רגשות מורכבים בבדסמ

מקווה שזה בסדר שהגבתי למרות שהפוסט הוא בפורום של מיילדום, נשלט הגיב לפני אז אני מניחה שאולי כן התכוונת שכולם יגיבו.

1. מה מפחיד אתכם?

מפחיד אותי נשלט שמסוכסך עם עצמו, ושאני לא אעלה על זה בזמן למרות כל הניסיון שרכשתי מחוויות עבר כי יש מספיק מסוכסכים "בתפקוד גבוה", מה שנקרא, שלא יאותתו סימני אזהרה בולטים מספיק, שידברו בצורה כיבכול מודעת לעצמם ולא באיזו שפה פורנוגרפית מנותקת מהמציאות.
הבעיה איתם היא מה שיקרה רגע אחרי שנממש את הפנטזיות, כשהחרמנות תפוגג, ויצופו רגשות של בושה, אשמה ואפילו שנאה עצמית.

קודם כל זה חרא שמישהו מרגיש ככה ולא יכולתי לעזור לו להימנע מלהגיע לנקודה הזו (כן, זאת גם אחריותו ואני לא אחראית על החלטות של אחרים, ועדיין...) אבל זה הופך גרוע במיוחד כשמדובר במישהו שהסכסוך העצמי שלו עלול לגרום לו לרצות "להחזיר את הגבריות האבודה" או "הערך העצמי האבוד" בהשלכת הכעסים והתסכולים עלי.

אני זוכרת שפעם לפני שנים שיחקתי עם בחור אחד חרדי שהכרתי כאן, שהיו לנו שיחות טובות וחבריות והאמנתי שהוא שפוי וסבבה, והוא חיפש שולטת חילונית שתרד עליו בקטע קינקי על החרדיות שלו.
התלבטתי כי זה לא היה הקטע שלי, וזרמתי עם זה בעיקר בשבילו עם מילים שרצה לשמוע, ואחרי יום קיבלתי מתח של קללות כמה שאני רעה, חוטאת, יצר הרע שגרמה לו הצדיק לחטוא... שלא נגמרו שחסמתי באתר.
היה לו גם את הווסטצפ שלי ככה שהציף אותי שם, ואחרי שחסמתי שם אז בסמסים וזה עוד לפני שהייתה בטלפונים אופציה לחסום בסמס, אז הייתי במשך ימים מקבלת קללות עד שזה נפסק.

הוא מקרה קיצוני, כמובן. לא שחסרים פה מקרים של שיימינגים ל"שולטות נצלניות" (וגם שולטים) שמתברר בסוף שפעלו לבקשת הנשלט ואפילו לאחר שלחץ עליהן ולא הניח להן, ואז פשוט נתקל בפער בין המציאות לדמיון שלא יכל לשאת.
כמובן שזה קורה גם ברמות נמוכות יותר שמישהו מתהפך עליך או מרגיש רע בגללך וזה מקום לא נעים להיות בו בכלל.

חשוב לי לבחור בפרטנר שיודע שזה משחק תפקידים (עמוק ככל שיהיה) שנועד לענג את שנינו ולא מעיד שום דבר על הערך העצמי של אף אחד מאיתנו.
שקיבל את עצמו, שלא מתפלל שיום אחד יהפוך לונילי.
שיודע לצחוק על עצמו ועל בדס"מ ולא לוקח את זה ברצינות תהומית.

2. מה עוצר אתכם?

עוצר אותי מי שלא מתבטא את האדם שהוא וממהר להיכנס לתבנית של נשלט ואותי לתבנית של שולטת כי המחשבה שנדבר כמו בני אדם מורידה לו.
זה אדם שבורח מעצמו, שלא רוצה להיקשר ולדבר כמו אדם אל אדם, שמפחיד אותו לחשוף משהו אותנטי על עצמו ולהכיר באנושיות שלי.
עוצר אותי מי שמעדיף לסמם את עצמו בריגוש ולהתנתק כמה שיותר בתהליך כי נמנע מלקבל שזה חלק ממנו, כי הוא לא רוצה שאני אהיה חלק ממנו אם אהיה אני ולא רק "שולטת" שמתקיימת רק כשהוא חרמן ולא אדם אנושי שהוא מודע לכולה.

די מהר למדתי לא לענות להודעות שמתחילות מלהציע לי פנטזיות, לפרופילים שהם רק סביב פנטזיות, לאינטרקציות שמתחילות רק מפנטזיה, לא משנה כמה הפנטזיה עצמה הדליקה אותי. היה חשוב לי לראות את האישיות, ולראות שהגבר מולי רוצה לראות את שלי כי מהותי לו מול מי הוא עומד, כי הוא מודע לעצמו ולמשמעות של לבחור בפרטנרית ראויה.
רק ככה יכולתי להרגיש שזה בטוח עבורי לממש עם אותו גבר פנטזיות.

כשכבר מכירים מה שעוצר אותי זה גבר שלא מסוגל להגיד "לא" כי רוצה לרצות אותי או כי יש לו עוד עבודה לעשות במודעות העצמית שלו. אולי לא אפסול אותו לגמרי אבל כן אוריד איתו את הקצב משמעותית.

3. מה יכול לטרגר אתכם?

מה שתיארתי למעלה. זה יהיה די לחזור על עצמי. בשורה אחת זה יהיה גברים שחיים בסרט פורנו, במיוחד כאלו שמתנתקים מעצמם מהאישיות שלהם וגם ממני כי מסוכסכים עם העובדה שסרט הפורנו הזה מחרמן אותם ולא רוצים להכיר בכך שזה חלק לגטימי בהם.

4. ואיך אתם חיים עם המורכבות? אם בכלל?

כשעוד חיפשתי החלטתי שאני לא בוחרת בגברים כאלו. אני בחרתי רק בכאלו שמבינים שזה משחק שנועד לענג אותנו, לחבר בנינו. שזה בסה"כ ארגז חול להתפלש בו ביחד בצורה אינטימית.
בחרתי במי שהיום בעלי כי הוא הבין את זה, וכי הוא חיפש בת אדם ובת זוג לפני הפטיש.
מי שלא מחפש אותי כאדם לפני הפטיש ולא רואה בעצמו אחד כשממש את הפטיש, דגל אדום מבחינתי. שחור אפילו.

5. האם אתם מזהים פחד או חרדה כמשהו שמעיד שהכיוון לא טוב?

כן. בכל פעם שפחדתי להיפגש עם גבר ונסיתי בכל זאת לתת צ'אנס כי אולי "אני מגזימה" תמיד זה נגמר במסקנה שהייתי צריכה להקשיב לעצמי בזמן.
הגעתי למסקנה שמה שאנחנו מכנים "תחושות בטן" אלו נורות אדומות שקלטנו אבל פשוט עוד אין לנו את המילים לתאר אותן, אז יכול להרגיש "סתם". אבל זה לא סתם.

אחרי שכבר יש היכרות ואני יכולה לסמוך עליו שיהיה בטוח עבורי, אם עולה בי תחושת בטן שפתאום משהו בסשן מעורר בי רתיעה או פחד, או שבפרטנר מתעורר פחד, סימן שאנחנו עומדים לגעת בשטח שטרם חקרנו (קשה להיות בחרדה מהמוכר והשגרתי) וצריך להאט את הקצב ולראות איך זה יתפתח צעד אחר צעד. יכול להיות שהרגע גילנו גבול חדש שלא חשבנו עליו קודם.

6. בכלל, האם אתם חושבים שאין מקום לרגשות לא טובים?

אני חושבת שבדס"מ יכול לעורר קשת של רגשות כי הוא יכול לגעת במקומות מאוד אינטימיים ועמוקים בנפש שלנו.
הקינקים שלנו לא נוצרו בוואקום, הם היסטוריה של מי שאנחנו, כמו הרבה העדפות אחרות שיש לנו בחיים. רק שזו העדפה מסוג האינטימי במיוחד שמפעילה אותנו עמוק.
ברור שאפשר גם לבכות בסשן, וגם שיהיו רגעים שיצופו בכך כל מיני מתחים וזכרונות. השאלה היא לאיזה מקום לוקחים את זה ואם יודעים לתעל את זה למקום בריא, מענג, משחרר ולא הרסני.
כל השאלה היא איך מרגישים רגע אחרי, האם מכורבלים ביחד ואומרים לעצמו "וואו זה היה כיף, מתי שוב?" או מקללים את עצמנו "לעזאזל שזאת תהיה הפעם האחרונה".

1. מה מפחיד אתכם?
לאבד את עצמי.
להגיע למצב של ביטול עצמי שעושה כל כך הרבה נזק
משהו שכמעט קרה לי בעבר, ב"קשר" הבדס"מי הראשון הרציני שלי
עשיתי שם דברים שהיום אני בחיים לא אעשה שוב (כמו לקבוע לי מה מותר לי לפרסם ומה לא או להרחיק אותי מחברים.ות שלי)

2. מה עוצר אתכם?
"שכר לימוד"
חוויתי בעבר, אני יודעת היום לא לחזור לזה גם אם אני בהרס עצמי מסויים אני עדיין אבחר לכתוב את זה בבלוג (סיפורים אפלים או שיתוף רגשות קיצוניים) מאשר לפעול לפי זה
אני יודעת כמה זה יכול לפתה, מכל מיני כיוונים והידיעה של זה בשילוב עם ידיעת המחיר עוזרת לי לא להגיע לשם, לרוב

3. מה יכול לטרגר אתכם?
וואו... שאלה מורכבת עבורי
יש תקופות שזה יכול להיות אקט פשוט של הצלפה עם חגורה (זה למה זה גבול גמיש אצלי, משהו שאני לא אשבור אותו לרוב) ויש תקופות שזה דברים יותר מנטאליים כמו להתחיל לשחק על חרדת הנטישה (שזה גבול שחור כבר בשלב הזה) או על מראה גוף
זה בעיקר תלוי באיזה מצב נפשי אני נמצאת באותו הרגע ובאותה התקופה

4. ואיך אתם חיים עם המורכבות? אם בכלל?
הממממ
עם לוקי זה כבר יותר קל לי
אני אתחיל בזה שאני, לרוב, נמצאת בטיפול כלשהו ואז אני יכולה לפרק שם גם סשנים שעברתי ורגשות מורכבים
אבל בלי קשר, לוקי ואני פיתחנו את השפה שמתאימה לנו
הסשנים למשל, יש לנו את שיטת המספור שעוזרת לנו לא להגיע להפעלה של הטריגרים (לרוב) לוקי יודע "להחזיק" כשאני אומרת מילת ביטחון ואז מתנצלת במשך חמש דקות
ועם אחרים.ות זה הרבה יותר תקשורת (כאילו, גם עם לוקי אבל שם יש כבר שפה זוגית מאוד מגובשת)
כמשהו עושה לי רע (או טוב) אז אני אתקשר אותו
אחרי זה, אני אפרוש בבלוג שלי כי זה עוזר לי לווסת את הרגשות הקיצוניים שעולים בי ולהמנע מלהגיע למעשים (לרוב) שאני מתחרט עליהן
זה לא תמיד מצליח אבל זה משפר סיכויים

5. האם אתם מזהים פחד או חרדה כמשהו שמעיד שהכיוון לא טוב?
תלוי מתי
פחד בעיניי הוא דבר טוב דווקא
בין אם זה בא להזהיר ובין אם זה פחד הציפייה של מה שיבוא (למשל: כיסוי עיניים ואז השולט מסתובב מסביבי מבלי שאני יודעת מה הדבר הבא בכלל, זה לגמרי משחק על פחדים שמרגישים)
חרדה זה כבר יותר מורכב
אני חושבת ששם אני מזהה שזה כיוון לא טוב וכשאני באמת מבינה את זה אז אני כנראה אנסה לעצור
בעבר זה היה לי סופר קשה לעצור לרמה שלא הייתי מצליחה אבל היום אני כבר יותר מאומנת בזה וגם אם אני אכולת רגשות אשם על זה שעצרתי אני עדיין אעצור

6. בכלל, האם אתם חושבים שאין מקום לרגשות לא טובים
יש מקום לכל רגש
כל רגש הוא לגיטימי, תמיד תמיד תמיד
אז בעיניי, גם בתוך סשן וגם בתוך מערכת יחסים בדס"מית יש מקום לרגשות לא טובים כי גם הם, מסמנים לנו את הדרך

Must have been a tough moment. Reading it reminded me of

1. מה מפחיד אתכם?
שהוא לא יאהב אותי יותר

2. מה עוצר אתכם?
הפחד להיות לא מושכת בעיניו, משעממת או יותר מידי חופרת

3. מה יכול לטרגר אתכם?
משנה את זה לקושי, ברשותך
כשהוא דורש ממני לצאת מאזור הנוחות שלי - לדבר עם "זרים", הפרטיות שלנו, להתנצל בפני אנשים שאני שונאת כי לדעתו הגזמתי, להתנהג באופן שהוא לא טבעי לי אבל לדעתו נעים יותר, כשהוא עושה משהו שגורם לי להתבייש ולהיות אובר מודעת לאיך שאולי אני נראית עכשיו, לשחק על הפחד שלי להרגיש left out, לא לאפשר לי אוטונומיה או בחירה במקומות שנראים לי לא קשורים

4. ואיך אתם חיים עם המורכבות? אם בכלל?
בוכה לו, מדברת איתו, מבקשת ממנו עוד ושלא יפסיק לעולם

5. האם אתם מזהים פחד או חרדה כמשהו שמעיד שהכיוון לא טוב?
להפך (אבל זה תלוי ממש באדם שאיתך וכמה הוא שומר עלייך ומכיל אותך, נותן מקום לחרדה שלך אבל לא מוותר לך מילימטר למרות זאת)

6. בכלל, האם אתם חושבים שאין מקום לרגשות לא טובים?
זה בלתי נמנע וזה ממש בסדר.

נושא מעניין.

5. דווקא לא. פחד הוא בריא ותמיד סימן לי שאני עדיין ערה וקיימת שם בפנים, לא משנה כמה רחוק ועמוק הלכנו וכמה טוטאלית הייתי. חרדה… פחות. בסוף התגברתי על החרדות בעצמי כי גיליתי שיש דברים גדולים וחשובים יותר מבדסם וזה הכניס אותי לפרופורציות והיה שיעור מאלף ומעלף
4. לחיות עם מורכבות זה הדיפולט שלי, לא רק בבדסם. פעם חשבתי שזה אומר שאני אדם חצוי, אבל הוא לימד אותי שאני לא חצויה, פשוט מורכבת.
1. אין בי שום פחד שקשור לשליטה/בדסם, הראייה שלי השתנתה 180. אפשר אפילו לומר שאני לגמרי אדם אחר. באופן כללי לא ממש היו פחדים גם לפני ״השינוי הגדול״ שלי, חרדות לא ממשיות - כן.
3. היום? כלום לא מפחיד אותי בקשר לבדסם. כאמור, עשיתי עבודה מצוינת עם עצמי 😋

1. מערכת יחסים/ חברות רעילה זה משהו שמפחיד אותי, הייתי במערכת יחסים רעילה, זה מאוד לא בריא. בגידה באמון זה גם מפחיד אותי.
2. זלזול בגבולות. ללכת לאיבוד וךהזניח דברים שחשובים לי. תמיד מזכיר לעצמי לפני שבסוף אני אצטרך להתמודד עם עצמי.
3. אין תגובה 😐
4. יש לנו עוד אופציה? להדחיק את המורכבות רק יעשה יותר בלגן במוח, אני מנסה לשתף כמה שיותר את האנשים שחשובים לי או שיכולים להועיל לי בתסכול ובמורכבות, אני עושה את זה בעוד דברים בחיים, אחרי שאני משתף אני גם מקבל תובנות על המחשבות שלי או בעיות, אני גם מרגיש טוב יותר אחרי זה, וגם תמיד טוב שיש עוד נקודת מבט.
5. כן, אבל מתוך אינטואיציה, אלא מתקשורת פתוחה, כנות והכרות.
6. ברור, תמיד יש מקום לכל הסוגים של הרגשות, אסור להזניח את מה שאנחנו מרגישים!
אבל כן צריך ללמוד איך לבטא את הרגשות שלנו.


בלי קשר אהבתי את הפרסום הזה, הדיח פה ממש מעניין
ממשיך לעקוב