המלט
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
זחלן כתב/ה: במידה ומישהו הבין בכל אופן שהוא, שיש לי משהו - ולו הקטן ביותר - כנגד בכוח, עמו טעות מרה.
ההיפך הוא הנכון, אני סבור כי בכוח הינה אחת מהכותבות השנונות, המשעשעות והאינטיליגנטיות ביותר הקיימות כאן, והיא אחת מהסיבות שגרמו לי להתיר חרצובות לשוני כאן בפומבי. אולם עתה נהיה לי אישי-רציני-ארסי מידי, מה שעלול לגרום לחרצובות לשוני לפלוט דברים נחמדים פחות, סיטואציה ממנה אני מעדיף להימנע, אז סילחו לי על כך שאני בוחר לזחול חזרה למקום הפרטי-אישי ממנו באתי ולהמשיך לצפות בכם מהצד... תמשיכו להיות (חלקכם לפחות) משעשעים ונחמדים. אם היה לי איזשהו חלק בגרימת "רציני-ארסי מדי" הריני נוטל את דבריי בחזרה במלואם ומתנצל על גרימת אי הנוחות הכללית. "אירוע מס" הינו אכן ביטוי בעברית ואתה עשוי להיות גם מומחה לספות יפניות או מנצח על תזמורת. אל נא תזחל חזרה למאורתך טרם מימשת את מלוא הפוטנציאל הגלום בכישורי הבלשנות שלך. אנחנו - ואני מרשה לעצמי לנקוט לשון מלכים כאן -- משוועים לנוכחות צלולה וישרה כאן בכלוב. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
המלט כתב/ה: זחלן כתב/ה: במידה ומישהו הבין בכל אופן שהוא, שיש לי משהו - ולו הקטן ביותר - כנגד בכוח, עמו טעות מרה.
ההיפך הוא הנכון, אני סבור כי בכוח הינה אחת מהכותבות השנונות, המשעשעות והאינטיליגנטיות ביותר הקיימות כאן, והיא אחת מהסיבות שגרמו לי להתיר חרצובות לשוני כאן בפומבי. אולם עתה נהיה לי אישי-רציני-ארסי מידי, מה שעלול לגרום לחרצובות לשוני לפלוט דברים נחמדים פחות, סיטואציה ממנה אני מעדיף להימנע, אז סילחו לי על כך שאני בוחר לזחול חזרה למקום הפרטי-אישי ממנו באתי ולהמשיך לצפות בכם מהצד... תמשיכו להיות (חלקכם לפחות) משעשעים ונחמדים. אם היה לי איזשהו חלק בגרימת "רציני-ארסי מדי" הריני נוטל את דבריי בחזרה במלואם ומתנצל על גרימת אי הנוחות הכללית. "אירוע מס" הינו אכן ביטוי בעברית ואתה עשוי להיות גם מומחה לספות יפניות או מנצח על תזמורת. אל נא תזחל חזרה למאורתך טרם מימשת את מלוא הפוטנציאל הגלום בכישורי הבלשנות שלך. אנחנו - ואני מרשה לעצמי לנקוט לשון מלכים כאן -- משוועים לנוכחות צלולה וישרה כאן בכלוב. אני מדמיינת את זחלן יושב מולי, אנחנו נמצאים במשרד. אני מעבירה לו את הניירות ואומרת: הנה, זחלן. תחתום כאן כאן וכאן. הוא מתנועע בכסא בחוסר נוחות, במסמכים ישנן מילים שמפחידות אותו: העברת רכוש, ייפוי כוח בלתי חוזר, הרשאה, גוש/חלקה, מספר חשבון, סניף בנק.. הוא אומר: אני צריך לעבור על הניירת, את יודעת.. אני אומרת: לא לא.. תרגע, אנחנו חותמים היום. הוא אומר: אני לא יודע.. ואני אומרת: ששש... אני יודעת על מה אתה חושב. סידרתי את זה. זה לא יחשב אירוע מס. הוא מהנהן, מחייך, מוציא את העט מכיסו, וחותם. |
|
|
Dunbar{Supreme93}
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
המסמך המשפטי הזה מספיק כוללני כדי להכליל גם פרטי רכוש אישיים?
תחתוני בוקסר קרועים, עט שנגמר לו המילוי ונשמר מטעמי עצלות ונוסטלגיה, כאלה דברים? כלומר האדם נשאר עירום ועריה? יש מסמך משפטי שיכול לכסות כזה דבר או שצריך לכלול כל תחתון בוקסר בתוכו? |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
צ'ארנוחה כתב/ה: המסמך המשפטי הזה מספיק כוללני כדי להכליל גם פרטי רכוש אישיים?
תחתוני בוקסר קרועים, עט שנגמר לו המילוי ונשמר מטעמי עצלות ונוסטלגיה, כאלה דברים? כלומר האדם נשאר עירום ועריה? יש מסמך משפטי שיכול לכסות כזה דבר או שצריך לכלול כל תחתון בוקסר בתוכו? בקלות רבה. |
|
|
צעיף אדום מדם
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
בכוח המוח כתב/ה: אני מדמיינת את זחלן יושב מולי, אנחנו נמצאים במשרד. אני מעבירה לו את הניירות ואומרת: הנה, זחלן. תחתום כאן כאן וכאן. הוא מתנועע בכסא בחוסר נוחות, במסמכים ישנן מילים שמפחידות אותו: העברת רכוש, ייפוי כוח בלתי חוזר, הרשאה, גוש/חלקה, מספר חשבון, סניף בנק.. הוא אומר: אני צריך לעבור על הניירת, את יודעת.. אני אומרת: לא לא.. תרגע, אנחנו חותמים היום. הוא אומר: אני לא יודע.. ואני אומרת: ששש... אני יודעת על מה אתה חושב. סידרתי את זה. זה לא יחשב אירוע מס. הוא מהנהן, מחייך, מוציא את העט מכיסו, וחותם. עשית לי את כניסת השבת, בחיי. יש ביננו איזו טלפתיה כנראה, אני התכוונתי לכתוב בפשטות יותר: "טוב, בנות, שכנעתן אותי. זחלן יהיה העבד הראשון. מי השני?" אבל שלך הרבה יותר טוב...(: |
|
|
| זחלן(נשלט) |
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
אני דווקא זוכר את זה מעט אחרת...
נכנסת למשרד. הבטתי בך ונשימתי נעתקה – לא משנה כמה פעמים אני מביט בך, תמיד אני מגיב באותו אופן. הבטת בי במבט המצמית והמהפנט הזה, מבטך שתמיד גורם לי לחוש כאילו את תופשת לי את הלב ביד אחת ואת חוט השדרה ביד השנייה. ניסיתי לנשום, להכניס מעט אוויר לריאותיי, בקושי הצלחתי. ידעתי כי החלטת שהגיע הרגע הזה עליו שוחחנו פעמים כה רבות. זהו. עכשיו זה קורה. עכשיו זה אמיתי ולתמיד. שנים של הכרות מתנקזות להן לרגע אחד קטן. שלפת מהתיק האלגנטי שלך צרור מסמכים כרוך ומסוגנן היטב ואמרת - "תחתום כאן, כאן וכאן". הגשת לי את המסמכים ויכולתי לחוש ככה על קצה האף את הריח שלך. ראשי הפך סחרחר ונשימתי כבדה עוד יותר. חייכת את חצי החיוך המפורסם שלך, את הרי יודעת מה ההשפעה של הריח שלך עליי... חיפשתי את העט בכיס בידיים רועדות. לאחר שנה – או שנייה – מצאתי את אשר חיפשתי וקשקשתי קשקוש רועד במקומות עליהן הצבעת. המסמכים חזרו לתיק. את קמת והתחלת לפסוע, אני אחרייך, יודע כי המעשה נעשה וכי רכושי – רכושך ואני סוף סוף באמת ובתמים שלך. שעתיים לאחר מכן במרתף הבית שהיה פעם ביתי, אני תלוי ערום על הצלב, הפוך, מפוסק, ראשי נכנס ויוצא מגיגית המים החצי מלאה, נרות בוערים על כפות רגליי, מחטים תחת ציפורניי וצלופחים חשמליים על ירכיי, כאשר לפתע אני צועק צעקה מרה – "בכוח...!" – בתגובה את מחדירה את המחטים לציפורניי בכוח ועמוק יותר. לא התכוונתי לכזה 'בכוח' אני אומר... ומוסיף וצועק את מילת הביטחון שמעולם לא נשמעה מפי עד כה. נדהמת - את עוצרת את הכל. זהו. טעינו. הכל אבוד – אני מפטיר ודמעות בעיני. היה שם "אירוע מס"... |
|
|
| underfoot |
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
מעניין מה היה קורה אילו היה חותם על המסמכים, משעבד את רכושו ואת רצונו לאותה גבירה נוראית שמספיק מבט חטוף אחד בה בשביל לראות עולמות של ריגושים מענגים של אכזריות ורוע מרטיטי אבר.
ואז אחרי החתימה, בעודו תלוי על הצלב, או שכוב מרותק לאלונקה, חוזה העבד הרשמי בגבירתו מתפשטת והנה היא אדון ולא גיברת...אופס. ובדיוק נגמר הווזלין במרתף העינויים. ופתאום העבד נזכר בכל אותם סעיפים ותתי-סעיפים שכתובים היו באותיות קטנות ושאותן מעולם לא בדק, והוא מבין שאין שום דרך אחורה, הוא שיעבד את כל רכושו וגופו וחייו לסתם מישהו עם אשכים מזיעות ושיער ארוך ותודעת שימוש בליפסטיק (כי גם בכתיבה באתר, שם פיתו אותו, צריך לדעת לשים ליפסטיק). |
|
|
הרמאפרודיטה
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
underfoot כתב/ה: מעניין מה היה קורה אילו היה חותם על המסמכים, משעבד את רכושו ואת רצונו לאותה גבירה נוראית שמספיק מבט חטוף אחד בה בשביל לראות עולמות של ריגושים מענגים של אכזריות ורוע מרטיטי אבר.
ואז אחרי החתימה, בעודו תלוי על הצלב, או שכוב מרותק לאלונקה, חוזה העבד הרשמי בגבירתו מתפשטת והנה היא אדון ולא גיברת...אופס. ובדיוק נגמר הווזלין במרתף העינויים. ופתאום העבד נזכר בכל אותם סעיפים ותתי-סעיפים שכתובים היו באותיות קטנות ושאותן מעולם לא בדק, והוא מבין שאין שום דרך אחורה, הוא שיעבד את כל רכושו וגופו וחייו לסתם מישהו עם אשכים מזיעות ושיער ארוך ותודעת שימוש בליפסטיק (כי גם בכתיבה באתר, שם פיתו אותו, צריך לדעת לשים ליפסטיק). המממ....... אולי היא פשוט גברת עם תוספת 
|
|
|
| זחלן(נשלט) |
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
underfoot כתב/ה: מעניין מה היה קורה אילו היה חותם על המסמכים, משעבד את רכושו ואת רצונו לאותה גבירה נוראית שמספיק מבט חטוף אחד בה בשביל לראות עולמות של ריגושים מענגים של אכזריות ורוע מרטיטי אבר.
ואז אחרי החתימה, בעודו תלוי על הצלב, או שכוב מרותק לאלונקה, חוזה העבד הרשמי בגבירתו מתפשטת והנה היא אדון ולא גיברת...אופס. ובדיוק נגמר הווזלין במרתף העינויים. ופתאום העבד נזכר בכל אותם סעיפים ותתי-סעיפים שכתובים היו באותיות קטנות ושאותן מעולם לא בדק, והוא מבין שאין שום דרך אחורה, הוא שיעבד את כל רכושו וגופו וחייו לסתם מישהו עם אשכים מזיעות ושיער ארוך ותודעת שימוש בליפסטיק (כי גם בכתיבה באתר, שם פיתו אותו, צריך לדעת לשים ליפסטיק). זו הסיבה שכאשר אני חותם על משהו, אני מקפיד לבוא עם חבילת וזלין גדולה ואיכותית, פשוט יודע שבטח ייזיינו אותי... |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 13 שנים •
24 בדצמ׳ 2010
זחלן כתב/ה: אני דווקא זוכר את זה מעט אחרת...
נכנסת למשרד. הבטתי בך ונשימתי נעתקה – לא משנה כמה פעמים אני מביט בך, תמיד אני מגיב באותו אופן. הבטת בי במבט המצמית והמהפנט הזה, מבטך שתמיד גורם לי לחוש כאילו את תופשת לי את הלב ביד אחת ואת חוט השדרה ביד השנייה. ניסיתי לנשום, להכניס מעט אוויר לריאותיי, בקושי הצלחתי. ידעתי כי החלטת שהגיע הרגע הזה עליו שוחחנו פעמים כה רבות. זהו. עכשיו זה קורה. עכשיו זה אמיתי ולתמיד. שנים של הכרות מתנקזות להן לרגע אחד קטן. שלפת מהתיק האלגנטי שלך צרור מסמכים כרוך ומסוגנן היטב ואמרת - "תחתום כאן, כאן וכאן". הגשת לי את המסמכים ויכולתי לחוש ככה על קצה האף את הריח שלך. ראשי הפך סחרחר ונשימתי כבדה עוד יותר. חייכת את חצי החיוך המפורסם שלך, את הרי יודעת מה ההשפעה של הריח שלך עליי... חיפשתי את העט בכיס בידיים רועדות. לאחר שנה – או שנייה – מצאתי את אשר חיפשתי וקשקשתי קשקוש רועד במקומות עליהן הצבעת. המסמכים חזרו לתיק. את קמת והתחלת לפסוע, אני אחרייך, יודע כי המעשה נעשה וכי רכושי – רכושך ואני סוף סוף באמת ובתמים שלך. שעתיים לאחר מכן במרתף הבית שהיה פעם ביתי, אני תלוי ערום על הצלב, הפוך, מפוסק, ראשי נכנס ויוצא מגיגית המים החצי מלאה, נרות בוערים על כפות רגליי, מחטים תחת ציפורניי וצלופחים חשמליים על ירכיי, כאשר לפתע אני צועק צעקה מרה – "בכוח...!" – בתגובה את מחדירה את המחטים לציפורניי בכוח ועמוק יותר. לא התכוונתי לכזה 'בכוח' אני אומר... ומוסיף וצועק את מילת הביטחון שמעולם לא נשמעה מפי עד כה. נדהמת - את עוצרת את הכל. זהו. טעינו. הכל אבוד – אני מפטיר ודמעות בעיני. היה שם "אירוע מס"... : ))) זה גדול. אתה נהדר. רק ממתי לעזאזל יש אצלי מילות ביטחון? אבל אם כבר, אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהציע את המילה "אירוע מס" כמילת ביטחון. לאלה שמשתמשים במילה כזו לפחות.. ממילא די בה בכדי לצנן את הליבידו במהירות. |
|
|