נשלטת שהיא שולטת

כל עוד היא בוחרת להיות מה שבא לה בסשן/מפגש מה אכפת לי מה היא עושה ואיך היא עושה בחייה האישיים?
היא יכולה להיות גם מנכלית וסמנכלית ומנתחת בכירה. בעולם פטריאכלי שהכל בשליטה והכל מטוקטק והכל מחושב והכל בלחץ וסטרס תמידי לביצוע ותפקוד אינסופי.

אם היא בוחרת לבוא אליו/אליה ולהיות סתם סמרטוט זרע או בובת מכות מזוכיסטית ולהניח תראש שנייה ולנוח מחייה העמוסים והמציקים?
זה רק הופך אותה ליותר מושכת וסקסית. כי היא בחרה בי, להיות הפורקן, השקט והשלווה שלה ❤️ ואת זה צריך להעריך ולנצור ולשמור.

טוב אני מסירה ידיי מהפרסום הזה. לא הצלחתי להעביר את הסוגיה שעומדת לי על קצה הלשון וזה יצא קצת גנרי ולא מדויק בכלל ולכן קשה לרדת לדקויות ונשאר במקום לא מעניין לדעתי

Can anybody help me understand the psychological roots of the need to control or being controlled, so I can finally understand the initial questions of this thread? Thank you!

קראתי את הפוסט שבעקבותיו פתחת את השרשור הזה. לא יודע אם ירדתי לסוף דעתך, אבל אוסיף עוד שנקל:
אישה כזאת - בניגוד לנשלטים דומיננטיים רבים - לא תכנע לך באמת רק משום שהליבידו שלה שואף לשם. היא תשחק איתך בשמחה, אבל לא מעבר.

אישה כזאת - בניגוד למה ששולטים רבים מאמינים - גם לא תוכנע על ידך, שולט דגול ככל שתהיה. היא תצחצח איתך חרבות ולפעמים תפסיד, אבל רק בקרב, אף פעם לא במלחמה.

הדרך היחידה שבה אישה כזו תרכין ראש בפניך היא אם היא תראה בך מישהו שראוי לשאת אליו עיניים, משום האיכויות שהיא רואה בך כאדם וכשולט. בשביל זה, אתה לאו דווקא צריך לעבוד קשה: או שאתה כזה, או שלא. אם אתה לא, שום דבר שתעשה, שום טכניקת שליטה או הפגנת דומיננטיות, לא יורידו אותה על ברכיה מולך. אם אתה כזה, עבור אישה כזו, זו אחת המתנות הנפלאות ביותר שאפשר לקבל.

או שאתה כזה או שלא
זה המפתח

לכן הדיון מרגיש לי מיותר

כבראטית קל לחשובשזאת שליטה מלמטה ומנגד שולט בטוח מעצמו לא מתרגש לא מתייחס שולט על הסיטואציה


אולי זה אחד שצריך יותר סובלנות וקור רוח
ולא זאת לא הכוונה לשלוט
הרי נשלטת רוצה לשחרר שליטה לא להחזיק

(התחלתי לכתוב תשובה ואז הלכתי לעבוד ופתאום עוד עמוד וחצי, אז אני כותב למי אני מתייחס במקום לנסות לצטט את הדברים)

בעיני זה עובד יפה מאוד.
אם נפשט לשניה את הדברים לכדי שפה משותפת (פרלין), נגיד שמחוץ ל-BDSM, אדם "שולט" לא חייב להיות מנהל עם הרבה עובדים או מישהו באיזה תפקיד בכיר, אלא אדם מוביל, שבסביבתו כששאלות מתעוררות, הוא זה שדעתו מתקבלת באופן אורגני ומבחירה. בין אם זה אחד על אחד או בקבוצות גדולות יותר.
זה לא בנאדם מתפקד כתנאי בסיסי לבגרות. כי זה בגדול = כולם.
אני חושב שזה מספיק רחב ומתרגם היטב את המילה "שולט" לסביבות שלא נמדדות ב"שולט/נשלט" בידיאסאמים.
ובשונה ממאסטר ברוס, אני כן חושב שיש מקום למילים והגדרות, אפילו רק לשם השפה המשותפת.

לדעתי וורה, אין פה ממש בעיה, כי החלק היפה והחשוב ביחסי השליטה הוא האדם הנוסף שמקבל או נותן את הכח.
אי אפשר לעשות את זה לבד. גם האדם הכי מוביל בעולם, אם הוא רוצה ליהנות מיחסי שליטה כנשלט, צריך שולט.
והוא צריך לוותר על השליטה עבור המסגרת הזו. יש אנשים שקשה להם יותר או קשה להם פחות לשחרר.
(אבל אם אתם לא יכולים לוותר על השליטה מרצונכם, כמה שליטה באמת יש לכם?)

אני אוהב את האנלוגיה של וורה לנהג שמעוניין לשבת שאט-גאן או בכלל מאחורה, למרות שאני לא בטוח שהיא מתאימה לעניין.
לדעתי אם היא נהגת ממש טובה, אז שהיא תנהג, אבל אני אגיד לאן נוסעים
אני גם לא רואה בעיה (LowCarb​) ששולט בחיים האמיתיים מפגין חולשה. אין אנשים מושלמים. אין אנשים שטובים בהכל.
אין אנשים שתמיד צודקים.
אין במציאות, אך יש בוודאי בפנטזיה. אז תלוי מה רוצים, את הפנטזיה או המציאות.
(ופה יש מקום גדול למנעד - מסשניסטים ומגשימי פנטזיות של שעתיים במלון דירות ועד לזוגות 24/7)

מהניסיון האישי שלי אני יכול לומר שבמערכת של 24\7 יש בהחלט זמנים שבת הזוג הנשלטת מנווטת יותר ומשפיעה יותר על התנהלות העניינים, וההצעות שלה אפילו מתקבלות מיד, בלי דיון. אבל זה לא לומר שהשולט מתכווץ. שולט צריך להיות מטומטם מאוד על מנת לקבל לבד החלטה בנושא שהוא לא מבין בו כלל, והוא בתחום ההתמחות של הנשלטת שלו. אני סקרן לראות תוצאות של זה

כשולט, אני יודע שאני לא יודע הכל, אני לא חכם מכולם ולא חזק מכולם. (מי שחושב אחרת לדעתי חי בסרט, כן?)
לא על זה מבוססים יחסי שליטה.

סביר להניח שזה יגמר בכישלון מוחלט.
תסכול של שני הצדדים במקרה הטוב וריבים עצומים במקרה הרע
לפחות מהניסיון הקליל ביותר שלי.

האמת, זה תלוי אם ״מי שאתה״ מתכתב עם ״מה שמפעיל אותה״. כל אחד מאתנו מופעל ע״י תכונות אחרות של העומד מולנו. יש מי שמה שיכריע אותה אל ברכיה תהיה הנוכחות השקטה, יש מי שדווקא תוכרע ע״י טווסיות בולטת לעין. יש מי שתעצור את הנשימה מול זה שירצה להחזיק אותה, גם כשהיא מתכווצת, או נלחמת בעצמה, ויש מי תיכנע מול זה שידע להתעלם ולהמשיך. ויש גם מי שתניח את עצמה בכלוב שיבנה מבלי לכרוע. כי הוא לא צריך.
אין ״כזה״ אחד ולכן אי אפשר להגדיר אותו באופן שיהיה תקף לכולם. ואין ״אישה כזאת״ אחת. כי לא קיים אופי דומיננטי או DNA נשלט קבועים. יש אדם שמגיב שונה במרחבים שונים. מול אנשים שונים. בסיטואציות שונות. וקיימת התאמה בין שני אנשים, דפוסים, הסטוריה, שפה רגשית, שלא ניתנת לרדוקציה לאופי קבוע. כך שאולי לדיון הזה כן יש ערך, אבל הוא צריך להתנהל על קרקע של קשר אנושי לפני שהוא נוגע בפנטזיה.

ובכלל הטעות בדיונים כאלה ובתגובות ברוח של הדיון הזה היא הניסיון להשליך מן הפרט אל הכלל. רצוי לזכור שמה שעובד אצל אחד לא בהכרח יעבוד אצל האחר. וכל ניסיון ליצור אקסיומות על סמך משהו שאנחנו חווים, תוך התעלמות מן העובדה שהחוויות שלנו הן תמיד סובייקטיביות, יניב ויכוח במקום חקירה. כי ברגע שבו מנסים להפוך חוויה אינטימית, סובייקטיבית ותלוית אדם לאקסיומה כללית, זה מפסיק להיות דיון על קשר ומתחיל להיות מלחמה על אידאולוגיה.

ואם לדעה שלי יש בכלל משקל, אוסיף שאני לא חושבת שהדיון התפקשש. הוא אפשר לאנשים לספר על עצמם, על הבחירות שלהם, על מה שהם מרגישים, על איך הם בוחרים ולמה. והערך של הפתיחות שאפשרת עולה בהרבה על שאלת זליגה של דומיננטיות יש או אין. לפחות בעיניי. אז תודה לך.