בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
קולר
עוד מעט.
החורף הזה עושה אותי נרגנת קצת, ואתה מנסה להסביר לי שכל ירידה טומנת בתוכה את ההיי הבא. אני מספרת לך שבכל האפרוריות הזו עמוסת ניתוקי החשמל אני חושבת איך אני ממלאה לך באמת באמת את הפה בקרם רגליים, מתכסה היטב, מוציאה את כפות רגלי מחוץ לשמיכה ואומרת: למרוח בוניניו. למרוח עד שאני אומר שמספיק. ואז אני נרדמת : ) ואנשים, יש אנשים שחושבים שיש כאן משהו קיצוני קצת, או מהיר מדי. אני באמת לא יודעת. אחרי הכל יש לי ביד נער קצה. כזה שנמתח די בקלות לאיזורי הקצוות של הסוטים הנורמלים. אז למרוח. למרוח עם הלשון. אני אספר לך מה הולך להיות עוד מעט, בוניניו. ככה, עד שאני ארדם, אני אספר לך איך אני הולכת להפקיע ממך את הזין שלך. אמרתי שלך? שלי. זה לא שאני לא אשתמש בו. פשוט, הצרכים שלי קצת אחרים. אני אשתמש בו כדי להוציא ממך עוד כאב. כאב שגורם לך לאהוב אפילו יותר. ולהכנע עוד קצת. אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני. אל תהיה פוסטמה. אפשר הרבה הרבה יותר רחוק. אז אני אפקיע לך את הזין, ואיתו כמה תכונות זכריות שרוב הזמן לא נצטרך. אני אפקיע לך את הזין, ובשמו תהיה מוכן לשינויים שלא חלמת עליהם. ואולי נטעה בהתחלה, כי מי מושלם? וננסה שוב. ושוב. ושוב. : ) אני אפקיע לך אותו, אני אכלא אותו בכלוב זהב. טוב נו, בכלוב פלסטיק, אל תתקטנן. זה מספיק טוב לי, זה מספיק טוב לך. אני אקלר אותך ככה, מהזין. זה כל כך אולטימטיבי... אתה תבכה לתוכי כמו תיכוניסטית מבויישת, ואני, אני כזו טובה, אתה יודע.. אתה תגיד, קשה לי ככה, עכשיו, אני לא עומד בזה... בבקשה... ואני ארשה לך להטות כראוי את פניך מול כף ידי שתסטור ממך החוצה את כל השטויות. ואני אגיד.. אני אגיד: אתה לא אוהב אותי בוניניו, אתה חושב רק על עצמך.. אז אתה נעול שבועיים, אתה כבר לא יכול? ואתה קצת תהיה נבוך, עם לחי אדומה כל כך.. ואני אגיד.. אני אגיד: זה מאוד מעציב אותי בוניניו. לך לדברים שלך. אולי נארח את החבר ההוא שלך היום? הוא כזה, איך אני אסביר לך, הוא כל כך גבר, למרות שהוא כל כך צעיר.. הוא עושה לי נעים בבטן כשאני רואה אותו. אני רוצה אותו. תסדר את זה. ואתה תבכה, ואני אנחם אותך, או אותי. מה זה חשוב. וזה יהיה אושר גדול. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
חצי מאד יפה וחצי עצוב ואכזרי.
|
|
|
מפנק בכיר(נשלט)
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
משאיר הרבה מקום לדימיון :)
אהבתי
|
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
יולי Yuli כתב/ה: חצי מאד יפה וחצי עצוב ואכזרי.
למה אכזרי בעצם? |
|
|
צעיף אדום מדם
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
יפיפה ומיוחד מאוד. הדרך-אגביות שלך הורגת אותי. יש לי הרבה מה ללמוד...(:
וכן, גם אני בין אלה החושבים ש "אני ארשה לך להטות כראוי את פניך מול כף ידי שתסטור ממך החוצה את כל השטויות. " הוא משפט שצריך לתלות על הקיר. |
|
|
irrelevant2
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
אילו רק היה זה כל כך פשוט לסטור ממני (לא רוצה להכליל פה אבל מקווה שאני לא היחיד -.-) החוצה את כל השטויות... איך היה אומר ישו? הייתי מגיש בשמחה את הלחי השניה והראשונה
 .
|
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
תלוי איך מסתכלים על זה אני מניחה.
תלוי עד כמה זה כואב. |
|
|
| Agent cooper(שולט) |
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
איכשהו
אני תמיד הולך אתך כשאת כותבת עד סף התהום הרגשי
ועוצר ואז את ממשיכה הלאה ... ולי, לי יש בעיה עם תהומות מתרסקים שם למטה ורק וויילי אי קיוטי חוזר כל פעם ללא פגע מהנפילה בפנטזיה הנפילה לתהום היא הדבר המרגש ביותר שיש וכל חיווטי המוח בוערים בקצרים נפלאים במציאות מכל נפילה כזו נשברות לנפש העצמות, נקרעות רקמות חיוניות, אברים פנימיים מדממים ובית הלווינשטיין של הנשמה נכנס לכוננות חירום |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
Re: איכשהו l e a t h e r כתב/ה: אני תמיד הולך אתך כשאת כותבת עד סף התהום הרגשי
ועוצר ואז את ממשיכה הלאה ... ולי, לי יש בעיה עם תהומות מתרסקים שם למטה ורק וויילי אי קיוטי חוזר כל פעם ללא פגע מהנפילה בפנטזיה הנפילה לתהום היא הדבר המרגש ביותר שיש וכל חיווטי המוח בוערים בקצרים נפלאים במציאות מכל נפילה כזו נשברות לנפש העצמות, נקרעות רקמות חיוניות, אברים פנימיים מדממים ובית הלווינשטיין של הנשמה נכנס לכוננות חירום l e a t h e r, גרמתי לך היכנשהו, מתישהו, לחשוש שאני לא מודעת לכך? |
|
|
| Agent cooper(שולט) |
לפני 13 שנים •
14 בדצמ׳ 2010
Re: איכשהו בכוח המוח כתב/ה: l e a t h e r כתב/ה: אני תמיד הולך אתך כשאת כותבת עד סף התהום הרגשי
ועוצר ואז את ממשיכה הלאה ... ולי, לי יש בעיה עם תהומות מתרסקים שם למטה ורק וויילי אי קיוטי חוזר כל פעם ללא פגע מהנפילה בפנטזיה הנפילה לתהום היא הדבר המרגש ביותר שיש וכל חיווטי המוח בוערים בקצרים נפלאים במציאות מכל נפילה כזו נשברות לנפש העצמות, נקרעות רקמות חיוניות, אברים פנימיים מדממים ובית הלווינשטיין של הנשמה נכנס לכוננות חירום l e a t h e r, גרמתי לך היכנשהו, מתישהו, לחשוש שאני לא מודעת לכך? חס וחציצה מחמלי רק מהגג פה את מחשבותי אל מול הגירוי הטקסטואלי המוצג לעיל (וכן את קצת מפחידה ואת יודעת כמה זה מגרה, נכון? (-: ) |
|
|