אבולוציה של פדופיל רשת (חלק ג')

Re: "מערכת הזדהות"???

רצסיבי​(נשלט) • 8 בינו׳ 2008

ירדן, את חוזרת בדיוק על מה שכתבת קודם, בלי להתמודד עם התשובה שנתתי לך.
את חופשיה, כמובן, לחשוב מה שאת רוצה, אבל אם אני מסביר לך למה אין פה לגיטימציה אלא דווקא ההיפך (כמו שהסברתי בפירוט למעלה), ואת חוזרת על הטענה שלך שיש פה לגיטימציה, בלי להסביר אפילו במילה אחת למה לא השתכנעת מהטיעונים שלי, אז הרפטטיביות הזו לא מועילה לכלום.
(ושלא תביני לא נכון, אני לא נגד עצם העלאת התגובה, אלא שהייתי שמח אם התגובה היתה מתמודדת עם התשובה שלי. אין כאן תחרות לגבי מי יגיד יותר פעמים את המילה כן או לא, אלא ניסיון לדון במשהו טעון).

מה ההפך?

Afroditi • 8 בינו׳ 2008

אני לא קוראת פה שום ההפך, אלא מתן מקום להזדהות עם הפדופיל.

אושה{אוש} • 8 בינו׳ 2008

לא רואה בשום פנים ואופן בטקסט שהובא כאן (שכתוב בצורה מבריקה בעיני) תמיכה בגיבור ו/או בפדופיליה.
אולי מה שמרתיע אתכם זו הפלטפורמה - אתר שעוסק במין ולכן אתם מקשרים סטיה אחת לאחרת.
יקל עליכם לקרוא את היצירה בפורום "לא קשור"?

אני מכבדת ביותר את היצירה כאן.
כשאנו קוראים בעיתון או צופים בכתבות האחרונות בטלויזיה מיד אנחנו סולדים מהפושע החולה אבל כאן נעשה ניסיון אמיץ להבין מהיכן זה מגיע - לאו דוקא אדם חולה מלכתחילה.
יש בכך טובה גדולה לחברה.

זה מזכיר לי את חקר השלטון הנאצי.
לא מספיק להגיד שהם "חיות אדם", הרבה יותר נכון חברתית להבין מה הם המניעים החברתיים, כלכלים, תרבותיים פוליטים מהם נבע הנאציזם.
כשאנחנו רוצים ללמוד על תופעה נוראית זו או אחרת - למידת המקורות שלה יכולה להעלות חשש להזדהות אבל זו דרך אמיצה ובריאה יותר וחשוב מכך - תורמת לפתרון הבעיה.
אם מזהים את המניעים, את האבולוציה אז אולי ניתן למנוע את התופעה להבא.
אולי מי שמזהה תסמינים דומים אצלו יקבל נוגרה בראש ויתעורר.

האפור שחור הזה

נקודה. • 8 בינו׳ 2008

דברים הם לא תמיד כל כך חד חד ערכיים.
זה אף פעם לא קל להזדהות עם דמות שמעוררת בנו תחושות קשות.
וזו סוג של אומנות להצליח לגרום לקרוא (או לצופה) מבלי שישים לב לתחושת הזדהות עם הדמות ה"רעה" או מעשיה. ולחוש אפילו סוג של קירבה עד אהבה מסוימת לדמות.
זה קיים בספרות, זה קיים בקולנוע וזה קיים גם בחיים עד לקיצון של תסמונת שטוקהולם.
בכל אחד מאיתנו יש את האזור הבילתי מוגדר פחות או יותר של אפלה, רוע, תחושות שנחשבות כרעות או בילתי מהוגנות. שלא לדבר על האתר שבו אנו נמצאים שלמי שמסתכל מבחוץ זה אולי לא מאוד שונה מסיפור על הכאה בין בני זוג. וכל חוקי ה -SSC למיניהם לא ישנו לו כהוא זה שבעולם, כי אם עושים רידוקציה אז עד הסוף, "מה אתה מנסה לגרום לי לחוש הזדהות עם מתעלל? פדופיל? נקרופיל? זאופיל? דום? סאב? זונה?"

לא מזמן היה מקרה בחדשות על פדופיל שהבין שהוא לא בסדר שניסה להגמל ולטפל בעצמו,
שהמערכת אפשר לומר אולי אפילו חס וחלילה אכזבה אותו, התחושות לגבי מה דינו כעת היו מעורבות מאוד. יש אפור, תמיד יש אפור. גם כשהוא מספיק כהה בשביל להערים עלינו שהוא שחור.

זה סיפור מעניין, רציסיבי תמיד כותב ממקומות שמעניין עד כדי בחילה לחשוב עליהם ולהתענג עליהם.
הכתיבה היא לא קלה החומר שבו הוא בוחר להתעסק לא קל והצורה שבה הוא מציג את הדברים ובונה את חווית הטיול בהן היא לא הבחירה הקלה או הטרוויאלית. אבל זו בחירה שלו ככותב, ובחירה של הקורא מה הוא בוחר לעשות אל מול זה, לקרוא או לא. לאהוב או להוקיע.

אתה יכול להוקיע את הנושא הכללי פדופיליה גם מבלי להוקיע את הסיפור.

וזה בדיוק מה שרציסיבי עושה.

Re: מה ההפך?

רצסיבי​(נשלט) • 8 בינו׳ 2008

קודם כל, עוד לפני ה-ההיפך (דה-לגיטימציה לתופעה), אני באמת לא מבין איפה את רואה הזדהות(לגיטימציה) בטקסט של הסיפור עם התופעה או הגיבור, והייתי שמח אם היית נותנת דוגמא מהטקסט.
אין בסיפור מקום אחד שבו פדופיליה מתוארת כדבר חיובי, אלא היא מוצגת במערומיה - אוסף של מעשי נוכלות וניצול חולשות של חסרי ישע.
וגם הגיבור של הסיפור לא מוצג באור חיובי, אלא שלילי. הוא בן אדם שסובל מבעיות תקשורת, המשפחה שלו לא מתפקדת, הוא מתחזה לאחרים, מרמה, משקר, מתבייש בעצמו, ומה לא.
מה לא ברור במטאפורה של הזין הקטן? זה לא שיש לו כזה, אלא שהוא חושב שיש לו כזה, וזה גורם לו להתנהג בדרך אחרת. זו מטאפורה חיובית או שלילית ?!
האם יש בסיפור גלוריפיקציה של הפדופיליה?? ממש לא.
לכן כתבתי סימפתיה ולא הזדהות. סימפתיה יכולה לנבוע גם מרחמים, ורק להזדהות יש קונוטציה חיובית, ועל זה שהגיבור לא מוצג באור חיובי כבר דיברנו.

ועכשיו לעניין השני, עניין ה-ההיפך.
אני חושב שמכל מה שכתבתי פה למעלה, עולה בבירור שלא רק שהסיפור לא נותן לגיטימציה לתופעה, אלא שהוא דווקא עושה לה דה-לגיטימציה.
אולי הביקורת שלי מוסווית מדי לעיני אחדים, ואולי אחרים יחשבו שהיא מפורשת מספיק, אבל הבחירה שלי בסוג הביקורת היתה בחירה ספרותית, ולא פוליטית (כלומר, למרות שאני חושב שתופעה שכזו צריכים לגנות בכל תוקף, אני חושב שהדרך הנכונה לעשות זאת בסיפור היא בעקיפין).

ומילה אחרונה בעניין - אני חושב שעדיף להתאפק ולשפוט את רמת הביקורתיות של הסיפור רק לאחר שהסיפור יסתיים. לפעמים רואים בסוף דברים שבאמצע הם עדיין לא גלויים לעין.

Queencie​(שולטת) • 8 בינו׳ 2008

הסיפור אינו מעורר הזדהות עם הפדופיל ובודאי שלא עם פדופיליה בכללותה. נהפוך הוא. הדואליות שבהתייחסות אליו – רגע אחד כראש משפחה נורמטיבי כביכול וברגע הבא סוטה חולני ודוחה – היא זו שעושה את עבודת הביקורת של הכותב ומביאה גם את הקורא לחוש את הביקורת הזו, מבלי שהכותב צריך להכריז על כך באופן מגוחך בשלטי חוצות.
יש בכך דמיון לסרט "התפוז המכאני" סרט על התעללות וונדליזם, המועבר באופן דומה לסיפור של רציסיבי, באופן מאוד אסטטי (כביכול) מצד אחד ומאוד בוטה מצד שני, והשימוש במוסיקה הקלאסית של בטהובן כרקע למעשי הזוועה, יוצר בסרט היטב את אותה דואליות ואנאכרוניזם.

SPENKY{שייכת} • 8 בינו׳ 2008

מטריד משהו
וכתוב נהדר
סוחף
מעורר מחשבה
עוצמתי
תודה
אפשר עוד?

IvoryDom • 8 בינו׳ 2008

מה שספנקי אמרה
האמת לא היה לי סבלנות לקרוא
אבל אני סומך על הו הו ספנקי

Mephisto​(שולט) • 8 בינו׳ 2008

לירדן ולכל שאר המוטרדים

הבה נרכזה את כל הדרישות ההגיוניות, הצודקות והמוצדקות מסיפור העוסק בנושא ואם על רצסיבי או מישהו אחר תנחת הרוח הוא יחבר מכל זה סיפור.

דרישות ראשוניות:
על הפדופיל להיות אדם רשע, מעוות ומכוער כך שלא יעורר חלילה סימפטיה.
רקע של התעללות בבעלי חיים הינו תוספת מבורכת.
רצוי שיגיע ממשפחה הרוסה ו/או יעבור התעללות מינית על מנת שיהיה הסבר רציונלי למעשיו.
אסור שתהיה לו איזו שהיא הצלחה עם נשים בוגרות אחרת למה לו להתעסק עם קטינות בכלל.
כל שורה שניה או מקסימום שלישית חייבת לכלול גינוי מוחלט לתופעת הפדופיליה.
על הפדופיל לבוא על עונשו בצורה שתרתיע כל פדופיל פוטנציאלי.
מוות בסקילה כקרשנדו לסשן סנאף יכול לבוא בחשבון ואפילו רצוי.

תיקונים ותוספות יתקבלו בברכה.

מ.
מטעם הוועד למען כתיבה נכונה.

אכן מזעזע

shuki boy​(נשלט) • 8 בינו׳ 2008

אבל זו המטרה.

אני לא חושב שצריך להתייחס, נניח, לשואה כאילו שהיא אירוע שהוא מחוץ להיסטוריה, ולנאצים כאילו שהם מחוץ לאנושות, אלא דווקא להדגיש שהמציאות שלנו היא שיוצרת כאלה אירועים. במקרה של השואה - התרבות המערבית המודרנית. דווקא כדי להדגיש ששואה יכולה להתרחש שוב, בכל רגע, בחלק אחר של העולם, מול מיעוט אחר.

באותה מידה זה נכון לגבי פידופילים, אנסים, בעלים מכים, ומטרידנים. האנשים הללו הם לא חיות מיתולוגיות שהן "מחוץ לאנושות", אלא דווקא נמצאים בקירבנו, ולמעשה הרבה פעמים החברה שלנו מעודדת את ההתפתחות שלהם (מי שרואה פרסומות יודע במה מדובר). אסור להתייחס לפדופיליה/אונס כאילו שהם לא יכולים לקרות אצל אדם שהוא כביכול "נורמטיבי".

בעולם שבו אחת מ3 נשים, ואחד מ10 גברים עוברים תקיפה מינית, אונס הוא נורמה. ולכן הסיפור של רצסיבי מזעזע במיוחד. כזה סיפור סותר את ההתייחסות הציבורית לפשעים הללו כאילו שהם נדירים. שהם קורים במקום אחר. רחוק מאיתנו. כאילו בני סלע הוא האנס היחיד במדינת ישראל. כאשר המציאות של העולם שלנו היא שסביבנו מסתובבים המוני אנסים, והמוני נאנסות, כילדים וכבוגרים.

אכן מזעזע.