סטיגמות והשפעתן

היום אני לחלוטין בארון, בגלל הילדים ובגלל הבלוג שלי. זה לא שחשוב לי שלא ידעו שאני נשלטת, אבל מאוד חשוב לי שאף אחד לא יידע שאני פרלין.

פעם הייתי יותר בחוץ, מה שאומר שיש לי חברים שיודעים, אבל אני מקווה שהם נתקפו אמנזיה פתאומית ושכחו.

ברור שבדסמ עלול למשוך יותר שיפוטיות, רכילות עסיסית, סקרנות ו״איכס״ מאשר העובדה שזוג ונילי מעדיף לישון בחדרים נפרדים או שאחד מהם יוזם יותר סקס. זה לא מופרך בכלל. אבל מזה עדיין לא נובע שההימנעות שלי מחשיפה היא ״ארון״. כדי שזה יהיה ארון, צריך שהמחיר הצפוי יהיה גורם משמעותי בהחלטה: אני מסתירה מפני שאני מפחדת ממה שיחשבו או יעשו אם ידעו.

והטיעון שלי הרבה יותר בסיסי והרבה פחות דרמטי: גם בעולם נטול סטיגמה לחלוטין, בו כולם היו מגיבים ב״אה, נחמד, תהנו״ וממשיכים לבחור עגבניות, עדיין לא הייתי מספרת לקופאית איך בנויה האינטימיות שלי עם בן הזוג שלי. כי אין לה שום תפקיד שמצדיק את המידע הזה.

נדמה לי שזאת גם הסיבה מדוע אנחנו לא עושים סקס ברחוב. עם כל היועצים והשופטים ובעלי הדעה האישית שיתערבו, יהיה קשה מאוד להתרכז בדבר שלשמו התפשטנו. 🙂

לא בארון ולא-לא בארון, זה פשוט לא משהו שנמצא על השולחן, כמו שאני לא מספרת אם מצצתי לבעלי בלילה ככה לא רואה סיבה לספר שחטפתי מכות בסקס🤷‍♀️ אבל אם אני יוצאת למסיבה, לכולם ברור לאיזו מסיבה