מנסה להבין מה קרה לי

היה בעבר דיון על מצב דומה של ניתוק/דיסוציאציה ואולי זה יעזור לך.

סשן ישן שעברה פעם נשלטת שגרם לה לחוויה טראומטית:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=123627&postid=962101

ובעקבותיו, סשן שנגע בטעות בטראומה וגרם לניתוק רגשי שנשמע דומה למה שאת חווית - וחלקים מהדיאלוג אח'כ בין הנשלטת לשולט:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=123627&postid=962121

חשוב שתנסי לתקשר עם השולט שלך ולהעביר לו מה חווית, ושתנסו לחשוב יחד מה הכי נכון.

חשוב גם לדעת שלא כל הדינמיקות שיש בבדס'מ מתאימות לכל אחד. אפשר למשל לתת ספאנקים או סטירות גם בלי עונש. ואפשר להיות בדס'מית בלי להתחבר לאימפקט פליי מסוגים כאלה או אחרים.

את במסע ולומדת את עצמך וחשוב שתהיי נאמנה ונכונה לעצמך.

היי אני אשתדל להיות עדינה. אני ראיתי הרבה מאוד דגלים אדומים, בעיקר כאלה שקשורים לזה שהדרישות שלו ממך לא מותאמות לעובדה שאין לך ניסיון. אני באופן אישי מאמינה שאסור להעניש על הצבת גבולות, וזה די מה שקרה כאן. מעבר לזה העובדה שהיית בדרופ גם כמה ימים אחרי הסשן זה נורת אזהרה מטורפת.
כל הכבוד שפנית לבקש עזרה וייעוץ ❤️

כל מה שאת מרגישה זה לגיטימי. רגשות הם אותנטיים ונכונים תמיד. מעשים זה כבר דבר שאפשר וראוי להתבונן עליו בביקורת.
אם הייתי במצב שלך, הייתי מגיבה בצורה דומה.
לא קראתי את כל התגובות, אבל התגובות שקראתי מסנגרות על השולט, מניחות שהוא היה נלהב מדי, לא עבר גבולות שלך ביודעין ולא הבין מה קורה לך.
אי אפשר לדעת באמת מה עבר לו בראש מקריאה של מה שכתבת, אבל יש כמה דברים שגרמו לי להרים גבה.
- להעניש נשלטת שנייה אחרי שהיא סירבה לעשות משהו זה מפוקפק. מריח כמו עונש על הסירוב שלך, במודע או שלא במודע.
- להעניש נשלטת חסרת ניסיון, שלא יודעת עדיין ולא רגילה להתנסח בצורה מסויימת, על זה שבאמצע סשן היא אמרה את הדברים בפשטות ולא בניסוח טקסי כלשהו, זה לא לעניין. גם נשלטות ונשלטים עם הרבה ניסיון ייתקלו בקשיים לבטא את עצמםן כמו שצריך באמצע סשן, עם כל הספייס, הכאב והחושים המוצפים. היה לנו על זה דיון בקבוצה שאני מנהלת, והשולטים שם סיפרו איך הם התכוננו מראש עם הנשלטים שלהם למצבים בהם לא יצליחו לנסח את עצמם או להגיד מילת ביטחון.
- להטיל ספק בזה שאת "באמת בזה" זה במקרה הטוב גייט קיפינג מכוער ובמקרה הרע מניפולציה שמטרתה לגרום לך להסס לפני שאת שמה גבול.
- הוא הכאיב לך עד שנרתעת, התכווצת, צעקת ובכית בצורה אחרת מאשר בפעמים הקודמות, ועדיין הוא לא הפסיק. הקטע המלוכלך עם הסטירה אחרי שכבר התכווצת וחשבת שזה לא יקרה נוראי בעיניי. הוא עשה מעשים שהוסכמו ביניכם, נכון, אבל בצורה חסרת פרופורציות ובלי להתייחס לתגובות שלך. אני לא יודעת אם זה היה בכוונה או שהוא פשוט ממש לא שם לב מה קורה, אבל שתי האפשרויות מוציאות אותו מאד רע. את מתארת פה אלימות קשה, מחושבת, לא רגעית, מצד מי שאמור להיות אחראי על הסיטואציה. אלימות, לא בדס"ם, לאור מה שאת מספרת על הסיטואציה.
- זה שהוא הפסיק לבד לא נותן לו נקודות זכות בעיניי. גם לא זה שהוא חיבק אותך קצת. זה שהוא הלך ולא נשאר איתך באותו לילה - לא לעניין. את בכית כשהוא הלך, נכון? אם הבנתי נכון את מה שכתבת. עוד יותר לא לעניין.
את פעלת בסדר, ועברת משהו קשה מאד. את מגיבה כמו שאת מגיבה כי עברת משהו קשה מאד. חשוב שתכירי בזה ותטפלי בעצמך בהתאם. אני מציעה לפנות לגורם טיפולי כלשהו, אפשר גם למרכז למיניות אלטרנטיבית, שם ידעו להפנות אותך.
לגבי הבחור - לא הייתי מתקרבת אליו יותר. הוא פגע בך מאד, במקרה הטוב מתוך חוסר רגישות וחוסר אחריות, במקרה הרע - בכוונה. היו דברים מעולם. את לא חייבת לו כלום כרגע - את צריכה להעמיד את עצמך במקום הראשון ולדאוג להתאוששות שלך. אני אישית הייתי מצמצמת את התקשורת איתו להודעת פרידה כתובה, אם זה קשה לך. את לא יכולה להסתכן בעוד סשנים איתו, בכל מקרה. הוא מסוכן. זה מסוכן.

בהמשך, אחרי שתטפלי בעצמך ותתאוששי, אני ממליצה על שני דברים:
1. מצאי לך קהילה בדסמית תומכת שתוכלי להיות חלק ממנה ולהתייעץ שם על מה שאת עוברת ומי שאת פוגשת.
2. בדקי עם אנשים שמעורים במעגלים הבדסמיים בארץ לגבי כל בחור שאת עומדת לעשות איתו סשן אחד או יותר, אם ידוע שהוא פגע בנשים אחרות, או שנשים אחרות יצאו מסשנים או קשרים איתו במצבים דומים לשלך. זה לא מסנן את כולם, אבל בהחלט מסנן כמה וכמה תוקפים, נרקסיסטים ומניפולטיביים ששמם כבר הולך לפניהם.

אני אכתוב את זה שוב כי אני יודעת, מניסיון אישי, כמה קשה לא להאשים את עצמך בזה: זו לא אשמתך, את היית בסדר, הוא פגע בך. הצרכים או החשקים שלך לא קשורים לזה, לא נותנים לזה לגיטימציה והם לא הגורם לזה, רק התירוץ. להיפך - סיטואציה של חילופי כוחות מטילה יותר אחריות עליו. מה שהוא עשה זה לא בסדר, ואת הראית לו את זה בהמון דרכים, והוא לא הפסיק. בבקשה בבקשה אל תיפגשי איתו יותר פנים אל פנים, גם אם הוא ינסה לשכנע אותך לעשות את זה. לצערי, יש סיכוי טוב שהוא יעשה את זה, ויש סיכוי טוב שהוא אדם מאד משכנע.

מצטערת מאד שזה קרה לך.

כל מה שאת מרגישה זה לגיטימי. רגשות הם אותנטיים ונכונים תמיד. מעשים זה כבר דבר שאפשר וראוי להתבונן עליו בביקורת.
אם הייתי במצב שלך, הייתי מגיבה בצורה דומה.
לא קראתי את כל התגובות, אבל התגובות שקראתי מסנגרות על השולט, מניחות שהוא היה נלהב מדי, לא עבר גבולות שלך ביודעין ולא הבין מה קורה לך.
אי אפשר לדעת באמת מה עבר לו בראש מקריאה של מה שכתבת, אבל יש כמה דברים שגרמו לי להרים גבה.
- להעניש נשלטת שנייה אחרי שהיא סירבה לעשות משהו זה מפוקפק. מריח כמו עונש על הסירוב שלך, במודע או שלא במודע.
- להעניש נשלטת חסרת ניסיון, שלא יודעת עדיין ולא רגילה להתנסח בצורה מסויימת, על זה שבאמצע סשן היא אמרה את הדברים בפשטות ולא בניסוח טקסי כלשהו, זה לא לעניין. גם נשלטות ונשלטים עם הרבה ניסיון ייתקלו בקשיים לבטא את עצמםן כמו שצריך באמצע סשן, עם כל הספייס, הכאב והחושים המוצפים. היה לנו על זה דיון בקבוצה שאני מנהלת, והשולטים שם סיפרו איך הם התכוננו מראש עם הנשלטים שלהם למצבים בהם לא יצליחו לנסח את עצמם או להגיד מילת ביטחון.
- להטיל ספק בזה שאת "באמת בזה" זה במקרה הטוב גייט קיפינג מכוער ובמקרה הרע מניפולציה שמטרתה לגרום לך להסס לפני שאת שמה גבול.
- הוא הכאיב לך עד שנרתעת, התכווצת, צעקת ובכית בצורה אחרת מאשר בפעמים הקודמות, ועדיין הוא לא הפסיק. הקטע המלוכלך עם הסטירה אחרי שכבר התכווצת וחשבת שזה לא יקרה נוראי בעיניי. הוא עשה מעשים שהוסכמו ביניכם, נכון, אבל בצורה חסרת פרופורציות ובלי להתייחס לתגובות שלך. אני לא יודעת אם זה היה בכוונה או שהוא פשוט ממש לא שם לב מה קורה, אבל שתי האפשרויות מוציאות אותו מאד רע. את מתארת פה אלימות קשה, מחושבת, לא רגעית, מצד מי שאמור להיות אחראי על הסיטואציה. אלימות, לא בדס"ם, לאור מה שאת מספרת על הסיטואציה.
- זה שהוא הפסיק לבד לא נותן לו נקודות זכות בעיניי. גם לא זה שהוא חיבק אותך קצת. זה שהוא הלך ולא נשאר איתך באותו לילה - לא לעניין. את בכית כשהוא הלך, נכון? אם הבנתי נכון את מה שכתבת. עוד יותר לא לעניין.
את פעלת בסדר, ועברת משהו קשה מאד. את מגיבה כמו שאת מגיבה כי עברת משהו קשה מאד. חשוב שתכירי בזה ותטפלי בעצמך בהתאם. אני מציעה לפנות לגורם טיפולי כלשהו, אפשר גם למרכז למיניות אלטרנטיבית, שם ידעו להפנות אותך.
לגבי הבחור - לא הייתי מתקרבת אליו יותר. הוא פגע בך מאד, במקרה הטוב מתוך חוסר רגישות וחוסר אחריות, במקרה הרע - בכוונה. היו דברים מעולם. את לא חייבת לו כלום כרגע - את צריכה להעמיד את עצמך במקום הראשון ולדאוג להתאוששות שלך. אני אישית הייתי מצמצמת את התקשורת איתו להודעת פרידה כתובה, אם זה קשה לך. את לא יכולה להסתכן בעוד סשנים איתו, בכל מקרה. הוא מסוכן. זה מסוכן.

בהמשך, אחרי שתטפלי בעצמך ותתאוששי, אני ממליצה על שני דברים:
1. מצאי לך קהילה בדסמית תומכת שתוכלי להיות חלק ממנה ולהתייעץ שם על מה שאת עוברת ומי שאת פוגשת.
2. בדקי עם אנשים שמעורים במעגלים הבדסמיים בארץ לגבי כל בחור שאת עומדת לעשות איתו סשן אחד או יותר, אם ידוע שהוא פגע בנשים אחרות, או שנשים אחרות יצאו מסשנים או קשרים איתו במצבים דומים לשלך. זה לא מסנן את כולם, אבל בהחלט מסנן כמה וכמה תוקפים, נרקסיסטים ומניפולטיביים ששמם כבר הולך לפניהם.

אני אכתוב את זה שוב כי אני יודעת, מניסיון אישי, כמה קשה לא להאשים את עצמך בזה: זו לא אשמתך, את היית בסדר, הוא פגע בך. הצרכים או החשקים שלך לא קשורים לזה, לא נותנים לזה לגיטימציה והם לא הגורם לזה, רק התירוץ. להיפך - סיטואציה של חילופי כוחות מטילה יותר אחריות עליו. מה שהוא עשה זה לא בסדר, ואת הראית לו את זה בהמון דרכים, והוא לא הפסיק. בבקשה בבקשה אל תיפגשי איתו יותר פנים אל פנים, גם אם הוא ינסה לשכנע אותך לעשות את זה. לצערי, יש סיכוי טוב שהוא יעשה את זה, ויש סיכוי טוב שהוא אדם מאד משכנע.

מצטערת מאד שזה קרה לך.

רוצה לפרוק את מה שיושב עליי מאז הסשן האחרון עם השולט שלי אמש.
רקע: זה קשר השליטה הראשון שלי, וזה היה הסשן הרביעי שלנו (הקשר נמשך כשישה שבועות). מטבע הדברים אני במצב של חקירה והכל חדש.

מה שקרה אתמול זה שבאמצע הסשן, שהתחיל בצורה עדינה ונעימה, הגיע הזמן להעניש אותי על כך שלא דיברתי אליו בכבוד הראוי כשהצבתי בפניו גבול מסוים (זה היה בהתכתבות). אמרתי משהו כמו: אני לא עושה את זה, במקום "לבקש יפה". בגלל שאני בהתחלה אני עדיין לא לגמרי שוחה בכל הנושא של איך פונים ובאיזה הקשר. העונש כלל בעיקר סטירות ועוד עונשים פיזיים, וחינוך מילולי (למשל שאקריא בקול את מה שכתבתי לו).

בהתחלה שיתפתי פעולה והיה בסדר, אבל זה פשוט לא הפסיק ובאיזשהו שלב התחלתי להירתע ולבכות מאוד (אני כבר רגילה לבכות בסשנים, אבל לא ככה. לרוב זה משחרר, פה זה היה ההפך), באיזשהו שלב ממש צעקתי. אציין שהוא לא עבר שום גבול ולא השתמשתי במילת ביטחון, ובאיזשהו שלב הוא ראה שרע לי והפסיק. למה לא התשמשתי במילת ביטחון? כי כל האיזור הזה אפור מבחינתי, פרוץ. אני אומרת לעצמי "תיכף זה ייגמר, את יכולה לסבול את זה בינתיים", וכי הוא כאמור לא עשה דבר שסיכמנו שלא עושים, או שלא עשה בעבר. אלה היו פשוט האורך, האינטנסיביות והסיטואציה. היתה איזו נקודה בה הוא שוב הרים את ידו, נרתעתי והוא הוריד אותה, ולחלקיק שניה הרגשתי הקלה וחשבתי "הנה, זה נגמר", רק כדי לקבל מיד סטירה בלחי השנייה ברגע שהורדתי את המגננות שלי.

בשלב מסוים נכנסתי למעיין מצב קטטוני מוזר עם פרצי בכי פה ושם או סתם דמעות. חזרתי "לתפקד" בניתוק כשהוא ביקש ממני משהו (למשל לחבק אותו, כדי שארגע) אבל בשאר הזמן הייתי חסרת תנועה ופשוט בהיתי בנקודה כלשהי ורק רציתי שיעזוב אותי בשקט. הרגשתי כעס עצום ותחושה שזה לא מגיע לי, וחוסר אונים אבל מהסוג הרע. פחדתי לומר משהו, כי לא רציתי שיתאכזב. אני כל הזמן נזכרת שאחרי הסשן הראשון הוא הטיל ספק שאני "באמת בזה" ושהוא לא יודע לאן יוביל אותי. מאז מלווה אותי איזה פחד שיחליט שהוא צדק. כי באמת טוב לי איתו. לפחות היה עד אמש. עכשיו אני מרגישה שאני כמעט מפחדת ממנו.

הוא דיבר איתי בעדינות, באיזשהו שלב השכיב אותי במיטה, התכרבל איתי קצת והלך. לא הצלחתי להבין עם עצמי אם אני רוצה שהוא ילך או יישאר, אבל כשהוא אמר שהוא הולך, וכשהלך, שוב בכיתי והרגשתי רע יותר. חשבתי בלי הפסקה על כל ההכנות הקפדניות ותשומת הלב שאני מקדישה לפני כל סשן (נפגשים אצלי) כדי שיהיה לשנינו טוב ונעים ופשוט הרגשתי נורא.

מאז לא חזרתי לעצמי ואני בקושי מתפקדת, על אוטומט. חולפות לי בראש מחשבות רעילות כמו "למה לא יכולתי להיות "נורמלית" ואז שום דבר מזה לא היה קורה לי. הוא בכלל עשה משהו לא בסדר? יש לי זכות לכעוס עליו? כרגע כועסת בעיקר על עצמי, על גבול התיעוב העצמי.
הוא שאל הבוקר איך אני מרגישה ואמרתי שבסדר. לא ידעתי עדיין איך להגדיר את כל זה במילים. וכמו שבטח יכתבו לי כאן, בהחלט אדבר איתו פנים אל פנים ואני לא ממשיכה את הקשר לפני זה. פשוט רציתי לפרוק. אין לי למי. יש לי חברה ונילית ש"יודעת עליי" וזה בעיקר פיקנטריה מלהיבה, אבל היא מין הסתם לא תוכל להבין אותי.

אני רוצה להדגיש שהוא בחור טוב ורגיש שמכבד אותי יודע לקרוא אותי טוב, גם אם הייתי רוצה שנתקשר יותר.

אין לי מושג מה אני אמורה לעשות או מה לחשוב. זה לגיטימי מה שקרה? יש כאן מישהי שהייתה בסיטואציה דומה? שולטים שהיו בה מהצד השני? או פשוט מישהו עם דעה. אפשר לכתוב לי בפרטי גם. אני מנסה להבין ולקבל איזו פרספקטיבה לפני שאדבר איתו. ובבקשה תהיו עדינים איתי.

רוצה לפרוק את מה שיושב עליי מאז הסשן האחרון עם השולט שלי אמש.
רקע: זה קשר השליטה הראשון שלי, וזה היה הסשן הרביעי שלנו (הקשר נמשך כשישה שבועות). מטבע הדברים אני במצב של חקירה והכל חדש.

מה שקרה אתמול זה שבאמצע הסשן, שהתחיל בצורה עדינה ונעימה, הגיע הזמן להעניש אותי על כך שלא דיברתי אליו בכבוד הראוי כשהצבתי בפניו גבול מסוים (זה היה בהתכתבות). אמרתי משהו כמו: אני לא עושה את זה, במקום "לבקש יפה". בגלל שאני בהתחלה אני עדיין לא לגמרי שוחה בכל הנושא של איך פונים ובאיזה הקשר. העונש כלל בעיקר סטירות ועוד עונשים פיזיים, וחינוך מילולי (למשל שאקריא בקול את מה שכתבתי לו).

בהתחלה שיתפתי פעולה והיה בסדר, אבל זה פשוט לא הפסיק ובאיזשהו שלב התחלתי להירתע ולבכות מאוד (אני כבר רגילה לבכות בסשנים, אבל לא ככה. לרוב זה משחרר, פה זה היה ההפך), באיזשהו שלב ממש צעקתי. אציין שהוא לא עבר שום גבול ולא השתמשתי במילת ביטחון, ובאיזשהו שלב הוא ראה שרע לי והפסיק. למה לא התשמשתי במילת ביטחון? כי כל האיזור הזה אפור מבחינתי, פרוץ. אני אומרת לעצמי "תיכף זה ייגמר, את יכולה לסבול את זה בינתיים", וכי הוא כאמור לא עשה דבר שסיכמנו שלא עושים, או שלא עשה בעבר. אלה היו פשוט האורך, האינטנסיביות והסיטואציה. היתה איזו נקודה בה הוא שוב הרים את ידו, נרתעתי והוא הוריד אותה, ולחלקיק שניה הרגשתי הקלה וחשבתי "הנה, זה נגמר", רק כדי לקבל מיד סטירה בלחי השנייה ברגע שהורדתי את המגננות שלי.

בשלב מסוים נכנסתי למעיין מצב קטטוני מוזר עם פרצי בכי פה ושם או סתם דמעות. חזרתי "לתפקד" בניתוק כשהוא ביקש ממני משהו (למשל לחבק אותו, כדי שארגע) אבל בשאר הזמן הייתי חסרת תנועה ופשוט בהיתי בנקודה כלשהי ורק רציתי שיעזוב אותי בשקט. הרגשתי כעס עצום ותחושה שזה לא מגיע לי, וחוסר אונים אבל מהסוג הרע. פחדתי לומר משהו, כי לא רציתי שיתאכזב. אני כל הזמן נזכרת שאחרי הסשן הראשון הוא הטיל ספק שאני "באמת בזה" ושהוא לא יודע לאן יוביל אותי. מאז מלווה אותי איזה פחד שיחליט שהוא צדק. כי באמת טוב לי איתו. לפחות היה עד אמש. עכשיו אני מרגישה שאני כמעט מפחדת ממנו.

הוא דיבר איתי בעדינות, באיזשהו שלב השכיב אותי במיטה, התכרבל איתי קצת והלך. לא הצלחתי להבין עם עצמי אם אני רוצה שהוא ילך או יישאר, אבל כשהוא אמר שהוא הולך, וכשהלך, שוב בכיתי והרגשתי רע יותר. חשבתי בלי הפסקה על כל ההכנות הקפדניות ותשומת הלב שאני מקדישה לפני כל סשן (נפגשים אצלי) כדי שיהיה לשנינו טוב ונעים ופשוט הרגשתי נורא.

מאז לא חזרתי לעצמי ואני בקושי מתפקדת, על אוטומט. חולפות לי בראש מחשבות רעילות כמו "למה לא יכולתי להיות "נורמלית" ואז שום דבר מזה לא היה קורה לי. הוא בכלל עשה משהו לא בסדר? יש לי זכות לכעוס עליו? כרגע כועסת בעיקר על עצמי, על גבול התיעוב העצמי.
הוא שאל הבוקר איך אני מרגישה ואמרתי שבסדר. לא ידעתי עדיין איך להגדיר את כל זה במילים. וכמו שבטח יכתבו לי כאן, בהחלט אדבר איתו פנים אל פנים ואני לא ממשיכה את הקשר לפני זה. פשוט רציתי לפרוק. אין לי למי. יש לי חברה ונילית ש"יודעת עליי" וזה בעיקר פיקנטריה מלהיבה, אבל היא מין הסתם לא תוכל להבין אותי.

אני רוצה להדגיש שהוא בחור טוב ורגיש שמכבד אותי יודע לקרוא אותי טוב, גם אם הייתי רוצה שנתקשר יותר.

אין לי מושג מה אני אמורה לעשות או מה לחשוב. זה לגיטימי מה שקרה? יש כאן מישהי שהייתה בסיטואציה דומה? שולטים שהיו בה מהצד השני? או פשוט מישהו עם דעה. אפשר לכתוב לי בפרטי גם. אני מנסה להבין ולקבל איזו פרספקטיבה לפני שאדבר איתו. ובבקשה תהיו עדינים איתי.

עדכון קל,
דרך חילופי הדברים פה בפורום עם האנשים המדהימים שאתם, גיליתי שהבחור נשוי ושיקר לי מההתחלה.
הקשר בינינו הסתיים.
למדתי והחכמתי מכל התגובות שלכם ושלכן, לכאן ולכאן. מקווה לקחת את הלקחים שלמדתי הלאה במסע שלי.
תודה 3>