וכשהמקום החדש יסגר, הוא ינדוד הלאה.
כך, חומק מהעין הציבורית, בלתי מתעמת, מחוץ לתקשורת, ללא מאבקי לגיטימיות, נוכל להקים לנו מועדון קיצוני באמת, ולא גירסה מרוככת נוחה לעיכול על ידי חברי מועצת העיר.

אישית, אני מעדיפה פרטיות (ומועדון בדס''מ לא מתחנף, לא לגיטימי, ולא קל לעיכול).

Venus in Furs​(מתחלף) • 21 בדצמ׳ 2007

הלגיטימציה היא לא בשם הלגיטימציה.

אם המועדון צריך להעתיק את עצמו כל כמה חודשים כי העירייה רודפת, זה אולי מגניב ומחתרתי, אבל רובנו לא מגניבים ולא מחתרתיים, אנחנו פשוט רוצים מקום שנוכל לבוא אליו ולהרגיש בבית, ולהכיר אנשים כמונו, ולבטא את הזהות הבדסמית שלנו בחופשיות.

והאפליה נגד בדסם יכולה להתבטא בהרבה צורות.

למשל, אם מישי מגישה תלונת *שווא* כנגד דום, רק כי היא מאוכזבת שלא היה מעוניין בה עוד אחרי סשן. היחס של המשטרה ושאר הרשויות לאור הסימנים שתציג (שנעשו בהסכמה מלאה) ישאירו אותו במעצר עד תום ההליכים במקרה הטוב.

למשל, במקרה של גירושין ומאבק משמורת.

עצם חשיפת הפעילות הבדסמית של אחד בני הזוג תטה את כל הכף כנגדו. ידוע לי על מישי מהקהילה שחוותה את זה על בשרה ועדיין חווה. (מעבר לסיפור האישי שלי)

סחיטה עסקית או כל סוג אחר של סחיטה תוך איום באאוטינג.

סגירה של רדיו הכלוב כי זה 'מבזה את האמנים' כבר היתה, השלב הבא אולי יהיה יוזמת חקיקה של ש"ס לסגור אתרי פורנו ישראלים ובכללם אתרים כמו הכלוב או דומדומינה.

ומעבר לכל, התחושה שצריך להתחבא, שאם ההורים, או החברים, או השכנים ידעו, זו תהיה מבוכה נוראית במקרה הטוב.

מכושפת • 21 בדצמ׳ 2007

זוהי בדיוק הבעיה, לניה.


אם עירית ת"א, העיר שמצהירה על עצמה כליברלית והפתוחה, העיר ללא הפסקה, שמאפשרת לכל מיעוט זכות לביטוי עצמי, כל עוד הוא לא פוגע באחר, לא נותנת רשיון עסק בגלל עיסוק בבדסמ, היכן נקבל רשות לפתוח מועדון? מוחבאים כגנבים בלילה בגלל מה? במה פשענו בדרישה הלגיטימית לבלות?

האם היית מקבלת דרישה מהומוסקסואלים, שרוצים לבלות ביחד, כאשר הם עומדים בדרישות החוקיות הרגילות, לנדוד ממקום למקום, בלי לקבל רשיון עסק למקומות הבילוי שלהם, רק כי דוקר בעין של מישהו שיש גברים שאוהבים זה את זה במקום לאהוב אישה?
האם תדרשי מההומוסקסואלים לפתוח מועדונים חתרניים, קיצוניים באמת ולא גירסה מרוככת של בילוי הומוסקסולי שתקבל רשיון עסק? האם תדרשי מהם לברוח כל כמה חודשים מאימת העיריה ולנדוד למקום אחר?

כשתמכתי בדרישות ההומוסקסואלים, כי אני שמאל ליברלי, דרשתי עבורם יחס זהה לכל אחד אחר ודרשתי שלא יופלו בגלל נטייתם המינית. זו גם הדרישה של הבדסמים.

אני לא בטוחה שהדאנג'ן הוא לא הראשון שנסגר בגלל רשיונות העסק ואם העיריה תצליח איתו היא לא תמשיך אצל המתחרים.

המאבק הוא עקרוני. העקרונות המוסריים מחייבים למחות אם היו מפלים את הג'ינג'ים, את ההומוסקסואלים וכל קבוצה אחרת, שאנשים לא אוהבים בגלל חוסר סובלנות.
המאבק הוא נגד אפליה לא הוגנת. אפליה כנגד מיעוטים היא לא מוסרית.