Sm Art{☆Sm} |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
על גדולת ,וחשיבות ,הסיפרה , אפס
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
Sm Art{☆Sm} • 22 בספט׳ 2020
לפעמים לגבר ,לא בא לו ,להיות גבר .
בא לו לברוח ,אל עבר מחוזות ה 0 . ה 0 ,זה ,מחוז להתאפס מחדש על, עצמך. בדיוק, שלא כל אשה, בא לה להיות תמיד ,אשה ,מאופרת,מטופחת, ועל עקבים גבוהים .. כאשר משהו מציק לאדם ,ב"מוח ",או ,"בין חלציו", הוא בוחר לברוח,אל מחוז ה 0 . ולהפיל על האישה ,שממולו . את מטלות החשיבה ,ואת ,מטלות ,הרצון ,להחליט . זה בעצם כל הסיפור ,של האפס . הוא רוצה לנוח קצת . מהמספר הגבוה ,שאליו הוא טיפס . אפס, זה תחנת מוצא, אפס ,זה ,"יעד מנוסה " האפס ,הוא ,טווח פעולה, לאחר "עליה ". ומהאפס ,ניתן ,רק לעלות . אין לאן לרדת מתחת, אל האפס . האדם ,לעיתים רוצה להיוותר, באפס . הרבה ככול ,שיוכל . אבל ,אין זמן . ינערו אותו ,ויסלקו אותו ממחוז האפס . זה זמני ,וקצר . השהות באפס. לשהות במחוז האפס . עולה הרבה מאוד כסף. הזמן הוא יקר . בחיים בשביל לעלות ,חייבים ,לברוח ,אל מחוז האפס , בכדי ,שיהיה , פחות , קשה ,הטיפוס המתמיד ,ששמו ,הוא .עלילת חיי האדם . במילים אחרות . ירידה ,לצורך עליה . עליה ,לצורך ,ירידה . כל מי שרוצה להיות אפס . מחפש גננת ,לעת מצוא. זה בעצם כל הסיפור של הרצון ,והצורך ,להיות ,אפס . בשפה נקייה ,ופשוטה . אני רוצה ,להתאפס על עצמי . עבדתי קשה לאחרונה. ויש עוד מטלות ,רבות ,בעתיד ,העומדות ,לפני. אילולי ,היה לי ",מנוסה", אל מחוז האפס . לא הייתי ,יכול ,להמשיך, ולבצע , את המשימות הרבות ,שהחיים הכינו לי .. אז ,בשביל ,כאילו אפסים . יש גננות חמודות, להתחבא ,לזמן קט ,אל מתחת ,לחצאיות שלהן . בדיוק , כמו תינוק ,בגן . |
|
assaf aaa(נשלט) |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
assaf aaa(נשלט) • 22 בספט׳ 2020
בגלל זה יש אנשים שלא עושים את זה במסגרת הזוגיות שלהם...
|
|
Bagel |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
Bagel • 22 בספט׳ 2020
הצורך להרגיש אפס קטן ומושפל הוא החפצה שהאדם עושה לעצמו תוך כדי שימוש באדם אחר. מדובר בסצינה תיאטרלית במהותה, מן אקט של ביזוי שמבויים היטב ומגודר היטב בגבולות ידועים וקבועים. בשביל להחפיץ את עצמו האדם צריך עזרה, קצת כמו שהקוסם צריך עוזרת חיננית, אז הוא מחפש דומינטריקס, דמות מוחפצת לחלוטין, שתספק לו את הריגוש שבהשפלה.
במערכת יחסים אינטימית זה נשמע לי בלתי אפשרי לנהל כזאת סצינה, האינטימיות מחוברת מדי למציאות הרגשית ולכן כאשר האדם רוצה לברוח מעצמו ומהרגשות של עצמו על ידי אותה החפצה עצמית הוא חייב לעשות את זה בתנאים מתאימים. זוגיות עלולה להיות קצת בעייתית. ובכל זאת, הצלחתי לעשות את זה עם מישהי אחת במשך שש שנים, לא היתה לנו זוגיות אינטימית אבל כן סוג של קשר שבו סגדתי לה תוך כדי שהיא סוטרת לי וכדומה. זה מאוד מרגש וגם מאוד נוח כי נשמר מרחק רגשי תמידי. זה גם יכול להיות מתסכל כשאתה מחפש חיבוק ואהבה ולא רק להיות אפס קטן. |
|
Menta(שולטת) |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
Menta(שולטת) • 22 בספט׳ 2020
אחלה תאור, בייגל. הפסקה הראשונה שלך נהדרת.
אני חושבת שאפשר למצוא איזון במערכת יחסים שהיא לא אספת סשנים או זוגיות אלא משהו באמצעות. מפגשים שיש בהם חלק של סשן, שאז הצורך בהשפלה ואפסיות מתמלא, וחלק של חיבוק והבעת רגש חיובי באופן ונילי. לםחות עבורי, זה האידאל. |
|
masoul |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
masoul • 22 בספט׳ 2020
Menta כתב/ה: נראה לי שכשולטות, אנחנו מאד רוצות להרגיש כניעה והתמסרות. זקוקות להן. אבל בפועל, מה שמציעים לנו הרבה פעמים הוא לא כניעה ולא התמסרות אלא רשימת מכולת של אקטים שמהנים את הפונה. החלום ושברו. ופה בנקודה הזו אני מציע בתחילת השרשור ובתגובה לשאלה הראשונה של טלי נקודת מבט קצת שונה. נקודת מבט שאומרת שהנשלט בא לספק את הצרכים שלו, שמראש יש לו את הצרכים האלו, ואותם הוא בא לספק. ולכן ההתמסרות או הכניעה שאת מדברת עליהם, וההשפלה והמחיקה שטלי מדברות עליהם, הם קודם כל צרכים של הנשלט. אם לא היו לו את הצרכים הללו, הוא לא היה מחפש שולטת ולא היה מציע את עצמו ואת הצרכים הללו שלו. אין באמת אקט אצילי של נתינה ללא ציפיה לקבל דבר מה חזרה, אין באמת אקט אצילי של הענות לצרכים של הבת זוג, קוראים לה שולטת או אשתי, מבלי לענות לצרכים של בן הזוג, בין אם קוראים לו נשלט ובין אם קוראים לו בעלי, יעקב יצחק או משה. ( וכמובן יש יוצאים מן הכלל וכמובן שאם בת הזוג שלך שוכבת חולה במיטה אתה מטפל בה מבלי לצפות לתמורה, לא על מקרים אלו אנחנו מדברים ) ועל רשימת המכולת של הנשלט ( וגם של השולטת ) אני מציע להסתכל כעל בסיס ראשוני מאד להתאמה, מבלי לשלול בדיקת התאמה של שאר התכונות, ואם הנשלט נרקסיסט, לדוגמא, כנראה שהרבה התמסרות ונתינה לא תהיה שם, לדוגמא. או לסיכום, ההרמוניה מצויה בסיפוק הצרכים של שני הצדדים, גם השולטת, עם הצורך שלה בהתמסרות כניעה ונתינה, וגם הנשלט, עם הצורך שלו בכאב, מחיקה, השפלה וכו'. נדמה לי שזו אמת שאי אפשר לברוח ממנה. והדיון המקורי, ואני רוצה להביא שוב את השאלות של טלי, כי לדעתי הן מאפשרות דיון אמיתי ועמוק בנושאים הללו. 1. הרבה פעמים אנשים כותבים לי "אני רוצה להיות אפס קטן מושפל שלך" ואני לא מבינה. אתם לא חוששים שזה יחלחל ליחסים? 2. איך אפשר להיות בקשר עם מישהו שאת רואה בו אפס? לא מעריכה? מזלזלת? עבורי, אלו שאלות להתעמק בהן ולנסות להבין אותן. |
|
masoul |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
masoul • 22 בספט׳ 2020
אבחנות נהדרות ועומק נהדר בייגל, נדמה לי שדיי כרגיל אצלך.
נדמה לי רק שאתה קצת מרדד את אקט ההשפלה הבדסמי, וקצת מגכיח אותו. אני מניח ( רק מניח ) שזה מאפשר לך איזה שהוא מרחק בריא ממנו ולחיות בשלום איתו. שוב, רק מניח. אני יכול להגיד שגם אם אני מסכים עם הפסקה הראשונה של דבריך, אני לא מסכים עם הרידוד וההגחכה של אקט ההשפלה הבדסמי, שנוגע בנו במקומות הכי עמוקים חשופים כואבים ומטלטלים שלנו. היכולת לנהל קשר אינטימי חם ואוהב ובתוכו גם משפיל רומס ומועך, טוב, אני מודה שזה קשה, אני מודה שזה לא טרוויאלי, אני גם מודה שהרבה יותר קל לחלק את הקשרים לעולם שבו הערך שלך גבוהה, ועולם אחר מנותק שבו הערך שלך אפסי. יחד עם זאת, ומנסיון, אפשר לעשות את זה. אפשר לנהל קשר שהוא בבסיסו בתחילתו ואחריתו קשר חם אוהב אינטימי מכיל ומעצים, ובתוכו, למרות הפרדוקס שזה נשמע, קשר שהוא של שליטה, ממש אבל, של השפלה ושל כאב ושל מעיכה רמיסה והתעללות. כאמור, לאחד את הכל לתוך קשר אחד, הרבה יותר קשה, ומצריך הרבה יותר מאמץ, אולי לא כל אחד רוצה להתאמץ עבור זה. ובעוד מחשבה, אולי הנושא בכלל הרצון שלנו להכיל את עצמנו באמת כמושפלים, כאפסים, או היכולת שלנו להכיל את עצמנו ככזו. באקט בדסמי מנותק מקשר משמעותי, כגון מלכה בתשלום, אין צורך להכיל את עצמך לאחר הסשן. ביחסים, גם אחרי הסשן, גם אחרי כל הדברים המשפילים והנוראיים והמוחקים שהיא עשתה בך, אתה צריך להסתכל לה בעיניים, אתה מקסימום יכול לברוח לחמש דקות, לא יותר, אתה צריך להכיל הרבה מאד דברים קשים להכלה. אולי זו הנקודה, לא כל אחד רוצה, או לא כל אחד יכול, להכיל את עצמו במקומות הללו. רק מחשבה. . . |
|
Menta(שולטת) |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
Menta(שולטת) • 22 בספט׳ 2020
מסול, אני מסכימה אתך שמערכת יחסים מושתתת על סיפוק הצרכים של שני בני הזוג.
אני חושבת שכמו בהרבה תחומים אחרים, יש בעיה בפירוש שונה של מונחים וביחס שונה לרגש מול סקס. נשים, שולטות ולא שולטות, מגדירות מונחים כמו השפלה ולהיות האפס שלך בקונטקסט של מערכת יחסים. להיות האפס שלי אומר עבורן ועבורי שאתה שלי. ובמערכת היחסים שלנו, אני משפילה אותך ואתה אפס. לכל אורכה, רק במיטה, ווטאבר. גברים, במיוחד נשלטים, יראו בהשפלה ובלהיות האפס שלה אקט מיני. סליחה, לא נשלטים. קינקים. נשלט ישמח להרגיש למטה גם מחוץ לסקס. אולי קודם כל צריך באמת להבחין בין קינקי לנשלט. כלובי, מה דעתך להוסיף קטגוריה של קינקי וקינקית? זה יחסוך הרבה אי הבנות לאנשים פה. |
|
masoul |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
masoul • 22 בספט׳ 2020
מנטה, בתגובה לנקודה שהעלית, אני מציע את המחשבה הזו . . . אולי יש בה הסבר או חלק מהסבר לפערים שאת מתארת.
masoul כתב/ה: ובעוד מחשבה, אולי הנושא בכלל הרצון שלנו להכיל את עצמנו באמת כמושפלים, כאפסים, או היכולת שלנו להכיל את עצמנו ככאלו. באקט בדסמי מנותק מקשר משמעותי, כגון מלכה בתשלום, אין צורך להכיל את עצמך לאחר הסשן. ביחסים, גם אחרי הסשן, גם אחרי כל הדברים המשפילים והנוראיים והמוחקים שהיא עשתה בך, אתה צריך להסתכל לה בעיניים, אתה מקסימום יכול לברוח לחמש דקות, לא יותר, אתה צריך להכיל הרבה מאד דברים קשים להכלה. אולי זו הנקודה, לא כל אחד רוצה, או לא כל אחד יכול, להכיל את עצמו במקומות הללו. רק מחשבה. . . |
|
הטופר המפשר |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
הטופר המפשר • 22 בספט׳ 2020
שאלה מעניינת, נכתבו עליה הררים של פרשנויות פסילוגיות\פסיכואנליטיות שונות. אני משער שזה קצת מהכל, פנטזיות חזרה לילדות, להיות "קטן" - אפס כמו ילד,
הצורך להשתחרר מעול המעמסה הגברית, אבל גם הצורך בהחפצה ובעיקר בהחפצה של עצמך. זה משהו שקשה לנו לקבל, אנחנו לא רק סובייקטים אלא גם אובייקטים בעולם הממשי עבור אנשים אחרים לתועלות שונות ומגוונות. ויש החפצה, במידה מסויימת גם ביחסים מיניים, זה חלק מהמשיכה המינית. הנה דוגמא בעניין הזה: לאמנים\סופרים\משוררים וכו', קשה הרבה פעמים להתחייס "ליצירה" שלהם כאובייקט בעולם, כמשהו שצריך לדעת להפרד ממנו, וגם בשלב מסויים להפוך אותו לסחורה, שיהיה לו אולי גם מודל עסקי וכו' וכו'. זה לכאורה פוגע "בעצמי האמיתי" שלהם. אבל זו אשליה, רק ברגע שאתה לומד "להתנכר" לעצמך, להפוך את עצמך "לסחורה" בעולם, להעמיד את עצמך ברשות אחרים, אתה יכול להתנהל ולהצליח בעולם, מכאן, אולי הפנטזיה של להפוך לאפס "מושא" החפצה מושלם, שיאפשר לך להתייחס אל עצמך באופן נכון יותר בעולם - כאובייקט לשימושים שונים, ורק כך להפוך גם סובייקט המשתמש באובייקטים אחרים בעולם לצרכי קיומו. מצטער, דיי נמאס לי מפרוייד, עברתי להיגל. איך זה הולך? "התודעה היא בשביל עצמה לעצמה בשביל אחר"? משהו כזה לא . אלה היו 60 שניות על האדון והעבד של ג.פ.היגל. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שלישי ספט' 22, 2020 12:42 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
Menta(שולטת) |
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
לפני 4 שנים •
22 בספט׳ 2020
Menta(שולטת) • 22 בספט׳ 2020
ועוד משהו בקשר להבדל בין נשלט וקינקי.
בפרופיל שלי יש קישור לפוסט שמנחה איך לפנות אליי. לא משהו מגלומני. מבקש לםנות אליי כמנטה ולא כהמלכה ומבקש לציין גיל ואזור מגורים אם אלה לא מצוינים בפרופיל. כשפונה אליי מישהו לא לפי ההנחיות, אני מבקשת בנימוס, שיקרא פרופיל. וכאן, כל האני רוצה להיות אפס שלך, מגיבים בכזו תוקפנות, התחכמות ומרדנות, התנגדות במילה אחת, שאני תוהה איך זה מתיישב. אם אתה לא מוכן למלא בקשה שכרוכה בקריאת פוסט קצר, ומראה על כבוד בסיסי, מה הסיכוי שתמלא בקשות אחרות שלי שאינן קשורות ישירות לסיפוק המיני שלך? נשלט לא יראה בכך פחיתות כבוד. הוא מראש לא בא להילחם מלחמות אגו. קינקי יראה בזה ניג'וס מיותר. |
|