Kind
|
לפני 5 ימים •
10 באפר׳ 2025
אני חושב שזו שאלת השאלות. עם כמה שקשה להודות.. בהחלט יכול להיות שאין כאן אמת אחת.
כן, גם אני שותף לדעה שבגידות זה נורא ואיום. אבל אני יכול להבין אנשים שנשואים שנים ארוכות, יש להם חיים שלמים שקשורים באדם אחר. בית, ילדים, משפחה.. וחיים שלמים שהם בנו משך שנים. אי אפשר באמת לצפות, מכולם, שהם צריכים "לשתף בכל מחיר".. גם אם המחיר הוא לפרק את כל העולם שהם בנו כל חייהם הבוגרים. זה מחיר קשה מנשוא. בין אם אתה זה שמפרק ובין אם מפרקים את זה בשבילך. בגידה היא דבר נורא, אבל אולי הדבר היחיד שנורא יותר.. זה לחיות חיים שלמים בתור רוח, ולא לחוות את הדברים שבוערים בך. יחד עם זאת, למעשים יש השלכות. התחתנת? הקמת משפחה ובנית חיים שלמים? יש לך אחריות. נותנים בך אמון. אל תזלזל בזה. זה קדוש. ואדם שהוא בוגד.. הוא כנראה, לפחות על פי רוב, לא אדם משהו במיוחד. זה אדם שלקח את האמון של מי שאמור להיות הכי קרוב וחשוב לו בעולם.. וניפץ אותו לרסיסים. באופן הכי מכוער ובוטה שיש. מילא מעידה חד פעמית, כשהבחורה הכי שווה בעולם נמרחת עליה שאתה שיכור, תכלס יש כאן פטור ואף חובה לשכב איתה, אבל באופן רצוני, לחפש את הבגידה? מזעזע. גם אם החלופה מזעזעת לא פחות אם לא יותר. אז קשה להכריע, באמת שני הטיעונים חזקים ומשכנעים. ואיש הישר בעיניו יעשה. |
|
5
|
הממתקית הראשונה(סדיסטית)
|
לפני 5 ימים •
10 באפר׳ 2025
נכנסתי לפרופיל שלך .
אצלי מבחינתי נשואים זה גבול . אני לא שופטת אותך . מבחינתך ולטובת כל מי שתרצה לדעת עדיף למלא את הפרופיל ולציין שאתה נשוי . להסתיר את זה יבזבז זמן ואנרגיות ממי שתרצה לפנות אליך .. יש פה גם המון נשואות שמחפשות קשר כמוך . תמיד עדיף להיות כנה. בהצלחה |
|
6
|
researcher(שולטת)
|
לפני 5 ימים •
10 באפר׳ 2025
קראתי את מה שכתבת, ואני מרגישה את הכאב והמורכבות שבך. את הרצון לחיות באמת, לצד הניסיון לשמור על מה שבנית. זה טקסט כן ומטלטל — אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, התחזק בי גם חוסר הנחת. כי למרות הכנות, יש משהו מאוד עמוק בדרך שאתה מצדיק את הבחירה שלך — שהוא בעיניי בעייתי.
אני בזוגיות מונוגמית. ואני אמנם עדיין צעירה, לא נשואה.ולא מכירה את כל המורכבות החיים, לא חוויתי הכל. כן חוויתי טעות — מעידה — ובחרתי לספר. לא כי זה היה קל, להפך. אבל לא יכולתי להמשיך בקשר ולהסתכל לבן הזוג שלי בעיניים כשאני יודעת שאני מחזיקה סוד כזה גדול. אז נפלתי — והתמודדתי. ועדיין מתמודדת. גם הייתי במערכת יחסים לא מתאימה — ויצאתי ממנה. לא כי היה לי קל, אלא כי הבנתי שפערים שלא מדוברים גובים מחיר — ממני, מהצד השני, מהקשר כולו. אתה כותב על כך שאתה לא מפרק את התא המשפחתי כי אתה לא רוצה לפגוע — לא באשתך, לא בילדים. ואתה מתאר את זה כמו סוג של הקרבה עצמית, כמו אם תבחר בכנות, אתה תשלח את כולם לחיים קשים של גירושים ובלבול. אבל האמת? אתה כבר בחרת עבורם. בלי לשתף, בלי לאפשר להם בחירה. אשתך אולי שמרנית, אולי לא תבין אותך, אולי תכאב — אבל מגיע לה לדעת. גם אם תבחר להישאר. גם אם תבחר ללכת. אתה לא "מגן עליה", אתה מחליט בשבילה. ואתה כותב שאתה לא מפרק את התא המשפחתי — אבל בפועל, זה כבר קרה. רק שאף אחד חוץ ממך לא יודע. אז מי בעצם משלם את המחיר? אני לא באה ממקום שיפוטי כלפי הדחפים שלך, או הרצון שלך להרגיש חי, להרגיש אותנטי. וגם לא מתנגדת לרעיון שאדם יכול להשתנות לאורך החיים. להיפך — אני מאמינה בזה. אבל אני כן שואלת את עצמי, איפה עובר הגבול בין מימוש עצמי, לבין פגיעה מתמשכת באחרים שנמצאים איתנו בקשר עמוק? אתה מדבר על מדרג מוסרי, על זה שאתה לא צדיק, אבל לפחות לא מפרק. בעיניי, דווקא הכנות — גם אם היא מביאה לקונפליקט — היא המעשה המוסרי יותר. היא נותנת לצד השני את הכוח לבחור. זו לא הבגידה הפיזית הכואבת ביותר — זו הבגידה באפשרות לדעת. להחליט. לחיות במציאות ולא באשליה. אני לא מזדהה עם שיפוטיות אגרסיבית, אבל גם לא עם הלבשת מילים יפות על בחירה שמהותה הסתרה. אתה לא חייב לפרק את מה שבנית. אבל אם אתה כבר חי חיים כפולים — תן לפחות לאנשים שסביבך לדעת באיזה סיפור הם נמצאים. חג חירות שמח. ובשבילי חירות אמיתית לא נמדדת רק ביכולת לממש תשוקה — אלא באומץ לבחור באמת. גם כשזה שובר לב. |
|
9
|
| כרם(נשלט) |
לפני 5 ימים •
10 באפר׳ 2025
אנשים צריכים להתאפק ולא לדחוף את האף.
|
|
0
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
לא הבנתי את הטיעונים שעלו פה שבדס"מ זה במילא לא מוסרי אז מה משנה אם יש בגידה, כאילו זה עוד איזה קינק בארנסל שאיך מעיזים לשפוט.
כל הקטע המוסרי בבדס"מ הוא שיש הסכמה של כל המשתתפים, גם של הצופים מהצד שלא משתתפים אקטיבית באקט אם זה משהו פומבי, או אפילו בפנטזיית קאקהולד כשהאישה הולכת לשכב עם גבר אחר ובעלה בכלל נשאר בבית "לא קשור" לאקט שיקרה בבית אחר רחוק ממנו. אחרת מבדס"מ זה הופך לאלימות או לכל הפחות להתנהגות ממש לא הוגנת. כל העקרון בבדס"מ הוא הסכמה וכיבוד גבולות, ובבגידה נעדרת ההסכמה של מי שבוגדים בו, וגם לא בדיוק מכבדים את הגבולות שלו. וזאת בדיוק הבעיה המוסרית כאן. הטיעון של "איך אתה מעז לשפוט אחרים, הרי אתה בדס"מי וגם אותך שופטים" לא באמת מוכיח צביעות כלשהי. הבדס"מיים ששופטים בוגדים לא שופטים את המשיכה שלהם לפנטזיה מסוימת, אלא שופטים את חוסר ההסכמה שהם כופים על בן הזוג שלהם. לרוב הבדס"מיים האלו הם רווקים או התמזל מזלם והם התחתנו עם בדס"מי כמוהם, אז מה שבטוח הוא שהם כן מחפשים את ההסכמה של הפרטנרים שלהם למימוש הפנטזיות שלהם ולא מבקרים משהו שהם בעצמם לא עושים. אני חושבת שכל נשוי ונשואה שיוצאים נחרצות נגד מי שמבקר את הבגידה שלהם, לא היו שמחים אם השולט או הנשלטת שהכירו בכלוב היו יום אחד בוגדים בהם. זאת אומרת שלא צריך להיתמם כאילו זו פעולה שלא כואבת לצד השני בשום צורה "אז מה רוצים ממך". כן צריך לקחת בחשבון למה זה כואב. וכל טיעוני ה"מה שלא יודעים לא כואב" גם לא הופכים פעולה לבסדר יותר. אפשר גם לגעת בידידה שנרדמה שיכורה אצלך בסלון, ואם תעשה את זה בעדינות יחסית היא גם לא תדע שזה קרה- אבל וואלה, חוסר הידיעה שלה לא הפך את הסיטואציה למוסרית יותר. ולאחר כל מה שכתבתי למעלה- חשוב לי לציין שאני מבינה שלא כל הבגידות נולדו שוות, ולא כולן גחמה של מישהו שיש לו הכל ולא יודע שובע. יש הרבה נסיבות למה מישהו הגיע למצב הזה שהוא כבר לא מכבד את הגבולות והצרכים של בן הזוג שלו, ולרוב זה כי הגבולות והצרכים שלו לא כובדו באופן שיטתי קודם לכן, ושום שיחות והסברים לא הועילו. אני רוצה להאמין שרוב האנשים הם מוסריים מספיק כדי שהמחשבה על בגידה היא לא משהו שהם מגיעים אליו בקלילות יום בהיר אחד כשהכל סבבה, או משהו שהם מתכננים לעשות כבר מהדייט הראשון כשעוד יש פרפרים. אני רוצה להאמין שרובינו רצינו בבן הזוג שלנו וקיוונו שהוא יהיה האחד שלנו, אבל משהו השתבש לחלקינו בדרך. ולפעמים לשיבוש הזה אין פתרון, למרות שמנסים. לפעמים אי אפשר לעזוב קשר מבלי שיהיה לזה מחיר, ולא רק כלפי עצמך אלא גם כלפי הילדים, שהוא יהיה הרבה יותר כבד ממחיר פגיעה של בגידה שתתגלה. בקיצור, לא צריך לספר לעצמנו שבגידה לא פוגעת, אבל כן צריך להבין שיש נסיבות שבהן הפגיעה הזו היא המעשה הכי פחות רע שאפשר לעשות בסיטואציה הזו. רק בסרטי דיסני הבחירה היא תמיד רק בין טוב ורע, בחיים עצמם לפעמים יש פעמים שהבחירה היא בין רע יותר ורע פחות. ובאשר לשיפוטיות שאתה חווה- אנשים תמיד ישפטו חוויה שהם לא מבינים, בטח כשהיא נוגעת להם בנקודה כואבת שהם מפחדים שעלולה לקרות להם. תמצא מישהי שאיתך באותה סירה במקום לצפות שכל היתר ישתנו אם תנזוף בהם או תסביר את עצמך חזק מספיק. |
|
8
|
Bluecollar(שולטת)
|
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
researcher כתב/ה: קראתי את מה שכתבת, ואני מרגישה את הכאב והמורכבות שבך. את הרצון לחיות באמת, לצד הניסיון לשמור על מה שבנית. זה טקסט כן ומטלטל — אבל ככל שהתקדמתי בקריאה, התחזק בי גם חוסר הנחת. כי למרות הכנות, יש משהו מאוד עמוק בדרך שאתה מצדיק את הבחירה שלך — שהוא בעיניי בעייתי.
אני בזוגיות מונוגמית. ואני אמנם עדיין צעירה, לא נשואה.ולא מכירה את כל המורכבות החיים, לא חוויתי הכל. כן חוויתי טעות — מעידה — ובחרתי לספר. לא כי זה היה קל, להפך. אבל לא יכולתי להמשיך בקשר ולהסתכל לבן הזוג שלי בעיניים כשאני יודעת שאני מחזיקה סוד כזה גדול. אז נפלתי — והתמודדתי. ועדיין מתמודדת. גם הייתי במערכת יחסים לא מתאימה — ויצאתי ממנה. לא כי היה לי קל, אלא כי הבנתי שפערים שלא מדוברים גובים מחיר — ממני, מהצד השני, מהקשר כולו. אתה כותב על כך שאתה לא מפרק את התא המשפחתי כי אתה לא רוצה לפגוע — לא באשתך, לא בילדים. ואתה מתאר את זה כמו סוג של הקרבה עצמית, כמו אם תבחר בכנות, אתה תשלח את כולם לחיים קשים של גירושים ובלבול. אבל האמת? אתה כבר בחרת עבורם. בלי לשתף, בלי לאפשר להם בחירה. אשתך אולי שמרנית, אולי לא תבין אותך, אולי תכאב — אבל מגיע לה לדעת. גם אם תבחר להישאר. גם אם תבחר ללכת. אתה לא "מגן עליה", אתה מחליט בשבילה. ואתה כותב שאתה לא מפרק את התא המשפחתי — אבל בפועל, זה כבר קרה. רק שאף אחד חוץ ממך לא יודע. אז מי בעצם משלם את המחיר? אני לא באה ממקום שיפוטי כלפי הדחפים שלך, או הרצון שלך להרגיש חי, להרגיש אותנטי. וגם לא מתנגדת לרעיון שאדם יכול להשתנות לאורך החיים. להיפך — אני מאמינה בזה. אבל אני כן שואלת את עצמי, איפה עובר הגבול בין מימוש עצמי, לבין פגיעה מתמשכת באחרים שנמצאים איתנו בקשר עמוק? אתה מדבר על מדרג מוסרי, על זה שאתה לא צדיק, אבל לפחות לא מפרק. בעיניי, דווקא הכנות — גם אם היא מביאה לקונפליקט — היא המעשה המוסרי יותר. היא נותנת לצד השני את הכוח לבחור. זו לא הבגידה הפיזית הכואבת ביותר — זו הבגידה באפשרות לדעת. להחליט. לחיות במציאות ולא באשליה. אני לא מזדהה עם שיפוטיות אגרסיבית, אבל גם לא עם הלבשת מילים יפות על בחירה שמהותה הסתרה. אתה לא חייב לפרק את מה שבנית. אבל אם אתה כבר חי חיים כפולים — תן לפחות לאנשים שסביבך לדעת באיזה סיפור הם נמצאים. חג חירות שמח. ובשבילי חירות אמיתית לא נמדדת רק ביכולת לממש תשוקה — אלא באומץ לבחור באמת. גם כשזה שובר לב. את כל כך כל כך מדויקת. מילה למילה |
|
3
|
Mazzikin(מתחלפת)
|
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
דעתי היא שבוגדים צריכים להרגיש רע ואשמים ולהתגרש
|
|
2
|
הוא(שולט)
|
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
זוגיות אמורה להיות סביבה תומכת לאפשר לכל אחד להיות הכי מי שהוא כולל צדדים לא נורמטיבים ואם זה לא מאופשר זו הפרה של הברית הזו כלומר סוג של "בגידה"
|
|
0
|
|
Bluecollar(שולטת)
|
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
הוא כתב/ה: זוגיות אמורה להיות סביבה תומכת לאפשר לכל אחד להיות הכי מי שהוא כולל צדדים לא נורמטיבים ואם זה לא מאופשר זו הפרה של הברית הזו כלומר סוג של "בגידה"
אז נפרדים |
|
2
|
| mister z(שולט) |
לפני 4 ימים •
11 באפר׳ 2025
איפה זה כתוב ? הוא כתב/ה: זוגיות אמורה להיות סביבה תומכת לאפשר לכל אחד להיות הכי מי שהוא כולל צדדים לא נורמטיבים ואם זה לא מאופשר זו הפרה של הברית הזו כלומר סוג של "בגידה"
שאלת את בת הזוג שלך האם היא מוכנה הוא יכולה בכלל לאפשר לך לממש את כל הפנטזיות שלך לפני ? החוזה היחיד שנכרת בנישואין הוא הזוגיות הקמת משפחה בית ילדים וכו' לא טוב לך? אתה לא חייב להישאר המחיר של גירושין גבוה מידי? אתה לא חייב לבגוד אתה מניח כיום של חוזה מסוים שהופר על ידי הצד השני בשביל לתרץ הפרה של החזה שנכרת בניכם זה אומנם תירוץ יצירתי אבל כנראה שהוא לא ישכנע אף אחת(ובצדק) |
|
4
|