Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
איתר כתב/ה: כמישהו שעכשיו היה עם שולטת שקבוע עברה על הגבולות וגרמה לכאב
הדבר היחידי שמשך אותי זה שאני בן אדם אוהב בן אדם שתמיד חושב שהם יכולה להשתנות גם כשידעתי שזה לא טוב לי ופוגע בי לי הקשר הוא יותר מרק "תזייני אותי" ואני קיוויתי שאני יוכל לשנות אותה תודה שכתבת את זה בכנות כזו. מה שאתה מתאר נשמע כמו מקום מאוד אנושי אהבה, רצון להאמין, תקווה שמשהו ישתנה, גם כשזה כבר פוגע. בעיניי זה מחדד עד כמה הדינמיקה הזו יכולה להיות מורכבת, ולא תמיד קשורה לכאב או מיניות בכלל, אלא לצרכים רגשיים עמוקים. זה גם מעלה שאלה לא פשוטה על הגבול בין נתינה, חיבור ואהבה לבין שמירה על עצמך. לא תמיד יש לזה תשובה ברורה. |
|
|
|
איתר(נשלט){דייאנה}
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
Daave כתב/ה: איתר כתב/ה: כמישהו שעכשיו היה עם שולטת שקבוע עברה על הגבולות וגרמה לכאב
הדבר היחידי שמשך אותי זה שאני בן אדם אוהב בן אדם שתמיד חושב שהם יכולה להשתנות גם כשידעתי שזה לא טוב לי ופוגע בי לי הקשר הוא יותר מרק "תזייני אותי" ואני קיוויתי שאני יוכל לשנות אותה תודה שכתבת את זה בכנות כזו. מה שאתה מתאר נשמע כמו מקום מאוד אנושי אהבה, רצון להאמין, תקווה שמשהו ישתנה, גם כשזה כבר פוגע. בעיניי זה מחדד עד כמה הדינמיקה הזו יכולה להיות מורכבת, ולא תמיד קשורה לכאב או מיניות בכלל, אלא לצרכים רגשיים עמוקים. זה גם מעלה שאלה לא פשוטה על הגבול בין נתינה, חיבור ואהבה לבין שמירה על עצמך. לא תמיד יש לזה תשובה ברורה. זה קשה לצאת מזה אבל למזלי מצאתי מישהי שבאמת מכבדת ואוהבת אותי וזה גורם לי לאהוב אותה אפילו יותר |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
איתר כתב/ה: Daave כתב/ה: איתר כתב/ה: כמישהו שעכשיו היה עם שולטת שקבוע עברה על הגבולות וגרמה לכאב
הדבר היחידי שמשך אותי זה שאני בן אדם אוהב בן אדם שתמיד חושב שהם יכולה להשתנות גם כשידעתי שזה לא טוב לי ופוגע בי לי הקשר הוא יותר מרק "תזייני אותי" ואני קיוויתי שאני יוכל לשנות אותה תודה שכתבת את זה בכנות כזו. מה שאתה מתאר נשמע כמו מקום מאוד אנושי אהבה, רצון להאמין, תקווה שמשהו ישתנה, גם כשזה כבר פוגע. בעיניי זה מחדד עד כמה הדינמיקה הזו יכולה להיות מורכבת, ולא תמיד קשורה לכאב או מיניות בכלל, אלא לצרכים רגשיים עמוקים. זה גם מעלה שאלה לא פשוטה על הגבול בין נתינה, חיבור ואהבה לבין שמירה על עצמך. לא תמיד יש לזה תשובה ברורה. זה קשה לצאת מזה אבל למזלי מצאתי מישהי שבאמת מכבדת ואוהבת אותי וזה גורם לי לאהוב אותה אפילו יותר שמח לשמוע! זה יפה לראות איך מרחב שבו יש כבוד ואהבה יכול להפוך חוויה קשה למשהו שמחזק את החיבור והאהבה. נשמע כמו מקום שבו אפשר באמת להיות עצמך ולהרגיש מוגן. |
|
|
ברייה{לא!!!מחפשת}
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
אני חושבת שאצלי זה היה המבט. ההקשבה דרך ההתבוננות. הם התבוננו בי. לא הסתכלו, אלא התבוננו. ולא שמעו, אלא הקשיבו. וכל הרצפטורים והקו-רצפטורים היו מוכוונים דרך המבט שלהם. הם איפשרו לי ללחוש, להניד את הראש, לפעמים להדגים עם תנועת יד את הנדרש מהם והבינו כמעט ללא מילים. ואולי לכן מעולם לא שמעתי ״לא״, אולי לכן פרט לפעם אחת, מעולם לא חוויתי מצב שדרש קול או פקודה. אני ראיתי גם התמסרות וגם הנאה, אבל זאת הנוכחות שהייתה כה מוחשית עד שהיה ניתן לגעת בה.
הייתי בוכה אח״כ בבית, כי השקט שהם העניקו לי היה טהור מדי להכיל, והייתי צריכה לפנות לו מקום. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
ברייה כתב/ה: אני חושבת שאצלי זה היה המבט. ההקשבה דרך ההתבוננות. הם התבוננו בי. לא הסתכלו, אלא התבוננו. ולא שמעו, אלא הקשיבו. וכל הרצפטורים והקו-רצפטורים היו מוכוונים דרך המבט שלהם. הם איפשרו לי ללחוש, להניד את הראש, לפעמים להדגים עם תנועת יד את הנדרש מהם והבינו כמעט ללא מילים. ואולי לכן מעולם לא שמעתי ״לא״, אולי לכן פרט לפעם אחת, מעולם לא חוויתי מצב שדרש קול או פקודה. אני ראיתי גם התמסרות וגם הנאה, אבל זאת הנוכחות שהייתה כה מוחשית עד שהיה ניתן לגעת בה.
הייתי בוכה אח״כ בבית, כי השקט שהם העניקו לי היה טהור מדי להכיל, והייתי צריכה לפנות לו מקום. זה כתוב מאוד יפה ונוגע. הדרך שבה תיארת נוכחות דרך מבט ושקט, בלי מילים, ממש הורגשה. מעניין אותי לשאול האם זה משהו שנבנה עם הזמן, או שהחיבור הזה היה שם כבר מהמפגש הראשון? |
|
|
|
ברייה{לא!!!מחפשת}
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
לא מדובר בקשרים ארוכים. ולמעשה, גם לא בקשרים, לפחות לא במובן המקובל. היו אלה מפגשים מנותקים. עם כל אחד מהם נפגשתי פחות מעשר פעמים. ההיכרות המוקדמת הייתה שטחית יחסית, בדרך כלל שני מפגשים איכותיים במרחב ציבורי. דיברנו על הכל. אני לא הסתרתי דבר על עצמי, ולתחושתי גם הם לא הסתירו. כ״א נבחר מתוך עשרות, אולי מאות. והם כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו אנשים שאפשר היה להתאהב בהם. אנשים שצריך היה להתגעגע אליהם. בחרתי טוב. אבל לא בחרתי כדי להתגעגע.
ההסכם היה ברור מאוד: אנחנו יוצרים יחד קו סטרילי, שטח מפורז, מרחב חופשי מדרמה, אגו, הבטחות או שיחות חולין. אנחנו מביאים פנימה רק את הצרכים, לא את החיים שמסבכים אותם. כי מה שחיפשתי, היה שקט. שקט מסוג נדיר. לא רק שקט של החדר, שקט של הלב, של הראש. החוק היחיד היה שיתקשרו אליי כשיגיעו הביתה. לא הייתה הבטחה למפגש נוסף, רק היתר. היתר להרים טלפון כשהצורך מתעורר. בלי ״מה נשמע״, בלי חיזורים, בלי חובות. המרחב היה צריך להישאר נקי, מדויק, נטול רעש. וזה בדיוק מה שאיפשר לו להיות מזוקק. למען הסר ספק, אני לא מנסה לטעון שמערכת יחסים הורסת בדסמ. לא. אני נמצאת במערכת יחסים בדסמית כבר כל-כך הרבה שנים, שאין לי מושג איפה מסתיים הבדסמ ואיפה מתחילה אני. סביר להניח שלהפך. מערכת יחסים מעמיקה ומשבחת הכל, גם את הקפה של הבוקר. גם את הכפית. אבל היא מסבכת. וזה בדיוק מה שרציתי להימנע ממנו, דייב. אני השתוקקתי לתמצית, כדי להסתכל עלי דרכה ודרכם וללמוד לקבל לא אותם, אלא את מי שאני הפכתי להיות. |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
13 בדצמ׳ 2025
ברייה כתב/ה: לא מדובר בקשרים ארוכים. ולמעשה, גם לא בקשרים, לפחות לא במובן המקובל. היו אלה מפגשים מנותקים. עם כל אחד מהם נפגשתי פחות מעשר פעמים. ההיכרות המוקדמת הייתה שטחית יחסית, בדרך כלל שני מפגשים איכותיים במרחב ציבורי. דיברנו על הכל. אני לא הסתרתי דבר על עצמי, ולתחושתי גם הם לא הסתירו. כ״א נבחר מתוך עשרות, אולי מאות. והם כולם, בלי יוצא מן הכלל, היו אנשים שאפשר היה להתאהב בהם. אנשים שצריך היה להתגעגע אליהם. בחרתי טוב. אבל לא בחרתי כדי להתגעגע.
ההסכם היה ברור מאוד: אנחנו יוצרים יחד קו סטרילי, שטח מפורז, מרחב חופשי מדרמה, אגו, הבטחות או שיחות חולין. אנחנו מביאים פנימה רק את הצרכים, לא את החיים שמסבכים אותם. כי מה שחיפשתי, היה שקט. שקט מסוג נדיר. לא רק שקט של החדר, שקט של הלב, של הראש. החוק היחיד היה שיתקשרו אליי כשיגיעו הביתה. לא הייתה הבטחה למפגש נוסף, רק היתר. היתר להרים טלפון כשהצורך מתעורר. בלי ״מה נשמע״, בלי חיזורים, בלי חובות. המרחב היה צריך להישאר נקי, מדויק, נטול רעש. וזה בדיוק מה שאיפשר לו להיות מזוקק. למען הסר ספק, אני לא מנסה לטעון שמערכת יחסים הורסת בדסמ. לא. אני נמצאת במערכת יחסים בדסמית כבר כל-כך הרבה שנים, שאין לי מושג איפה מסתיים הבדסמ ואיפה מתחילה אני. סביר להניח שלהפך. מערכת יחסים מעמיקה ומשבחת הכל, גם את הקפה של הבוקר. גם את הכפית. אבל היא מסבכת. וזה בדיוק מה שרציתי להימנע ממנו, דייב. אני השתוקקתי לתמצית, כדי להסתכל עלי דרכה ודרכם וללמוד לקבל לא אותם, אלא את מי שאני הפכתי להיות. התגובה שלך מחדדת עבורי משהו חשוב. לא חיפוש של קשר, אלא חיפוש של דיוק. לא הימנעות מרגש, אלא בחירה מודעת לא לתת לו להשתלט על המרחב. ה״קו הסטרילי״ שאת מתארת נשמע פחות כמו ניתוק ויותר כמו אחריות עמוקה אחריות לעצמך, למה שאת מסוגלת להכיל, ולמה שאת לא מוכנה שיזהם את השקט שחיפשת. יש בזה משהו מאוד כן לא להשתמש באנשים כדי למלא חסר, אלא להשתמש במפגש כדי לפגוש את עצמך, מזוקקת יותר. תודה על ההבהרה. זה נתן לי פרספקטיבה שלא חשבתי עליה כך קודם. |
|
|
| slave diaper(נשלט) |
לפני חודש •
14 בדצמ׳ 2025
אולי קצת פסיכולוגי מדיי.
אבל בתור מי שחווה ילדות עם פגיעות החיים שלי היום הם בשליטה מלאה. ובשביל להצליח לשחרר את המוח אני צריך לאבד שליטה כמובן שחייב שארגיש בטוח לשחרר שליטה.... אבל להיות נשלט זו דרך לכבות את המוח ולהפעיל את הרגש שהיה מושתק הרבה שנים. |
|
|
|
matan cam(נשלט)
|
לפני חודש •
14 בדצמ׳ 2025
אני חושב שאותי הכי מושך זה היכולת להעביר למישהו אחר את השליטה והאחריות
להתנתק לחלוטין מהצרכים שלי והמחשבות שלי ולהפקיד אותם בידיים של מישהו אחר אם יש חיבור טוב והשולט מצליח לדחוק את הגבולות שלי וללמד אותי משהו חדש על עצמי זה בכלל אסטזה |
|
|
|
Daave(נשלט)
|
לפני חודש •
14 בדצמ׳ 2025
slave diaper כתב/ה: אולי קצת פסיכולוגי מדיי.
אבל בתור מי שחווה ילדות עם פגיעות החיים שלי היום הם בשליטה מלאה. ובשביל להצליח לשחרר את המוח אני צריך לאבד שליטה כמובן שחייב שארגיש בטוח לשחרר שליטה.... אבל להיות נשלט זו דרך לכבות את המוח ולהפעיל את הרגש שהיה מושתק הרבה שנים. אני לא חושב שזה פסיכולוגי מדי, אלא פשוט כן. הרבה מאיתנו מתפקדים ביומיום מתוך שליטה, אחריות, החזקה מתמדת של הראש מעל המים. ובשביל חלק מהאנשים, היכולת לבחור לאבד שליטה, בתוך מרחב בטוח, היא לא בריחה אלא איזון. מה שכתבת על כיבוי המוח והפעלת הרגש מאוד מדויק בעיניי. לא כאקט דרמטי, אלא כהסכמה רגעית להניח את המשקל, ולתת למשהו אחר להוביל. וזה אולי אחד המקומות שבהם נשלטים פוגשים לא חולשה, אלא הקשבה עמוקה לעצמם. |
|
|