CNC

מגניב, זה לא cnc

כל כך אין שום קשר בין מה שכתבת ל CNC, שזה הופך את כל ההקדמה שלך לקומדיה.

לתחושתי אתם ממשיכים לחפור על נושא שבערך 90% מהאנשים גם פה אף פעם לא יעשו, וכל מה שהיה להגיד כבר נאמר בשרשור האינסופי הזה. תעשו מה שטוב לכם ולפרטנרים שלכם וזהו...

אז מה כן?

למה לא, ברוס? אם ננתח את זה (הקשר של מאסול), היתה שם הסכמה מוקדמת ליחסים שבהם התקשורת מכיוונה תהיה אלימה כל זמן שהיא תרצה בכך ואין לו יכולת לסרב או להשתמש במילת ביטחון.
למה זה לא CNC?

זה לא cnc, זה פשוט ביטוי להיררכיה ביניהם.
אולי גם אלמנט של שימוש חופשי או 24/7.

אין פה cnc כי הכל היה בהסכמה מלאה, לא הופגן שום רצון לא לקבל סטירה בכלל. ומעבר לזה, מסול החזיק יכולת התנגדות תמידית.

תאורטית הוא יכל תמיד לחסום את היד שלה, יכל תמיד להחזיר לה סטירה, יכל תמיד לצעוק עליה חזרה או להגיב איך שהוא רוצה.

בcnc יש אלמנט של כפיה והכרח, הסכמה שנלקחת בכח. בשביל שזה יהיה cnc הסיפור הזה, מסול צריך להתנגד לסטירות ולהיות חסר אונים/ להתנגד כשהן נוחתות עליו.

בעיניים שלי זה לא מדוייק
אם ניקח לדוגמה את הסיטואציה של הסטירה:
אני מוותרת על הזכות לסרב לסטירה
זה אומר שגם אם אני לא רוצה, גם אם אני במצב רע וכן הלאה אין משהו שיעצור את הסטירה הזאת
וזאת מהות הcnc בעיניי
זה לא מחייב כפייה פיזית
מה שכן - אני לא מוותרת על מילת ביטחון
אני לא סומכת על שולט שיראה אותי מאה אחוז וככה שאם אני במצב שבו אני נזרקת לפלאשבקים אחרי הסטירה אז אני אומר מילת ביטחון
או אם אני עומדת להתעלף בגלל מצב פיזי חלש - אני אומר מילת ביטחון
אבל מעבר לכך? זה שאני אומר "לא" כי אני לא רוצה לא באמת יעצור את הסטירה.

Let’s set the record straight,

„ The primary meaning is applied to those practicing Lifestyle / total power exchange / 24/7 D/s relationships. It means that the submissive agrees to all decisions and actions of the Dominant, even in cases where they would normally object or experience discomfort. The submissive waives their right to make decisions (in some areas or in their entire life). It is an extreme form of power exchange and relies on absolute trust between partners. …
The secondary meaning is that of rape play and similar games - where the Bottom acts as though they are resisting and objecting to what is happening…“

נדמה לי שכדאי שנתחיל מ-0. הגדרות.

קודם כל, לגבי השיפוטיות שעולה כאן. אני מבינה שיש כאלו שלא יכולים לעלות על דעתם cnc. זה לא גבול עבורם, אלא הרבה מעבר לגבול. זה לא רלוונטי בכלל, זה לא מתקבל על הדעת בשום צורה. מקובל עלי שאנשים יכתבו כאן את התנגדות האישית שלהם. זה אפילו מעניין ומעורר מחשבה. אבל כתיבה שהיא פטרונית ומסיונרית, אינה במקום בעיני. להתחיל ולטעון ולהוכיח באופן בלתי אישי בעליל ש-cnc, הוא גבול אוניברסלי של שפיות, שהוא צריך להיות גבול של כולם, זה לא לעניין בעיני. לא כאן, בתוך שרשור בכלוב שבא לעודד שיתוף ופתיחות.

לי זה גורם להצטדק ולחשוב פעמיים לפני שאני משתפת דברים.

תזכרו את המובן מאליו. יש בחוץ אנשים נורמלים מאוד, שדיבורים על קשירה ושליטה מעוררים בהם חלחלה. בני אדם שונים זה מזה. העולמות הרגשיים והצרכים הרגשיים יכולים להיות כל כך שונים עד שקשה לנו לדמיין או להבין למה אדם, שפוי בדעתו, ירצה דברים מסויימים. אפשר לכבד ולתת לאחרים את הקרדיט גם אם לא מבינים ולא מרגישים את אותו הדבר.

ועכשיו למה כן cnc
למה אני נמשכת לשם
גם אני וגם בן זוגי מחפשות יחס כוחות.
זה צורך נפשי.
הצורך הזה אינו משחקי. אנחנו רוצות להרגיש שהוא באמת שלי. שאני באמת עושה בו כרצוני. והדרך לחוות זאת קשורה בכך שאני גם עושה לו דברים בניגוד לרצונו. נוצרה בינינו מציאות שבה אני יכולה לכפות עליו דברים. זו אינה המציאות כולה, זה חלק ממנה. זה גם לא רעיון כללי, זה קשור בהתאמה שבינינו, ובחיבור שנבנה לאורך שנים. כשאני כותבת על זה, זה נשמע מופשט מאוד ופילוסופי: "כפיה", אבל יש לזה תוכן אישי מאוד ואינטימי (שאיני מרגישה כרגע בנוח לכתוב אותו).

ה-cnc שלנו קשור מאוד בעובדה שיחסי השליטה שלנו חורגים מגבולות המיטה. הם האופן שבו אנחנו חווים זה את זו גם בשגרה. המשמעות של הכפייה אינה נקודתית. היא אינה רק ריגוש שברגע הכפייה, היא אינה רק אורגזמה פיסית או מנטלית שמתקיימת ברגע נתון. היא משהו שמשרה על היחסים לטווח הארוך, גם כשאנחנו יוצאות לסרט חודש לאחר מכן או הולכות לאספת הורים. כי אחרי שחווים חוויות כאלו מרגישים אחרת. תחושת הבעלות שלי מתחזקת, ורגש היראה שלו מתעצם. ואלו הדברים שמדברים אלינו.

אין לי שום רצון למצוא את עצמי ב"סשנים" כאלו בהכרות קצרת טווח. הסיפוק המשמעותי אינו מגיע מהחוויה הרגעית (שגם בה יש ריגוש עצום עבורי) אלא בעיקר מכל מה שקורא לאחר מכן. מה שהחוויה משאירה. מלראות אותו בקושי, מצד אחד, ובריגוש המתפתח מלדעת שעשיתי לו "דברים כאלו", מהצד השני. כשהחוויות אלו מעובדת נכון שנינו מרגישים בספייס מתמשך. זה הכי מדהים והכי עוצמתי שיש עבורי.

סורי. אבל לא.
זו לא ההגדרה של CNC.

ההגדרה של CNC היא הסכמה גורפת מראש, בלתי חוזרת.
אין לזה קשר לכפיה, ואין לזה קשר לכוח שיש או אין לנשלט.

שני הפרמטרים היחידים שישנם בCNC הם,
הסכמה בלתי חוזרת מראש.
ושבזמן הארוע, ההסכמה הזו גוברת על אי הסכמה.
קרי, למרות שאמרתי מידי פעם בארועים הללו, שהשיח חשוב מידי בשביל לדבר אותו בידיים,
קרי, אני לא מעוניין בסטירה, עדיין הסטירה הגיע, כי זו ההסכמה הגורפת שנתתי מראש.

אם הידיים שלי היו קשורות בארוע זה לא היה עושה את זה יותר או פחות CNC. זה היה לא רלוונטי.

הסכמה שנלקחת בכוח, כמו שאתה כותב, זה אונס. גם לתת סטירה למישהו שבאופן מובהק וברור לא רוצה לקבל אותה זה לאנוס אותו. אונס -הכרח.
בCNC יש הסכמה. זה כל העניין וכל מה שעושה את זה לא אונס.
וגם אם בזמן הארוע, יש נסיון לבטל את ההסכמה הזו, במילים או בכוח, אי אפשר לבטל אותה, לא כי כוח, לא כי מישהו קשור או חלש,
אלא כי הוא כבר הסכים לכך ולא יכול להתחרט יותר.

ככה בדוגמא של פרלין, שבעצם פותחת את הנושא והשרשור,
היא נלקחה בכוח כי היא היא נתנה את ההסכמה שלה לכך,
אין לזה קשר לכך שלשולט שלה יש יותר כוח מאשר לה, השולט שלה ביצע בה את זממו כי הסכימה לך, מראש, באופן גורף,
ולא כי היה לשולט שלה יותר כוח עליה.

ואותו דבר בדוגמא שלי.
הסטירה עפה כי הסכמתי מראש ובאופן גורף. ולא כי לשולטת שלי היה יותר או פחות כוח עלי.

CNC הוא בדיוק ההפך מאונס פישוטו.
CNC זו הסכמה. הסכמה קשה, הסכמה גורפת, הסכמה בתנאי אי ודאות קשים, ועדיין הסכמה שמכוחה פועלים, ולא מכוח הכוח, לא מכוח החוזק הפיזי.