masoul |
לפני שנתיים •
7 בפבר׳ 2022
עוד קצת בלבול. אנסה לסדר, ברשותך (:
לפני שנתיים •
7 בפבר׳ 2022
masoul • 7 בפבר׳ 2022
morningdew כתב/ה: masoul כתב/ה: ....להכיר את הצרכים האולי לא יפים ולא נעימים שלנו, ולשים אותם על השולחן. ....להכיר בכך שהצרכים הרגשיים והמיניים שלנו מטונפים לפעמים, של כולנו. להכיר את עצמך זו העצמה. לחוות את עצמך במלאות זו העצמה. ולדעת שזה בסדר להיות ככה - זו העצמה. אני מבין שזה קשה לך עם הרעיון שמה שאתה תופש כמטונף הוא בעצם בונה ומעצים. כדאי שתתרגל לזה (: אה, ולגבי "בקרת איכות" - גבולות, סייףוורד, אפטרקייר - מכיר ? מנגנוני בקרת איכות שמובנים לתוך התהליך הבדס"מי. אם אין אותם (וזה לא משנה אם זה בצורה פורמלית או בצורה שבכוח המוח מתארת שהיא פחות פורמלית ) - זה לא בדס"מ. זו התעללות. אז שוב. לא. להכיר את עצמך זו לא העצמה. זה יכול להיות, אבל זה לא בהכרח מה שזה. אדם קטנוני, רגזן, מר וממורמר, שיכיר את עצמו, באמת יכיר את עצמו, רוב הסיכוים שלפחות בשלב א' יתאכזב מאד ואולי אפילו יכנס לדכאון, זו לא העצמה. זה ההפך מהעצמה. אותה הדבר לגבי לחוות את עצמך, פדופיל שיחליט חלילה לחוות את עצמו, אין בזה העצמה, אולי הנאה עבורו, אבל לא העצמה, והעצמה לא שווה הנאה ( העצמה יכולה להביא להנאה, אבל לא הבכרח ובכל מקרה העצמה היא לא מילה נרדפת להנאה ) אלו דוגמאות קטנות להראות כמה זה גנבת דעת ומשחק מילים משבש מחשבה ההשוואות השטחיות שעשית. ( סורי, בכנות ובאמת סורי ) אבל כל זה כלום ואפס ליד המשפט הבא שלך. "אני מבין שזה קשה לך עם הרעיון שמה שאתה תופש כמטונף הוא בעצם בונה ומעצים. " המשפט הזה הוא נטו גנבת דעת, ואם הוא נאמר בתמימות, הוא רדוד שטחי ומטעה להפליא. ראשית, יש דברים שכולנו תופסים כמטונפים. לראיה, אתה לא אוכל מהאסלה שלך, ואתה לא מחליף תחתונים רק פעם בחודש. הרשימה ארוכה, נדמה לי שהרעיון ברור. ומכאן, אם השולטת שלי תחליט שאני מחליף תחתון רק פעם בחודש, זה יהיה טינופת, ולא יהיה בזה כלום מעצים עבורי. אם היא תחליט שאני אוכל מהאסלה, יהיה בזה משהו מטונף, ולא משהו מעצים. ואל תבלבל בין משהו מהנה, משהו מספק, משהו מדליק ומדליק מינית, לבין מעצים. כן זה יכול להנות אותי, וכן זה יכול להסעיר אותי. אבל אלו לא אקטים מעצימים, והטינופת שמדליקה אותי לא מעצימה ולא בונה. היא רק מדליקה מסעירה ואולי גם מספקת. הנסיון לצבוע את הצרכים והתשוקות שלנו, את הדחפים והמאוויים שלנו, באיזה צבע יפה וזוהר, באיזה רציונלצזיה ורומנטיזציה והתייפיפות נעלה ואצילית, מזוייפים ושקריים, זה הנסיון החסר תכלית לחיות בשלום עם הצרכים המטונפים שלנו. וזה נסיון נואל ושקרי, כי הוא לא באמת פוגש את הצרכים האמיתיים שלנו, הוא פוגש רק את הצבע היפה הורוד והשקרי שבהם צבענו את הצרכים האלו, ואם לא נפגוש באמת את הצרכים האלו שלנו, לא נוכל לחיות איתם בשלום. "בוא עבד קטן ומתוק שלי, החלטתי הבוקר לבנות ולהעצים אותך, בוא ללקק את סוליות המטונפות של הנעליים השלי, נכון שאתה כבר מרגיש בנוי יותר ועצום יותר ? יופי מתוק שלי " הבנת ? (: המשפט האחרון שלך ? אותו הדבר, רק שנגמר לי הכוח הזמן והחשק, אז פעם הבאה בלי נדר. |
|