בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
Alatar כתב/ה: בכוח המוח כתב/ה: שאלת תם: מה משנה רמת הסיבולת של הגוף? באמת מה שמשנה זה החוזק של הנפת השוט? אם אותם התהליכים קורים למישהו ברמת כאב X כמו למישהו אחר ברמת כאב Y, זה כזה בעל משמעות? אם יש לזה משמעות, אז לדעתי יש יתרון למי שרגיש יותר, ולא צריך להשחית את גופו (ואולי גם לסכן אותו פיזית), כדי לקבל ממנו תוצאות מסויימות שהשולט חפץ בהן.
Lanya Colson כתב/ה: וחזרה לנושא השרשור, אני רוצה להצטרף לבכוח המוח:
אישית אני לא מבינה את הצורך "להעלות את סף הכאב" או להגדיל סיבולת, או כל דבר אחר. יש סף כאב (שונה מאדם לאדם) ואיתו אפשר לעבוד. למה צריך להעלות אותו? אם הסף נמוך, אז ממש קצת מכאיב המון, וזהו. פחות עבודה לצד המעניק. עדיין מישהו כאב, מישהו הכאיב, ובשאיפה היתה זיקפה, וכוס רטוב, וכל הדברים הטובים שבאים עם זה. בנוגע לסימנים - יש אנשים שמסתמנים בקלות, ויש כאלו שפחות, וזה לא בהכרח קשור לכמה כואב להם. ואם סימנים זה מה שחשוב, אז צריך לחפש מה מסמן, ולא מה כואב. אני לא יודע אם **צריך**, אבל לפעמים רוצים - משני הצדדים - להעלות את הסיבולת. מהצד השולט - האקט הזה של להכאיב יכול להיות גם, אבל לא רק "איזה יופי היא נראית כשכואב לה" או "איך היא סובלת יפה", אלא לפעמים זה גם להרגיש איך מפעילים כוח, עד כמה מרשים לעצמך... הממ.. להשתחרר... כי יכול להיות משהו לא מספק בעליל אם סף הכאב של הצד הנשלט נמוך בהרבה מסף הכאב שהצד השולט צריך. מהצד הנשלט - יש הרבה פעמים רצון להכיל (עם כל סלידתי מהמילה הזאת) את הצד השולט ואת כל מה שיש לו לתת, ולפעמים יש פער בין כמה שרוצים לכמה שיכולים, מה שיכול להוביל לרצון לשפר את הסיבולת. עכשיו - האם *צריך* להעלות את סף הכאב? לא חייבים, כמובן. אפשר להגיע למסקנה שאין התאמה בקטע הזה ולשקול עד כמה זה משמעותי, אבל כמו שכתבתי, לא נראה לי מוזר אם מישהי או מישהו רוצים להעלות את סף הכאב שלהם כדי שיהיו יכולים להיות יותר בשביל מי שהם איתם. אבל כמו כן, כמו שפותחת השרשור כתבה, זה משהו שמגרה אותה, שמפעיל אותה, אז למה לא? אני לא חושבת שזה סותר (לפחות באופן חלקי) את מה שאמרתי, אלא חובר לו. אמרתי שאותם תהליכים יכולים לקרות ברמות סיבולת שונות, וכך עניין הרצון להתמסר ולהכיל את השולט נכלל בהם, עד כדי הרצון המשותף למתוח את גבולות הסיבולת והספיגה. הרי אפשר למתוח את סף הכאב מכל מצב סיבולת X או Y, וזה יבחן לא ביחס לאחרים (מה משנה מה הסיבולת של אחרים? משנה מה נשלט חש שהוא מתפתח ומעניק, ומשנה מה ששולט חש שמעניקים לו ואיך מתמסרים אליו). אני מסכימה שצריכה להיות התאמה בסיסית, אם השולט הוא מהסוג שהחלק העיקרי של העונג שלו, הוא "שחרור" פיזי וטכני על בשר, אבל מנסיון שלי, ההתרגשות מהשליטה נובעת בעיקר מתהליכים רגשיים ונפשיים, שיוצרים עוררות מינית חזקה, זו המהות הסאדיסטית והמזוכיסטית (להבנתי): קבלת הסבל וגרימת הסבל. |
|
|
Lanya Colson
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
השיח הדומיננטי בכלוב הוא שיח הסיבולת, העלאת סף הכאב, וכיו"ב. אז לדברר את הגמוניה ואז להגיד "כמובן שזה לא השיח היחיד" - זו סוג של היתממות בעיני.
אני לא יודעת איך אפשר לא להבחין בתחרותיות, אני לא מבינה איך מישהו עם טיפה ביקורת, טיפה רגישות יכול לעמוד בפני תועפות התגובות המתלהבות מרמת ההתמסרות/טוטאליות/קיצוניות/ של נשלט/ת "אמיתי/ת" כזו או אחרת, ולא להבין את הכוח הסוחף של התגובות האלו. יש היררכיה מאוד ברורה בכלוב של מה "אמיתי" ומה לא. (כולל שימוש במילות גנאי כמו "קינקי"). ואני מדברת בעיקר על הקבועים/מוכרים, כל אלו שמתחזקים פרסונה, בלוג ונוכחות מתמשכת. בתוך המערכת הזאת, במיוחד כשמדובר באנשים חדשים יחסית לעולם הזה, אין איזו משמעות מיוחדת ל "רצונות" שלהם, הם מראה של מה שקורה כאן. אנשים עוברים פה סוציאליזציה כמו בכל חברה אחרת, הם לומדים את הקודים, את הערכים, הם מבינים מה נחשב, ואיך לייצר הון חברתי. הטיעון הזה של "רצונו של אדם כבודו" הוא טיעון חסר משמעות, מכיוון שאנחנו מייצרים כאן מערכת שמלמדת אנשים מה לרצות. ובתוך המערכת הזאת, אין מספיק ריבוי קולות. ולכן, זה בסדר גמור שאם מישהי פותחת שרשור שמבקש ללמד אותה איך להעלות את סף הכאב, יבואו כמה שולטים מנוסים ויסבירו לה איך ("לאט לאט" כמובן), ויבואו גם כמה אחרים (אחרות, במקרה הספציפי הזה) ויגידו - אולי לא צריך. את לא חייבת. סיבולת זה לא כזה דבר חשוב, בדסמ זה עניין ריגשי ונפשי, ואת לא צריכה להיות מתוסכלת, תכאבי כמה ואיך שנוח לך. יש דרכים להיות נשלטת נפלאה ומסופקת בלי להיות מסוגלת לחטוף עשרות הצלפות קיין, אולי הכיוון הוא לבחור פרטנר יותר מתאים? אני לא חושבת שאני שופטת או מבקרת או מנתחת או מבטלת, אני פשוט מציגה עוד אופציה. אני כמובן לא יכולה לדבר בשם בכוח המוח, אבל אני מדברת בשם עצמי, פגשתי כמה נשלטים בחיי שבשביל לדגדג להם את קצה הריגוש הייתי פחות או יותר צריכה לדרוס אותם עם משאית. וברור לי שזה תוצר של 20 שנה של "יותר ויותר ויותר" סף הכאב עולה, סף הריגוש עולה, ואלו אנשים שיכולים למצוא את עצמם במקומות מאוד קשים, כי שום דבר כבר לא מדגדג להם. והיה צריך לשמור עליהם מההתחלה. מאזוכיזם חייב להיות שפוי כדי להיות חלק בריא מהנפש. |
|
|
Alatar(שולט){Foxy LAB}
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
בכוח המוח כתב/ה: אני לא חושבת שזה סותר (לפחות באופן חלקי) את מה שאמרתי, אלא חובר לו. אמרתי שאותם תהליכים יכולים לקרות ברמות סיבולת שונות, וכך עניין הרצון להתמסר ולהכיל את השולט נכלל בהם, עד כדי הרצון המשותף למתוח את גבולות הסיבולת והספיגה. הרי אפשר למתוח את סף הכאב מכל מצב סיבולת X או Y, וזה יבחן לא ביחס לאחרים (מה משנה מה הסיבולת של אחרים? משנה מה נשלט חש שהוא מתפתח ומעניק, ומשנה מה ששולט חש שמעניקים לו ואיך מתמסרים אליו).
אני מסכימה שצריכה להיות התאמה בסיסית, אם השולט הוא מהסוג שהחלק העיקרי של העונג שלו, הוא "שחרור" פיזי וטכני על בשר, אבל מנסיון שלי, ההתרגשות מהשליטה נובעת בעיקר מתהליכים רגשיים ונפשיים, שיוצרים עוררות מינית חזקה, זו המהות הסאדיסטית והמזוכיסטית (להבנתי): קבלת הסבל וגרימת הסבל. זה לא כזה פשטני. זה לא רק "קבלת הסבל וגרימת הסבל", יש ניואנסים שאני לא בדיוק יודע להסביר אותם. אני מנחש שעשרה שולטים יתנו לך חמש עשרה תשובות שונות מה בדיוק בסיטואציה כזאת עושה להם את זה, ואני יכול להעריך שהצד המנטלי של הענקת הכאב לצד השני ואיך הוא מקבל אותו יהיה ברוב התשובות האלה, כמו גם התחושה שמעניקים לך ומתמסרים אליך , אבל יהיו שם עוד כל מיני דברים אחרים. עם כמה שאני מבין (ומסכים ע"פ רוב) עם מה שאת אומרת בקשר לכך שהסיבולת לא צריכה להמדד ביחס לאחרים - אני חושב שלא תמיד אפשר להפריד את זה. אם מישהי, למשל, מוצאת שחלק מההנאה שלה, חלק ממה שמפעיל אותה, זה CBT ברמה מסוימת, והנשלט הנוכחי שלה (איתו יש לה חיבור מצוין וכד' וכד'), לא מסוגל לספוג מזה אפילו קצת, או ממש מעט יחסית למה שהיא כבר חוותה - יש סיכוי שקצת ירד לה ממנו. יש סיכוי, כמובן, שהיא תמצא דברים אחרים שעושים לה את זה וזה לא יהווה בעיה, אבל כאמור, יש סיכוי שזה יפריע לה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
אני מסכימה שצריכה להיות התאמה בסיסית, אבל לדעתי והבנתי ההתאמות החשובות לא נוגעות לאקט, או לעוצמתו הפיזית של אקט, כי בבדס"ם אקטים הם (בדר"כ) סמלים, ובדר"כ ישנם סמלים נוספים ואחרים שיכולים להחליף סמל שיש איתו בעיה. ההתאמות נוגעות לעניינים הרבה יותר בסיסיים. למשל בדוגמה שנתת, לדעתי יהיו מעט מאוד נשים שולטות שיגידו שרמת הריגוש שלהן מנשלט, קשורה קשר ישיר לאקט מסויים, ובו תלוי מירב הריגוש שלהן . סביר יותר שרמת הריגוש שלהן תגזר ממיהות הנשלט, מרמת המשיכה המינית שלהן אליו, מחוויית ההכנעה של הגבר הספציפי הזה (לא סמרטוט! לא נכנע לכל אחת!), מהאופן בה אותו גבר יודע לענג אותה, ולגרום לה לחוש מיוחדת וכיוצא באלה דברים. השאלה אם אם הוא בעל יכולת לספוג יותר או פחות מכות, בביצים או במקומות אחרים, היא לא כזו משמעותית, ולכן מה שאתה אומר, נוגע באמת לשוליים - אם מישהו לא יכול להסתדר עם אדם שלא סופג מופלא של כאב, אז הוא באמת צריך לחפש אחד כזה.
יחד עם זאת, אני מוצאת שלניה הבהירה את מה שרציתי להעביר: יש נשים שנחשפות לתחום השליטה, ומאמינות שהן צריכות להיות כרית סופגת כדי להחשב "נשלטת ראויה" שאפשר "להתגאות בה" או "להתענג עליה". אולי צריך לומר להן, שזה לא בהכרח עובד כך. היום למשל קראתי את הפוסט המיליון בנושא הזה באיזה בלוג, של נשלטת חדשה שתוהה איך מצופה ממנה להתמסר ולתת את כולה, כשהיא בעצמה לא מכירה את התחום, את התגובות שלה, ואת הגבולות שלה? התשובה היא (לדעתי) שהיא ממש לא צריכה. שהתמסרות היא משהו שצומח בין אנשים, וקשור בין היתר לתחושת הביטחון והיכולת לסמוך על הפרטנר, ושהחלקים האלה יצמחו דווקא במקרה שאותו פרטנר יאפשר לה מרחב להכיר את עצמה בתוך מערכת שליטה, ולא ירוץ לקיצוניות. אבל מה לעשות שזה מה שנשלטת חדשה שומעת כאן מכל מיני גברים שהגדירו עצמם שולטים? מה לעשות שזה מה שהיא קוראת בבלוגים אחרים שמקדשים מתיחת קצוות ודרמטיות יתר? יחסי שליטה הם לפני הכל יחסים. יחסים בין בני אדם. הם לא רק צבר אקטים, הם לא רק רכבת הרים, הם לא רק "מתיחת גבולות" או "שבירת גבולות". אפשר להגיד שיש מקום גם לקשר נפשי, יש מקום לשפיות, לצמיחה איטית, להבנה מתפתחת, וגם לכאלה שהם לא אלופי העולם בספיגת כאב. זה לא סותר את זה שיש אחרים שרואים את הדברים אחרת, אבל חשוב גם לומר שהם לא מחזיקים בתפיסה היחידה הקיימת, והם אולי אפילו לא הרוב. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
אפרופו ההבדל בין פנטזיה למציאות , לפעמים בא לי שהוא יקשור אותי למרגלות המיטה, לישון למרגלותיו על הרצפה הקשה והקרה, כשאני מוגבלת בתנועותי, או לפחות לחכות על הברכיים כמה שעות, עד שהוא יתעורר, כדי לשרת אותו כמובן. בפועל, כשאני על הברכיים מולו, אחרי זמן מה (כנראה שמשהו בהבעת פנים שלי מסגיר את זה) הוא שואל איך הרגליים שלי, ואני מודה ששוקיים שלי נרדמו. במקרה כזה, השולט האכזר שהוא, מביא לנשלטת האולטימטיבית שאני, כרית לברכיים. אז יש פנטזיה, ויש מציאות. אנשים בוגרים לומדים להבחין בין זו ובין זו, ולחיות עם ההבדלים בשלום.
|
|
|
|
Alatar(שולט){Foxy LAB}
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
נראה לי שאנחנו מסכימים בעיקרון על רוב הדברים, אבל בואי נשים דברים בקונטקסט. נשאלה שאלה ע"י פותחת השרשור - "איך מגבירים את הסיבולת?"
התשובה "את לא צריכה להגביר את הסיבולת שלך" היא, לטעמי בלבד, אינה תשובה מועילה. לו השאלה היתה אחרת, משהו בסגנון "הדום שלי אוהב לתת כאב, ואני לא מצליחה לספוג אותו. בבקשה תעזרו לי למצוא שיטות לספוג יותר על מנת שאוכל להיות סאבית החלומות שלו", אז ניחא, אבל התחושה שלי זה שהמסר שעובר ששאלות נייטרליות מקבלות מענה (שלדעתי הוא מעט) שופט, זה שזה *לא בסדר* לרצות את הדברים האלה, בזמן שהרצון הזה נשמע לי הגיוני לחלוטין - בין אם בין השואלת לבין עצמה או בינה ובין השולט שיש או אין לה. אני משוכנע שאני לא מחדש לך כלום. קשר בסד"מי עובד במספר רבדים, והצד הפסיכולוגי שאת מדברת עליו (צמיחה איטית מבוקרת, סמלים, עניינים של מהות וכיו"ב) לא קיים בכל קשר באותה המידה. זה לא אותו הדבר אצל מישהו שנפגש עם מישהי לפני שבוע וזוג בדס"מי שחי אחד את השני כבר עשר שנים. כל הדיון של איך מסבירים לנשלטת חדשה לאן היא נכנסה הוא דיון אחר. יש מספר פרסומים במגזין שמדברים על זה, אנשים עם ותק ונסיון בסצנה כותבים על זה לא מעט, ובסופו של דבר, אדם מחליט עם מי הוא מתייעץ, למי הוא מקשיב, ממי הוא מתרשם, לאן הוא נכנס ומה הוא עושה. יכול להיות שהוא יעשה טעויות, יכול להיות שאלו טעויות שהיה אפשר להמנע מהן, אבל זו הדרך של אותו אדם. ובקשר להבדל בין פנטזיה ומציאות -- כמובן שקיים כזה, רק שזה לא מקומי להגיד למישהו שהוא צריך לנטוש את הפנטזיות שלו כי בעיני הן לא נראות מציאותיות. |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 6 שנים •
12 בספט׳ 2018
חושב שקצת מערבים סף כאב עם רמות כאב וסוגי כאב.
זה די טיבעי לחוות רמות כאב מוגברות ככל שקשר מעמיק בהנחה שזה בא טוב יחד. התמסרות מוגברת. וזה מאד מהנה לחוות מגוון סוגי כאב. שמאתגר את שני הנוגעים בדבר. אם ניתן להשוות את זה לריקוד משותף אז יש ענין ונטיה להגביר את הקצב ולהתאתגר עם רמות קושי שונות. נכון שיש קבוצה כלשהי שהכתיבה מה "נכון" אלא שבשנים האחרונות הערכים השתנו. וחשוב גם ששולט ידע לעצור בזמן למנוע נזק ופגיעה למרות שהוא יודע שהיא מסוגלת ליותר. סף כאב, אינדיבידואלי לכל אדם ודי נדיר וחסר טעם לשנותו. אם מישהי לא מגורה מכאב לא נהנת מכאב האם אלף הצלפות בשבוע ישנו זאת? |
|
|
Sm Art{☆Sm}
|
לפני 6 שנים •
13 בספט׳ 2018
לגבי פנטזיות,הגירוי בעבור חלק מאיתנו ,יכול להתקיים רק במובן המנטלי , ויזואלי , ומחשבתי .
ולא במובן הפיזי .(באותה הרמה בה אנו רוצים לחוות ) במיוחד ,בדברים המשתייכים לספיגת כאב. המוטיב העיקרי העומד מאחורי הדברים ,הוא הצורך בלחוש "שוטה",או,"מושפל",או,"במצב של ענישה ,וקבלת מרות",ע"פ,רוב מדמות אדם "פחות",מאיתנו על פי ה"ערך",בו אנו מחשיבים עצמנו. זה גם סוג של חזרה ולעיתים צורך כפוי ומודרך לתקופות ולמצבים הסטוריים של ה"נפש "שלנו . על גילגוליה .. (נפש,נשמה,רוח,חיה,יחידה) כך שהגוף לא תמיד כשיר ויכול להכיל את מה שנפשינו החולה ומעונה,שומרת בתוכנה הנסתרת מתודעתנו ,הארצית. הטיפוס התמידי ברצון לחוות ולהעמיק תחושות וחוויות הוא קשור בעיקר ,באופיו הבלתי מוותר ומתפשר של האדם .לשמר ולטפח הרגלים ומנהגים שהוא "צורך",אותם מהמדיה ,או משיחות ותכתובות שנחשף להן ,באיבו,וגם ביחס לאיש/ה , שהקארמה שלו זימנה לו שיעמוד מולו ,בצורך לחוות ולעבור את מה שזומן בעבורו ,בתסריט חייו שנכתב לעלילת חייו ,הנוכחית . ובסיכומו של דבר ,הכול הוא לטובת האדם |
|
|
אאספרסו(שולט)
|
לפני 6 שנים •
16 בספט׳ 2018
אני מבין שיש לך פנטזיה בראש לגבי עוצמת וכמות של כאב שאת חושבת שאת רוצה.
את צריכה לבדוק האם היישום של הפנטזיה שלך אכן מעשי וזה אכן מה שאת רוצה וצריכה עבורך כי יש פנטזיה שמקומה להשאר בתור פנטזיה. אחרי שהחלטת לממש את הפנטזיה את צריכה לדעת שכאב זה כמו לחזור לכושר. יש "סרגל כאב " וצריך להתקדם בו לאט לאט ולאפשר לגוף להתרגל להכיל את הכאב ואז את תצליחי להגיע לסף כאב גבוהה ממליץ לך לבדוק כל כמה זמן שאת יודעת מה המטרה שלך ואת עדיין משאירה את המטרה כפי שהיא היית בתחילת המסע שלך |
|
|