כמה פער אתם מוצאים (אם) בין הפנטזיות או החרמנות מקריאה ומצפיה, ובין כמה זה עושה לכם את זה במציאות

ברור שיש פער בין פנטזיות מסויימות למציאות. אני קורא לזה פנטזיות שאני לא רוצה להגשים לעולם.

נלך לרגע על דוגמא לפנטזיה מאד ונילית שכזו אצלי: יש לי פנטזיה להיות עם מישהי זרה לחלוטין. לא לדבר לפני זה אפילו מילה, גם לא דרך האינטרנט, ולא לראות תמונות אחד של השני, כלום. שהכל יתואם דרך צד ג כלשהו ששנינו סומכים עליו, מגיעים לבית מלון או משהו דומה, עושים מה שעושים, ונפרדים כזרים מוחלטים.

כרעיון? רעיון מדליק ומחרמן מאד.

במציאות? אין סיכוי. לא רואה את עצמי נוגע במישהי שאני לא מכיר ואין לי איתה חיבור מנטלי ורגשי, אז זרה מוחלטת?? ממש ממש לא.

אז פנטזיות לחוד ומציאות לחוד.

לא יודעת, לאחרונה אני מאוד נהנית מגיפים וסרטונים של נשלטים אבל כרגע אין בי שום רצון להיות בצד השולטת. אולי זה ישתנה בעתיד, אולי לא.
נראה לי שיש הבדל בין דברים שמחרמנים או מעוררים, שזה טווח מאוד רחב אצלי, לדברים שבאמת הייתי רוצה לחוות בעצמי שזה טווח הרבה יותר מצומצם ☺️ אולי זו רק אני.

אבל הסטראפאון הדו צדדי לא נוטה לזוז/להחליק/לצאת/לחדור עמוק מידי עד לרמה של כאב לאחד הצדדים? זה באמת נוח?

פנטזיות, הן תמיד מוצלחות, תמיד מושלמות וב-ד-י-ו-ק כמו שאנחנו רוצים ורוצות.
אם לא היו פערים, לא היה לנו צורך בפנטזיות.
אז בוודאי שיש פערים. תמיד.
הפערים תלויים בסוג הפנטזיה, עד כמה יש לנו את היכולת להביא אותה לידי מימוש.

גם אם מממשים פנטזיה וגם אם נהנים ממנה מאוד זה הרי אף אף פעם לא יהיה בדיוק כמו שפינטזנו ולכן היא גם תמיד תישאר ותהיה נוכחת.
אין שום בעיה להמשיך להינות ממנה עם ולמרות הפערים.
היתה לי פנטזית גאנג-באנג שגם מימשתי.
היה מוצ'ו כיף...
עדיין מפנטזת על זה.
עדיין מתחרמנת מזה.

הייתי מחלק את זה לשני סוגים של פנטזיות - כלליות וספציפיות
את הכלליות קל וסבבה להגשים. אולי בעצם לא תמיד קל, כי צריך למצוא פרטנרית שזה מעניין גם אותה.
אבל בסה״כ יש מקום גם לרנדומליות/הפתעות ולפעמים זה אפילו מדליק יותר מהפנטזיה.

הפנטזיות הספציפיות בעייתיות יותר להגשמה, כי שם כל חריגה קטנה יכולה להרוס/להשמיד את הפנטזיה.
הספציפיות קיימות בעולם וירטואלי בו אני משחק את כל הדמויות ולכן אפשר להיות מאוד ספציפיים.
הגשמה של כזו פנטזיה כזו דורשת סנכרון ממש טוב בין פרטנרים, וזה נדיר.

כמי שיש לו פנטזיות חזקות משני הסוגים, אני די נמנע מלנסות להגשים את האחרונות,
הן מדאגה לפרטנרית ולעצמי והן מטעמי אמון - זו חשיפה מאוד גדולה ולפעמים בלתי נתפסת בעיני

אני חושבת שאני כבר בעלת נסיון והפער הולך ומצטמצם. אני מפנטזת על מה שיכול לקרות.

יש פער משמעותי בחלק מהפנטזיות

יש פער, אבל תלוי באקט. כי אחד עובד על חוש אחד והשני על חוש אחר. לראות חדירה אנאלית ולחוות חדירה אנאלית זה שני דברים שונים..

אבל מנגד, אני מפנטזת על גבר שמשתמש בשרשראות כבדות רק בגלל הרעש שהם עושים. וכאן זה מאוד דומה למציאות.

אז לפעמים הפנטזיה יושבת על חוש הראייה (לצפות בחדירה כפולה ששונה מבמציאות שאתה נמצא בחוש המישוש/מגע ואז יש פער), חוש השמיעה, ריח, טעם וכו... והפערים ביניהם שמשבשים את זה.

בפנטזיות, בספרות, בכתב, אני אוהבת את זה מאוד אלים, גם תיאורי אונס. המון טאבו.
במציאות, הרבה כאן יגידו שאני בכלל לא בדסמית כי אני כמעט 20 שנה בזוגיות כמעט ורק ונילית ולא מחפשת משהו אחר.

אצלי יש לא מעט קונפליקט סביב זה. בפנטזיות אני יכול למצוא את עצמי נמשך למקומות מאוד קיצוניים, לפעמים אפילו כאלה שמרגישים לא “אפשריים” או לא מוסריים במציאות. יש בזה משהו משחרר, כי שם אני נותן לדמיון לנוע בלי גבולות. במציאות, לעומת זאת, הגוף והלב מגיבים אחרת אני יותר זהיר, מחפש חיבור, קרבה ואמון. לפעמים הפער הזה מבלבל: אני תוהה האם הפנטזיות שלי הן חלק טבעי ממני או תוצר של פגיעות שחוויתי, והאם יש להן מקום בכלל במציאות. בפועל אני כל הזמן מהלך בין שני הקטבים האלה מצד אחד לא רוצה לוותר על עוצמת הדמיון, ומצד שני מנסה להקשיב למה שבאמת מזין אותי ומרגיש בטוח