שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

קדם הסאדוויזיון הראשון של הרשת -פוסט פורימי-

G-O-L-D​(שולט)
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005

קדם הסאדוויזיון הראשון של הרשת -פוסט פורימי-

G-O-L-D​(שולט) • 24 במרץ 2005
הקטע הבא נכתב לכאלה עם הומור.
הומור נמוך, גבוה, או עצמי, אבל הומור.
כל הדמויות כאן נתרמו לשם אווירת החג,
וכל התרומות קודש לנפגעי השוט.
אם מישהו כאן נפגע אנו מתנצלים על כך מראש,
זוהי סאטירה.
תהנו...



"תודה, תודה", מחייך המנחה (הבעלים של הדאנג'ן) לקול מחיאות הספנקים שעולה בהיכל, "ערב טוב קהל נכבד, דומים ושפחות, מלכות ונשלטים, ברוכים הבאים לקדם הסאדויזיון של קהילות הרשת!!!" הוא קורא נרגש וקולות ההצלפה עולות בהיכל, "יש לנו פה היום אמנים גדולים, אמנים ענקים, ואתם, הצופים, אתם תבחרו היום, מי ישלח לס-א-ד-ו-י-ז-י-ו-ן ה-ע-ו-ל-מ-י!!!" הוא פורש את ידיו לצדדים מחויך ושריקות הקיין החותכים באוויר מציפים את האולם. "כן כן, אנחנו כאן נבחר מישהו שייצג אותנו מול אתרי העולם כמו BDSMTOP-50.COM כמו BDSM.COM כמוBDSMWORLD.COM וכמובן ALT.COM שבו תיערך התחרות הכלל עולמית. יש לנו כאן מבצעים מאתרים כמו דומדומינה, הקינק, פיפ, וכמובן, הגדול מכולם ה-כ-ל-ו-ב. אז מבלי להוסיף במילים, אדוני ומלכותי, שפחותי ונשלטי, קדם הסאדויזיון!!! הנה זה מתחיל..." מציפה ההתרגשות בקול המנחה וצלילי החצוצרה המסורתיים מציפים את החלל כשאינטרו ממוקצע עולה על מסכי ענק וקול נקבתי ומלטף מציג את המעומדים.

"בא לו לשכונה נטחן חדש/ ניו-בוי.
היא ג'ינגית עם אופי/ סאב דיימונד.
הם שרים את שיר הנשלטים/ צמד הנשלטים שיקי וכלובי.
ניפצתיה/ דיימיאן.
אדון עולם/ בנות מסדר האור.
צורכי הדב/ קליבר.
אלף מצבטים/ בייבי.
כמה פעמים חשמלת את אסתר/ דמי.
הו דון הקול/ לחישה והקול.
זאלופון שמי/ זאלופון ובלאק לוטוס.
צורחת/ פוקסיה.
נקודות/ ריס.
קח לך שפחה ותן בה רסן/ קיחוטה.
אל תיגע בי יא סמרטוט/ המכשפה.
ישנו מקום מאוד נחמד ירושלים/ XXXX.
ביאנקה/ ביאנקה".


"אז כן", שב המנחה לאור הזרקורים, "גבירותי ורבותי, הנה אנחנו כאן, מחפשים אחר השיר שישא אותנו הלאה אל התחרות העולמית. אבל לפני כן... קודם כל... חסויות".

קדם הסאדוויזיון משודר בחסות הפקת המאנץ.
המאנץ, לרגעים שהן יחד...
המאנץ, אם אתה מחפש מידע, אין כמו רכילות נשים.
המאנץ, זה טעים, וזה יפה.
מאנץ, נריסה ומונסטון פרודקשנז.
ובחסות,
קח אותי GOLD,
סידרת הריאלטי הבזויה בישראל.


"אם כן גבירותי ורבותי", שב המנחה להנחות את האירוע, "יש לנו הערב 16 מתמודדים וכולם להוטים ונרגשים להציג בפניכם את כישרונם. אז מבלי להוסיף במילים, בוא נתחיל, שיר מספר אחד..." מכחכח המנחה בגרונו, "ניו-בוי, בא לשכונה נטחן חדש", קד המנחה ואורות הבמה הופכים כחולים כשנוי-בוי עולה על הבמה לקול מחיאות הספנקים. הוא מחייך, מקמץ את גבותיו במבט אל הקהל כשהאינטרו עולה בקול מלטף:
"ניו-בוי, בא לשכונה נטחן חדש/ אלון אולארצ'יק", מהדהד הקול בהיכל כשנוי-בוי נעמד במרכז הבמה ומתחיל לשיר לצלילי המוזיקה:

"שוטי נרעד לבי נרגש,
בא לשכונה בחור חדש.
מצפה אני לקראת מפגש,
בא לשכונה נטחן חדש.
קרוסי צוחצח קולרו הוברק,
בא לשכונה בחור חדש.
מצפה אני לקראת מפגש,
בא לשכונה נטחן חדש,

טנה נה נה נה נה, טה נה נה, טה נה נה.
טנה נה נה נה נה נה , טה נה נה, טה נה נה.

הוא נכנס לו לכלוב, ובחר כינוי עלוב,
איזה עבד נטחן, חכה עוד ישבר'ך האגן.
הוא נכנס לי לצאט, והתחיל לו לפטפט,
הנה הודעה, שלחתי מי יודע אם יקרא...

שוטי נרד לבי נרגש,
בא לשכונה נטחן חדש,
מחכה אני שרק ייגש,
בא לשכונה מתרפס חדש,
כובעי צוחצח מגפי אלבש,
בא לשכונה עבד חדש,
מחכה אני שרק ילחש,
בא לשכונה נטחן חדש.

טנה נה נה נה נה נה, טה נה נה, טה נה נה,
טנה נה נה נה נה נה, טה נה נה, טה נה נה."


מסיים ניו-בוי את שירו לקולות הכאפות והאינטרו מציג את השיר הבא:
"ריס, לו הייתי אי מנוקד בים".
ריס עולה לבמה. הקהל מחויך ומדפדף בתוכניה. ריס נעמד במרכז הבמה לבוש בחליפה שנבחרה לו. בידו דיסק פלייר ענק. הוא מחייך. הקהל משתתק ומחכה לשירו המתכונן. לפתע ריס תולש את חליפתו מעליו, וכשבגדי מסיבות טראנס נגלים מתחת לחליפה, הוא לוחץ על כפתור הפליי שבדיסק פלייר וביטים קיצביים של מוזיקת טראנס כבדה שוטפים את ההיכל כשאז הוא תופס במיקרופון וצועק:
"פצצות! יאללה קאראחן! אני רואה נקודות! כן נקודות! נקודות באוויר! כן! פצצות!",
קול המוזיקה בביטים דופקים שוטפים את ההיכל והקהל מחייך בחוסר הבנה.
"נקודות! כן נקודות!" חופר ריס ברגליו על הבמה, "תעקבו אחרי הנקודה באוויר!" הוא קורא וזורק את המיקרופון כשידיו פרושות לצדדים.
מאבטחי האירוע עולים לבמה ותופסים בו, מנחה הערב מכבה את המוזיקה, מרים את הדיסק פלייר ואומר:
"מצטערים, הלחץ... בוא נעבור מיד לשיר הבא, גבירותי ורבותי, קבלו את XXXX!"

שוב עולה האינטרו ובקול מלטף מציג את XXXX.
"XXXX/ ישנו מקום מאוד נחמד, ירושלים".

XXXX עולה לבמה לבושה בשמלה שחורה, מבטה רציני, היא מכחכחת בגרונה כשעולה מוזיקת הליווי ושרה:
"ישנו מקום מאוד נחמד, ירושלים.
אבל רק אין בו מועדון.
ומספרים שיש דומים בירושלים.
איפה איפה, איפה הם היום.

ומדברים ומספרים ירושלים,
אבל מרכז, זה העניין.
כי שמה יש ת'דנג'ן יש שוטים ופלאגים,
מי יתן לי טרמפ לבוא לשם.

ומספרים שחור לובשים בירושלים,
אבל בדנג'ן זה מעור.
וכאן שחורים מתכופפים מול קיר הבית,
שם שחורים שוברים אותו בקול.

אז מספרים שיש מקום, קוראים לו דנג'ן.
חבל שלנו אין גם כאן.
וכאן רק מה שיש זוהי ירושלים.
למה דומים לא באים לכאן, לכאן..."

מחיאות כפיים עולות בהיכל, שריקות קיין וצרחות עונג. המנחה עולה לבמה מחויך ומרוצה.
"שיר נפלא", הוא אומר, "באמת שיר נפלא, והנה, אנחנו ממשיכים מיד לשיר הבא, גברותי ורבותי, קבלו את צמד הנשלטים, שיקי וכלובי!"

אינטרו עולה, ומציג תמונה של שני גברים לבושים בשחור ומשקפי שמש שחורות לפניהם.
"שיקי וכלובי, צמד הנשלטים, שיר הנשלטים/ צמד הבטלנים, שיר הבטלנים", עולה אותו קול מלטף וכלובי ושיקי עולים לבמה.
כלובי מחייך לעבר שיקי ואומר: "נו בבקשה..." שיקי מהנהן, מכחכח בגרונו ומצמיד את המיקרופון לפיו.

"כל בוקר אני מתעורר, קשור בצד החדר,
רוצה לצעוק לפיפי, אך הגג לא מאפשר,
האזיקים קרים, הגב מעט תפוס קצת,
וכך אני שוכב, עד ש,"היא", תתעורר...

מוצץ ת'גאג בפה, ונשכב לי על הבטן,
משחק באזיקים שקרעו לי ת'פרקים,
הרשרושים של הברזל עושים לי טוב בבטן,
ומלווים אותי בשיר הנשלטים,

הופה הולה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה הולה, הופה פה פה,
הופה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה, הולה, הו פה פה,
טה נה נה נן,

בשעות הצהריים, אני חושב מדוע,
היכן היא האלה שתכה בי קצת חינוך,
אני שוכב ומחכה לבי מעט מתוח,
והשעות חולפות עוברות כשכולי ציפיות,

פתאום אני שומע, דפיקה פותחים ת'דלת.
לחדר היא נכנסת, אלת האלילות,
לבי כל כך נרגש, גופי הופך מתוח,
ואז עולות בקול כל אותן הצעקות,

הופה הולה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה הולה, הופה פה פה,
הופה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה, הולה, הו פה פה,
טה נה נן,

אני חי לי במציאות כל כך נהדרת,
שוחה במערבולת של כאב ורגשות,
לא מבין איך אפשר לחיות היום אחרת,
וסופר נרגש, את כל הצלקות...

הופה הולה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה הולה, הופה פה פה,
הופה הולה הולה, הופה הופה הולה הולה,
הופה הולה, הולה, הו פה פה,
הופה הולה,
הולה הופה,
נ-ש-ל-ט-י-ם..."

מסיימים שיקי וכלובי את שירם והקהל שואג נרגש.
המנחה שב לבמה בעודם זוחלים ממנה ומלטף את ראשם בחיוך. "גברותי ורבותי, זה היה הענק!" הוא אומר, "כן כן, ועכשיו יעלה ויבוא דמי בשירו, כמה פעמים חשמלת את אסתר... בבקשה... דמי!"
האינטרו עולה:
"דמי,
כמה פעמים חשמלת את אסתר / רפי פרסקי".
דמי עולה לבמה ונעמד במרכזה כשלגופו תחתונים בלבד, הוא משחרר נוד ושר:

"כמה פעמים חשמלת את אסתר, כמה פעמים,
והבת זונה לא בכתה.
טה טנה נה נה, טן טנה נה נה.
כמה פעמים אמרו לך,
שבלי הארקה, שבלי פקק קפיצה,
זה מסוכן בשבילך.
נה נה, נה נה, נן, נה נה, נה נה.
כמה פעמים אמרו לך שסאבית קשורה, שכובה על מיטה,
תיתן הכול בשבילך,
נה נה , נה נה, נן, נה נה, נה נה.
כמה פעמים אמרו לך,
שתלמד להתבטא בפורום שלך,
ולא לקלל את הסביבה,

כמה פעמים כמה פעמים,
טם דם!
כמה פעמים כמה פעמים,
טם דם!

ואז לקחו לך את הכלים הכי טובים,
והנה אתה כבר רועד מבפנים, ורצית לזרום כל כך חזק, רצית לזרום,
אבל היתה הפסקה...
נה נה, נה נה, נן, נה נה, נה נה.
אז התקשרת למוקד,
צווחת בקול,
אתה אמרת תנו חשמל, שהזרם יזרום!
אבל בחושך עם נר, בא חשק אחר....
כמה פעמים כמה פעמים, טם דם,
כמה פעמים כמה פעמים, טם דם,
כמה פעמים שרפת את אסתר, כמה פעמים..." מתעממים האורות סביב הבמה ודמי נעלם בחשכה כשהמוזיקה נחלשת.
המנחה מופיע מצדה האחר של במה ואומר:
"גברותי ורבותי, בלי הרבה מילים, הנה היא, בייבי!"
האינטרו עולה:
"בייבי, אלף מצבטים/ דודה", הקהל שואג נרגש ובייבי מופיעה מעל לראשי הנוכחים כשהיא תלויה מהתקרה ושרה:

"אלף מצבטים לא יצליחו לקמט אותי,
לא לא הו הו,
אלף מצבטים לא יצליחו לקמט אותי,
מלקחיים מתקרבות לגב, וחודרות אלי זה בא עכשיו,
מצליח, טה דם,
לא מצליח, טה דם,
לא מצליח טה דם, טה דם דם,

אלף נשלטים לא יצליחו לבקש אותי,
לא לא הו הו,
אלף נשלטים לא יצליחו לעמוד מולי,
הנה בא אלי כלבלב קטן,
מתחנן לטעום לי ת'מגף, טום דום,
מגיע, טם דם,
לא מגיע, טם דם,
לא מגיע, טם דם, טה דם דם,

אלף אדונים לא יצליחו לחשמל אותי,
לא לא הו הו,
אלף אדונים לא יצליחו לחשמל אותי,
אלקטרודות מתקרבות אלי,
מתחברות ומזרימות בלי די, טום דום,
תצליח, טום דום,
לא תצליח, טום דום,
לא תצליח, טם דם,
נה נה נה נה נה...." ממשיך הקהל בקפיצות וריקודים כשבייבי נעלמת בחזרה מעלה אל התקרה ואל החשכה.
המחנה יוצא שוב אל הקהל ומנסה להרגיע את מחיאות הכפיים.
"גברותי ורבותי", הוא אומר, "שיר מספר שבע, ק-ל-י-ב-ר!" הוא פורש את ידיו מחויך והקהל צועק בשמחה, "הנה הוא האיש! גברותי ורבותי, שיר הדוב!" קורא המנחה והאינטרו עולה,
"שיר מספר שבע, קליבר, צורכי הדוב/ ספר הגו'נגל".
האורות כבויים ושקט שורר בהיכל. לפתע עולה קולו של קליבר כשאורות הבמה שוטפים תפאורה מעוצבת כיער...

"אלו הם,
כן, צורכי הדוב, דברים שרק עושים לי טוב, כמו להצליף בטוסיק של נ'קבה. – הוא רוקד.
אמרתי,
כן, צורכי הדוב דברים שרק עושים לי טוב, כמו לזיין ת'אמא, אמא ש'לה.

אם עומד לך הבולבול, אז קשור לה ת'גוף,
אם אתה רוצה לגמור אז, תגמור בפרצוף,
אלו דברים מאוד קטנים שמשנים את החיים,
ואם תרצה אני אראה לך כיצד...

אלו הם,
כן צורכי הדוב דברים שרק עושים לי טוב..." ממשיך קליבר והקהל שואג איתו עד שלאט-לאט נחלשת המוזיקה והוא בריקודו נעלם אל מאחורי הבמה.
האינטרו עולה,
"סאב דיימונד, שיר מספר שמונה, ג'ינג'ית עם אופי".
דיימונד עולה לבמה עם חצאית קטנה, מחייכת וכשהמוזיקה עולה היא מתחילה לקפוץ ואיתה הקהל...

"אני ג'ינג'ת עם אופי,
טה נה טי טי טה נה.
תסתכל איזה יופי,
טה נה טי טי טה נה.
ערוותי מזהב,
פטמותיי הן כוכב,
ועם פה כה רחב, רק אותך אני אוהב.
אני ג'נג'ית עם אופי,
טה נה טי טי טה נה.
תסתכל איזה יופי,
טה נה טי טי טה נה.
קשרייך זהב,
צינורך כה רחב,
לרגלייך אשכב, רק שלך אני עכשיו." היא מקפצת והקהל איתה בקריאות שמחה. המוזיקה יורדת לאט לאט אך הקהל ממשיך לקפוץ. המנחה עולה לבמה ומנסה בידיו להרגיע את ההתרגשות.
"גברותי ורבותי, שיר מספר תשע, אותו שיר שכמעט וצונזר על ידי הרשות המחוקקת, השיר שדובר עליו רבות, השיר השנוי במחלוקת, שיר מספר תשע, אדון האור, בביצוע מקהלת מסדר האור", אומר המנחה בסבר פנים רצינות והקהל משתתק ומביט בבמה כשאליה עולה המקהלה בליווי האינטרו:
"אדון האור, מקהלת מסדר האור/ אדון עולם", ואל מול אורות הבמה נעמדת מישהי ומחייכת. האור עליה בלבד, שאר המקהלה מאחור בפייד כחול כשהיא שרה:

"אדון האור,
שבשמיים,
נקז נקז,
את רעלי עוד היום, ואם אפשר,
כלבה שואלת,
לשירותים, רק אם אפשר, רק אם אפשר...
טם דם! –האורות מתחזקים והמקהלה מצטרפת.

אדון האור,
שבשמיים,
חבק חבק, את כאבי העבר,
הוצא הוצא, את דמעותיי אה-הא הי,
כי רק כאב, מוציא כאב, מוציא ת'אור....
טם דם! – הבמה מוארת במלואה ותמונת אדון האור עולה מעל כולם כשהבנות מעלות בכל קולן:

א-ד-ו-ן ה-א-ו-ר
ש-ב-ש-מ-י-י-ם
אתה האל, אתה כדור טוהרה,
נקז נקז,
את רעלי השורפים,
הכנס נא את צינור ה, רגש, הרגש ש'ך.
טם דם!
והוא היה והוא הווה
והוא היה,
והוא היה והוא הווה
בתפארה,
והוא היה והוא הווה
והוא היה,
והוא היה והוא הווה,
בתפארה..." מקפצת הבנות כחסידות ברסל"ב והקהל מביט ומשתומם.
המנחה עולה לבמה מחויך ומנסה להרגיע אותן אך משלא מצליח קורא הוא לסדרני האירוע שמלווים אותן אל מחוץ לבמה כשהן מקפצות "והוא היה והוא הווה, והוא היה..."
המנחה מצחקק ומושך בכתפיו, "נו, סאדוויזיון..." הוא אומר נבוך, "גברותי ורבותי, שיר מספר עשר, דיימיאן!"
האינטרו עולה:
"דיימיאן, שיר מספר עשר, ניפצתיה/ שלמה ארצי".
דיימיאן עולה לבמה, מחזיק בגיטרה, מתיישב על כיסא גבוה, ומנגן...

"היא אל מולי עכשיו, היא אל מולי, כמו בוחבוט הפצועה,
כמו כל אישה מוכה,
כן היא מולי,
היא אל מולי עכשיו, היא אל מולי,
רועדת בתוכה, כמו כלבה חולה, כמו כלבה...
נ-י-פ-צ-ת-י-ה, אני יודע זאת היום,
נ-י-פ-צ-ת-י-ה, זה לא חלום, זה לא חלום.
היא מתחתי עכשיו, היא מתחתי,
שכובה וכאובה, מייללת כחיה, כמו חיה,
זה בדמי עכשיו, זה בדמי, עולה לבלי הפסק, מכה ומתחזק,
זה מתחזק...
נ-י-פ-צ-ת-י-ה אני יודע זאת היום,
נ-י-פ-צ-ת-י-ה, זה לא חלום זה לא חלום..." הוא מתחיל לצרוח לפתע ואז קם ומרסק את הגיטרה על הכיסא. האורות נכבים. אינטרו עולה לקולות הצרחות של דיימיאן שנגרר מבמה.
"זאלופון, שיר מספר אחד עשר, זאלופון שמי/ פינוקיו שמי".
זאלופון עולה לבמה ואחריו בלק לוטוס. הוא עומד מתוח, גאה, היא לצידו, הוא לוקח את המיקרופון לידיו ושר בבוז:

"בוקר טוב עולם,
מה שלום כולם?
אני קושר את החיים.
אני שבעתי מכולכם, כולכם רק עבדים.

איך אפשר לחיות,
בלי חלומות?
אתם כמו בובות עלובות. – ובלאק לוטוס לצדו נעה בשיר: אתם כמו בובות עלובות
קפיטליסטים מסריחים, חיים לחיוכים...

כמה עוד נשרוד? –עוד נשרוד,
בלי לעבוד? –בלי לעבו הו הו הוד שרה לוטוס,
סוציאל יחזיק את העולם – סוציאל יחזיק את העולם,
אתם טובלים את חוטמכם כחזירי אדם.

אז בוקר טוב עולם,
אין בני אדם,
זה רק הכסף מדבר.
ההשכלה הפכה בזויה,
הקפיטל הוא אל.

אז כמה עוד לצבור?
ולאגור הו הור?
הקומוניזם ינצח! – הקומוניזם ינצח מניפה לוטוס את אגרופה,
טיפשים חיים בתוך חלום,
של מציאות דמיון...
זא,לו,פון, שמי..." קד זאלופון ולוטוס אחריו. הם מהנהנים בהסכמה וצועדים אל מאחורי הבמה בבוז.
האינטרו שוב עולה,
"שיר מספר שנים עשר, ביאנקה, ביאנקה/ פלפלת". ביאנקה עולה לבמה בחיוכים, נעמדת במרכז וצועקת:
"אחת שתיים שלוש!" כשהיא מתחילה לשיר למחיאות הספנקינג שעולות לקצב המוזיקה:

"אני שדון קטן מאוד ושמי ביאנקה,
קיים בי רוע מרוסן, קיים בי רוע ישן,
ולפעמים הוא רק עושה צרות כאלה,
ואז מנפצים לי את כל הישבן.
זה מזל כל יום קורה לי איזה סרט,
סרט כה כואב ומסוכן,
אדונים, אומרים עלי מיהי ביאנקה יש בה יש בה משהו מסוכן...
בסוד גלה לי רוע נפלא שבי,
למה אני, למה למה אני?

אני שדה קטנה מאוד ושמי ביאנקה,
יש בי שגעת מפחידה יש בי שגעת קשה,
וכשיוצאת היא לעולם אני נקרעת,
ואז מתנפצת על כל הסביבה". היא רוקעת ברגלה כשהמוזיקה חדלה באחת והאורות נכבים.
"כן גבירותי ורבותי", שב המנחה לבמה, "האחת, היחידה, ביאנקה! תודו לה בסלאפים, ככה היא אוהבת את זה! כן!" הוא קורא ומביט בה מהלכת אל מאחורי הקלעים, "קהל נכבד, שיר מספר שלוש עשרה, פוקסיה, צ-ו-ר-ח-ת", הוא מעלה בחיוך והאינטרו נכנס:
"פוקסיה, צורחת/ לחץ- של להקת קווין", ופוקסיה רצה אל מבעד למאחרי הקלעים ועוד לפני שהמוזיקה מתחילה היא כבר שרה:

"צורחת,
כשזה גומר עלי, כשזה יושב עלי ואין לי די.
אז אני צורחת,
כשזה נוחת עלי, מסמן אותי, ואת כל פני,
גגים בפה, גגים בפה,
אי יהה, אי יהה,
תכאיב לי!

כי זה הרגש הזה שמשחרר את חושי,
סטנגה במוח צועק,
די עוד די,
כי בדנג'ן, כן בדנג'ן,
כן תצרח, נו כן, רק תצרח, כן.
טה נה נה.
נה נה נה.
אוי יה." היא מקפצת סביב וכשהיא שמה לב שהיא לא שרה לקצב נעצרת, צורחת כמה קללות ורצה אל מאחורי הקלעים.
המנחה יוצא מבויש ומביט אל עבר הקהל בבלבול. "נו, גם זה יש לנו כאן, טוב נעבור לשיר הבא, קבלו אותם, הצמד, היא הלחישה, הוא הקול, גברותי הלחישה והקול", הוא פורש את ידיו לצדדים ואז נעצר לרגע כשהוא מתרכז במה שנאמר לו באוזניה. "אה כן, סליחה, חסות ומיד חוזרים", הוא מחייך בהתנצלות.


הסאדוויזיון משודר בחסות GOLD.
GOLD, לרגעים שבהם הלחץ מכניע אותך.
GOLD, לתחושת הקאה מידית.
GOLD, כי כשזה יותר מידי, קח אותו ותקיא.
ובחסות טיפוס,
טיפוס כי כשאתה צריך באמת אביזר מעניין,
אתה צריך טיפוס.
ובחסות, הכלוב.
הכלוב,
כי שם משלמים, וכשזה בתשלום, זה עם הרבה יותר מחשבה וערך.
הכלוב,
בוא, ת'כאפה תקבל גם לפנים וגם לכיס, סיפוק יצרים מלא,
הכלוב.

"אז שוב חזרנו", מחייך המנחה, "והנה, בואו נעבור מיד לשיר הבא: לחישה וקולה..." פורש המנחה את ידיו ולחישה והקול עולים לבמה יחדיו. האורות מעוממים והאינטרו עולה:
"הו דון הקול, לחישה והקול/ דני סנדרסון".

לחישה מביטה בקולה, מחזיקה בידו וכשהמוזיקה עולה היא מהנהנת ומתחילה לשיר:

"הו דון הקול, רק הייה אלי רועם, העולם גבר, לא יכול להיות דומם.
הו דון קול, השתמש בי כרצונך, כך או כך אשאר, שפחתך שלך,
טה נה נה, נה נה נה, נה נה נה נה נה נה.

-הקול מחייך אליה מלטף את פניה ושר:-
אקנה לי שוט חדש,
אכתוב לך פוסט על פני פורום,
בייצר חום הגוף, אבנה לנו ת'קרוס.
אצא בפורומים,
אפיץ ת'אהבה שבי,
כן את היא שפחתי,
כן את לחישתי,
זה השוט בשבילך...

-לחישה מלטפת את פניו ועונה בשיר:-
הו דון הקול, אל תהיה כל כך רגיש, בעולם גבר, קולך לא נשאר אדיש,
הוא דון הקול, השתמש בי כשלך, כך או כך אשאר, לחישת שלך...
טה נה נה, נה נה נה, נה נה נה נה נה נה.

-הקול משיב:-
אמצא לנו פינה,
אשיל בגדים מעל עורך,
ואת תהיי שפחה,
אני הוא אדונך,
אני הוא כל קולך,
ואת לחישתי שלי,
הביטי בעיני,
תדעי מאווי,
זה השוט בשבילך..." הוא שר והקהל נע לקצב המוזיקה נרגש. הם מחייכים כשהמוזיקה נדמה והקהל פורץ במחיאות כפיים. הם קדים קידה, ועוזבים את הבמה.
אינטרו עולה:
קיחוטה/ קח לך שפחה – שלום חנוך, קח לך אישה". קיחוטה מופיע בצדה השני של הבמה, לוקח את המיקרופון ושר:

"אני כותב,
שירון צוחצח נוקה,
כן אני צופה בצד,
אביר,
ואת נסיכה.
אני ניגש,
שולף זוהי חרבי,
והיא מחייכת ויורדת מולי...

קח לך, שפחה ותן בה רסן, קח לך, קח לך.
נה נה נה נה
קח לך, שפחה ותן בה רסן, נה נה נה,
קח לך, כן,
קח לך...

אני כותב,
מילים כמו סיכות,
כן אני, אכבול אותך, ואת, כבולה אל תוכי.
אני מביט,
שולף את זה שוטי,
והיא כפופה ומוכנה לדרכי...

קח לך, שפחה ותן בה רסן,
קח לך,
קח לך,
נה נה נה נה,
קח לך, שפחה ותן בה רסן, נה נה נה,
קח לך,
קח לך..." הוא מסיים והקהל מריע מרוצה. אינטרו נוסף עולה:
"המכשפה, אל תיגע בי יא סמרטוט/ MAMA TOLD ME NOT TO COME".
המכשפה עולה לבמה, לצדה שני רקדנים, הוא מתמקמת לפוזיציית ההעמדה ושרה כשהמוזיקה עולה:

"המוזיקה צווחת, עשן פה מסביבי,
איזה מוטציות מסתובבות סביבי,
אני חושבת שזה לא אני,
לא יודעת למה, אבל בכל זאת באתי,

אל תיגע בי יא דפוק,
טם טםם,
אל תיגע בי יא סמרטוט,
טם טםם,
מלכה נתנה רשות? הא???
מלכה נתנה רשות??? הא??

הנה עומד לו עבד, מביט בחרמנות,
הוא מתקרב אלי וזו אחושלוקי טעות,
היד רועדת לי עם כל הגוף,
תיכף סטירה תבוא והלסת תעוף!

אל תיגע בי יא דפוק!
טם טםם
אל תיגע בי יא סמרטוט,
טם טםם,
מלכה נתנה רשות? הא???
מלכה נתנה רשות? הא???" היא מסיימת את השיר בפוזיציית הסיום להעמדה הכוריאוגרפית והקהל מוחא בספנקים רבים.

"זהו גברותי ורבותי", יוצא המנחה מאחורי הקלעים, "קדם ה-ס-א-ד-ו-ו-י-ז-י-ו-ן, אלו היו כל השירים, עכשיו אתם, אתם הקהל שבבית אל מול הפורומים והקהל שכאן, אתם הם השופטים, אז הנה, הצביעו, דרגו, בחרו, שפטו, מיהו השיר הטוב מכולם שייצג אותנו בס-א-ד-ו-ו-י-ז-י-ו-ן!" קורא המנחה והאורות שוטפים את הבמה כשכל המבצעים עומדים עליה יחד.
אינטרו שוב עולה,
"הצליפובה, ככל משתתפי הסדוויזיון/הללויה", גאלה נעמדת במרכז הבמה ושרה:

"הצליפובה,
שיכאב.
הצליפובה,
שתהיה בת אדם.
במילה אחת היא עושה, והציווי הוא מה שהיא צריכה,
וזוחלת היא יפה על הרצפה... – על הרצפה נותן קליבר לגאלה קול שני וממשיך בקולו:-

הצליפובה,
עם השריר.
טה נה נה, טה נה נה,
הצליפובה,
נוזל לה הריר.
טה נה נה,
הצליפובה,
על מה שעשתה תה, ומה שעוד לא עשתה,
הצליפובה.
טה נה נה נה,

-המכשפה מצטרפת אליהם ושרה:-
הצליפובו,
עם חינוך.
הצליפובו,
עקרו ת'טפשות.
ובעיתונים הגדולים יגידו ש, כולם סוטים,
ועלינו הם יאמרו,
ל-מ-ש-ט-ר-ה, -ל-מ-ש-ט-ר-ה נותנים לה כלובי ושיקי קול שני וממשיכים עם כולם יחד:-

הצליפובה,
עם השריר.
הצליפועל מצמוץ לא זהיר,
הצליפובה על זה שזונה נה, ועל זה שבתולה,
הצליפובה.

הצילופבו,
על הכול. –שרים כולם יחד-
הצליפועל,
מחר ואתמול.
הצליפובה, ותנו שוט בשוט, ותנו בה מכה אחת,
הצליפובה.

הצליפובה,
שתשיר.
הצליפובה,
על מיני זעיר.

"אז כן, גברותי ורבותי", נעמד המנחה במרכז הבמה, "תודה לכם על הכול, הנה תם לו האירוע, מקווים שנהניתם ושיבחר השיר הנכון לדעתכם לשנה הזו שייצג אותנו בסאדוויזיון העולמי, שמרו על עצמכם וזכרו, אם זה מורגש, אז זה משאיר חותם..." הוא קורא נרגש ומצטרף לשירה הכוללת:

הצליפובה על מה שהיה יה, ומה שעוד לא היה,
הצליפובה! -כן הצליפו, מעלה בקולו כלובי,
הצליפובה,
על מה שהיה יה יה,
ומה שעוד לא היה...
הצליפובההההההההההההה!" פורשים כולם את ידיהם לצדדים בחיוך כשהמוזיקה מציפה את ההיכל והקהל מוחא בכפיו עד שהיא פוסקת בתרועות.

חסות,

משדר הסאדוויזיון נכתב בחסות הכלוב,
הכלוב,
כי אם אתה נעול, זה רק אומר שאתה לא צריך ללכת,
הכלוב,
כי רקע שחור, התחיל כאן ראשון,
הכלוב,
כי אין, פשוט אין מקום אחר,
הכלוב,
כי אם לא ניתן לו חסות, הוא לא ייתן לנו...
ובחסות,
GOLD,
GOLD, כי אם הוא לא יכתוב את שמו עשר פעמים הוא לא יירגע.

פורים שמח.
קליבר​(שולט)
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005

למה לא כתוב

קליבר​(שולט) • 24 במרץ 2005
מי זכה ?
לא ברור ..
זה אני ?
icon_wink.gif


גולד
זה חייב להיות אני..
bianca​(מתחלפת)
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005
bianca​(מתחלפת) • 24 במרץ 2005
קליבר לא שמעת?
"האחת והיחידה!!" icon_wink.gif

ברור שאני זכיתי icon_biggrin.gif
חתולת הלילה
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005
חתולת הלילה • 24 במרץ 2005
לדעתי, גולד זכה.
אפילו חברה ונילית שלי מתגלגלת מצחוק מעבר לסקייפ.
gala
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005
gala • 24 במרץ 2005
rffl.gif הללויה!!!!
TIA
TIA
לפני 19 שנים • 24 במרץ 2005

בראבווווווווווווווווווווווווו בראבווווווווווווווווווווווו

TIA • 24 במרץ 2005
גולדי , בליסימו !!!!!!
לא יכולה לצאת למועדון הערב.... והאסדוויזיון אחלה תוכנית בידור שסיפקת לי..... תודה.
ממש יכולתי לראות בדמיוני את כל הטקס (כולל תשדירי החסות icon_wink.gif)
ומבחינתי הקטע הזוכה - הוא כמה פעמים חישמלת את אסתר devilwitch.gif
למרות שכולם היו טובים icon_wink.gif
אהבתי !!!!!
שרוניתלי(האה)
לפני 19 שנים • 25 במרץ 2005

פורימכלובוויזיון........

שרוניתלי(האה) • 25 במרץ 2005
מקסים.....

ולתוהים, נראה לי שגולד סידר לעצמו את הזכיה..

זה הוגן ככה???? icon_twisted.gif icon_biggrin.gif
baby(expired)​(לא בעסק)
לפני 19 שנים • 25 במרץ 2005
baby(expired)​(לא בעסק) • 25 במרץ 2005
ציטוט: ממשיך הקהל בקפיצות וריקודים כשבייבי נעלמת בחזרה מעלה אל התקרה ואל החשכה.
המחנה יוצא שוב אל הקהל ומנסה להרגיע את מחיאות הכפיים.


אני זכיתי, לא?

סופר בייבי

גולדי, אתה אליל...

אליל...
Rocco​(שולט)
לפני 19 שנים • 25 במרץ 2005
Rocco​(שולט) • 25 במרץ 2005
rffl.gif rffl.gif