שיעור 2: רחמים וסליחות

מצויין!

זאבה אפורה​(אחרת) • 21 בספט׳ 2007

1. מצויין מס' 1
הדיון, השאלות, הדעות, הניתוחים, התובנות.
לזאת בדיוק התכוונתי!
עוד!


2. מצויין מס' 2
קוויני, אולי תעבירי את אחד מן השיעורים הבאים?
מה דעתך?

Re: מצויין!

Queeny​(מתחלפת){being} • 21 בספט׳ 2007

מורתי היקרה
חן-חן על מילותיך החמות
אבל אני כאן כדי ללמוד! מה גם שאני ידועה בתור מבקרת הרסנית, וכל התרגילים הללו משמשים יותר לתרגול ריסון-עצמי. בינתיים אני לומדת ממך כיצד לבקר אחרים.

וחוץ מזה, די להאציל סמכויות. כולנו יודעים שאת האצילה והסמכות הסופית והמוחלטת.
אה....

אני לא מסכימה בתאוריה עם מה שכתבתן

רואנדה • 22 בספט׳ 2007

אני לא מסכימה בתאוריה עם מה שכתבתן, קוויני וזאבה.
כתבתן שאסור לכתוב לקהל ממודר ושכל אחד חייב להבין כל משפט שכתוב ביצירה ספרותית.
לא בתאוריה היה צריך לתקן את מה שכתבתי. תודה.

קחו למשל את השיר הזה.

אשר מעל לבו לא נכמר
ועל כן שב ישראל את בורות החימר
וכבר השלג כיסה על הסוס וכיסה העגלה
ואין עוד בור של חימר ולקולו בעגלא
ובזמן קריב כגלגל
בערכות השלגים העוטה כטלית
גוי אחד בארץ.

בכנף אדרתו פניו יליט
ערבת השלגים עוטה כטלית
ונושרות דמעותיו. ופורחות שושנים
ודמותן כמקדש. ודמותן כיונים
ודמותן כחנה על שבעת הבנים
ודמותן כמנורה בת שבעת הקנים
ודמותן אדמים אדמים בטלית
עוטה העם אשר אל אין חומר
עבד בשמחה ונמוג באין

דמעתו רותחה בעין ונופלה על בורות החימר

ואצבעותיו לשות לשות בחימר.

המשורר כותב לקהל ממודר שיודע דת יהודית והיסטוריה. קורא שלא יודע פסוקים דתיים לא יכול להבין בלי הסברים. תוכלו לומר שהמשורר גרוע ולא יודע לכתוב שירה אבל הוא חתן פרס ישראל לשירה.

במקרה הלא תיאורתי שלי התיקון של רוז גרדן ושל זאבה היה מצויין. הייתי צריכה לזרוק את הסיפור המשני. הסיפור המשני היה כתוב גרוע.

אחשוב על ההצעה לא לכתוב לקהל הבדסמים אלא לקהל הכללי.

גמר חתימה טובה ותודה על התיקונים.

טובת הסיפור

אלישבע​(נשלטת) • 22 בספט׳ 2007

קוויני, מאוד אהבתי את המשפט שאמת על טובת הסיפור, לדעתי זה מראה את אהבתך הרבה לכתיבה. מתקבלת התחושה, שאני מקבלת גם לעיתים שאני קוראת דברים אחרים שאת כותבת, שהסיפור הוא כמו בייבי קטן בשבילך, ואת אוהבת אותו כמו שאוהבים ילד/תינוק. זה יפה בעיני.
לגבי הפורומים, את כמובן צודקת. אני הגזמתי את הדברים, וכתבתי בעיקר על הפורומים בכלוב.

כתיבה באינטרנט היא מופלאה בעיני, מכיוון שהקורא יכול ליצור דו שיח עם הכותב, ואין מדובר ביחסים חד סטריים, וגם בגלל חוסר ההכרות (בחלק מהמקרים לפחות), שנותנת את האפשרות לחשוף צדדים פנימיים של הנפש ללא פחד. מדהים לקרוא מישהו וליצור את דמותו בראש, פרט אחרי פרט. להכירו היטב, מבלי שדיברת איתו אפילו פעם אחת. למשל, מי שמכיר אותי מהבלוג שלי, יודע עלי, או לפחות על חלקים מסויימים בי, הרבה יותר מהאנשים הקרובים לי ביותר בעולם המציאותי.
גמר חתימה טובה לכולם, ושבוע טוב

נ.ב.
זאבה, השיעור הבא נראה נפלא, ולבטח יהיו בו קטעים רבים וטובים, רק צריכים קצת זמן להתאפס אחרי הצום. אז, אל דאגה.

רואנדה • 22 בספט׳ 2007

קוויני, אני שמחה לקרוא ביקורת אמיתית.
תמיד יכולים לענות לביקורת אם לא מסכימים איתה.

הנשיא האמריקאי אמר על הפוליטיקה שמי שלא יכול לשאת את ריחות הבישול שלא יכנס למטבח.
אני חושבת שיכולים לומר אותו דבר על ביקורת. חשוב שהביקורת תהיה אמיתית.

גמר חתימה טובה.

Re: טובת הסיפור

זאבה אפורה​(אחרת) • 22 בספט׳ 2007

נרגעתי!

flashback{ג"ו} • 22 בספט׳ 2007

אני נוראית. מזעזעת. אני יודעת בושה ונכלמת, ורק לכך מוקדשות השעתיים האחרונות והקשות ביותר של הצום.
הסבר קצר להיעדרותי מהפורום והסדנא - פשוט היה לי שבוע מטורף ולא הייתי כמעט ליד מחשב, ובאמת שעכשיו רציתי לכתוב אבל ראיתי ששיעור שלוש כבר פורסם, אז אני לא יודעת אם זה עדיין רלוונטי, או שהנושא מוצא ואני אלעס חומר שכבר הועלה גירה (למרות שפה זה לא הרפת וזה(

מה את אומרת המורה?

פלאשי יקרה

זאבה אפורה​(אחרת) • 22 בספט׳ 2007

לפלאשונה-פלאשבק החמודה,
בכדי לכפר על עוונותיך אנא בחרי פוסט אחד כרצונך משיעור מס' 2 והגיבי עליו.
למה בחרת בו, נקודות חוזק וחולשה, תיקונים ועריכה אפשרית וכו'.
אח"כ אגיב גם אני לפוסט שאת פרסמת ובכך נסגור את שיעור מס' 2

- ואז נעבור לשיעור מס' 3

אבל כעת כבר אין לחץ של זמן. - כשתתפני לכך, אשמח.

יישר כוח!
(ידעתי שתשובי בשלום!)

Re: אני לא מסכימה בתאוריה עם מה שכתבתן

Queeny​(מתחלפת){being} • 23 בספט׳ 2007

רואנדה יקרה!
אני מסכימה איתך שכאשר מדובר בכתיבה ספרותית, אין טעם לכתוב לקהל ממודר. הקהל הרי ממילא מוזמן תמיד למדר את עצמו ממה שלא מעניין אותו ו'/או קשה לו מדי (כמו שאמרו מנהלי "הדינמו-דבש" זצ"ל: "אצלינו אין סלקציה, המוזיקה עושה את הסלקציה". והנמשל - כל אחד שיקרא מה שהוא אוהב).

מצד שני, אני סבורה שיש הבדל בין כתיבה שהיא פנימית-מדי לכזו שהקורא נדרש להכיר טקסטים אחרים על מנת להבינה במלואה (ואני מוותרת כרגע על הדיון "האם אפשר להבין טקסט במלואו?"). למה כוונתי? אשתמש בדוגמא שהבאת.
כשמשורר מתייחס בשירו - אם מבחינת הצורה ואם מבחינת התוכן - לטקסט אחר, קיימת ההנחה המובלעת (אם כי לא בהכרח מודעת) שהטקסט הזה מצוי בהישג ידו של הקורא, לפחות כפי שהוא בהישג ידו של הכותב. שימי לב למשל לעובדה שמשוררים עבריים מתקופת ההשכלה (סוף המאה התשע-עשרה בערך) כתבו בשפה הקרובה מאוד לשפת התלמוד והמשנה ורבים מהשירים שלהם נשענו על טקסטים תנ"כיים קודמים (למשל, שירים על שמשון הגיבור כאלגוריה לתקומת עם ישראל וכיו"ב). אלו היו הטקסטים העבריים שהיו נגישים להם, וגם לקוראיהם. ממילא כולם היו תלמידי ישיבה בהווה או לשעבר, וידעו להבין גם את מה שמשוקע בתוך הטקסט. לעומת זאת היום אנחנו צריכים לעבוד קצת יותר קשה כדי לפענח שירים מסוימים של ביאליק, שהמושגים בהם הוא משתמש כבר אינם יומיומיים כפי שהיו בעבר. זה לא הופך את השירים לפחות טובים או פחות רלוונטיים, אבל כן, יכול להיות מצב בו קורא בן-ימינו יתקשה להבין טקסט ותיק יותר. כמו שלעיתים קשה להבין טקסט שמגיע מתרבות אחרת, אם אין היכרות מסויימת עם התרבות הזו. ובדסמ, במובן זה, הוא תרבות.

כשאת כותבת טקסט שכל מטרתו להתפרסם באתר העוסק בבדסמ - אין צורך להכביר הסברים על "מונחולוגיה" (סאב ספייס, מילת ביטחון וכו'). זה מסורבל ומיותר.אבל אם הטקסט צריך לעמוד בפני עצמו, יש בפניך כמה ברירות: להסביר את המושגים תוך-כדי-הליכה, לוותר עליהם, לתת הקדמה או הערות שוליים.
לדוגמא, מהטקסט שלך (תוספות שלי מודגשות) - הסבר תוך-כדי-הליכה:
"לא הבנתי אותה והיא ניסתה להסביר. היא סיפרה על "הכלוב", אתר אינטרנט בו כתבו אנשים כמוהם, שאהבו משחקים של שליטה ושל כאב; היא סיפרה על האנשים שבו, על "סאב ספייס" - תחושת הריחוף הנפלאה אליה הגיעה בעוצמת התמסרותה, ועל הדרכים השונות שלהם לאהוב. מבלי שהיא ידעה גלשתי לשם, מנסה להבין אותה."
אפשר כמובן להסביר אחרת, מילים אחרות וכו', אני מקווה שהרעיון ברור.

אפשרות אחרת היא לוותר על המושגים, ולהשאיר רק הסברים:
"לא הבנתי אותה והיא ניסתה להסביר. היא סיפרה על אתרי אינטרנט בהם גלשו ותקשרו אנשים כמוהם; היא סיפרה על האנשים שבהם, על תחושות של ריחוף מרוב כאב ועונג, על התמסרות, ועל הדרכים השונות שלהם לאהוב. מבלי שהיא ידעה גלשתי לשם, מנסה להבין אותה." .

כשעורכים טקסט שכבר נכתב, תיקונים מסוג זה לפעמים מסרבלים אותו והופכים אותו פחות יפה.
בעיני, אחד האתגרים הוא למצוא את הדרך לכתוב ככה שאת תביני, וגם החברה שלך, אבל גם אמא שלך ושכנה שבכלל לא בעניין.
אחד הדברים המרגשים שספרות מאפשרת הוא הצצה לעולמות אחרים, שאנחנו לא חלק מהם. איך סופרים עושים את זה, בלי ליידע אותנו בהערות שוליים או להפנות אותנו לסקירות היסטוריות? זה האתגר.

Re: טובת הסיפור

Queeny​(מתחלפת){being} • 23 בספט׳ 2007

אלי7, תודה.
אף פעם לא ניסחתי את זה ככה לעצמי.
למרות שאני הייתי אומרת, שזה מראה על אהבתי הרבה לקריאה...
תודה רבה על הדברים, זה שימח אותי!