שוטרת*
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
במלכודת שלה.
הוא נכנס הישר אל תוך המלכודת שלה. במודע. בפחד. בעירנות. לגבי עניין השפיות.. הוא לא היה בטוח כלל.
הוא נזכר איך כל זה התחיל כשקרא במקרה בעיתון סוג ב',טור שנמצא בעמוד סוג ג', בפינה קטנה סוג ז'. כשישב ברכבת וידע שבשניה שיסיים לקרוא את הדף האחרון בעיתון , יעבור לקרוא את מדבקות האזהרה והשלטים שמסביבו. זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בהן השיעמום המאיים להגיע גרם לו ממש לקרוא כל מלה, אפילו את שם הכותבת. נזכר בתחושה של איך זה לקרוא בשמה מבלי לדעת מיהי , מבלי לחוש דבר. תחושה של חופש מעורבת בתלישות. חופש בריק, בואקום. ************************ 'בזרם החיים/ לירז י.ד' "אז אתה העובד החדש שלי?" "כן, גברת רותם." "מה בדיוק התפקיד שלך , אתה יודע?" " חיפשת משרת אישי.. הבנתי נכון , גברת רותם?" "מה זה אומר מבחינתך?" "לא ממש יודע.. אני דיי זקוק לכסף, והתעניינתי יותר לגבי השכר" " החדר הזה מאובזר במכשירי הקלטה. השיחה הזו מוקלטת. חשוב לי לדעת שאתה מבין כי חתמת על חוזה של מינימום שנתיים. כל הפרה שלו, שלא מגיעה מכיווני אלא מכיוונך , תחייב אותך על כל חודש בו קיבלת תשלום, באופן מיידי וחד פעמי. חתמת על אישור משיכת כסף הישר מחשבון הבנק שלך. זה מקובל עליך?" "אני חושב שכן, האמת שלא ממש שמתי ל.." "זה מקובל עליך?" "כ...כן גברת רותם..." "מהם הכישורים אותם מנית בראיון , שגרמו למאבחנת שלי להעביר אותך , לדעתך?" "אני חדור מוטיבציה , גברת רותם! אינטליגנט. חד. זריז. יעיל. לומד מהר. מוכ.." היא קמה בפתאומיות שגרמה לו לעצור את שטף דיבורו. נעה כמו פנתרה . צעדים מהירים וברורים. נקישות עקבים בקצב מדוד בעוצמת קול אחידה. חוזרת כשבידה סוכריה על מקל, תוך כדי שהיא מסירה את העטיפה, רוכנת לעברו , מבטה צולב וכמו שורף את עיניו. ומלה אחת שהפכה את עולמו. "תמצוץ." ******************** **'התחנה הבאה - ת"א-אוניברסיטה'** שני דברים אותם הוא לא הצליח להסביר לעצמו. איך זה שאת העיתון הזה , הוא לא הצליח לזרוק ,ולמה היה בו דחף בלתי מוסבר לקנות סוכריה על מקל.. הוא חייך במירמור. איך הוא לא הרגיש את הגרעין הזה נדחף אל עמקי נשמתו, בלי הרדמה ובלי לחוש פלישה של גוף זר שצומח בתוכו בקצב מתגבר. נזכר איך ישב שם בספריה , ובמקום למצוא את המאמר שהיה אמור לחפש , מצא את המייל של עורכת העיתון החינמי ההוא. איך היא שמחה לדעת שיש מישהו שממש קורא את העיתון הזה , ועד כמה הופתעה כשביקש ליצור קשר דווקא עם אותה כתבת לא ידועה וממש לא חשובה, שנמצאה שם רק כדי למלא חלל שהיה נותר ריק אלמלא מילותיה חסרות הערך. והמייל הראשון שעדיין שמור אצלו... 'שלום לירז. רציתי להודות לך על הסוכריה שהמתיקה לי את היום. תרתי משמע. אני אצפה בקוצר רוח לפרק ב'. בהערכה, הקורא שלך ,נדב.' היום עבר לאט מדי. אולי בגלל העובדה שבכל שעה עגולה נכנס למייל לבדוק אם קיבל מייל חזרה. עוד שעה ועוד שעה , והנה הוא שוב על רכבת , חזרה לביתו , מוריד בגדיו , נכנס למיטה , מנסה לעצום עיניים כמה שיותר מהר בכדי לפקוח אותן אל יום חדש. לרכוש בשני שקלים וחצי עיתון חדש. לקרוא את המשך הסיפור.. *************** 'בזרם החיים/ לירז י.ד' היא הייתה אישה יפה. יפה מדי בשביל לשלם לגבר, כל גבר , עבור עינוג כפות רגליה , או הרפיית שרירי גופה . הוא לא הבין מדוע שילמה לו כל כך הרבה עבור דבר שהיה נהנה לשלם הוא עצמו בכדי לקבל את העונג למצוץ כל אצבע ואצבע , אחרי מקלחת או אחרי יום עבודה. הוא מצא את עצמו נהנה מאותו אקט בצורה שונה ממקום אחר בכל פעם מחדש. ואכן הדברים שדרשה ממנו לא היו מסובכים כלל. הוא נצטווה לרכוש דילדו, ולהתאמן במציצות. בכל יום היה צריך להראות לה את ביצועיו. כל יום עמוק יותר , זמן ממושך יותר. עד שהתרצתה. ואז הושיטה לעברו באיטיות את רגלה הארוכה והלבנה, החלקה והנעימה כל כך למגע, הוא אף זוכר היטב כיצד אחזה בשיער ראשו בעדינות מעורבת בחוזקה, וכיוונה אותו אל עבר כף רגלה. "לשון החוצה", ציוותה. והוא ציית. מתענג עת היא מכוונת את ראשו ומשתמשת בלשונו , מתענגת במיוחד כשלשונו פוגשת בקימור כף רגלה. לעיתים הייתה מושכת את ראשו במעלה רגליה , הוא היה בסיחרור חושים מוחלט מהציפייה.. אולי הפעם?? עוד קצת למעלה.. הוא כבר יכול להריח אותה.. ו.. הנחתה חזרה מטה. כשהפך מיומן היו לו שעות קבועות בהן הוא היה מלקק ומוצץ את כף רגלה שעות. אלו היו שלוש תוכניות אהובות עליה. היא הייתה מתיישבת כמו חתולה , על רגלה האחת , כשרגלה השניה הייתה על הריצפה, אלמלא פניו שהיו שם עם לשון מוכנה . הוא היה מנסה בכל כוח לשונו להפר את שלוותה , לגרום לה להתנתק מהטלויזיה ולהתייחס אליו , ובכל פעם ששמע פרץ צחוק , חש מובס ומושפל. בתחילה התרעם בינו לבין עצמו על חוסר היחס שלה אליו , האגו שלו לא נתן לו מנוח , אך הוא ידע להשתיק אותו מצויין ולתבוע את עלבונו בכך שהזכיר לעצמו שהיא משלמת סכום לא מבוטל בכלל , עבור דבר שהיה מתאווה לעשות גם ללא תשלום כלל. כך היה מחייך לעצמו חיוך זדוני וממשיך.. אצבע אצבע.. מוצץ.. ************** "אכפת לך להפסיק??", הצעקה של הגברת ברכבת גרמה לו לחזור אל עולם המציאות ולראות פניה הכעוסות של מי שישבה מולו. הוא שלף אצבע רטובה מבין שפתותיו. נבוך. כועס. לא על עצמו, לא על אותה גברת , עליה. שגורמת לו להיכנס לסיפור שלה ולבצע את מה שהיא כותבת כמעשה כשפים. מכשפה! נבוך , קם ממקומו , זרק את העיתון , מילמל לעצמו 'פורנוגרפיה סוג ז'', וחיכה בעמידה עד שהגיע לתחנה שלו. **'התחנה הבאה - ת"א-אוניברסיטה'** ההספק שלו באותו היום היה מדהים. כל דבר שעשה - עשה ביעילות ועל הצד הטוב ביותר במהירות רבה, ומיהר למשימה הבאה. הוא נעל את עצמו , ושוב חש חופש . אותו החופש בריק. וכך , בדרך אליה , הלך מגחך לעצמו על עצמו. איך לא הבין כי נעל את עצמו כשהיא בתוכו. כלא את עצמו בכלוב כשהלביאה רובצת בפינה ומביטה בו. בטרף שלה. הוא נזכר איך כל אותו היום פשוט חש במצב רוח מרומם במיוחד. הגיע לביתו , התקלח, התבשם, ירד לפאב השכונתי , פלירטט , זיין.. אותה תחושה של חופש אחזה בו גם בבוקר שלמחרת. הוא קם מלא מרץ והקדים לתחנה. "אפשר נס? חזק בבקשה" , ביקש בחיוך "בבקשה ,מגיע לך גם עיתון אדוני" הוא ישב בבית הקפה, לגם מהנס החזק, דפדף בעיתון , ראה את הטור שלה והמשיך באדישות לעמוד הבא, מנסה להתעלם מהדיגדוג החריף שחש בביטנו. כל הדרך לאוניברסיטה, הוא אחז בעיתון למרות שקרא כבר את כולו. את כולו מלבד הטור שלה.. **'התחנה הבאה - ת"א-אוניברסיטה'** קם, עזב את העיתון על המושב והחל ללכת , אך כשהגיע לפתח הדלת , לא יכל לרדת. זעם השפלה ושימחה חש כשהרכבת המשיכה נסיעתה. זעם עליה ועליו, שימחה כי מילותיה שוב בידיו, והשפלה.. כמה היא הייתה צוחקת לו הייתה רואה אותו עכשיו , כמה חסר שליטה עצמית הוא.. הוא אחז בעיתון , התיישב , והחל לבלוע מילותיה.. ************* 'בזרם החיים/ לירז י.ד' הוא כבר עבד אצלה חודשים רבים , והיא ידעה לשלם לו , סכום נאה בהחלט. שום דבר לא יכול היה להכין אותו ליום הזה.. הוא שמע מוזיקה וקולות צחוק בוקעים מהחדר המוכר. התלבט אם להיכנס או לא, ואז הבחין בשני גברים שנכנסים לחדר עם משקאות. הוא המתין קצת אך לבסוף נכנס , מהוסס. "אתה מאחר." סיננה בקול יציב ונוקשה והתקדמה לעברו. "שים לב מה יקרה כאן הלילה" ,הצביעה אל עבר שני הגברים שכבר היו עירומים, כאשר אחד מהם יורד על 4 והשני פורש מפה לבנה על גופו. החור שהיה במפה נועד לראשו ,כנראה שהיה חבל לה לפספס מקום שימושי בגופו, מכיוון שפיו כבר אחז במוט של שוט ארוך שחור ועל צוארו נתלו 5 חגורות סטראפ און ,חגורת שלשלאות עם קולר בקצה על ראשו הונח כיסוי עיניים אחד. על גבו הועמסו משקאות , כיבוד, פרחים בתפזורת. משסיים הלך "המעמיס" ונשכב על מעין מדרגת עץ , מתחת לכיסא, שהוצאה ממנו כרית הישיבה , במקומה הונח עליו מושב אסלה. הוא מיקם את ראשו בדיוק בחור הזה של המושב והמתין. הוא חזר להביט בה , מוכה תדהמה, מבולבל , לא הבין מה היא רוצה ומה הוא עושה שם בכלל. אך כל התהיות האלו לא עניינו אותו כאשר הבחין כי גברת רותם מתרחקת ממנו וצועדת לכיוון המושב המאולתר, ראשו של העבד נבלע , והנה הוא מענג אותה, מלקק אותה , עושה את מה שהוא עצמו כל כך התאווה אליו בכל התקופה בה שרת אותה. הוא כל כך התאווה להיות במקומו. "עשיתי סיכום תקופת עבודה." המשיכה כאילו כלום לא קורה ממש ברגעים אלו בין רגליה, " אתה עובד אצלי 14 חודשים , כל חודש קיבלת 9000 לא כולל בונוסים. סכום מצטבר שילמתי לך 185,000 , אתה יכול לרשום לי צ'ק על הסכום הזה ולצאת , או להמשיך לעבוד בשבילי ולעשות בדיוק מה שאומר לך , כמו שעשית עד היום. במידה והחלטת להישאר , אני לא רוצה לשמוע ממך ציוץ, למעט "כן גבירתי", או במידה והורו לך לדבר. יש לך 3 דק להחליט'." הוא לא הספיק לעכל כלום, ההלם היכה בו. הוא כעס וחש מושפל על הדרך בה הציגה את הדברים. פעם ראשונה שחש ממש שנאה כלפיה. מצד שני, אין לו שום דרך להמציא את הסכום הזה , ומה כל כך נורא להיות שולחן , או לשכב מתחת לכיסא ? הוא התקשה להודות שהוא היה נותן הכל לשכב מתחת לכיסא הזה באותו הרגע. הוא התקשה בכלל. וכך נשאר קפוא במקומו , מביט בה מתענגת. ******* הוא כבר ראה את הרחוב אליו היה אמור להגיע מרחוק ,זכר את שאמרה לו בשיחת הטלפון הקצרה שלהם , "אתה פונה ימינה , מייד תראה בניין גבוה , תעלה לקומה 10 , דירה 37" . הוא נזכר בחיוך איך הוא פיספס את התחנה שלו ביום המחרת כששוב קרא את הטור שלה ברכבת.. הוא פשוט שקע לתוך המילים שלה , לתוך החיים שלה, לראש המופרע שלה.. ולא הפריע לו. לא הפריע לו שהוא מפספס שיעור מאוד חשוב , לא הפריע לו שיאלץ ללכת ברגל, זו הנקודה בה הוא החליט. הוא חייב לפגוש את הכותבת הזו , לא משנה מה. נזכר איך הוא הגיע לאוניברסיטה ונכנס בריצה לספריה , נכנס לכתובות השמורות שלו , וכתב לה.. "היי לירז , זה שוב נדב . אני יודע שכבר כתבתי לך פעם , זה בסדר שלא ענית. את בטח נורא עסוקה. אני חייב לומר לך שאני מחכה כל היום לבוקר שלמחרת כדי לקרוא את הטור שלך , ותמיד כשאני מגיע לשורה האחרונה אני מרגיש סוג של החמצה , כי זה נגמר ושוב אני צריך לחכות יום שלם. אני ממש אשמח אם תעני לי , היה יכול להיות מעניין ליצור קשר , לא?" היא לא ענתה לו. "כל כך בלתי נראה הייתי בעיניה.." הרהר ************* 'בזרם החיים/ לירז י.ד' "אז אין צ'ק? רוצה אולי דחיית תשלום?" ליגלגה. "גברת רותם! א..." "שקט! בוא תראה מה התפקיד שלך להערב." היא העמידה אותו במרכז ,ליד ה"שולחן", מסביבו נשים ישובות במעגל, ברגע שנכנס , המעגל נסגר. תחושת חנק, גוש בגרון , שפתיים יבשות, ציפייה.. "בנות, זה העבד השלישי שלנו. אנחנו הולכות לשחק סוג של "אמת או חובה", כשהעבד על תקן הבקבוק. אני מסובבת אותו , כשהוא נעצר.." אמרה תוך כדי שהסירה מעבד השולחן את חגורות הסטראפ... "מי שמופנה כלפיה הפה , נותנת לו למצוץ, ומי שמופנה כלפיה הישבן , מוזמנת לזיין אותו. כמו שאתן שמות לב , יש כמה וכמה גדלים", אמרה תוך כדי חלוקה. "מי שמתעייפת או משתעממת , יכולה לנוח בכיסא המלכות המיוחד", אמרה והצביעה על הכיסא המאולתר ועל העבד ששכב שם ללא תזוזה. הכל היה מסודר , כל אחד היה במקומו, הנשים ישבו מסביב ל"שולחן" שעמד קפוא במקומו פן משהו יפול. הכל היה במקום חוץ ממנו. הוא לא הצליח להזיז שריר. אוזניו שמעו את שנאמר אך מוחו סרב לקלוט ולעבד. הוא לא ידע להצביע על הקושי הגדול יותר. בין אם זו ההכרה למה שהוא עומד לעבור , לבין ההכרה בכך שזה מרגש אותו.. קולר נכרך מסביב לצווארו. בגדיו נקרעו ממנו. משיכה חזקה ברצועה הורידה אותו לריצפה. הוא הרים עיניו וראה זוגות עיניים לא מוכרות. חיפש את עיניה שלה. חש לפתע שהוא זקוק להן כמו לאוויר שהוא נושם. אך לא את עיניה פגש , כי אם את קולה שחתך את האוויר כמו סכין. "להסתובב!" הוא לא הספיק להבין כי הציווי היה עבורו , והצלפת שוט חזקה נחתה על ישבנו החשוף. "להסתובב , עבד !" הפעם הוא הבין , אך לא זז. המבטים של כל הנשים הרעבות האלו הפחיד אותו , הסיטואציה שיתקה אותו, הסירוב השקט שלו היה הנשק היחיד שעוד נותר לו. הוא הרגיש איך הרצועה נשמטת לריצפה, שמע אותה מתקרבת. ידע שזו היא מבלי להביט. לפתע היא התכופפה לעברו, עיניה חדרו לתוך נשמתו, והיא חייכה. "אתה לא כאן בגלל הכסף שאין לך לשלם לי. שנינו יודעים את זה . שנינו הרגשנו בדיוק למה אתה כאן. אם תלך היום , אם תלך עכשיו , לא תשלם לי כלום , כי תשלם מספיק לאורך כל שאר החיים שלך בסבל ויסורים , הנפש שלך - שלי היא. והיא לא תהיה שלמה בשום מקום אחר , מלבד כאן לרגלי. אתה תסתובב , לא בגלל הצ'ק, אתה תסתובב , כי ככה . אני. רוצה. והיום זו רק ההתחלה." המילים שלה , המבט שלה , הוא שלה. "תסתובב." "כן גבירתי." "עצור!" והוא מצץ ונחדר ונבעל כשהיא עומדת למולו מביטה בעיניו , מחייכת. סוף. ************ הוא כבר הגיע. עמד מול הדלת שלה , ניסה לזכור מה יותר. אם הפחידה אותו יותר המלה ההיא שקרא "סוף" או שמא העובדה שלקח לה שבוע ימים לענות להודעתו השלישית.. "לירז..אני שלך. אני רוצה להיות העבד שלך. שהתפקיד שלי בחיים יהיה לראות אותך מאושרת ומחייכת ומסופקת. אני מתחנן , תעני לי.." או המייל שראה ממנה. "054-2244578. תתקשר." או העובדה שהוא כרגע עומד מול ביתה.. הוא לא הספיק להבין, כי הדלת נפתחה . הוא ראה אותה עומדת מולו. ונפל על ברכיו באופן כמעט לא רציונלי.. "כנס פנימה. " הוא נכנס , רועד . מביט בה בפחד והתרגשות ויראת כבוד כשהיא מתרחקת , נעה כמו פנתרה כשאת צעדיה המהירים מלווים נקישות עקבים בקצב מדוד בעוצמת קול אחידה. "אז נדב, אתה רוצה להיות העבד שלי?" אמרה וזרקה לרגליו את החוזה. "אז אנחנו נעשה את זה 'ביי דה בוק' . תחתום." |
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
אוחחח שאת טובה!!!
|
|
|
Shimmy(נשלט){Vents}
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
מהיותר טובים שקראתי.
|
|
|
המלט
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
אף אחד לא עונה במספר הזה.
|
|
|
dragon fly
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
המלט כתב/ה: אף אחד לא עונה במספר הזה.
באמת ניסית? |
|
|
Moonchild'(לא בעסק)
|
לפני 16 שנים •
5 בינו׳ 2008
נפלא!
סיפור ממש טוב, כתיבה מצויינת ומרגשת.
לדעתי אנשים צריכים לשלם כדי לקרוא את הסיפור 
לא ידעתי שיש כאן כותבים כל כך מקצועיים בכלוב, ממש מוסיף המון צבע לאתר. מעניין איך קיבלת את ההשראה לסיפור כזה ? כל העלילה מתוארת במין אווירה ייחודית וזה לטעמי מוסיף לסיפור נופך אישי ואינדסטריאלי כאחד. כל הכבוד על ההשקעה. |
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 16 שנים •
6 בינו׳ 2008
תודה לכולכם על התגובות
קווינסי, כשזה מגיע ממך.. }{
תודה לך , עבד אדום המלט - אתה לא יודע שאף פעם לא עונים במשטרה? מעופף , אם כבר אתה כאן , אהבת? פילפ, מאוד מחמיא , שמחתי לצבוע לך קצת 
לעניין ההשראה, נשאיר את זה כתעלומה לא פתורה (: |
|
|
|
צייתן ואמין(נשלט)
|
לפני 16 שנים •
6 בינו׳ 2008
אהבתי...
את גם יפה וגם אופה..וכנראה שיש בך עוד לא מעט מעלות. |
|
|
|
Aציבעוני(אחר)
|
לפני 16 שנים •
6 בינו׳ 2008
כהרגלך
משובחת
|
|
|
|
שוטרת*
|
לפני 16 שנים •
6 בינו׳ 2008
אני אופה רק כשאני מתכננת הרעלה, אבל חן חן , לשניכם (:
|
|
|