זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
מרמורים יתקבלו בברכה זיקית כתב/ה: אבקש להפריד בין שרשור השיעור הראשון ולפתוח שרשור נפרד לשיעור השני.
יופרד! אני מצטרפת למרמורה / נזיפתה של ללוגבו על חוסר הסדר. קשה להבין כך. מירמורים יתקבלו בברכה, המורה זאבה המפוזרת (גם לי יש הפרעות למידה, קשב וריכוז) מה תודה? (ת.....) שם הקטע - פעימות. (מצויין!) ובא לציון גואל, וזמן פנוי לזיקית. לציון אין גואל, וזמן פנוי יש לך - רק באופן זמני (אם את מתכננת להשתתף בשיעור מספר 2) |
|
|
shushu
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
חיזוקים חיוביים
המורה זאבה,
את מורה מצויינה. אני מסכימה עם כל מילה, קוויני היא המלכה (במקום קייסי, כמובן. קייס צריכה להתרכז ולהשקיע את כל האנרגיה בתרבות קצת יותר פופולארית, מעודה הרי הולך להפסיד). כמו כן אהבתי את הניתוחים, העוקצניים והמפרגנים, ביחוד אלה שלא באו עם טובות הנאה מיניות. אני באופן אישי הייתי מקדמת קצת את הטקסט של פרלין, אהבתי אותו יותר מהאחרים. להתראות בשיעור השני- רק תתקדמי כפרה, אני אוטוטו לא פה. (נ.ב. למתי קבענו שאני שולחת לך את הבחור?) |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: חיזוקים חיוביים
שושו,
את שולחת לי בחור? למתי? לעכשיו!!! shushu כתב/ה: המורה זאבה,
את מורה מצויינה. אני מסכימה עם כל מילה, קוויני היא המלכה (במקומי, כמובן). כמו כן אהבתי את הניתוחים, העוקצניים והמפרגנים, ביחוד אלה שלא באו עם טובות הנאה מיניות. אני באופן אישי הייתי מקדמת קצת את הטקסט של פרלין, אהבתי אותו יותר מהאחרים. הסבירי למה. להתראות בשיעור השני- רק תתקדמי כפרה, (מה נראה לכם? שמשלמים לי? קיבינימאט, שבוע מהחיים שרפתי!) אני אוטוטו לא פה. (משורה ישחרר רק המוות. בערבות האורז של וייטנם). (נ.ב. למתי קבענו שאני שולחת לך את הבחור?) לעכשיו. בחור לעכשיו, הבנת? |
|
|
Queeny(מתחלפת){being}
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: ספייס אודיטיז זאבה אפורה כתב/ה: לפני שאוסיף מילה מיותרת:
פורשת שטיח אדום ומכתירה את קוויני למלכת הכיתה. (המעופפת). המלכה-איך-קראו-לה מתה, יחי קוויני, המלכה החדשה! קוויני חיכתה שבועיים לרגע זה, לא ישנה בלילות, וגרוע מכך, לא נתנה לביאינג לישון. לידה העמיד פני קשוח, לא לוקח את הסדנא ברצינות, תומך בה, מאמין שהיא הכי טובה, ובסתר פונה אלי נרגש בבקשו לשים קץ לסבל. זה מה שקורה כשמפעילים על הזאבה לחץ. תחשבי למה הקינוח המתוק בסוף? (ואני מזכירה, קוויני, הכל היה קורה הרבה יותר מהר אם היית מסרסרת ביקירך). תודה המורה...  על הכתר ועל האמפתיה... מה לעשות שאהובי מסרב להסתרסר, גם במחיר הקדמת הכתרתי. בשוחדים מיניים עתידים תאלצי להסתפק בי.
זאבה אפורה כתב/ה: הערה אחת, לקוויני, זיזו ולא זוכרת, עוד מישהי, בעניין הביטוי "תלתלי אבק".
התבוננו בהם שוב. מה להם ולתלתלים? ב"שירת הסירנה" קוראת להם עירית לינור "ארנבות אבק", בהשאלה מאנגלית. אולם אם ארנבות מדוע לא ינשופי-אבק? חבצלות-אבק? וכו'. תיקון קל, במחילה, מורתי. את הביטוי תלתלי-אבק טבעה עירית לינור בספרה האלמותי "הבלונדינית הנצחית", בפרק המסביר את הלכות ניקיון הבית. משם הוא נגנב ומאז נוצל לרעה על ידי ועל ידי אחרות. זאבה אפורה כתב/ה: קוויני גם אמרה לי שחשבה על לפחות עוד 5 נושאים נוספים שעורר בה התרגיל.
שיעורי הבית של קוויני: לפרסם בבלוג (!) 5 (!) טובים (טובים!!) נוספים, או: לא להשתתף בשיעור מספר 2[/color] מסרבת להצעה לא להשתתף בשיעור 2. מבטיחה לפרסם עוד חמישה בבלוג. מאידך, הדבר יקרה אחרי שבת הקרובה וסיום מוצלח של הסמינריונית שלי. אבל המורה, את תגידי גם דברים על הפוסט השני שלי? כי אני אוהבת אותו יותר. וגם, יש לי תיקון לפוסט שבחרת. אותו אני כן אפרסם בבלוג, עכשיו בערך. מחכה בכיליון עיניים לשיעור הבא, זהבה מעוררת-ההשראה. |
|
|
| being(מתחלף){Queeny} |
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
כל הכבוד לזאבה
דבר ראשון זה מעולה שהכתרת את קוויני מלכת הכיתה.
היא באמת כזאת וחוץ מזה היא היתה הכי טובה (לא יודע למה העדפת את הטקסט הראשון , אני מודה שאני העדפתי את הטקסט השני - אבל לא מתווכח עם הבחירה), קוויני המלכה וזה כמעט הכי חשוב. הכי חשוב שסוף סוף היא תוכל להיות אתי בלי לקפוץ כל 11 דקות לאינטרנט ולבדוק אם יש תגובה. (פעם הבאה אני מבקש קצת התחשבות לפני שאת פוגעת לי בשינה, בתקשורת הזוגית ובעוד כמה דברים). |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
יאללה, ניתן גז
כותבים יקרים,
בבואי לטפל בכל החומר הרב והמגוון שפרסמתם, מיינתי את הפוסטים (אינטואיטיבית) לפי נושאיהם. כך יצרתי את הקטגוריות: בכלוב הציפורים, הכלוביים, על הראייה ועל הכתיבה. נשארו מספר טקסטים שלא התמיינו לאף קטגוריה, ולכן נכנסו תחת סעיף שונות (ולא רק משונות). מבחינה מסויימת דווקא מי שנכנס לקטגוריה זו היה יצירתי יותר, ולראייה הבאתי את הטקסט של מלכת הכיתה הטרייה. במקום השני בקטגוריות: "שונות", אני שמחה לציין את הטקסט השני של אלישבע. הבה ניזכר בו: אלישבע כתב/ה: פעם כשחברה שאלה אותי מהי לדעתי מהות החיים סיפרתי לה את הסיפור הבא:
פרולה היא זקנה, שגרה כבר שנים בבית האבות. משפחתה החליטה שנטל הטיפול בה כבד מידי, ולה עצמה לא ניתנה ההזדמנות לומר משהו בעניין. פרולה כבר אינה צלולה בדעתה, ונחשבת "מבולבלת". היא יושבת כל היום בכיסא גלגלים, ואין לה מקום לפרוק בו את מרצה, היא לא מתעניינת בתעסוקה וביצירה שעובדת התעסוקה של בית האבות מציאה לה. יום אחד, לפני די הרבה זמן כנראה, נתנה לה עובדת התעסוקה, לגלגל חוט צמר פרום, לכדור. פרולה ישבה וגלגלה אותו, היא די נהנתה מכך, והרגישה שעשתה דבר חשוב. כשסיימה, ביקשה לגלגל כדור נוסף. במשך כשבוע גלגלה את כל הצמר הפרום שהיה לעובדת התעסוקה. לאחר שנגמר הצמר הפרום של עובדת התעסוקה, הביאה אחת המטפלות בבית האבות עוד צמר מביתה. אנשים נוספים הביאו לפרולה צמר לגלגול בשבועות הבאים, אך לבסוף, נגמר הצמר הפרום. כפי שכבר אמרתי פרולה היא אישה מבולבלת ולא כך צלולה, אז אחת המטפלות, שראתה שאין לפרולה צמר לגלגל, לקחה את אחד כדורי הצמר המגוגלים, הניחה אותו בתיק שמאחורי כיסא הגלגלים של פרולה, ונתנה לה את קצה החוט. פרולה ישבה וגלגלה את הצמר לכדור, ובכל פעם שמשכה את החוט, נפרם הכדור הישן, והיא גלגלה את הצמר לכדור החדש. ועד היום, כשבאים לבית האבות היא יושבת שם בנחת ליד אחד השולחנות, פורמת כדור צמר אחד שאינה רואה כי היא פורמת אותו, ומגלגלת את הצמר לכדור חדש. כך היא מרגישה מועילה, ורק מי שעומד מאחוריה רואה את כדור הצמר הנפרם בתיקה. כשסיימתי את הסיפור חברתי ענתה לי, "אז לא הבנתי, מהות החיים לדעתך, היא אישה זקנה?" כשמשהו טוב מדי (מה זה לעזאזל טוב מדי?) כבר אין לי מה להגיד עליו... אולי תגידו אתם? |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
שונה אבל לא משונה
שונה, אבל לא משונה, הוא הטקסט של "הוא", הזוכה במדליית ארד בקטגורית הבלתי מזוהים.
למה? כובע! אהבתי! הוא כתב/ה: שלוש וחצי , מקיץ, חוסר שקט, ארגזי קרטון מוכנים, אבק, הרבה אבק, זיפים שלא גולחו, תשישות, הטרמוסטט של המזגן קופץ, נעים לי, ציפיה לבאות , בטחון, חופש, פסטורליה, ילדים מאושרים, יחסי שליטה עשירים, לא, לא עושר-חיי נוחות , שאיפות עשן ולאושר, כל קשר הוא תחנה בחיים, השווארמה השביעה והקפה הערבי היה מצוין , ארטיק בטעם לימון סיים את זה, תקופה חדשה , שינוי גם לי לא רק לה, אני יותר מנוסה בזה, היא עושה אותי יותר מאושר מהרגיל, תוהה איך יראו חיי בעתיד מנקודת הזמן הנוכחית "הוא" כותב בשטף אסוציאטיבי. מתאר נקודה בזמן, ונע קצת קדימה קצת אחורה, ושוב קצת קדימה, או הרבה. הוא כותב ללא מעצור, זרם התודעה, כל דבר הולך. אין כאן נכון-לא-נכון. מה שהיה ומה שיש, הקונקרטי כמו קרטיב לימון, והערטילאי כמו אושר עתידי. סימן הפיסוק היחידי הוא הפסיק, אין נקודה. הוא לא עוצר. אם יעצור, יצטרך להרים את הארגזים ולסבל אותם אל הרכב. עכשיו נהנה מעוד כמה רגעים של להבין מה הוא עושה, לאן הוא הולך, מה הציפיות שלו. ולעגן זאת במציאות של ארגזי הקרטון, האבק, (בלי תלתלים), הזיפים הלא מגולחים. תחושת הדחיפות, התשישות, השינוי, הפנטזיה לגבי העתיד, כל אלו עוברים מצויין בזרם התודעה, שוטפים וזורמים. קשה לערוך טקסט כזה, קשה לשכתב. לכאורה כל דבר הולך. כל חלק ניתן להחליף במשהו אחר. או שלא. ניסיתי לסדר את הטקסט באופן שונה, בכדי לבדוק את המימד הלירי שלו. מסתבר שהוא כתב גם שיר, רק שלא יכולתי לראות זאת בפעם הראשונה. הוספתי כותרת המתבססת על המשפט המסכם, ונגעתי בעדינות, מילה פה מילה שם: כל שינוי לטובה / מנקודת הזמן הנוכחית שלוש וחצי (לילה? בוקר?), מקיץ בחוסר שקט, ארגזי הקרטון מוכנים, ואבק, הרבה אבק. הטרמוסטט של המזגן קופץ. זיפים שלא גולחו, תשישות. נעימה לי הציפיה לבאות, ציפיה לבטחון, לחופש, לפסטורליית ילדים מאושרת, וליחסי שליטה עשירים. לא, לא עושר של חיי נוחות, שאיפות עשן ו... קדימה, לאושר. כל קשר הוא תחנה בחיים. השווארמה השביעה אותנו, הקפה הערבי היה מצוין, ארטיק לימון סיים את זה, כמו רמזור מהבהב לתקופה חדשה (עוד רגע מתחלף לירוק), הוא שאמרתי, פסטורליה. תקופה חדשה , שינוי גם לי, גם לה. רק שאני יותר מנוסה בשינויים. היא עושה אותי יותר מאושר מהרגיל, (זה כל כך חשוב שאגיד זאת פעמיים) היא עושה אותי יותר מאושר מהרגיל, ואני תוהה איך יראו חיי בעתיד מנקודת הזמן הנוכחית. מזל טוב ל"הוא" ול"היא". מגיע לכם. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
עוד מדלית ארד: גם לניקי הבלתי-מזוהה
הי ניקי, מצטערת, היית יותר מדי מיוחדת מכדי להיכלל בקבוצות הקודמות, ובשל כך עוכב הטיפול בטקסט שלך. אך הנה - גם האחרונים תורם הגיע.
ניקי שותפה למקום השלישי יחד עם הוא בקטגורית הבלתי מזוהים. ניקי מתקשרת לטקסט של הופמן דרך מוטיב האינטראקציה הלקוייה בין המבוגר לילד. כמו המורה של הופמן, גם האב מונחה ע"י רגשות חיוביים ובמיוחד על ידי "ערכים". הוא חושב שהוא יודע מה זה טוב ומועיל. בחוסר רגישותו הוא איננו רואה את הניצוץ בעיני הבת. מבחינתו הכל צריך להיות תועלתני. הוא עוסק בהספק, לא בחוויה. לא הכנסתי את הטקסט לדיון על הראייה, מאחר וכאן לא העיניים הן שפסקו מלראות, אלא הלב. האב מתעניין בבת, רוצה להשתתף בחוויותיה, רוצה בטובתה, מענויין שתתפתח ותהיה לאדם מועיל לעצמה ולחברה. הוא לא מגיע ממקום רע או אטום. אך ההבדלים בינהם כה רבים שהם נשארים משני צידי המתרס. הוא בעולם המבוגרים הקשוח, הדיכוטומי, והיא בעולם הילדות, הרגשי, הבלתי-אמצעי, המואר. תיקנתי ונגעתי ממש מעט, קצת פיסוק. כמה מילים פה ושם, ליטוש אחרון. כמו כן הוספתי כותרת מתוך הטקסט. ניקי כתב/ה: יום נהדר ובסוף יום פנה האב לביתו ושאל בעניין ילדתי ספרי לי, איך עבר יומך? ספרי על מעללייך, איך הפך היום למועיל עבורך ולעולם כולו? והילדה השיבה בהתרגשות: אבא יקר, היה לי יום נ-ה-דר! כל כך נהניתי. הכל התחיל בטיול חביב בכיכר שם פגשתי אנשים, אנשים חדשים, אבא, אנשים שצוחקים את החיים, מאושרים וחופשיים, כאלה שיודעים להנות מהשמש ומהירח וממעוף של ציפור וצחקנו אבא, צחקנו צחוק גדול מהבטן, צחקנו צחוק מהנשמה והיה מקום לכולם. אבא יקר, זה היה פשוט יום נהדר. האב הביט בעיניה הנרגשות של ביתו אבל לא ראה. לא ראה, ושאל בדאגה: הו... בתי, ילדתי, מה יהיה? ואין הזמן יקר? לזה את קוראת יום נהדר? |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
ללא כותרת
השארתי ממש לסוף את שני הטקסטים שהיה לי קשה לטפל בהם.
בקשר לטקסט של דרלין: DARLING כתב/ה: [B]
מה רואים בהמון ראיתי אהבה בהמון זוג ועוד זוג עיניים נשמות גדולות מתחברות איש ואישה מצליבים מבטים אהבה טהורה שלי זה טוב. וגם לא טוב. (יש כותרת!) זה אומר הרבה. אבל זה לא אומר לי כלום. זה לא אומר משהו חדש, ולא בצורה חדשה. מצד שני זה חשוב מכדי לשנות, אולי עריכה תקלקל. למשל משפט הסיום הוא בנאלי, אבל אם נשמיטו כל הטקסט יאבד את שיווי המשקל הפנימי, הקצב. בקיצור, אני לא יודעת מה לעשות כאן. יואל הופמן היה נוהג לחלק מטלות ולהקדים ולומר שהוא לא יתייחס לכל הטקסטים, למרות שכולם יקבלו ציון "עובר" על ההשקעה, המאמץ, החשיפה. אני מאמצת את גישתו האומרת: אצלי אין "נכשל". יש רק "התחברתי או לא התחברתי". אם לא התחברתי אין זה באשמת הכותב. מצטערת, דרלין, אל ירפו ידייך. אשמח אם תשתתפי בשיעור הבא. הוא בראש אחר לגמרי ואולי יזרוק את שתינו למקום שבו נוכל להיפגש (ספרותית). |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
30 באוג׳ 2007
האתגר האולטימטיבי
אחרון חביב, הסדיסט הרומנ(ט)י.
הסאדיסט הרומנטי כתב/ה: רצון בין יכולת לציפייה, כבלים של צרכים, אמת, שקר ואשליה, מגדלים רעועים, על סף קריסה, מחשבה נבובה, מעגלית וחמקנית, דרך החוצה, דרך לנשום, בין פסים בוהקים ונייר עיתון, ידית קטנה, ודלת של אור. בקצה בקצה לתוכי יש מקור. סדיסט רומני, כמעט כתבתי לך מה שרשמתי לדרלינג. אני לא יודעת אם זה טוב מאד או לא טוב בכלל. בכל אופן זה בלתי ניתן לעריכה, מבחינתי. אין כאן מה לשכתב. אולי זה גאוני? אולי זה מה ששירה אמורה לעשות? הרבה דברים אהבתי. דימויים כמו "כבלים של צרכים", אנלוגיות כמו "מגדלים רעועים על סף קריסה", את העיסוק ב"מחשבה מעגלית וחמקנית" ובמיוחד את השורות: "בין פסים בוהקים ונייר עיתון, ידית קטנה, ודלת של אור". אלא מה, אין לי מושג מה זה אומר, רק מה זה מרגיש. זה מרגיש כמו כלוב, שלא נכנס בתוך קטגורית הכלובים האחרים. בדומה לכלוב של קייסי, הסורגים הם כבלים של צרכים. המחשבה המעגלית היא הכלוב ממנו אתה מנסה להחלץ. התוכי שלך לא מרגיש לי כמו שאר הציפורים. קודם כל הוא תוכי. לא סתם ציפור. ודבר שני, מה זאת אומרת "בקצה בקצה לתוכי יש מקור"? מה מייצג התוכי, הפורץ את גבולות שפתו על ידי חיקוי של מילים חדשות, ולמה הדגש על המקור? הכלי שבעזרתו התוכי מתקשר וגם מנקר? ולמה הוא "בקצה בקצה"? מרחיק את הפיתרון? אני לא מבינה את נייר העתון, וגם לא מצאתי כותרת מתאימה. אולי: "התוכי". אבל לא, זה לא לעניין. מאחר והכתיבה היא "דרך החוצה, דרך לנשום", הכרחי שתמשיך. אבל איך בדיוק - לא אדע. אצפה שמישהו ירים את הכפפה וינתח את יצירתך במקומי. |
|
|