| פלייפול |
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
הועלו כאן שתי נקודות מבט, שאינן בהכרח סותרות זו את זו. צורה אחת להסתכל על הדברים, היא בדרך ש ArchAngel הציגה: מדוע מה שפלוני עושה בד' אמותיו, מבלי לפגוע בעצמו או באחרים, יחשב לבעיה נפשית הזקוקה לטיפול, בפרט אם הוא נהנה מכך? אכן, לא ימצא פסיכיאטר שיורה על אשפוז בכפיה של מישהו רק בגלל אורח חיים שכזה. בנוסף, לא ידוע לי על סטסטיטיקה גבוהה יותר של פשיעה בקרב הבדסמים (אולי להיפך), ולפיכך אין סיבה לחשוש מפניהם.
מצד שני, בייגל העלה נקודה מעניינת: Bagel כתב/ה: אני לא מתעניין במה שנחשב בסדר ומה לא אלא מתייחס להתנהגות עצמה.
ההתנהגות הנפוצה אצל סאדו-מאזוכיסטים היא התנהגות שכן מעלה חשד לגבי המשתתפים מכיוון שהם מתעסקים, בין השאר, באקטים אלימים ובמשחקים סימבוליים שסובבים סביב נרטיב אגרסיבי. כשלעצמם אין לאקטים האלו שום משמעות, כולם מסכימים וכו״, אבל הקונטקס הרגשי שלהם ראוי לפענוח. לדעתי, התהיה שהוא מעלה היא גם כן לגיטימית: אמנם, העיסוק עצמו בבדסם, כאמור, אינו מסוכן או פלילי, אך במידה ובדסמי מתלונן על בעיה נפשית, יהיה זה נאיבי מצד המטפל להתעלם מכך. האם באמת יש להתעלם מכך שמישהו, למשל מגיע לריגוש מיני ע"י פנטזיית אונס אלים? על פניו, פרקטיקה כזאת נראית כסובלימציה של דחפים אלימים המשוועים לצאת החוצה. ומה לגבי נשים הנהנות להתלבש כילדות קטנות, ולהתייחס לפרטנר כאל אבא, האם אין זה מעיד על חסכים רגשיים? האם הגבר בתפקיד "האבא" במקרה זה אינו מפצה על דחפים פדופיליים?... לדעתי התשובה אינה חד-משמעית. דחפים מיניים כמעט תמיד כוללים אלמנטים אלימים, גם אם העוסקים אינם מודעים להם. למעשה ניתן להתייחס לכל פעילות מינית, גם וניליות, כסובלימציה של אלימות. דחפים מיניים הם מורכבים, וכוללים בד"כ גם אהבה, אך גם אלימות. מין כשלעצמו הוא דחף פרימיטיבי, קמאי והיולי, מעין מאגמה המאיימת כל הזמן להתפרץ, ובהנתן התנאים הנכונים, ניתן להיווכח בצד האלים והמכוער שלו. דוגמא טובה היא מלחמות, הגורמות לעיתים לגברים נורמטיבים לחלוטין לאבד כל רסן, ולאנוס באכזריות נשים וילדות. ניתן לומר שאולי הבדסמי הנהנה מפנטזיית אונס, דווקא מודע יותר לדחפיו, ומתעל אותם באופן חיובי, אך אין באמת דרך לדעת. כנ"ל לגבי יחסי DDLG ושאר ירקות.... אגב, דרך נוספת להתבונן בבדס"מ, או לפחות לחלק מהפרקטיקות, היא כהקבלה לאוכל: אחד יעדיף את מזונו חריף, לעומת האחר, שלא יאהב זאת. ההסבר המקובל הוא שלחסידי האוכל המתובל יש פחות קולטני טעם בלשון, ולכן הם אוהבים את מזונם חריף יותר. אולי גם בדסמים הם כאלו הזקוקים לגירויים חריפים יותר...זאת דוגמא נוספת לפרשנות בדסמית, שאינה מחייבת כלל וכלל הפרעות נפשיות ברקע. בשורה תחתונה, הייתי ממליץ לכל אחד לסמוך על האינטואיציה שלו: אם מישהו גורם לך להרגשה לא נוחה, עדיף שלא תהיה עמו בקשר. |
|
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
את רוצה סימוכין מעולם המדע ?
פסיכולוגיה?רפואה? אני תיאורטיקן בעל נסיון. יש לי המון המון כיווני מידע סביב הנושאים שקשורים בבדס'מ ,ונפש . אפשר לחלק אותם לקטגוריות שונות . קטגוריות של העולם שאנו חיים בו ,ורואים ומבינים וקטגוריות של העולם שסובב אותנו ,אך גלגל העין של רוב רובינו המוחלט ,לא רואים ומבחינים ב"אקשן ",האמיתי שמנווט את הבדס'מ שלנו בחיים ... אני פשוט אגרר למגילות שוב של תוכן ומידע מטורף ושוב יאשימו אותי שאני מוציא דברים מהשורש של הדיון . אבל אני באמת שמבין ויודע במעגלים הנסתרים ובמעגלים החיצוניים של הבדסמ ויכול לתת הרבה מידע |
|
|
Skaro(שולט)
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
בוא נסתכל רגע על עובדות בתור בני אדם פשוטים,
רוב הפרקטיקות בקהילת הבדסמ כוללות חתכים, צלקות, מחטים, קשירות, אונס, השפלות וכן הלאה.. האם אלו דברים שמקובלים בחברה? האם אלו יחסים תקינים בין בני זוג שהיית מצפה לראות בכל מערכת יחסים? התשובה כלל הניראה היא לא, אחרת הקהילה לא היתה אנונימית ומוסתרת. כל סטייה מהמקובל בחברה מהווה סימן אדום על בעיה ששורשה טמון עמוק בנפש האדם. אמנם אין כאן פגיעה עצמית או חברתית ולכן אין צורך בטיפול ואישפוז בכפייה אבל הבעיה עדיין קיימת ודורשת מעקב. |
|
|
עבד משועבד{עבד}
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
זה מתחיל כמשחק נחמד
בהמשך הופך למשחק ממכר ככל שאתה מתמכר באות גם תובנות וההתמכרות הופכת כלי טיפולי לעצמך זה נעשה באמצעות החצנה של "הבעיות הנפשיות" שלך מול הצד השני שאתה יודע שהוא יכול לספוג אותם מפני שגם הוא סובל מבעיות דומות שאתה פותר לו אותן. בעיות נפשיות יש לכולם אבל כאן אתה יכול להחצין אותן מול הצד השני בלי שתחשב דפוק. וזה מה שמביא לשחרור. |
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
Skaro כתב/ה: בוא נסתכל רגע על עובדות בתור בני אדם פשוטים,
רוב הפרקטיקות בקהילת הבדסמ כוללות חתכים, צלקות, מחטים, קשירות, אונס, השפלות וכן הלאה.. האם אלו דברים שמקובלים בחברה? האם אלו יחסים תקינים בין בני זוג שהיית מצפה לראות בכל מערכת יחסים? התשובה כלל הניראה היא לא, אחרת הקהילה לא היתה אנונימית ומוסתרת. כל סטייה מהמקובל בחברה מהווה סימן אדום על בעיה ששורשה טמון עמוק בנפש האדם. אמנם אין כאן פגיעה עצמית או חברתית ולכן אין צורך בטיפול ואישפוז בכפייה אבל הבעיה עדיין קיימת ודורשת מעקב. ההבדל בין האקטים האלו בבדס"מ למציאות, זה שבבדס"מ זה נעשה בהסכמה, ברצון, תוך כדי משחק מבוקר שלא נעשה בכוונה לפגוע אלא לענג. אתה לא באמת משפיל מישהו שמעוניין בכך ועצמו קובע את התנאים במסגרת הגבולות שנקבעו. כמו כן, אין בבדס"מ אונס, כי אונס זה בלי הסכמה. יש משחק תפקידים שנגמר בשנייה שאחד הצדדים אומר מילת ביטחון או מראה סימן מוסכם וזה משהו שאין באונס או כל אלימות אמיתית. האם אלו יחסים תקנים שמצופה לראות בין בני זוג? תכלס, כן. יחסים שמבוססים על רצון לעונג הדדי, תוך כדי כיבוד גבולות ושמירה על הביטחון זה משהו שהלוואי על כולם. האקטים המעורבים פחות משנים אלא בדיוק היחסים בין בני הזוג. שהרי לכפות על מישהו אקטים ונילים בכוח, למשל לנשק מישהו בכוח, למרות שנשיקות זה "דבר בריא" זה פוגעני ויכול להיות טראומטי, לעומת אקטים בדס"מים שנעשו בהנאה משותפת. "כל סטייה מהמקובל בחברה מהווה סימן אדום על בעיה ששורשה טמון עמוק בנפש האדם." בולשיט. ולא רק בהקשר של בדס"מ. יש אינספור מקרים בהיסטוריה ובהווה שבהן סטייה מהנורמה המקובלת דווקא מוכיחה שהאדם הוא הנורמלי והחברה היא הבעייתית. האם אדם שחי בעולם חרדי שמחליט להתגייס הוא לוקה בנפשו? האם גרמני בשנות ה- 30 שהחליט שלא יהיה אנטישמי היה לוקה בנפשו? האם ילדה בתימן שמתנגדת לכך שאבא שלה יחתן אותה בכפייה לוקה בנפשה? הרי כל אלו סוטים מהנורמה המקובלת בחברה שלהם. ואמנם בחברה שממנה הגיעו באמת יטענו שהם לוקים בנפשם, אבל זה בדיוק כי אותם אנשים חיים בבועה אגוצנטרית שלא מסוגלת לראות משהו מעבר לאיך שהם חונכו מגיל אפס. אך כל אדם עם השקפת עולם מפותחת יראה שהחברה ממנה באו לא בסדר ולא האדם שפעל בניגוד לנורמות שהם הכתיבו. כי לא כל סטייה מן המקובל בחברה היא סימן לבעיה נפשית, אלא אם כן היא גורמת לסבל למישהו. ובמקרה של בדס"מ איזה סבל יש אצל אדם שמפיק מזה עונג רב ובשנייה שהוא מפסיק להתענג ואומר מילת ביטחון זה נגמר והוא מקבל after care מפנק? יש יותר סבל ביחסים ונילים שנכפו, שאין בהם כבוד הדדי ואף התעללות, למרות שוניל הוא הנורמה. וזאת הסיבה שבתקופה האחרונה, וככל שחולף הזמן והחברה מסביב מפסיקה להיות כזו שמרנית צרת אופקים, החברה הבדס"מית גם מפסיקה להיות מוסתרת ואנונימית. (וכמו כן, הסתרה לא בהכרח אומרת שמישהו עושה משהו נוראי. קח למשל את האנוסים בספרד ששמרו מצוות בסתר, גם הם לקו בנפשם?) אתה מדבר בכזה ביטחון על עניינים של בריאות הנפש, רק חבל שאתה לא יודע שפגיעה עצמית היא לא עילה לאשפוז בכפייה. אחרת בי"ח הפסיכיאטרים היו קורסים תחת כל מי חותך את עצמו. נדרש הרבה מעבר לפגיעה עצמית בשביל לאשפז מישהו. וכיום, שום בדס"מי לא נמצא בטיפול ומעקב עקב הבדס"מ שלו בלבד, ושום פסיכיאטר לא ימליץ על זה כשיראה את האדם הבדס"מי הממוצע שלצד ההרפתקאות שלו במיטה הוא מתפקד ולא מראה שום סימני מצוקה. אין לך באמת מושג איך עולם בריאות הנפש מתנהל, מה הקריטריונים בו לאבחון וטיפול, ולמרות זאת אתה מתיימר לאבחן אנשים ולפסוק שהם צריכים טיפול. ועכשיו תסביר לי מה זאת השנאה העצמית הזו שיש לך וללא מעט בדס"מיים? אם אתם חושבים שבדס"מ זה כזה חרא, סימן לחולי נפשי, למה אתם כאן? לפי החשיבה שלך אתה צריך ללכת לטפל בעצמך ו"להחלים". למה אתה בוחר שלא "לטפל" בעצמך וכן לממש את הנטייה הזו אם היא כזו מזעזעת? אם אתה כשולט מאמין שאתה נותן יד להרס נפשה של הנשלטת, ומאמין שזה נובע ממקום חולני בנפשך ונפשה, למה אתה מחפש את זה ונותן יד ל"זוועה" הזו? |
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
הדברים שנכתבים בשרשור הזה הם בעיני פשוט עצובים.
קודם כל, פסיכולוג עובר 10 שנים של הכשרה לפני שהוא מורשה לעסוק בפסיכולוגיה. משום מה, אנשים (בחברה בכלל, לא רק בכלוב) חושבים שלא צריך הכשרה כזאת, ושכל אחד מבין בפסיכולוגיה אם הוא רק יחשוב רגע, ולא צריך אפילו קורס אחד או דקה של הכשרה מעשית. בנוסף, פסיכולוג משתמש בסוללות של מבחנים ושאלונים כדי לאבחן. האפשרות השנייה היא לקיים מספר פגישות טיפוליות ואז להעלות אפשרות של בעיה נפשית ובחינה מעמיקה של האפשרות (איני מתייחס כאן לאבחון פסיכיאטרי שהוא מעט שונה). פה אנו רואים שכל זה מיותר - מספיק מקלדת ומנוי לאתר כדי לאבחן אוכלוסיות שלמות. אתם באמת לא מבינים את חוסר האחריות? את ההגכחה? אני מצטער, לי זה פשוט נראה שאתם לוקחים את הבלאגן האישי והפנימי שלכם ומשליכים אותו על קהילה שלמה. (לא, זה לא אבחון. זו התרשמות). אני קורא את המשפטים שכתבתם פה והלסת נשמטת. פלייפול: "במידה ובדסמי מתלונן על בעיה נפשית, יהיה זה נאיבי מצד המטפל להתעלם מכך" זה משפט פשוט מגוחך. הרי זה נכון על כל בנאדם שהולך על הפלנטה הזאת, מה הקשר לבדסמ? "האם באמת יש להתעלם מכך שמישהו, למשל מגיע לריגוש מיני ע"י פנטזיית אונס אלים? על פניו, פרקטיקה כזאת נראית כסובלימציה של דחפים אלימים המשוועים לצאת החוצה." איזה שימוש יפה במונח סובלימציה. פרויד מתמוגג. כמובן, פרויד גם טען שלהיות פסיכולוג זו סובלימציה של מציצנות. כלומר, במקום להפוך לסוטה המציץ לתוך חדר השינה של אנשים, פסיכולוג עושה סובלימציה ומציץ לאנשים לתוך המוח. במילים אחרות, לפי פרויד, כל דבר שתמצא מקורו באיזשהו דחף אפל. סובלימציה, אגב, היא תיעול חיובי של הדחף, התעלות על השלילי שבו - אז אם אתה בוחר לתאר פנטזיית אונס כסובלימציה, בעצם החמאת לבריאותו הנפשית של אותו בדסמאי חובב אונס. "ומה לגבי נשים הנהנות להתלבש כילדות קטנות, ולהתייחס לפרטנר כאל אבא, האם אין זה מעיד על חסכים רגשיים? האם הגבר בתפקיד "האבא" במקרה זה אינו מפצה על דחפים פדופיליים?" אני לא ממש מבין מה זה פיצוי על דחפים פדופיליים. הרי האישה שרוצה אבא אינה פדופילית ואינה בתפקיד פדופילי בפנטזיה (אולי התכוונת לגבר?). האם שאלת את עצמך כמה אנשים שאינם בדסמים סובלים מאותם חסכים רגשיים, רק שאינם מבטאים זאת דרך פנטזיית אייג'פליי (אני רק משתף פעולה, אין לי מושג עם DDLG מעיד על חסכים)? מה, רובו המוחלט של העולם גדל עם הורים אידיאליים ורק כמה חולות אומללות סובלות מחסך רגשי ולכן הופכות לlittle? "ניתן להתייחס לכל פעילות מינית, גם וניליות, כסובלימציה של אלימות" - זה ממש לא מדויק, כי פרויד דיבר על מיניות ואלימות כשני כוחות מנוגדים, ארוס מול תנאטוס, חיים מול מוות. אז לא, פעילות מינית אינה סובלימציה של אלימות. ואתה שוב משתמש בסובלימציה בצורה שגויה כשאתה מתייחס לאונס. בקיצור, פלייפול, הנה הצעה - פרויד כתב הרבה, פורש על-ידי ממשיכיו ויריביו עוד יותר, וחשוב מכל - מת לפני איזה 100 שנה! והפסיכולוגיה קצת התקדמה. אז אולי די לשאוב מונחים פרוידיאניים, מה גם שהשימוש בהם לא מדוייק עד שגוי? |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
אפילו שארק אמרה חלק ממה שיש לי לומר - זה כבר דורש התייחסות מ Skaro כתב/ה: בוא נסתכל רגע על עובדות בתור בני אדם פשוטים,
רוב הפרקטיקות בקהילת הבדסמ כוללות חתכים, צלקות, מחטים, קשירות, אונס, השפלות וכן הלאה.. האם אלו דברים שמקובלים בחברה? האם אלו יחסים תקינים בין בני זוג שהיית מצפה לראות בכל מערכת יחסים? התשובה כלל הניראה היא לא, אחרת הקהילה לא היתה אנונימית ומוסתרת. כל סטייה מהמקובל בחברה מהווה סימן אדום על בעיה ששורשה טמון עמוק בנפש האדם. אמנם אין כאן פגיעה עצמית או חברתית ולכן אין צורך בטיפול ואישפוז בכפייה אבל הבעיה עדיין קיימת ודורשת מעקב. אני מנסה לכתוב לך תגובה שלא תהיה מלאה בכעס או לעג על הדברים שכתבת, וזה לא קל. יש לי מיליון דברים מתוחכמים ועמוקים לכתוב על כל מילה שאמרת, אבל אני לא רוצה לערפל אמירה שהיא מאוד פשוטה בסופו של דבר. "כל סטייה מהמקובל בחברה מהווה סימן אדום..." . לא להאמין שמישהו בשנת 2018 מסוגל לכתוב משפט כזה. שוב, יש אין ספור דרכים להדגים כמה המשפט הזה שגוי, שלא לומר מלא בשנאה, גזענות, דעה קדומה ושאר מרעין בישין. רק אציין שהמשיכה המינית העיקרית שלי היא לגברים - זה חורג מהנורמה, רוצה לשלוח אותי לטיפול המרה? או שתסתפק בהכרה שיש לי בעיה הדורשת מעקב? זו דוגמה אחת, צריך ספר בשביל כולן. מה שלא מקובל בחברה הוא הפרעה נפשית? אני חי בקיבוץ. לפני שנים הגיעה לכאן משפחה חדשה לקליטה ולארוחת הערב הראשונה שלהם, האישה באה לבושה בחצאית מקסי. כל הקיבוץ בהה בה בהשתאות, כי אף אחת פה לא לבשה דבר כזה (שוב, זה היה לפני שנים). אתה שם לב לגיחוך? (או שאולי כל הקיבוץ מורכב מסוטים, כי מקסי היה באופנה בתל-אביב, שבה יש יותר אנשים, כך שהקיבוץ הוא החריג). כל מי ששומר על אנונימיות סובל מבעיה נפשית? אנשים שומרים על אנונימיות ממיליון סיבות. מה, אתה חושב שבדסמ הוא בעיה נפשית כי לא כולנו כותבים את מספר הטלפון שלנו פה באתר? שלח לי אדומה, מבטיח לתת לך את שמי המלא, מקום מגוריי והפלאפון שלי (ויש לא מעט אנשים פה שיודעים שאני באמת עושה את זה). להזכיר לך שבשרשור אחר אתה המלצת לאנשים לא לחשוף את הבדסמ שלהם? אתה מבין שאתה אומר לאנשים "אני שומר על אנונימיות, וממליץ גם לכם לשמור על אנונימיות" ואז כותב "בדסמים שומרים על אנונימיות, עדות לכך שהם סובלים מבעיה נפשית". לא יודע מה עוד לומר. רק לציין שאנשים באמת קוראים את מה שנכתב פה. חלקם מבולבלים, חלקם מאוד צעירים. מי מהם עוד עלול לקחת ברצינות את הדברים האלה, להאמין שבאמת יש לו בעיה נפשית רק בגלל העדפות מיניות. גלו קצת אחריות עם הדברים שאתם כותבים, גלו קצת צניעות לפני שאתם לוקחים דעה אישית (שלא מבוססת על מדע או על ניסיון במקצוע טיפולי) והופכים אותה לאמת קיומית. ישנם בכלוב אנשים שכן עוסקים במקצועות הנפש (סליחה, ארק, לא מתייחס לסטודנטים כמוך או בעלי תואר ראשון כמוני). אתם רואים אותם רצים לכתוב "נכון! בדסמ זה בעיה נפשית!"? לא. מעניין למה |
|
|
|
Skaro(שולט)
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
לא אמרתי שאני פסיכיאטר או פסיכולוג קליני אבל אם כבר העלתם אז אין שום מטפל מקצועי שיעיד שהבדסמ זאת נורמה חברתית תקינה.
כי היא בחיים לא תהפוך לאחת כזאת. עצוב שאתם מנסים לתת לגיטימציה למעשים אלימים ולהפוך אותם לדברים מקובלים. לעשות חתכים על העור והחדיר מחטים זה דבר נורמלי?? להכריח בחורה לשכב עם סודנים זה נורמלי? להשפיל, לקשור ולהרביץ לבחורה זה נורמלי? וברור שהיא מסכימה לזה כי היא לא מבינה שיש לה בעיה נפשית. אחרת היא לא היתה מבקשת. אני לא טוען שאני בסדר, אני השלמתי עם מי שאני. אבל אני בחיים לא אנסה לתת לזה לגיטימציה. נכון שלא כל בעיה נפשית דורשת אישפוז אבל היא כן דורשת מעקב. ונב קהילת הלהטב עדיין לא הפכה להיות לנורמה, בסהכ מיעוט בישראל. |
|
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
אז זהו, שיש מספיק מטפלים שטוענים שזה נורמלי כל עוד זה לא פוגע בתפקודו של אדם ויש לו חיים מעבר לבדס"מ. זה פחות או יותר הקונצנזוס המקובל בעולם הטיפולי.
ואפילו באתר הזה יש כמה וכמה מטפלים מקצועיים, והם בניגוד אלו המתיימרים לטפל/לאבחן מטעם עצמם, מעידים שזה תקין. ו..וואו, לפי התיאורים שלך יש לך מושג מעוות לא רק על עולם בריאות הנפש אלא גם על בדס"מ. להכריח מישהי לשכב עם סודנים? באיזה סרט פורנו אתה חי? זאת לא הנורמה כאן. במציאות הדברים הרבה יותר שפויים מאיך שאתה מציג אותם. אף אחד לא באמת מכה נשים ורומס אותן, זה משחק תפקידים, העמדת פנים שמתחילה בהסכמה ונגמרת עם מילת ביטחון. זה לא בסכמה? זה לא נגמר במילת ביטחון? מישהו מהצדדים לא מודע לעצמו והשני תופס עליו טרמפ? זאת התעללות ולא בדס"מ! |
|
|
FlowerKitty(אחרת)
|
לפני 6 שנים •
8 ביולי 2018
הדיון המעניין הזה מתחבר לי להרבה מחשבות שמסתובבות לי בראש עכשיו. הבוקר התעוררתי מוקדם מדי ולא הצלחתי לחזור לישון ונשאבתי אל תוך מנהרת הזמן של הכלוב 12 שנים אחורה. קראתי אחורה בלוגים והודעות בפורום של דמויות מרתקות שכבר לא כותבות פה או שכותבות היום בכינויים אחרים, ובכל מקרה אחרת (12 שנה זה המון זמן). נתפסתי חזק על דיוני עבר על כותבת מוכשרת שהציגה בכתיבה שלה בדס"מ מאוד קשה, מאוד קר ואכזרי ונטול פשרות. מדי פעם אני נתקלת פה בייצוגים של בדס"מ כזה, שתמיד מזעזעים אותי ומפחידים אותי ומהפנטים אותי בו זמנית. לא במובן של "אני רוצה גם", במובן של משהו מחריד שאי אפשר שלא להסתכל עליו. כמו אלימות קשה, עינויים וסאדיזם בסרטים, בסדרות ואפילו בספרים מסויימים, ייצוגים שתמיד עושים לי רע אבל אני לא יכולה שלא להודות שיש בהם גם משהו מושך, מרתק. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מביעה פה עמדה שיפוטית או מנסה לעשות דה-לגיטימציה לסגנונות בדס"מ "קשים" יותר מהבדס"מ שלי. אני מתארת את התחושות האישיות שלי. אני חושבת שזה אישיו אנושי בסיסי ועמוק, המשיכה הזו שיש לנו לאקטים של סאדיזם ואכזריות. שזה מרתק את כולם ברמה זו או אחרת, כבר מילדות. נראה לי שכמעט לכולם יש איזשהו זיכרון מהילדות של היחשפות למשהו מזעזע במיוחד, אצלנו בישראל המון פעמים אלה זוועות מהשואה, שמצד אחד הוא מחריד ומצד שני דווקא בגלל זה אי אפשר להפסיק לקרוא עליו, אי אפשר להפסיק להסתכל. לא יפתיע אותי אם פה בכלוב יש יותר אנשים עם זכרונות כאלה מבאוכלוסיה הכללית, אבל גם זה לא בטוח. גם הוונילי הסחי הממוצע יושב מרותק בבינג'ים של "משחקי הכס" או "סיפורה של שפחה".
ואיך כל זה קשור לכאן? אפילו שהעמדה שלי בדיון קרובה הרבה יותר לזו שמציגים כאן דרקן וArchAngel מלצד השני שמציג בדס"מ כאיזושהי פתולוגיה, אני מתחברת מאוד גם לדברים של בייגל. אני כן מרגישה פה בדיון נטייה לעשות מעין סטריליזציה לבדס"מ, להשתמש בSSC כספריי מטהר בצורה שבעצם מרדדת את השיח על בדס"מ, יוצרת דיכוטומיה בין בדס"מ "רע" שהוא בעצם בכלל לא בדס"מ אלא התעללות וניצול לבין בדס"מ "טוב" שבא ממקום בריא ואין לו קשר לנוירוזות ולמנגנונים ומבנים נפשיים שיוצרים סבל. לי ברור שיש קשר. גם אצל וניליים יש קשר בין משקעי העבר והמבנה הנפשי הספציפי של כל אדם לבין המיניות שלו, גם באמצעות מין ונילי אנשים משחזרים דפוסים הרסניים או פוגעים בעצמם, נכון. אבל בבדס"מ העוצמות גבוהות יותר ויש שימוש בחומרים נפשיים עם פוטנציאל מסוכן יותר, במיוחד בכל מה שקשור להשפלה. אם נעשה לרגע זום אאוט, אל מעבר לתסביכים האישיים של כל אחד (נצא מהפסיכולוגיה אל תוך הסוציולוגיה, אם תרצו) - בדס"מ מתעסק גם בנוירוזות חברתיות. זה הרי לא מקרי שרוב העיסוק בהשפלה סובב סביב המיניות הנשית, סביב הבושה שבלהיות אישה מינית, סביב חדירה ונחדרות. גם במיילדום וגם בפמדום (בפרקטיקה הנפוצה של ניוש וגם בייצוגים היותר "לייט" שלה שכמעט ואין פמדום בלעדיהם). בייוש של נשים על המיניות שלהן והתפיסה של חדירה כאקט משפיל זו נוירוזה בסיסית של החברה שלנו. איך שאני רואה את זה, בבדס"מ אנחנו פשוט נוגעים בטאבו הזה בידיים חשופות, מתעמתים איתו, משחקים איתו. אני מכירה כמה פמיניסטיות שקצת נתקעו בסבנטיז ותופסות בדס"מ כדבר שלילי ולא לגיטימי מיסודו. הן עושות אידאליזציה של מין ונילי שוויוני ומכבד, נטול כל אלמנט של כאב, השפלה או יחסי כוחות. לא רק שזה נשמע משעמם רצח, זה גם נשמע כמו פיקציה... כמו ניסיון להדחיק לגמרי את כל האישיוז החברתיים וכל ענייני הטאבו שקשוררים למין ולהעמיד פנים שבאמצעות בחירה אידיאולוגית שכלתנית אפשר פשוט למחות כל זכר להם מהנפש שלנו. אז עם הטענה שעיסוק בבדס"מ הוא ביטוי של הפרעה נפשית ושלילי מיסודו אני מן הסתם לא מסכימה, אחרת לא הייתי פה ולא הייתי עושה את מה שאני עושה. ועדיין יש בעיניי קשר לתסביכים נפשיים, אישיים וחברתיים. וזה חלק ממה שעושה את זה מעניין כל כך. |
|
|