נשלטת "תחת חסות"?

נוריתE • 23 בינו׳ 2008

ישנם כאלו וישנם כאלו.לא כולם אולי טובי לב אבל מצד שני לא כולם נצלנים.
(והיו לנו כמה דוגמאות בקהילה)
נותן חסות זה לווא דווקא מנטור,או מה שלא היגדרת פה,
ניסחפנו קצת לכל מיני כיוונים ולדיון די מבורך,בתכל'ס.

אבל לרוב,זה אחד שמוכן לתת מישענת לרגעים הקשים וגם לשמוע את הטובים
ולייעץ לפעמים ולעזור, בלי המחוייבות הזאת של קשר בידיסמי נטו אחד על אחת,
ואין שום דבר רע בזה,
ישנם כאלו שממש לא מבקשים תמורה.
אבל טריים וטריות בשטח ,באמת צריכים להזהר מכל מיני עושי טובות וזאבים במסווה של כבשים תמימות,עם זה,אני מסכימה בכל לב וצריך להפעיל הגיון ישר שלרוב לרובנו יש,בלי להניח לכל הצרכים הבידסמיים להכנס באמצא והאמת זאת עיצה לא רק למתחילים/ות.

מי שלא מסוגל להבין את הרעיון הפשוט הזה, חבל מאוד אבל גם לא נורא.
ומי שחושב שזה "קביים" לחלשי אופי נצלנים שלא מסוגלים לעמוד בפני עצמם,ולא שוכנע אחרת,גם על זה,ניתגבר.

אמרתי כבר אי שמה בהתחלה, שלי היה אחד שכזה,ודווקא בדיוק כמו שתיארתי
ומעבר לזה, כשממש לא רציתי להכיר אדון ולהכנס למערכת יחסים
אני מודה שזההיה נוח ההגנה הזאת כאילו,ולו,ממש לא היה איכפת.
וכמו שאני לא מתביישת להודות שכל שבוע יש לי פגישה עם פסיכולוגית
אני גם לא מתביישת בדבר הטוב הזה שהיה לי ודווקא אני אחרי כמה חודשים התחלתי אני,להרגיש לא נוח שכביכול
אני רק מקבלת וכזה אולי לא "מחזירה" כמו ש"נהוג"בבידיסמ, אבל האיש הזה הוא בנאדם טוב ולמרות שהחסות הזאת או איך שלא ניבחר לקרא את זה, הוסרה כבר הרבה זמן מהחתימה ומהפרופיל שלי
אנחנו עדיין בקשר טוב.

devotion​(מתחלפת) • 23 בינו׳ 2008

בנוגע לזה..
אולי לאלו מבינינו שכבר שמענו על הדברים האיומים שעוללו "שולטים" לננשלטות חסרות נסיון / או חלשות אופי גורם לנו ישר ללכת אל הרע מכל..

אני רוצה לספר שני סיפורים
על "נותן חסות אחד" שכן ערך סשנים וקיים יחסי מין עם הנשלטת ש"בחסותו" עד שימצא לה "שולט ראוי"..

לעומת חברה מהקהילה, אפילו לאו דווקא שולטים, שאני מכירה שמלווים נשלטות חסרות נסיון וחדשות בעולמינו כידידים בלבד.
{וכמובן שהם לא מבקשים להדביק לאותה נשלטת לפרופיל "את בחסותי" }.
אבל לרוב הן עושות כך ממילא על מנת להוריד {לא שאפשר } את הפניות וההצקות..

אני מניחה שאת ההבדל בין השולט מסיפור א' לשולט מסיפור ב' אני לא צריכה להסביר..

זאלופון​(שולט) • 23 בינו׳ 2008

אני מוכן להסכים שזה אפשרי - אבל נדיר. ברוב המקרים, לא חוסן פנימי יהיה המניע, אלא הפחד מחופש.

ההנחה המוטעית שעשויה לעורר את המחשבה שדרוש כוח נפשי כדי להכנע היא שהאדם מטבעו שואף לחופש. האמת היא שהמצב הפוך: האדם מטבעו חרד מהחופש.
למה?
אנחנו חיים באי-ודאות מתמשכת. לא יודעים מה יקרה ולא יודעים מה נכון. כשאנו מקבלים החלטה, תמיד יתכן שנטעה. אי-ודאות, כפי שיוכל כל סטודנט שנה א' לפסיכולוגיה לדקלם, מעוררת חרדה.

אלא מאי? את עצמנו אנחנו מכירים טוב, מספיק טוב כדי לדעת שאנחנו לא יודעים. את האחר, לעומת זאת, אנחנו לא מכירים מספיק טוב, כך שתמיד יש סיכוי שאולי הוא דווקא כן יודע. מסיבה זו מרבית האנשים ישמחו מאד לשחרר עצמם מעול ההחלטות הלא-ודאיות שלהם וללכת אחרי מישהו שהם מאמינים שיודע טוב יותר, ושהאחריות תהיה עליו.

ישאל הקורא הנבון: אם אנשים מחפשים להם מישהו שייקח מהם את החופש ויחליט בשבילם, מדוע למרבית האנשים אין "מנטור" שכזה?

לכך יש שתי תשובות:
התשובה הראשונה היא שזה לאו דווקא נכון, למרבית האנשים דווקא יש "מנטור" שכזה, אלא שהם אינם מכנים אותו כך. הם קוראים לו בשמות שונים: אלוהים, רבי, אבא, המפקד, נורמות, נסראללה וכדומה. אם אפשר ללכת אחרי מישהו או משהו שמכתיב מה נכון ומה צריך, אנשים בדרך כלל ישמחו לעשות זאת.

התשובה השניה היא שאנשים לא חפצים לברוח מחופש לכל סוג של מנטור. יש קריטריונים למנטור רצוי: הוא צריך להיות כזה שיש להם סיבה להאמין שיודע יותר טוב מהם, כזה שאכפת לו מהם, שמוכן להקדיש להם זמן, שיש לו תשובות. סוג של אלוהים. עבור אנשים רבים שאין להם אחד כזה, הסיבה לכך היא פשוט שאינם מוצאים, אך לו היה כזה בנמצא הם היו מאמצים אותו ללא היסוס.

אני מאמין שסאביות הן אדם ככל האדם, וככל האדם רובן חרדות מהחופש במידה זו או אחרת. בניגוד לכל האדם, להן יש אפשרות למצוא לעצמן מנטורים שכאלה, רק שכאן הם מכונים "דומים". לדעתי, אגב, זו גם אחת הסיבות לכך שסאביות מאדירות את מושג ה"שולט" (ראה שרשור שכן): הן פשוט מנסות ליצור לעצמן מנטור שעונה לקריטריונים.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 23 בינו׳ 2008

זאלו, אז מה אתה אומר כאן בעצם? שסאביות הן נשים חלשות? זה קצת מעליב

זאלופון​(שולט) • 23 בינו׳ 2008

ממש לא. אני אומר שהן חלשות וחזקות בדיוק באותה מידה כמו בני אדם אחרים (כמכלול, ברור שיש ביניהן חזקות יותר וחזקות פחות). חלשות וחזקות בדיוק כמוני השולט נטול החסויות. לכולנו יש את החולשות שלנו, שאינן כשלעצמן קשורות להעדפה הבדסמית שלנו, אלא שהאופן בו הן באות לכדי ביטוי כן עשוי להשתנות בהתאם להעדפה הבדסמית. ספציפית, אצל סאביות מסוימות (לא כולן) הפחד מחופש זוכה לביטוי התואם את נטייתן הבדסמית בכך שהן מחפשות דום שיגאל אותן במידה מסוימת מהחופש הזה.

זלו ידידי.

slu • 23 בינו׳ 2008

נראה לי שאתה מערבב את המושגים חופש ועצמאות.

חופש בבסיסו מתאר אפשרויות קיימות פתוחות ללא כל הגבלה של אילוצים אלו או אחרים.
עצמאות היא מצב בו אדם מכלכל עצמו ועניניו ללא תלות בגורם זה או אחר ותוך החלטה עצמית אישית שלו.

אינני חושבת שחופש בעיקרו מחירו הוא פחד, זה מצב תלוי נסיבות.
אבל אין ספק שעצמאות, מחירה חוסר ודאות (מכאן אולי גם חוסר ביטחון כדברייך).

אמנם אנשים בילתי עצמאיים יהנו לרוב מלהיות תחת חסותו של גורם זה או אחר שיעניק להם מה שהם קוראים ביטחון בתחום כלשהו.

אבל אני בספק אם אפשר להגדיר אפילו את מרבית הסאביות תחת הכותרת הזו.
אפשר להנות מטיפוס דומיננטי בחייך גם אם את אשה עצמאית (וחופשית) ביותר.
ואיני חושבת שהבחירה בשולט זה או אחר אינה באה כלל בקורלציה להעדר עצמאות.

תלותיות אם זו כוונתך היא מצב פתולוגי נפרד.

לגבי נושא הפוסט עצמו, מנסיוני כאשר נכתב ב"חסות", הכוונה היא לנותני שירות בתשלום למיניהם...
כאשר נותן החסות הוא ככל הנראה בעל מיקום/ קשרים/ או השד יודע מה.

slu

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 23 בינו׳ 2008

אוקיי, עם זה אני יכולה להסכים. גם אני אמרתי שעבור סאביות מסויימות, הכניעה דורשת כוח, ועבור אחרות- הכניעה באה ממקום של חולשה, ולכן אני מתנגדת להאדרת מושג הכניעה ככללותו, שרווחת כאן. זה לא כל כך טוב ונשגב להכנע. זה י כ ו ל להיות כך, עבור אנשים מסויימים, בנסיבות מסויימות. בל נשכח גם שיש כניעה ברמות ובהיקפים שונים, החל מבמיטה בלבד, וכלה ב-24/7.

הנקודה שאני העליתי בפוסט הזה לא נגעה להאם סאביות הן חלשות או חזקות, אלא להתנגדותי למושג "פורש החסות", כאשר מדובר בטייטל רשמי, וזאת מהסיבות שכבר פירטתי.

Re: זלו ידידי.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 23 בינו׳ 2008

את חושבת??? אשמח אם תפרטי. הכוונה כמובן היא לא ל "בחסות קוקה-קולה"...

במבילה​(אחרת) • 23 בינו׳ 2008

מבלי לדעת שיש מושג כזה "נותן חסות", זכיתי לכך. תמיד ארגיש אסירת תודה על שהיה שם ואאחל לו את הטוב שבעולמות. הוא לא כיוון לכלום. הוא בעיקר הקשיב וכתוצאה, אני פעלתי מתוך מודעות.

Brave Dwarf • 23 בינו׳ 2008

הטענה שכל אדם ירצה לבחור לו מנטור מבין אלו שמחרבנים איתו באותה אסלה שגויה בתכלית. הדוגמאות – אלוהים, רבי, אבא, נסראללה אינן מוכיחות דבר. כי אלוהים זאת ישות עליונה לא מוחשית שנבחרה ע"י דת או תרבות, רבי זאת דמות שנבחרה מתוך חינוך קהילתי ונסראללה הוא בחירתה של קבוצה פוליטית ולא של אינדיבידואל. ואת העובדה שאבא אינו סופרמן אנחנו מבינים בגיל יחסית מוקדם. אני מניח שניתן אפילו להשתמש בדוגמא הזאת שלך, זאלופון, של "אבא" כדי להוכיח את ההפך. ברגע שהאדם מבין שאביו הכל יכול לא יכול יותר ממנו כי גם הוא, בדיוק כמוהו, נתון לאותה "אי ודאות מתמשכת" ומחרבן באותה אסלה, הוא יתקשה מאוד, אם ירצה בכלל, למצוא לו מנטור מבין שווים לו. ובוודאי ששווים לו. תשאל כל פמיניסטית או כל כושי נצר למשפחת עבדים והם יסבירו לך למה אינם פחותים מחבריהם לספסל הלימודים (הלבנים או הגברים). תשאל כל יוצא ברה"מ לשעבר וחבר העמים של כיום למה גם במחיר של חיים לא ניתן לשכנע את האדם שלזהה לו קיימת הזכות להכתיב לו את חייו. אבל אלו קטנות. העיקר נמצא במציאות.

והמציאות הוכיחה ומוכיחה לנו שלא רק שמאז פירוק הקואופרטיב גם באגד לא נותרו חברים, אלא שלסמוך "בעיניים עצומות" על אדם שעומד כתף אל כתף עמך מול החיים, מהווה סיכון (אם לא איוולת מעוררת לעג). ברור שלו אלוהים היה מציע לי חברות, הייתי מסכים מיד ואם לב ניקולייביץ' טולסטוי היה מנסח את קורות החיים שלי לא הייתי בודק אותו (למי יש כוח לקרוא את כל הכרכים), אבל לבוא ולתת למוטי הצולע מהדירה ממול לנהל את חיי (וכצ'ופר גם לזיין אותי בתחת)? למה מי מת?

לשם כך אני צריך לקלף הרבה מאוד חשדות וחששות, לשכוח מניסיון שרכשתי במהלך חיי ומאפשרויות שכל אדם נבון מונה בכל מפגש עם אדם אחר או בקיצור – לצאת מהטנק המשוריין, בחסותו אני מתנהל בחיים. ובמבט זריז סביב, זאלופון, החיים לא רחוקים משדה מוקשים ולכן לעשות מעשה שכזה צריך להיות או חמור מטומטם או אמיץ בעל אמונה פנימית מאוד חזקה. (קיימת אפשרות לצירוף של שניהם, אבל לא בי מדובר אלא בכנועים/ות).