עוד כתבה עלינו, לאור המסיבה

red-cell​(מזוכיסט) • 31 בדצמ׳ 2006

אבל זה נכון בטי, השופטים אנטישמים, שימון מזרחי משלם להם מהצד.

תגובת הכתב

בטי בום​(שולטת) • 1 בינו׳ 2007

אחרי יציאת הכתבה יצא לי לדבר שוב עם הכתב וסיפרתי לו שהתגובות פה בכלוב לכתבה היתה התחושה שהוא לא אהד אותנו ולכן נוסח השאלות .
בקשתי ממנו את הנוסח מלא לפני הפרסום כתנאי להסכמתי ולבשתו אני מפרסמת את הנוסח המלא כאן .
להלן הכתבה המלא:

לא פשוט להיות חובב אס אנד אם בארץ גם בימים כתיקונם, אך נראה שלאחרונה הפך המצב גרוע מתמיד. לפני מספר חודשים פורסם במוסף זה כי ארגון אקו"ם החליט כי לא ראוי שחובבי הסצינה הקינקית יוכלו להשמיע מוזיקה באתרי האינטרנט שלהם, וסגרו להם את הרדיו. כעת, לקראת מסיבת סילבסטר פטישיסטית משותפת לאתר "הכלוב" וליין מסיבות הפטיש "Fאמיליה" שתתקיים מחר בגני התערוכה, יצאה התקשורת בהכרזות לגבי "המסיבה של הסוטים" עם צפי ל"אורגיות המוניות". את אמילי, מארגנת המסיבה, זה מוציא מהכלים. "הדבר היחידי שהיה נכון בפרסום זה זה שיש מסיבה", היא אומרת. "קודם כל – אנחנו לא סוטים. אנחנו אנשים שהולכים עם הפנטזיות שלהם עד הסוף. הפנטזיות הן לא בהכרח 'להרביץ ושירביצו לנו' כמו שפורסם. הרבה מהן קשורות שבאהבה לנשים וגברים, לבגדים מסוג מסויים, למשחקי תפקידים, לחפצים, לאיברי גוף, לסיטואציות. וכן, חלק מהפנטזיות מדברות על שולטים ונשלטים – אס אנד אם – שזה לא אלימות ולא מכות, אלא משחקי שליטה, מי הצד החזק באותו הרגע ובאותה סיטואציה. לא מדובר על לתת ולקבל מכות, אלא על שליטה, בעצמי ובאחר – מתוך אהבה, מתוך אמון מלא בצד השני. מדובר על סיפוק מיני ורגשי. הדרך לפשט את זה להגיד 'מכות' היא מגוחכת. זה כמו לדבר על פינה במקום על כל הבית".
ומה בקשר לאורגיות ההמוניות הצפויות?
"לא רק שלא יהיו אורגיות המוניות, לא יהיה שם אפילו סקס. פטיש לא קשור בהכרח לסקס, זה מדבר על כל מה שמסביב לריגוש המיני. לא יהיה שם מין ולא שום דבר שקשור במין. חשוב להדגיש שלא כל אחד יכול להיכנס, אלא רק אנשים שקשורים בקהילת הפטיש. האנשים האלה לא צריכים לבוא למסיבה כדי לעשות סקס. אפשר לצאת מהבית רק כדי לחגוג אצ הפנטזיות שלך, לא כל מי שאוהב נעלי עקב של נשים, לדוגמה, בא כדי להזדיין".
אין פה קצת היתממות? בכל זאת, מה שמדליק אתכם לא נורמטיבי במיוחד.
"אם אנחנו סוטים – אז כל אחד הוא סוטה. לכל אחד יש משהו שמדליק או מושך אותו, אם זה ישבן או ציפורניים או נעליים או בגדים, ומה שמדליק אותנו זה המשחקים האלה. אלה משחקים, עם חוקים ברורים, עם 20 רשתות ביטחון, עם הקפדה מטורפת על בטיחות – שזה הדבר החשוב ביותר בכל מפגש. אני חיה בסגנון חיים כמו כל אדם אחר, פשוט הפנטזיה שלי חיה בשלום איתי, לצדי בבית".

כלובי, מנהל אתר הכלוב, מספר שלאתר שלו נכנסים עשרת אלפים גולשים מדי יום, מה שמוכיח לטענתו ש"חובבי הסצינה נמצאים בכל מקום, ועדיין מרגישים מאוד בודדים". "אתה יכול ללכת לידם ברחוב, אנשים בבניין שלך, ואתה לא יודע את זה כי הם מתביישים, בגלל היחס של החברה". "במה יש להתבייש?", שואל כלובי. "לאהוב עיניים ירוקות זה נורמלי? לאהוב ציצים גדולים זה נורמלי?".
מי שמאששת את דבריו של כלובי היא ש.ה, בת 32, מורת למקצועות מדעיים. ש' נוהגת לפקוד את אירועי קהילת הפטיש, והיא לא חושבת שיש לה על מה להתנצל.
ש', את סוטה?
"כן. אם ההגדרה של סוטה היא מישהי שעושה דברים שונים מן הנורמה, אז אני סוטה. העניין הוא שסוטה מהנורמה זה לא בהכרח רע. אז אוקיי, מה שאני עושה לא נתפס כנורמלי, אבל מבחינתי זה בריא, כי אני לא פוגעת בעצמי ולא באף אחד אחר.
את לא מרביצה לאנשים?
"אבל זה גורם להם עונג, ממש כמו שאדם פותח פלייבוי. זו חוויה שמעצימה את המיניות".
ואת לא רואה פה משהו בעייתי?
"זה פחות בעייתי מאדם שצריך ללכת לזונות".
זה נראה לך צורך טבעי?
"אני לא יודעת מה זה טבעי. הצורך המיני של כל אדם זה דבר טבעי, ויש אנשים שיש להם צורך גדול יותר וקטן יותר. אולי זה תלוי גנטיקה. כמורה למתימטיקה אני יודעת שאם אחת ועוד אחת זה שלוש, אז כנראה ששלוש זה טוב. מה שחשוב זו התוצאה – האם אני והפרטנר שלי נהנים או לא".
מישהו מחברייך או בעבודה יודע על נטיותייך?
"לא, כי יש בזה משהו שהוא מביש, אסור. זה שאני חושבת שזה בסדר לא אומר לצערי שהסביבה חושבת כך, ואני לא חיה בתוך ואקום".


גם יוסי, איש הייטק בן 29 מחדרה, מסכים שסטייה היא לאו דווקא דבר רע "אני סוטה עם שניים סוכר", הוא אומר. "לומר שאני חוטף מכות זו פשטנות. העולם הרבה יותר מורכב מחוטף ומחטיף. אנשים מתארים זאת ככה כי הם מעוצבים על ידי סטיגמות, של שחור ולבן, כמו שפעם היה הומואים וסטרייטים. בשבילי הקטע הפיזי הוא בכלל פחות חשוב. אני מאמין שהאיבר המיני ביותר בגוף זה המוח, והמשחקים האלה נועדים קודם כל לגרות את המוח, ורק אחר כך את הגוף".
אבל למה לגרות על ידי משחקים כאלה?
"נו, בגלל זה אני מסכים איתך שאני סוטה, כי הרוב לא עושים זאת".
ומאיפה בא הצורך הזה?
"אצלי זה בא מדימוי עצמי נמוך. אמנם יש לי הערכה גבוהה ליכולות שלי, אבל בקשרים אישיים אני חסר ביטחון, והדימוי העצמי שלי נמוך ביותר. אולי זה משהו שבא מהבית".
אתה רציני?
"לחלוטין, וזה עוזר לי להתמודד עם המצב הזה. הרי אני לא באמת עבד, אני אדם מאוד עצמאי בחייו. אני בוחר להיות עבד בסיטואציה הזו, כי שם אני יכול לפרוק את כל האנטי, את כל הכעסים ".
איך זה שאתה בוחר להיות עבד עוזר לדימוי עצמי נמוך? נראה לי שזה רק מנציח אותו.
"תראה, זה לא טיפול פסיכולוגי, אני לא מנסה לטפל בבעיה שלי בצורה כזו. אני עושה את זה רק בשביל הריגוש המיני. כמו שאמרתי, הריגוש המיני מתחיל מהמוח, ובסיטואציה הזו אני חופשי להתנהג בצורה שאני לא יכול בחיים האמיתיים. אני יכול לכעוס, להתמרד, לפרוק מתחים, להגיב בכל צורה שאני מבין. אם תכיר אותי בחיים האמיתיים, תראה שאני אדם שכלל לא מסוגל לכעוס. זה עוזר לי להתגבר על הפגיעות ועל המגננות שלי ביחסים אינטימיים".
אנשים מסביבך יודעים?
"חברים קרובים כן, אבל בעבודה לא, פשוט כי זה לא עניינם. אם הייתי חולה איידס זה היה עניינם, ואם הייתי אוהב לשכב עם ילדים זה היה עניינם. אבל אם אני אוהב אבוקדו או חצילים, זה עניינם? רוב האוכלוסייה אוהבת סקס רגיל, פולנייה על הגב, וזה בסדר. זה שאני לא סוטה מהנורמה לא אומר שאני עושה משהו רע. אם מישהו מהם יבוא וישאל אותי, אני לא אכחיש".
אתה מתבייש במי שאתה? היית רוצה להיות אחר?
"אני לא מתבייש במי שאני, אבל כן הייתי רוצה לשנות את זה. הייתי רוצה להיות במיינסטרים, ולאהוב בצורה רגילה, עם פרחים ושוקולדים ויד ביד"
אם אתה לא מתבייש, למה בעצם שתרצה להשתנות?
"זה לא קשור לבושה. בכל אחד מאיתנו יש פער בין מי שהוא לבין מי שהיה רוצה להיות, ואנחנו מנסים לגשר על הפער הזה. זה לא אומר שאנחנו מתביישים במי שאנחנו".


ע.מ הוא סטודנט למשפטים בן 24 במכללה למנהל. הוא, כפי שהוא מגדיר זאת, נוהג ללכת "למסיבות של הלא-סוטים".
לא סוטים? תסביר.
"מדובר במשהו שהוא מאוד טבעי. אם אנחנו סוטים אז גם אתה סוטה, כי גם אתה אוהב משהו טבעי. פשוט מדובר באנשים שמיסדו את מה שהם אוהבים, ולא מתביישים לזרום עם זה. הם לא מונחים על ידי הזרם המרכזי שאומר שאת הדברים האלה צריכים להסתיר, ומממשים משהו שטבוע בכולנו".
על סמך מה אתה אומר שזה טבוע בכולנו?
"כל זוג בריא ושפוי ניסה פעם אזיקים או פליקים, ואולי אפילו שוט. אולי אותם זוגות מפחדים להודות שיש כאן ריגוש מסויים, מהפחד של התווית של אדם מכה. לנו יש פרשנות אחרת לאקטים האלה אנחנו לוקחים את שני הריגושים אלה, מצד אחד כאב – כאב כמו בספורט, שמשאיר אותך מוצף אדרופינים עם חיוך ענק על הפנים – ומצד שני מין, ומשלבים את זה ביחד לאקסטזה אחת שלמה".
אתה משווה הצלפות שוט לכאבים בספורט?
"זה לא חייב להגיע לשוט, כל אחד במינון שמתאים לו, אבל כן – כמו שאומרים השרירנים, נו פיין – נו גיין. כשאתה עושה ספורט אתה נהנה למרות ואולי גם בגלל שכואב לך. אתה משלב פעילות שמסבה לך הנאה עם כאב. זה לא שונה".
אם כך, למה קוראים לכם סוטים?
"קוראים לנו סוטים כי הזרם המרכזי מחפש לדחוק כמה שיותר קבוצות לשוליים. ראינו את זה אצל ההומואים, שעד שיצאו החוצה נחשבו למאוד שונים ומפחידים. אנשים מגדירים כל דבר שונה כסוטה על מנת להרגיש שהם עצמם סוטה פחות. ככל שיש לך יותר קבוצות שוליים אתה מרגיש שאתה במרכז".
נעלבת שקראו לכם סוטים?
"לא נעלבתי כי אני יודע לעשות אבחנה ולראות איך רואים את זה מבחוץ. בניגוד לאלה שמכנים אותנו סוטים, אני, כאדם שנחשב סוטה - ולמרות שאני מגדיר את אותם אנשים כסוטים בדיוק כמוני –אני האדם הראשון שצריך להסתכל גם מעיניו של אחר. כשאני מבין את הצורך שלהם, אני לא נעלב.
מדוע אינך מתראיין בשמך המלא, אתה מתבייש במי שאתה?
"אין בי שום בושה, אבל זה לא דבר שאני מנפנף בו. אני לא יכול לשנות את היחס של החברה במחי יד, לא יכול לכפות עליהם לקבל אותי כמו שאני, ואם הייתי מנסה אנשים היו נרתעים, והייתי אדם די בודד.
אתה דווקא אדם די נורמטיבי, האם לא סביר שגם מסביבך יש אנשים כמוך?
"אני אדם נורמטיבי לגמרי. עשיתי צבא ביחידה מובחרת, אני סטודנט למשפטים, יש לי המון אידיאלים. סביר שלאנשים מסביבי יש נטיות כאלה, אבל אני נהנה ממנו בלי לפחד ממנו, והם כנראה כן. זה לא אומר שזה דבר רע. אם נסתכל אחורה, בעבר פחדו מאוד מנשים חכמות, שרפו אותן בתור מכשפות, והיום זה לא המצב. יכול להיות שעוד 50 שנה להיכנס למועדון פטיש יהיה בילוי נורמטיבי לחלוטין לערב.
היית רוצה לשנות את הנטיות שלך?
"לומר את האמת, ניסיתי לשנות את מי שאני, והנסיון לחזור למיינסטרים גרם לי להבין, אחרי שכבר חוויתי את התובנה וההבנה שמה שאני עושה לא כ"כ נורא, אז מרגיש לי מאוד צבוע ומצועצע לחזור לנורמה רק בגלל שהחברה לא מקבלת את מה שאני מסוגל לקבל".


מי שמקצועה מעניין במיוחד לאור פעילותה בתחום היא בטי, גננת בת 35 מאזור המרכז.
בטי, מה תפקידך בכוח?
"אני מלכה".
יש לך עבד?
"לא, משום שאני חיה עם בן זוג שאינו חלק מזה, אבל אני עדיין מלכה, כי אני כזו בהגדרתי, כי ככה נולדתי".
וזו לא בעיה עבורך, לחיות עם בן זוג שלא משתף פעולה?
"אני מונוגמית, ואני אדם ישר, ואני לא עושה שום דבר שפוגע בבן זוגי. אז אני חלק מהקהילה, פעילה, כותבת ומגיעה לאירועים, אבל כרגע אני עם בן זוגי".
או קיי, אבל בעבר נהגת להצליף בעבדים, האם זו לא בעיה בתור גננת?
"מה זה קשור לגננת? גם בסקס רגיל שוכבים עם אנשים, אבל לא עם ילדים. אני עושה הבדלה בין חיי המין שלי לבין ההתנהגות שלי עם ילדים. אף אחד לא לוקח את חיי המין שלו לעבודה. גם רואה חשבון לא מקיים יחסים רק בתנוחה המיסיונרית, וגם כומר לא מקיים את התנוחה המיסיונרית עם כל עדת מאמיניו. בבוקר אני בעבודה, ובלילה אני עם הבחירות שלי".
אבל העובדה שיש לך נטיות אלימות קצת מדאיגה לאור העבודה שלך.
"צר לי, אך אין לי נטיות אלימות. גם ביחסים שלי עם גברים אני לא מצליפה בכל אחד, אני לא נגנבת מכל אדם שרוצה שאצליף בו. לא אצליף במישהו שלא איכפת לי ממנו או שלא מעניין אותי לשתות איתו קפה אחרי זה".
אבל עצם זה שיש לך את הרצון הזה, הוא בעייתי.
"אין לי שום רצון בחיי היום יום להעיף למישהו סטירה. אלה יצרים מיניים בלבד, ואני יודעת להגביל אותם לתחום הזה. אני גננת מצויינת, נחשבת מאוד באזור, נרשמים מראש לגן שלי כבר מפברואר, ונשים בהריון באות להירשם לתינוקייה. אתה יודע למה? כי אני עושה את מה שאני עושה באהבה. גם בחיי המין שלי, אני לא אלך עם מישהו שאינו ראוי בעיניי, או עם מישהו שלא יודע מה הוא עושה, או שהגיע לתחום מסיבות לא נכונות. הקוד שלנו של "שפוי, בטוח ובהסכמה" הוא לא באוויר. אין סיכוי שאצליף במישהו שאני לא בטוחה שיגיד לי לעצור אם הוא לא נהנה. אגב, שליטה היא לא רק הצלפות, אפילו לא קרוב. שליטה זה גם לקבל אחריות, זה גם לעזור לקבל החלטות, זה גם להחיל התנהגויות מסויימות".
נשמע דומה לחינוך.
"אולי, אבל חשוב לציין שההשפעה היחידה של הצד הזה בי על הצד המקצועי שלי, זה שאני גננת עצמאית. לא הייתי עובדת בתוך משרד החינוך, כי לא הייתי רוצה אנשים שאני לא סבורה שיודעים טוב ממני מעליי".
את עצמך הרגשת פעם שזה בעייתי?
"במשך שנים חשבתי שאני הסוטה היחידה ביקום. חשבתי שאני אדם חולה כי כילדה היה עובר בי ריגוש כשראיתי סרטים של מכות. פתאום גיליתי שאני לא היחידה, וכחלק מתהליך ההתבגרות השלמתי עם עצמי. יש דברים, כמו ההעדפות המיניות שלנו, שאנחנו לא יכולים לשנות. ואפשר לחיות כל הזמן בתחושת אשמה, או אפשר לקבל את זה ולדעת שאי אפשר לשנות את זה, ולהפיק מזה את המירב. יכול להיות שיש דברים בעולם שאפילו יותר בסדר מזה, אבל כל עוד דבר נעשה בהסכמה, בבטיחות ובשפיות, ונעשה בסך הכל לשם ההנאה והריגוש ולא במטרה לפגוש באיש, אין שום ספק שזה בסדר ובריא".