נשלטת שהיא שולטת

לא יודעת, בעיניי זה דווקא סקסי
בגלל שזה אמיתי, מקרב ואינטימי
עבורי, זאת הרגשה של "הצלחתי להגיע לרמת אמון כזאת גבוהה, וואו הרווחתי את האמון שלו וכדאי מאוד שאני לא אעשה משהו מטומטם ואשבור את זה"

יש ז'אנרים של סאבים שהם אלפא. לא הסוג אוגה-בוגה-מתן-ניסטור-ושות', אלא כאלה שהם באמת מוצלחים, חכמים בטירוף, פרפקציוניסטים, קונטרול פריקס, אומרים לכולם מה לעשות בחוץ ומזיזים הרים, ואז חוזרים הביתה ומפרקים 3 מכונות ומעמידים ארוחת ערב.

מבחינתי הסוג הזה של סאבים הוא הכי כיפי שיש לשלוט עליו. כיוון שהם חכמים ויודעים איך לגרום לאנשים לעשות מה שהם רוצים, הם יכולים לגרום לשולט להרגיש שהם מתמסרים לו, כי זה מתאים להם ולמידת החרמנות שלהם.

אבל רק מי שמוכיח את עצמו כראוי ונעלה יקבל מהם את המפתחות להובלה באמת, וגם אז הוא יצטרך להוכיח את עצמו לאורך הדרך, וזה תהליך יפיפה ונפלא כשזה קורה, כי הוא לא מחייב אותם להקטין או לבטל את עצמם אלא להניח את הכתר שלהם לרגלי מישהו שהם מאמינים שראוי לכרוע בפניו.

מישהו שלא מפחד מהדומיננטיות המבריקה הזו, יודע לפרגן לה ולעודד למצוינות, ומנגד לספק את המקום שהוא מפלט מהעמדה הזו ומאפשר לשחרר שליטה ולהתמסר.

* תקף לכל המינים

על אותו משקל יש גם נשלטים כאלו.
בעיניי זה הופך את זה אפילו ליותר סקסי .
זה אדם שביום יום נמצא בשליטה מוחלטת ,
ומתוך כל האנשים שמקיפים אותו,הוא בוחר אותך .
בוחר בך כדי למסור לך את המושכות.
נותן/ת לך להוביל וסוף סוף מרפים את השליטה..
בעיניי זה הדבר הכי יפה שיש

אני שומעת כאן רצון גדול לשליטה באישה או איש דומיננטים. משום מה במציאות זה פחות מסתייע. כדי להגיע למקום כזה עם איש או אישה דומיננטים מטבעם, נדרש המון אורך רוח, התמדה, בניה מדודה ושקולה ועוד מני דברים משעממים ומאוד קשוחים כאלה. במרבית המקרים, השולט לא שורד את התהליך.

אולי יש איזו תפיסה מוטעית על נשלטות ושולטים? מין פנטזיה כתובה כזו?
בסוף נשלטות הן בנות אדם עם מקצוע, אופי, הישגים וכל זה.
וגם שולטים עושים סופר, תולים כביסה ומסיעים לחוג.
זה לא הופך אותם לפחות שולטים או אותן לפחות נשלטות.
מה שמעניין בשליטה, לפחות אותי, זה לראות איך שני אנשים מנווטים את זה מתוך האופי והחיים שלהם. לא באיזה משחק כזה שיש בו "תפקידים" ותכונות אופי או צורות התנהגות לא באמת אמינות.
את צודקת ממש. להגיע למקום כזה דורש את כל מה שכתבת. אבל בלי אתגר, התמדה ואורך רוח זה קל מידי, לא? ואולי גם טיפה משעמם

לשלוט בחיים אמתיים זה להיות בנאדם מתפקד. וזאת לא תכונה אלא תנאי בסיסי לבגרות.
ומי שרואה בזה חבילה מאתגרת, לא מחפש נשלטת, אלא נחיתות. לוותר על שליטה מרצון בתחום מסוים זאת בחירה קונטקסטואלית ולא זליגה או אי-זליגה. ואכן, נהגי מרוצים יכולים לא לדעת לבשל ולהיות לחלוטין תלויים בטבח שלא יודע לנהוג ולכן יחזור הביתה במונית. והמנתח יכול להיות דומיננטי בחדר ניתוח, אבל בקונטקסט אחר, מול זוגתו למשל או מול ילדיו, להיות מובל וותרן. אם מישהו צריך מישהי חלשה כדי שיוכל להיות חזק, זה לא בדסמ, אלא פיצוי. ורומנטיזציה של חוסר תפקוד לא תשנה את זה גם כשהיא מופיעה תחת מטריה בדסמית.

האם קונטקסט מסוים מבטיח התנהגות אחידה לאורך חיים שלמים? לא. כי ככה אנחנו בנויים. אנחנו מצבור של תגובות תלויות. האם קשה יותר לשלוט באדם שמנהל אורח חיים דומיננטי? אם צריך לרוץ אחריו ברחובות עם כלוב של לוכדי תנים בזמן שהוא בורח, אז כנראה שכן. אם הוא מגיע מרצון כי הוא בחר בשולטת מתאימה להכנע לה, ולהעביר לה את המושכות, אז לא.

להניח את הכתר זה 🎯
ואחרי זה אנשים מתמרמרים למה הם צריכים להוכיח את עצמם.

תלוי בסוג היחסים… אם אלה יחסים ארוכים אז לא סביר להניח שהשולט תמיד יהיה החזק יותר, או המסוגל יותר.

אני לא אומרת שזה לא בעייתי ליחסי שליטה, זה בהחלט מערער, אבל בעיניי רק שכשמכירים אנשים על מורכבותם, אפשר להגיע לצד השני ולראות את החוזק והחולשה מזווית אחרת.

אתם יודעים מה? יש כאן בעיית מינוח.
חוזק וחולשה אינם דומיננטיות וסאבמיסביות
ממש לא.

זה נכון אבל אני לא חושבת שזאת בעיה של מינוח בהכרח אלא פשוט שני נושאים שמתערבבים להם.
לשאלתך:
אני חושבת שבהחלט אפשר להיות נשלט.ת דומיננטי.ת בחיי היומיום אבל כנוע.ה / מובל.ת / נסגני.ת ביחסי שליטה
מהניסיון שלי, דווקא הרבה שולטים (אני מניחה שגם שולטות) אוהבים ונמשכים לא.נשים כאלו