סשן עתידי

סשן עתידי

צעיף אדום מדם • 21 בדצמ׳ 2010

אני מקווה שאענה לכולם. מהשרשור הקודם. אני פותחת שירשור חדש כי.. נו תקראו ותראו בעצמכם.
קודם כל, לפני הכל, והכי הכי חשוב, לקייסי ולחתולונת. שימעו, אני כלכך שמחתי לקרוא את התגובות שלכן. אני מעריצה אתכן בחזרה.

שנית, ליולי, מפיסטו, ופייה (היי פייה! (: ) ששאלו המון שאלות על הווי היחסים כאשר השליטה הפיננסית נמצאת בידי. אתאר תיאור קטן של סשן, שאולי יבהיר את הכוונה.
כיון שאין לי חשק פעם שלישית לכתוב "קחו את הכתוב בכיף", פשוט הורה לכם את ההיפך: קחו את הטקסט ברצינות. ותגיבו ברצינות תהומית. זה חשוב מאוד. זה אומר שאתם נורא רציניים כזה, ולוקחים את הבדס"ם שלכם ברצינות.

הסשן יתחיל כשאני אהיה לבושה בשמלת מיני שחורה צמודה עם מחשוף נדיב, וגרבונים שחורים. ואטופף לי בנעלי העקב השקופות והגבוהות שלי בתוך הבית שלי. הגבר שלי, המקסים והיפה, יבקש ממני שהוא ישכב על הרצפה כעבד, ושאדרך עליו עם העקבים. אני כמובן אעשה זאת, למרות שלא יהיה לי קל בכלל. וגם אגיד לו. "תראה אהוב שלי. אני דורכת עליך, בדיוק כמו שאתה רוצה".
הוא יבקש ממני להיות רעה, ומתנשאת. ואני אגיד "כן אהוב יקר שלי. אני אהיה כלכך רעה אליך עכשיו". אני אקח את השוט ואצליף בו קצת, ואגיד "תראה אהוב שלי. אני מצליפה כמו שלימדת אותי. זה בטח כואב לך, חה! אני רעה כלכך! זה בדיוק ככה, נכון?"

אני מניחה שייקחו כחמש דקות כאלו כדי לדכא לו לחלוטין את הדחף המיני, ונוכל לעבור לשלב העיקרי והפרקטי של הסשן, דהיינו סידור הביית והברקתו.

לקוראיי הנאמנים שתוהים בוודאי מדוע בכלל ארצה לדכא לגבר המקסים, היפה, והחייתי שלי את הדחף המיני, אטען להגנתי שזה לא אני, זה הוא. גם בכנות, אין לי שליטה מוחלטת על מהלך הסשן, ועל דברים שאני רוצה או אומרת. אני פשוט אומר לו את האמת, וכל האמת, ולא אהיה מניפולטיבית. זה הכל. האמת תמיד הייתה נר בין רגליי.

אז אני אוריד את נעליי העקב, ואשאר עם השמלה שאני מאוד אוהבת, ואהיה סקסית בצורה טבעית קצת יותר. אבקש ממנו לעשות לי קפה, ואלגום אותו תוך כדי שאני מביטה איך הוא מסדר ומנקה.

עכשיו, אני לא יודעת לכמה מכן היה בן זוג שרצה להיות האביר שלכן, ולסדר את הבית. אבירים מסדרים את הבית, מה לעשות, לאט. לאט ובאבירות. לאט מאוד, אפילו. ובסוף, אחרי שעה מתישה של נקיון, הם תמיד שוכחים את הפרטים הקטנים האלו, הפינישים, שעושים את ההבדל. כל מני חפצים אחרונים על השיש, הסמרטוט זרוק איפהשהו, מכירות את זה?

ואני, בחוסר טאקט משווע, ובלי לשים לב לרגשותיו אלא רק לבית, תפקע סבלנותי מהאביר. זה יקרה כמובן בחמש דקות האחרונות, ואגיד לו "תזוז, תזוז! אוף!" ואתחיל לסדר בעצמי. איזו מקסימה אני!
הוא ימות מבושה ומעצבים. ויתחיל לקלל. אסביר לו שהוא פשוט לא יעיל, ואשאל אותו מדוע במקום להקשיב לדבריי ולשמוח שאני מלמדת אותו מה הוא עשה רע, הוא מתעצבן ככה.
מה שיגרום לו להתעצבן יותר, ולתת לי נאום של "תסתכלי עליי, תראי אותי! איך אני יכול להקשיב לך ככה, אם את לא רואה אותי בכלל?". אני אנסה להקשיב לו, להבין. אקמט את מצחי, ללא הצלחה. הרגשות יבעבעו בצורה קולנית מדי.

ואז פתאום כן אבין, ואומר לו בעדינות ובנשיות, "אה, אתה בעצם קצת תופס תחת. נכון, אהוב שלי?".
וזה, בניגוד למה שאתם חושבים, יגרום לו להשתתק. כי הוא יזכור מה קרה בפעמים הקודמות שאמרתי את המשפט הזה, וחוץ מזה יהיה יום שישי, והוא ירצה מאוד שאתן לו כסף ללכת למשחק של שבת, וגם כסף לעוד כל מני דברים. אני לא אצטרך לדבר הרבה, הוא ילך לחדר, יחכה חמש דקות, ייצא ויגיד שהוא מצטער, ושהוא נבהל שהתחלתי לנקות במקומו, ולא ידע איך להגיב. אני אשאל אותו אם הוא מבין שהוא דביל, והוא יגיד שכן.

הוא ימשיך לסיים לנקות. בן זוגי הכנוע, החצי ערום. אני אשכל את רגליי על הספה, ואתבונן בו, מגורה. הכוס קפה כבר מזמן ריקה, אבל כבר לא יהיה לי אכפת כלכך.

ובסוף בסוף תמיד אקפיד על אמירת תודה. חשוב, כשיש לך רגשות עזים כלכך כלפי מישהו, להגיד תודה. לא להשאר בעל חוב. תודה שהעשרת את חיי ככה:
הוא יבוא, יכרע ברך על הרצפה מול הספה לפניי. יישק לידי, ויגיד לי "תודה, אהובה שלי".

בשמחה, יקר שלי.

טרבולי והקצפת • 21 בדצמ׳ 2010

את ונילית.

הרמאפרודיטה • 21 בדצמ׳ 2010

אני לא רואה וניל, אלא שליטה נשית מאוד במהותה. לא כוחניות עם סממנים גבריים.
אבל כפי שכתבתי בבלוג, ברמת גירוי התחרמנתי הרבה יותר בסשן ההוא עם החליפה והשטרות
(מישהו אמר עו"ד-מצליחנית-פאואר-ביץ'-סייקוטית-משולחת-רסן?)

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 21 בדצמ׳ 2010

זה היה ממש כיף

אני עדיין לא ממש מבינה את הקטע עם ה"יחשוב על זה שאתן לו כסף". נראה לי שזה לא באמת חשוב שזה יהיה כסף דווקא. זה יכול להיות כל דבר שחשוב לו.
אבל זה גם נראה לי קל מידי. או שזו אני שתובענית מידי. כי אני רוצה שיעצור לחשוב, ירגע ויחזור אלי שקול ומבין - גם בלי שמאיים עליו שום דבר. אבל יש לי הסטוריה של לרצות הכל-הכל-הכל, אז אני לא אינדיקציה לדרישות סבירות.

בכל מקרה, נורא-נורא נהניתי לקרוא את זה. מאד מחבבת את הראש שלך. סוף סוף קצת מציאות.

נ.ב. נא לא להסיק מכך שהתגובות שלי נורא ארוכות על גישתי לבדס"מ. זה בגלל שאני חפרנית באופן כללי ולא משום סיבה אחרת. אני תמיד עונה באריכות ללא תלות בנושא.

סוגד שישים ותשע • 21 בדצמ׳ 2010

נישמע יפה
עצם הבאתו לריגשי חרטה על שלא ניקה יפה
אהבתי את הראש אבל ניראה לי שהאילוף שלך זריז מידי
מהר מאוד יהיה לך סמרטוט
בלי שום רצון להביע את עצמו
תוכלי להיסתדר בשעמום הזה...?

קודם כל,

בלוסום​(לא בעסק) • 21 בדצמ׳ 2010

תודה על המחמאה.. *מסמיקה*...

אבל יש לי שאלה - איפה הקשר פה לשליטה פיננסית?... אולי פספסתי משהו?..

underfoot • 22 בדצמ׳ 2010

יש טעות. צריך להיות - הוא לא אוהב שדורכים עליו עם עקבים, זה כואב ונורא משפיל. אבל את אוהבת לעשות לו את זה בגלל רוע הלב הבסיסי שלך ולכן את דורכת עליו עם העקבים.

העונש הכואב והמשפיל מאבד את כל המיץ כאשר מתברר שאין בכלל מדובר בעונש אלא בעונג ושהקורבן בעצם משתוקק להענש, איפה פה הכיף אני שואל? הרי לא לובשים תחפושות ושמים איפור ונכנסים לתפקיד רק בשביל להפשיט את הכל שניה אחרי ולקרוא לילד הערום בשמו. היתי מאוד מתבאס אם היו דורכים עלי כי אני אוהב את זה, הרבה יותר טוב כשדורכים עליך דווקא כי אתה סובל מזה. הדקויות חשובות.

אבל ניחא, לפחות כל רכושו משועבד לגברת כך שעוד נותר מעט ריגוש מיני בין הסקוטצ'ברייט לגרביון.

שלגי • 22 בדצמ׳ 2010

סוף סוף קצת עניין אמיתי פה.

והומור.


תודה צעיף, על הנאה עם הקפה של הבוקר (שהכנתי בעצמי).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 22 בדצמ׳ 2010

אמ... מה שעשית פה, זה כמו לבטל ליונסקו את הקרנפים ולומר שחשוב להבין שפשיזם זה לא דבר טוב.
המיץ כאן לא אמור בכלל להיות בעונש. אל תבטל ככה את הדקויות.

Re: סשן עתידי

פייה{O} • 22 בדצמ׳ 2010

פרשנות ספרותית, במיוחד עבור אנדר:

הסאדיזם כאן הינו דווקא בכך שצעיף לא מספקת את צרכיו המאזוכיסטיים של העבד כפי שהיה רוצה, אלא פשוט משתמשת בו באופן פרקטי כרצונה:



(לא שאני מבינה יותר מידי בפאמדום. תקנו אותי אם אני טועה).