the rain song
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
מזכיר לי את אחת מחוויותי כבדסמית לתפארת
התפאורה היתה החדרים בלימיט ואת העיוורון החליף החושך..... וכמובן שהכל היה מרצון והסכמה ולאף אחד לא היה אקדח אבל, גם בזמן החווייה הפרטית שלי וגם שאני קוראת את זה אני בעיקר חושבת - מה זה אומר על הגברים? מה הקטע שלהם, לעמוד בתור כדי לזיין מישהי? אף אחד לא רואה את ההשפלה של הגברים? רק אני? באמת? |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
the rain song כתב/ה: מזכיר לי את אחת מחוויותי כבדסמית לתפארת
התפאורה היתה החדרים בלימיט ואת העיוורון החליף החושך..... וכמובן שהכל היה מרצון והסכמה ולאף אחד לא היה אקדח אבל, גם בזמן החווייה הפרטית שלי וגם שאני קוראת את זה אני בעיקר חושבת - מה זה אומר על הגברים? מה הקטע שלהם, לעמוד בתור כדי לזיין מישהי? אף אחד לא רואה את ההשפלה של הגברים? רק אני? באמת? הא? מישהו בכלל דיבר על השפלה של הנשים? הממ. בכלל לא ראיתי את זה ככה. בהקשר המקורי של הטקסט, ההדגש הוא בכלל לא על החוויה של הנשים (מלבד אשה אחת שהיא גיבורת הסיפור כולו), אלא על המעשה של הגברים - מה הוא אומר עליהם. הדגש היה "לאן הם התדרדרו" בעיקר. להיות קורבן זה לא משפיל. זה פשוט כואב. הגברים פה איבדו צלם אנוש. איכסה עליהם (הדמויות בסיפור, לא גברים בכללי, למקרה שזה לא היה מובן). |
|
|
|
the rain song
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
יולי Yuli כתב/ה: the rain song כתב/ה: מזכיר לי את אחת מחוויותי כבדסמית לתפארת
התפאורה היתה החדרים בלימיט ואת העיוורון החליף החושך..... וכמובן שהכל היה מרצון והסכמה ולאף אחד לא היה אקדח אבל, גם בזמן החווייה הפרטית שלי וגם שאני קוראת את זה אני בעיקר חושבת - מה זה אומר על הגברים? מה הקטע שלהם, לעמוד בתור כדי לזיין מישהי? אף אחד לא רואה את ההשפלה של הגברים? רק אני? באמת? הא? מישהו בכלל דיבר על השפלה של הנשים? הממ. בכלל לא ראיתי את זה ככה. בהקשר המקורי של הטקסט, ההדגש הוא בכלל לא על החוויה של הנשים (מלבד אשה אחת שהיא גיבורת הסיפור כולו), אלא על המעשה של הגברים - מה הוא אומר עליהם. הדגש היה "לאן הם התדרדרו" בעיקר. להיות קורבן זה לא משפיל. זה פשוט כואב. הגברים פה איבדו צלם אנוש. איכסה עליהם (הדמויות בסיפור, לא גברים בכללי, למקרה שזה לא היה מובן). או קיי. טעות שלי לא קראתי את הספר. הוא היה ברשותי אך הזהירו אותי שהוא מזעזע אז נמנעתי אני לא חושבת שלהיות קורבן זה משפיל התייחסתי לפנטזיה הבדסמית שהזכירו כאן שהתקשרה אצלי להשפלה, החפצה וכל השאר |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
טוב, אני מסכימה איתך לגבי ההשפלה של הגברים.
פשוט, עם ההקשר של הסיפור זה עוד יותר בולט. |
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
שיר הגשם - ההשפלה של הגברים ברורה לחלוטין מהטקסט 'התנשם כמו חזיר נחנק', 'דחפו אלה את אלה כמו להקת צבועים מסביב לפגר'.
יולי - בהקשר של הספר כולו הסצינה הזו הייתה מנותקת אצלי מראש. הסיבה היא שבמציאות היא לא הייתה מתרחשת. סאראמאגו, לדעתי, השליך את השמאלנות הקיצונית שלו בכך שאשת הרופא לא הגנה על עצמה ועל חברותיה למרות שיכלה (היא לא הביאה איתה את המספריים אם איני טועה). זה נחמד מאד למצוא בחורה ערומה בין המדפים (למרות שלא קרה לי). זה נחמד מאד לצרוך פורנוגרפיה איכותית ולא זולה. בדיוק כמו סצינת אונס בסרט איכותי (למשל ספרות זולה למי שכושי ענק ורד נק עושים לו את זה) (או בסדרה אוז עם אדיביזי ושיבטה - מי שכושי ענק ואיטלקי עושים לו את זה). |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
מה יש להרגיש מושפל מזה שאתה חולק ויברטור עם החברה. ואם כל אחד היה עומד בפינה משלו ומאונן? הם כלל לא ראו בנשים הללו בנות אדם. הם כלל לא ראו. גם לא את ההשפלה. ועל כך כל הספר שמתחיל מ"מה קורה כשאני לא רואה אותו אבל יודע שהוא רואה אותי" ו "כשאני רואה אבל אינו רואה אותי" (הקטע עם המתעוור הראשון שמלווה ע"י עבריין "קטן" הביתה) ומתפתח ל"מה קורה כשאיני רואה לא אותו לא את עצמי ויודע שאף אחד אינו רואה אותי".
מעניין שאחרי קריאתו של הספר (אז הכלוב עדיין לא היה קיים) בכל פעם שהייתי נכנס לאיזה פורום (וכיום לכלוב) הייתי/עודי נזכר בו. כן, במה שקורה כשאינו רואה לא אותי ולא את עצמו ויודע שגם אני לא יכול לראות אותו. ובכל פעם מזדעזע מחדש. האם באמת עוורון עיניים גורם לעוורון מוסרי? או שמא עיוורון מוסרי קיים ממילא אלא שדווקא כאשר עוורות העיניים הוא נחשף? וכד' |
|
|
Homelander(שולט)
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
ונילו כתב/ה: טוב קודם כול כדי להימנע מפלגיאט, ולפי כללי הציטוט הראויים, אתה חייב לציין גם את העמודים, שבמקרה זה מדובר בעמודים 142-144.
דבר שני, אומנם יש פה אנשים שאונס, אונס קבוצתי, אונס אלים ואכזרי, ניצול, פגיעה בכבוד האישה והפיכתה לחפץ הוא חלק מהפנטזיה שלהם (או שלהן). אבל לטעמי הקטע שהבאת מעיד בעיקר על טעם רע. בלי להיכנס לניתוח ספרותי מעמיק, ותסלח לי על החפירה, סאראמאגו מראה איך האדם הופך להיות חיה אכזרית, רצחנית ונצלית שלא בוחל באמצעים כאשר מדובר על השרדותו העצמית שלו, שלא לציין כיצד הופך כול דאלים גבר, ובמקרה זה, העיוור מלידה הופך למלך בממלכת העיוורים, ומנצל את כוחו לרוע. הטקסט המדובר בעיקר מראה על קטנותו של האדם, במיוחד של הגבר בסיטואציה המצוטטת, על ניצול ציני, אכזרי ומרושע של נשים, החפצתן, ואינוסן האלים כאשר הן נשלחו למעשה כקורבנות, או כאתנן על ידי בני זוגן שבתמורה לאינוסן הכנופיה תספק להם קצבה קטנה של מזון. הטקסט מהווה ביקורות חברתית נוקבת של המחבר על האנושות בעולם המודרני. אישית אני לא חושב שזה טקסט שראוי להפוך למושא של פנטזיה מינית אפילו לא במחשכי הכלוב, אבל זו דעתי, וברור לי שיש כאן כאלה שיחלקו עלי, שיבושם להם, כול אחד/ת והשריטות שלו/ה. רק אושר. תראה, אם כבר בני-אדם, אז לנו נטייה להכחיש דברים- יש לנו נטייה לחשוב שאם זה מפורט עד כדי-כך ובוטה כ"כ ואלים זה רק בשביל שהסופר יוכל להעביר ביקורת על בני-אדם אחרים ולנסות לעשות את זה בצורה מאד חזקה, כדי שתשפיע. אבל בתכלס, ביקורת אתה יכול להעביר גם בלי לפרט כ"כ הרבה; ביקורת אתה יכול להעביר גם בלי להציג קטעי-מדיה מזוויעים. אתה יכול לכתוב משהו חזק גם בלי לפרט את מהלך הסצנה עצמה, אלא ע"י פירוט התחושות, ורמיזה למיניה- פעמים רבות זה משפיע הרבה יותר. אבל, העובדה היא שאנשים מעדיפים לפרט את הזוועות, לתאר את המין הבהמתי וכו'... "בין המיטות, היו הנשים כמו חיילים שמחכים לביקורת במסדר." בשביל מה למשל הפרט הזה חשוב? הוא לא תורם לסצנה במובן הביקורתי, הוא גם לא הכרחי במיוחד לתיאור מבחינת תיאור נטו; האפקט היחיד שלו הוא הכנסת גורם המשמעת של הנשים, זו ביקורת? לא, זו שליטה. כך שאם נחשוב על זה אני מניח שניתן להגיע למסקנה, שאצל כל בני-האדם אכן תבועים הדברים האלה באישיות ובאופי (הנטיה לאלימות, הרצון לשלוט או להישלט, הרצון בסקס פרוורטי וכו'); כך נוצר מצב של רבים שמודעים לזה ומנסים לבקר את הדברים הכ"כ בסיסיים האלה ביצר האנושי, אבל הם לא מסוגלים להימנע לחלוטין מלדחוף לשם את הפנטזיות שלהם עצמם. אני מאמין שאם יזדמן לך לשאול רבים על אותן יצירות גדולות ועוצמתיות שלהם ואם תתן להם באמת להביט פנימה בעצמם ולבחון מה דעתם על יצירתם, אולי הם אפילו יביעו סלידה. |
|
|
|
Cauchy{Venus Blue}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
גמד,
כאשר אתה רואה אדם סובל, במיוחד אם אתה גרמת לסבל, אתה מרגיש רע מתוך הזדהות (כלומר שם את עצמך במקומו וזה גורם לפחד). עם הדיסוננס הזה יש 2 דרכים להתמודד: 1. להדחיק את העובדה שמי שמולך הוא אדם 2. להפסיק פעילות רעה. כאשר יש חברה ששופטת אותנו ההדחקה הראשונה היא לא פשוטה. בא מישהו שאכפת לך ממנו שהוא לא אתה ומזכיר לך שהאנשים שהם לא אתה הם בני אדם גם. לכן אנשים מפתחים מוסר ובוחרים בדרך השנייה. העיוורות יצרה שתי הקצנות: 1. החברה לא רואה אותך ולא רואה מה קורה. אפילו כשהיא הקיאה אף אחד לא שם לב. בטח שלא הבעת סבל על פנים של אף אחד 2. היא גרמה למצוקות השרדותיות ויצר ההשרדות חזק יותר מהדיסוננס של המוסר. חוסר המוסר היה כמו התלקחות, כולם הרגישו מצוקה ולכן החלו להתנהג פחות מוסרית, ובד בבד לא קיבלו את השיפוט שבדר"כ שם אותם במקומם. כמו כדור שלג (או פצצת אטום) הגענו למימדים אדירים מהר מאד. אמן החושים, יפה אמרת. |
|
|
| אדון בועל בתשוקה |
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
מהספרים היותר חלשים של סאראמגו.
אלגוריה פוליטית שטחית למדי. דימוי שבלוני. לא מגיע לרמה של "דברי ימי מנזר" שלו. אבל מילא עם מה שהורגלנו לו ב"כלוב" אפילו מטאטא יורה - הלוואי שיתחילו לקרוא משהו...
|
|
|
Siren(מתחלפת){Misha}
|
לפני 13 שנים •
27 ביולי 2010
Brave Dwarf כתב/ה: מה יש להרגיש מושפל מזה שאתה חולק ויברטור עם החברה. ואם כל אחד היה עומד בפינה משלו ומאונן? הם כלל לא ראו בנשים הללו בנות אדם. הם כלל לא ראו. גם לא את ההשפלה. ועל כך כל הספר שמתחיל מ"מה קורה כשאני לא רואה אותו אבל יודע שהוא רואה אותי" ו "כשאני רואה אבל אינו רואה אותי" (הקטע עם המתעוור הראשון שמלווה ע"י עבריין "קטן" הביתה) ומתפתח ל"מה קורה כשאיני רואה לא אותו לא את עצמי ויודע שאף אחד אינו רואה אותי".
מעניין שאחרי קריאתו של הספר (אז הכלוב עדיין לא היה קיים) בכל פעם שהייתי נכנס לאיזה פורום (וכיום לכלוב) הייתי/עודי נזכר בו. כן, במה שקורה כשאינו רואה לא אותי ולא את עצמו ויודע שגם אני לא יכול לראות אותו. ובכל פעם מזדעזע מחדש. האם באמת עוורון עיניים גורם לעוורון מוסרי? או שמא עיוורון מוסרי קיים ממילא אלא שדווקא כאשר עוורות העיניים הוא נחשף? וכד' התגובה שלך היא הראשונה שעושה לי חשק לקרוא את הספר הזה. |
|
|