Golden Boy

Golden Boy

רצסיבי​(נשלט) • 25 בדצמ׳ 2007

אריק מכור לשתן, על כל צורותיו.
ותתפלאו כמה צורות יכול ללבוש נוזל צהבהב, תמים למראה, בעיניו של האיש הנכון.

אני לא מדבר רק על מצבי צבירה שונים, אם כי זו דרך די מקובלת להבדיל בין פיפי אחד למשנהו.
לקוביות קרח-שתן יש הרבה שימושים שהנוזל המקורי לא יכול למלא (למשל: החדרה עמוק לתוך התחת - הזלפת שתן עם צינורית דרך פי הטבעת לא משתווה להרגשה של קרח-שתן המתמוסס לאיטו במעמקי הרקטום).
וגם לסדרת שאיפות עמוקות של שתן מאויד יש את המעלות שלה (כשאריק צופה עם חברים בשידור חי של משחק ספורט בטלוויזיה, הוא אוהב לשים תחת פניו קערה מהבילה של שתן מורתח במיקרוגל, ולשאוף ממנו כשראשו והקערה עטופים במגבת. המנטרה שלו היא - זה ממסטל, תבדקו, ואפילו לא פוגע בתאי המוח).
והנוזל המקורי עצמו, נו טוב, על היתרונות הגלומים בו באמת אין מה להרחיב.

וזה לא מתמצה גם בטמפרטורות שונות (אין כמו שתן טרי, היישר מפס-הייצור, אבל משחקי קור וחום, או שילוב בין השניים, יכולים לגוון מאוד את החוויה השתנית), או בצבעים שונים (למזלו, אריק מצא מספיק מתנדבים המוכנים להפיק עבורו פיפי דל-מלחים או רב-מלחים, לבקשתו, במחיר של שתייה לרוויה או הינזרות משתייה, למשך מספר שעות).

פשוט, אצל אריק, לכל סיטואציה-שתנית יש את הייחוד שלה, גם אם לכאורה המראה, המרקם, הטמפרטורה או הטעם נראים זהים.

הוא אוהב אותו סביבו - כשהוא לובש על עצמו רק נטף רסיסים המתנפץ על עורו העירום.
מעליו - ניגר לו היישר על הפנים, בזרם, ומשם ניתז מטה על יתרת גופו.
מתחתיו - כשרגליו מבוססות בשלולית החמימה כמו רגליים מדשדשות של ילד בתוך שלולית גשם, רק בלי מגפיים.
ובתוכו - אחרי שגמע כמות הגונה מהנוזל הזה שהוא דמוי-מרק-עוף-מומלח-כהלכה (בטעם וגם בצבע), וההבדל היחיד (אבל המשמעותי) הוא הידיעה שזה לא מרק אלא מיצי גוף של בן אדם.

הוא אוהב אותו גם מולו - אריק יכול להתבונן בבחורה משתינה במשך שעות. זה אקט ארוטי לעילא בעיניו. בייחוד בימים קפואים, כשלהשתנה מתלווה אפקט של ענן אדים מיתמר, ואם מתקרבים מספיק אל הזרם ניתן להרגיש בחמימות שלו דרך האוויר.
ואפילו סתם לצידו - אריק נוהג לשמור בתיקו שתן טרי סגור היטב בצנצנת, ולא רק למקרה הצורך. עצם המחשבה על כך שצמוד אליו נוזל כה אהוב, נוסכת בו הרגשת חמימות פנימית. לפעמים הוא מוצא את עצמו מעביר את ידו על מכסה הצנצנת, מבלי משים.

אריק מעדיף שתן של אחרים - בעיניו, יש בכך משהו מאוד אינטימי, סוג של אינטראקציה זוגית.
אבל הוא לא בוחל גם בשתן שלו - אריק מקפיד להשתין רק במקלחת, על עצמו, כל אימת שיש לו הזדמנות לכך. השתנה לתוך האסלה נראית לו בזבוז משווע, כמו השחתת זרע לריק בעיני אדם דתי.

***

ההתמכרות של אריק ניהלה את חייו עוד מגיל צעיר.

עוד לפני שיצא לו להכיר נשים שהיו מוכנות לשתף עמו פעולה בתחום, גילה אריק את אתרי חובבי ההשתנה באינטרנט, ובילה זמן רב כשהוא מאונן מול המחשב אל מול תמונות או קטעי וידיאו של נשים המטילות את מימיהן ומחייכות למצלמה, או מה שאריק העדיף יותר, נשים שצולמו משתינות בלי ידיעתן (בביתן, בשירותים ציבוריים, או כאלו שלא היו יכולות להתאפק והשתינו בחוץ מבלי שהן ערות למצלמה הנסתרת). העדפתו זו לא נבעה דווקא ממציצנות, אלא יותר ממשיכה לריאליזם בניגוד לפורנוגראפיה בדויה.

כשהיה בצבא, אריק ניסה (והצליח) להתחבר לנשים מבוגרות ועריריות. חבר סיפר לו על תופעה הקרויה שלפוחית-רגיזה המופיעה אצל זקנים, ואריק ביקש לנצל את היתרון הבולט הטמון בהשתנות תכופות. זו היתה סימביוזה מימית נוחה - הן הרוו את צימאונן לקשר אנושי, ולהפתעתו של אריק (בהתחשב בשמרנות המצופה מבני אדם בגילן) הן היו מוכנות לעשות הרבה כדי לשמר קשר זה, ואריק מצידו הרווה את הצימאון הצהבהב שלו. אבל לאחר שהתחוור לו שהתכיפות באה על חשבון הכמות (אין מה לעשות, זרם הגון אחד שווה יותר מכמה זרזיפים קלושים), הוא נטש את קשרי הנוחות האלה לטובת אופציות העשויות להיות מבטיחות יותר.

בתקופה שלאחר הצבא ובזמן הלימודים באוניברסיטה יצא לאריק לצאת עם כמה נשים שהיו מוכנות לחלוק איתו את השתן שלהן. הרוב, מן הסתם, סירבו להצעה המגונה כשהן לובשות על פניהן חיוך משועשע או הבעת גועל, כל אחת ודרכה שלה. מבין המעטות שהסכימו, היו כאלה שלא ממש אהבו את האקט אך הסכינו עמו כדי להיות בחברתו של אריק או מתוך סקרנות (מערכות כאלו לא נהגו להחזיק מעמד זמן רב מדי), והיו כאלה שדווקא חיבבו את העניין, אך גם עבורן זה היה רק תחביב ואילו אצל אריק זה היה אורח חיים.

לבסוף פתח אריק אתר אינטרנט של חובבי השתנה ישראליים, ובאמצעותו הוא הוביל מה שהוא אהב להגדיר כ"קהילה קטנה אך איכותית של מכורים לדבר". היוזמה של אריק אפשרה לו, לא רק להתוודע לבנות זוג פוטנציאליות, אלא גם לערוך אורגיות השתנה פרועות שזכו לתואר "מקלחות זהב ציבוריות" וצברו מוניטין מפה לאוזן, עד שסקרנים רבים שאינם שותפים לחוויה היו מוכנים לשלם כסף רב על מנת לצפות בהתרחשות הביזארית, ובכך מומנה הפעילות השוטפת של הקהילה ואף נרכש בכספים אלה מבנה גדול מימדים ששימש את חברי הקהילה לעריכת מסיבות ואירועים, והתפרנים שבהם אף הורשו להתגורר בו. במקום נמכרו משקאות אלכוהוליים על בסיס שתן, חולצות עם סיסמאות-שתן מתחכמות וגם אביזרים נלווים שונים, ועד מהרה הפכו המקום ובעליו לאייקון תל-אביבי סמי-לגיטימי, ברוח ימי הפתיחות העכשוויים.

אריק אף זכה לבת זוג, כאשר אחת מחברות הקהילה התגלתה כחובבת השתנות לא פחותה ממנו, ושניהם פיתחו קשר רומנטי עמוק ומתירני, ואף הוכתרו על גבי דפיו של צהובון אחד כזוג המלכותי של סצנת הביזאר המקומית.

החגיגה נגמרה כאשר יום אחד נחנק אחד מחברי הקהילה באמצע האקט, בעודו מצונף בתוך גיגית שהוטל אליה שתן טרי זמן קצר קודם לכן, לעיני האנשים הרבים שמילאו את המבנה הגדול מפה לפה. היות ובאותו רגע לא עמד מעליו אף אחד, נשללה האפשרות שהוא הוטבע בשתן, אך כיוון שנמצא כי הוא לא לקה באירוע לב או אירוע מוחי, וחוקרי המשטרה לא הצליחו להבין כיצד הוא טבע בשלולית כה רדודה ולא התרומם מעליה עם הופעת הרגשת החנק, הם הביאו לסגירת המקום לצמיתות.

אריק עצמו ניצל מתביעת עתק כנגדו, רק לאחר שנכנע לאיומי יורשיו של המנוח והעביר אליהם כפיצוי את הבעלות על המבנה הנטוש במסגרת הסכם פשרה, בו הוא התחייב בנוסף לדאוג לכך שלא תמומש תכנית הקהילה להנצחת זכרו של הקורבן המסכן באמצעות פסל שהיה אמור להיות מוצב בשדרות רוטשילד, בהסכמת אגף התרבות של העירייה (סגן מנהל האגף היה חבר-בארון בקהילה, ומנהלת האגף היתה מסיעת מרץ והיתה נוחה להשפעה).

ירידתה של הקהילה מנכסיה, כמו גם ההלם וההאשמות שהותירה אחריה התאונה הקטלנית בקרב חבריה, הביאו להתפוררותה. אריק עצמו, ממורמר ואכול רגשי אשם, הפך להיות בלתי נסבל כלפי הסובבים אותו, והביא במו ידיו לכך שאהובתו נאלצה להיפרד ממנו, וכך מצא את עצמו בודד-בשיגיונותיו בשנית, ולמרות ששמר על קשר עם אחדים מחברי הקהילה, ואף זכה לכתוב טורים בעיתונות המקומית ששמרה לו חסד נעורים, הוא לא מצא את מקומו יותר בביצה התל-אביבית והחליט לרדת מן הארץ ולנסות את מזלו באירופה.

על אף הפתיחות התרבותית של היבשת השכנה, האלמוניות שעטפה את אריק והקושי למצוא שותפים להתמכרותו הביאו אותו לכדי ייאוש, והוא החל להתבודד יותר ויותר בתוך עולמו המימי. כך, במשך למעלה מעשור, הוא חי חיים חסרי משמעות, בגפו, מתפרנס מכל הבא ליד, חסר מנוחה ועגמומי.

יום אחד הזדמן אריק לבריסל, ומראה הפסל של הילד המשתין (סמלה הלאומי של בלגיה, כמה מביך) הוליד במוחו רעיון. הוא חזר ארצה, אדם מבוגר וחסר כל, ותוך שהוא מסתייע בשם שיצא לו בעבר, הוא פצח בקריירה שנייה כבונה פסלי-השתנה סביבתיים. בתחילה הוא מכר פסלים בנאליים שהוצבו בחווילותיהם של אנשי האלפיון העליון, אך מששמו כפסל נודע ברבים ואומנותו זכתה להכרה, הוא עיצב פסלי-השתנה אבסטראקטיים אשר הוצבו בכיכרות הערים, וחלקם אף קיבלו מקום של קבע במוזיאונים.

בערוב ימיו זכה אריק לחיות חיי מותרות. פרסומו וכספו הקלו עליו להשיג בנות זוג שהיו מוכנות לנהל איתו מערכת יחסים ראויה ולהשתין עליו בו זמנית, אם כי מטבע הדברים הן היו בנות גילו וסבלו ברובן משלפוחית רגיזה (אריק לא היה מוכן לקנות בכספו בנות לוויה צעירות בתשלום). את החסר הוא השלים באמצעות צפייה מזדמנת בצעירות המשתינות בניחותא בפרצי זרם עצומים באתרי פורנו שונים, או מה שאריק העדיף יותר, צעירות שצולמו משתינות בלי ידיעתן. ריאליזם, נו, כבר אמרנו.

רצסיבי​(נשלט) • 30 בדצמ׳ 2007

מה, אין שום ביקורת או תגובה?
טובה או רעה?
היאך?

כשתסיים

kael • 30 בדצמ׳ 2007

תקבל ביקורת...
עד אז- תמשיך!

Re: כשתסיים

רצסיבי​(נשלט) • 30 בדצמ׳ 2007

חוששני שהסיפורון הזה כבר הסתיים.
המשך מלאכותי רק יזיק לו.

חוץ מצורך עז להשתין

Bent • 30 בדצמ׳ 2007

הסיפור עבד עלי טוב בחלקו הראשון כפתיח, אני מוצא את חלקו השני לא ממוקד ולא מעניין במיוחד, הייתי מעדיף שתתמקד במצב אחד ותפתח אותו מאשר תכתוב את תקציר חייו המושתנים ( ) בעמוד אחד.

מצד שני לא יכולתי לתמוה על האפשרות הביוגרפית שם, מה שאומר שכתבת את זה ריאלי מספיק שזה יעבוד (לוגית דרך אגב הוא אמור להיות בערוב ימיו בזמן הנוכחי? אם הוא גילה בגיל צעיר באינטרנט את העניין, נגיד תחילת שנות התשעים ואז היה חייל, ערוב ימיו יהפוך אותו בין ארבעים מקסימום, ועל כך אני מוחה. ראיליזם, נו כבר אמרנו).

בקיצור , עוד, הרבה בבקשה, גם אני בדיעה שכתבת תקציר ולא סיפור.

Queencie​(שולטת) • 30 בדצמ׳ 2007

כנ"ל רצ'

בהשוואה למה שאני רגילה לקרוא ממקלדתך לא התפתח פה סיפור עם בסיס אחוז במציאות ולא התחבר לי החלק הראשון לחלק השני. כאילו רקמת מאוד יפה את התשתית של חלקו הראשון של הסיפור ובטרם הגעת לשיא של העלילה עברת לחלק השני, שבו קיבלתי תחושה שאתה ממהר להגיע לסוף... כאילו מישהו רודף אחריך או שעומדת להגמר לך הדיו במדפסת ?

רצסיבי​(נשלט) • 30 בדצמ׳ 2007

היי קווינסי.
הנה ביקורת בונה, יופי.
את רגילה ממני לסיפורים עם משמעות / מוסר השכל / משל ונמשל / וכו', בעוד שזו היתה אנקדוטה קטנה וחביבה, בלי יומרות למיניהן. יש לי הרבה כאלה מחוץ לעולם הבדס"מי, והנה הזדחל לו אחד פנימה.
לגבי היחס בין שני החלקים - ובכן, אין ביניהם שום קשר, מלבד המכנה המשותף הבסיסי - פיפי.
יכול להיות שזה באמת כשל או מגבלה או טעות ספרותית, והייתי מודע לכך עוד בזמן הכתיבה, אבל כדי לקשור ביניהם הייתי צריך להפוך את החלק השני לקטע עם משמעות של ממש, במקום אנקדוטה, ולא היה לי חשק או כוח לזה. שקלתי גם לזרוק את הקטע הראשון, או לשים אותו בנפרד, אבל היה לי חבל עליו (לא אוהב לזרוק לפח, ולשים אותו לבד היה הופך אותו למעין שיר הלל לפיפי, ולא זו הכוונה).
וגם - לא, לצערי, אף אחד לא רודף אחרי (עם מקל בעל קצה מושחז) בימים אלה.

Re: חוץ מצורך עז להשתין

רצסיבי​(נשלט) • 30 בדצמ׳ 2007

תודה על התגובה המלומדה, כן ירבו.

לגבי הגיל והזמן - מי אמר לך שהסיפור לא נכתב בעתיד? יכול להיות שהוא נכתב (כן, בערוב ימיו של אריק) בשנת 2052, ואז כן הגיוני שבעת נעוריו של אריק היה אינטרנט.

לגבי האופציה הביוגרפית - אם היו מנכסים לי את כל התכונות של הגיבורים שלי (כולל בעילת בעלי חיים וכו'), הייתי היום כלוא בכלא עד סוף חיי , או מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. אריק זה ממש לא אני, גם אם בכל גיבור (או גיבורה) שלי יש שמץ ממני, וגם אם גמעתי מהנוזל הזהבהב פה ושם, זה עדיין לא הפטיש שלי.

לגבי עניין התקציר ושני החלקים -
א. כתבתי על זה משהו למעלה, לקווינסי. אם יש לך כוח, תציץ.
ב. סיפור קצר בדר"כ לא נכנס פנימה, גם לא למצב בודד אחד. בכך הוא שונה מהסיפור הארוך, שאגב יכול להיות קצר יותר מהקצר, כי (רק בזה) לא האורך קובע. הוא בדר"כ אוהב לתקוף מהצד, ולפעמים הוא פשוט מרחף מלמעלה, כמו פה.

אין בעמד מה, חוץ מהמלומדה שאין לה בסיס

Bent • 30 בדצמ׳ 2007

ברור לי כי אין לך ולדמות ביוגרפיה משותפת, התהיה על כך הייתה אמורה להגיד שמשהו כן עבד בשלב ההוא.

אני חושב שפשוט אנחנו רגילים ממך לפיתוח דמות הרבה הרבה יותר מושקע, כשאתה כותב חצי רציני אנחנו יודעים שאתה יכול הרבה יותר טוב, לכן ובכלל אנחנו מצפים ליותר, אז קדימה, עוד

היודע איך • 31 בדצמ׳ 2007

פעם ראשונה שאני קורא פוסט כל כך ארוך...
אהבתי מאוד את החלק הראשון וזה: "אריק מקפיד להשתין רק במקלחת, על עצמו, כל אימת שיש לו הזדמנות לכך. השתנה לתוך האסלה נראית לו בזבוז משווע, כמו השחתת זרע לריק בעיני אדם דתי.
"
גרם לי לצחוק בקול...
זה לא נאמר בצורה מפורשת אבל אני יכול להניח שאריק לא שוטף ידיים אחרי הפיפי?