"את יודעת לומר לא?"

תודה על התגובה. מעניין אותי הפער בין המשפט הראשון לבין המשך התגובה שלך. לא סתירה או משהו, סתם פער. בעצם אחרי המשפט הראשון שלך חסר לי לשמוע מה קורה כאשר זה בעצם דבר שאתה לא רוצה, אבל לא זיהית את זה בזמן אמת. זה קורה לך? שהרצון הראשוני הוא לרצות, אבל בדיעבד אתה מבין שזה לא עשה לך טוב ושבתוכך בעצם לא רצית את זה, אבל לא הצלחת לזהות את זה בתוך הערפל של הסשן?

לא קרה לי מקרה שבדיעבד הבנתי שלא עשה לי טוב,
היו דברים שעשיתי והרגשתי לא נוח איתם בגבול הסביר (כמו להגיע רק בשביל לנקות בית בידיעה שלא יהיה שום דבר מעבר)
כי רואה תמונה גדולה יותר בהמשך, לא התחרטתי שעשיתי נהנתי להשקיע ולגרום לצד השני להרגיש טוב.
זו הסיבה שמבחינתי גם לא חוויתי תחושה של השפלה בסשן למרות פעולות כאלה ואחרות שכן אמורות להשפיל אם היו מתבצעות בפומבי.

כן קרה מקרה שזיהיתי ישר משהו שלא גרם לי להרגיש טוב, ופיספסנו את זה בשיחות על הרצונות והגבולות. אבל גם היא זיהתה את זה ישר ועצרה ושאלה איך אני. וידענו משם לקחת את הנושא שגילנו לאט יותר כדי להסתגל.

זו שאלה מעניינת...

מצד אחד אני נהנה שמכריחים אותי לעשות דברים או להשתתף באקט שאני לא רוצה, לא נהנה ממנו.

מהצד השני בהחלט היו מקרים שעצרתי מפגש באמצע, אמרתי לא! ושם זה נגמר.
זה קרה כי לא נהנית או לא התחברתי לגישה.
זה גם קרה פעמים שלוש כי הרגשתי שאני לא יכול לסמוך על הצד השני ושהוא עלול ללכת רחוק מדי בלי אחריות ובלי ביטחון בשבילי.
אין ספק שזה היה מאוד מבלבל, אני עובר ממצב מאוד כנוע לסערה של סמכות. אך למעט פעם אחת שממש היה צורך להיות פיזי עם הצד השני שלא הצליח להבין ש-לא!! זה לא, לרוב זה עובר בסדר.

זה חביב וגם חכם לשאול זאת ברמת חומר למחשבה והכרות מגבלת.
בפועל זה מתרשם כמו מילכוד הסשן ותלות ברמות האמפתיה ויכולת קריאת שפת הגוף של השולט.
שלא לדבר על ניחוש טלפתי אם את בוייב מתאים או לא
מה גם אם התקשורת היא חד הברתית.
מתכון נפלא לדרמות פסיב אגרסיב כלובניות