מאמר מתוך Psychology Today בענייני BDSM

מיתוסית​(שולטת) • 11 במאי 2014

מתי בדסמ הוגדר כהפרעת אישיות?!
באיזה DSM?
ככל שאני יודעת, הוא תמיד הוגדר כפאראפיליה.
אין לי מושג מה קורה בDSM5, אבל בDSM4 הוא עדיין פאראפיליה.
כתבת הפרעת אישיות וכתבת באנגלית social disorder שזה הפרעה חברתית- לא הבנתי מה הקשר? למה את מתכוונת בהפרעה חברתית? אולי את מתכוונת להפרעת אישיות אנטי סוציאלית? אבל אין קשר בינה לבין הבדסמ בכלל...
ברגע שמשהו מוגדר כהפרעה בDSM, אז הוא מוגדר כפתולוגיה. זו המטרה של הספר...

וזה הרג אותי:
"מטפל פסיכולוגי לא צריך ולא חייב אפילו להיות אמפטי כמו גם שאסור להם מסיבות אתיות,
לתת עיצות או להדריך וללמד ,"

מאיפה הבאת את זה???
כל מטפל חייב להיות אמפטי... אם יהיה אפטי או מזדהה יתר- אז הוא יכשל כמטפל ויפגע בתהליך הטיפולי ובעצמו...
ללמד אולי לא חייב, אבל בהחלט יכול לתת עיצות ולהדריך... הוא שם כדי לכוון.
אולי התכוונת שהוא לא יכול לומר מה לעשות? עם זה אני מסכימה.

כתבת: "אני מיזדעזעת מהרעיון שעולה פה שמטפלים פסיכולוגיים צריכים להתמחות כדי לטפל
ב"אנשים כמונו" מעבר להיות עצמם בתחום. "

לא הבנתי ממה את מזדעזעת.
או שאני לא הבנתי נכון?
מקובל שמטפלים מתמקדים באוכלוסיות מסויימות, על בעיותיהן וממוקדים בכלים לסיוע עבור הבעיות שלהן.
כך יש מטפלים שמתמחים בגיל ההתבגרות, ילדים, טראומה, התמכרויות, משפחות, עברייני מין, פוסט טראומה, סטיות מין, הפרעות בתפקוד המיני, מחלות נפש וכן הלאה.

James Bondage​(מתחלף) • 11 במאי 2014

לפני שנים רבות, לא חשוב מאיזה עדה, היה מקרה בארה"ב שבו שופט היה מוכן לוותר על כלא לאלכוהוליסט שבצע פשע בשכרות בתנאי שיצטרף ל-AA. לא ל-"תוכנית גמילה כלשהי", אלא ספציפית ל-AA. כתוצאה מזה, היה מחול שדים שערב כל מני תנועת אזרח ובמסגרתו התברר ש-סטטיסטית, AA לא יותר מוצלחים מאף שיטה אחרת, וגם לא מלשבת בבית ולנסות לבד. וגם שהרבה מהקבוצות הן בעצם מיסיונריות נוצריות דתיות בתחפושת ("הכוח הגדול" הוא אל די ספציפי, מה שאומר שהשופט פה בחר עונש דתי, מה שבארה"ב אמור להיות לא חוקי). אני לא זוכר איך זה נגמר, ואת הפרטים הספציפיים של אותו מקרה שגרם לי להתעניין בזה - אבל גיגול מקרי מוצא סיכום של המצב בארה"ב כאן לדוגמא: http://nccriminallaw.sog.unc.edu/?p=784 ; כאמור, ארה"ב בלבד, בגלל זה שאלתי לגבי הארץ. את ה- 5% אני זוכר כשקראתי לעומק על אותו מקרה. אפשר כמובן להתווכח על המטריקה, וגם צריך: לדוגמא, בכל מיני סוגים של סרטן מכריזים על ריפוי מלא אחרי 5 שנים נקיות, למרות שיש לא מעט מקרים של הופעה מחודשת אחרי 5.5 שהם מן הסתם קשורים (ולמרות זאת, סופרים אותם בתור "מקרה חדש" ברוב המקרים). לא תהיה מידה אולטימטיבית, אבל אני בטוח שיש מידות רלוונטיות שאפשר להסכים שאינן אקראיות ושיש מה למדוד ממדידה שלהן.

ולגבי "כוח גדול מאיתנו" - כמו שאמרתי, אין לי אלוהים במובן הזה. זה לא שאני לא מאמין בכוח גדול ממני. מס הכנסה, למשל, גדול ממני בהרבה. ואני אפילו מוכן להאמין בדברים שאני יודע שהם לא קיימים כמו כוח צנטריפוגלי או כוח קוריוליס, שניהם גדולים ממני בהרבה ברוב המקרים. הבעיה היא כוח גדול ממני שמשום מה יעזור לי במקרה הצורך.



אני אכן שני מדענים קטנים, ואם כחולית גם, אז ארבעה נגד אחד זה ממש לא כוחות - אם כי אתה "אחד ועוד אחת", אז .. מי יודע. בכל מקרה, מחקר לגבי האיבואגאין מתקיים כל הזמן על אש קטנה, וסיכום במשפט אחד הוא "אחוז הצלחה מטורף ביחס לכל שיטת גמילה אחרת - משהו כמו 80% אחרי טיפול אחד של יומיים. אה, ומקרי מוות שנמדדים באחוזים שלמים, בעיקר בקרב אוכלי אשכוליות ושותי תה ארל גרל". לפחות שני האחרונים לא ממכרים.

מיתוסית​(שולטת) • 11 במאי 2014

טוב.
התאהבתי סופית.

פור גוד • 11 במאי 2014

ג'יימס, מילא הגישה המדעית-רציונאלית שלך לחיים. אבל אתה פשוט שובר-לבבות חסר תקנה ! (:

ולענייננו, אני מכיר כל מיני סיפורים על איבגואין. אני מכיר סיפורים על אנשים שלקחו את החומר פעם אחת ונגמלו לתמיד. ואני מכיר סיפורים של אנשים שלקחו אותו וחזרו להשתמש כמו-כלום. אני מכיר סיפורים על אנשים שנוסעים לקבל טיפול של איבוגאין ( בכל פעם אחרי שהם חוזרים להשתמש ) אחת-לאיזה-זמן-מוגבל. וחוזר חלילה. כל מיני סיפורים...חסר עדיין בסיס נתונים מהימן.
זה מזכיר לי את המחקרים שנעשו עם ל.ס.ד בתחילת הסיקסטיז על אלכוהוליסטיים. אחוזי ההצלחה שהתפרסמו במחקרים הללו היו אף הם מטורפים. וההתלהבות היתה גדולה מאד. אבל במציאות, אני יכול להעיד על כך מתוך ניסוני שלי, ושל עוד מכורים רבים אחרים ( כמעט כל מכור יכול להגיד לך את זה) ל.ס.ד יכול אולי להראות לך את המקומות שאתה תקוע בהם, ולהראות לך כיצד אתה הורס את חייך ( ולתת לך אולי קצת חשק לחיות אחרת ) אבל אם הסיבות להתמכרות שלך הן עמוקות, הוא אפילו לא ידגדג אותן.
אבל אני האחרון שלא יהיה סבור שהחומר הזה ( איבוגאין ) אינו ראוי לבחינה מדעית רצינית.

נ.ב - ועוד תיקון שחשוב לי לתקן. מה שאנחנו עושים בקבוצות של האנ.איי, ג'יימס, אינו "עבודת קודש". האנ.איי ה היא אגודה של מכורים לעזרה עצמית. וכל מה שאנחנו עושים שם מרצוננו החופשי (ושקוראים לו בחדרים "שירות" ) - לפתוח את המקלטים, לדאוג שיהיה כל מה שצריך, להעביר קבוצות, להיות ספונסר למישהו אם אנחנו מתבקשים וכך הלאה, אנחנו עושים מסיבה אחת פשוטה בלבד : כי זה עוזר לנו. עוזר לנו במה ? עוזר לנו לשמור על הפיכחון שלנו, לשמור על עוד יום נקי ( ואנחנו גם קוראים לזה "הצעד ה12" ). ובשנייה שמישהו מרגיש שזה כבר לא עוזר לו , הוא לא יעשה את זה יותר.

מיתוסית​(שולטת) • 12 במאי 2014

אל תרגיש מוקצה.
אני בדרך להתאהב גם בך!

ועדיין, עזרה לאחרים בהתנדבות, גם אם ישנה תמורה לא חומרית- לא מובנת מאליה. בכל זאת, לא כל מי שנגמל בוחר להתנדב ולהנחות קבוצה.
עבודה עם מכורים נשמעת לי מרתקת, אבל שיחות עם עמיתות הבהירו לי שזו עבודה סיזיפית ששכרה לא תמיד עומד לצדה ואחוז החזרה לסמים גבוה מאוד עד מייגע ומייאש

AA

קטסטרופה{Adonai} • 12 במאי 2014

הייתי בכמה וכמה פגישות של AA הן מתוך עניין והן משום שחשבתי לעצמי, לך תבדוק מה עובר על האנשים האלה, מה ממלא את החלל שנוצר עקב הפסקת שתיה מוחלטת.
הייתי עוף מוזר שם גם משום שהצהרתי חד וחלק שאין לי שום כוונה להפסיק לחלוטין עם אלכוהול ושאני שם אך ורק כדי להבין, אם בכלל, מה זו התוכנית הזו.

בהתחלה התרשמתי מאוד, חבורה מאוד נחמדה ולאט לאט הבנתי מה באמת קורה שם.

זה התחיל שפתאום הבנתי שאסור לי להביע דעה בכלל. דבר בשם עצמך הם אומרים וכועסים. אתה מסיט ומעוות את התוכנית.
בסדר נו, אני שם כאילו עם אנשים, אני שומע את הסיפורים שלהם ואסור לי להביע דעה כזו או אחרת על מה שהם אומרים.
בקיצור,

צודק ג'יימס כשהוא טוען שמה שמנחה את AA זה כוח עליון וזו מניפולציה די מפגרת להגיד "כמו שאנו מבינים אותו.
את AA ייסדו שני אנשים. אחד מהם כומר ואחד מהם מאמין גדול באלוהים הסטנדרטי.
איך שלא הופכים את זה, תקראו לזה בודהה או אליהו, תמיד תמיד מגיעים לאלוהים המוכר והידוע.

שאלתי הרבה שם, מה הקטע, מהתמכרות לאלכוהול או מה שזה לא יהיה אתם גורמים לאנשים להתמכר לאלוהים אז מה הקטע?
זה נכון שאלכוהול הורג כמו כל סם אבל להחליף התמכרות בהתמכרות אחרת זה הרי אבסורד.
אנשים נכנסים לגמילה כי הבינו שסמים זה דבר רע אם אין לך שליטה על זה ושזו אשליה שהתנפצה להם בפרצוף.
מה יקרה שאשליית ה"אלוהים" גם היא תתנפץ להם והיא תתנפץ להם?

על כל מקרה, מהנסיון שלי ולא שניסיתי חלילה להיגמל, מהנסיון שלי ויסלח לי פורגוד, התוכנית הזו היא במקרה הטוב סם לעניים ובמקרה הרע הונאה אחת גדולה.
אנשים לא יוצאים מסמים שם, בגדול, הם באים לקבל תמיכה מאנשים שעוברים את אותו תהליך וזה בסדר גמור.
מהנסיון שלי זה לא יותר ממקום מפלט לאנשים בודדים, רובם ככולם עם הפרעות נפשיות שמטופלים בכדורים פסיכיאטריים, הרבה מהם באים כי משעמם להם והם בודדים ונתקלתי בהרבה שההתמכרות שלהם זה כוס יין פעם בשבוע.

תשאלו אותי למה זה עובד?
זה לא עובד.
תשאלו אותי למה אנשים בודדים בכל זאת יוצאים מזה?
זה כי הם חזקים מספיק.
לא כח עליון ולא נעליים.

שיהיה ברור, אני בעד כל דרך כל עוד היא לא מזיקה לאחרים או לאדם עצמו, כל דרך לצאת המתמכרות כזו או אחרת.
מקריאת הקוראן ועד להפוך ספונסר למשיח.

אבל לא למכור אשליות בדרכים חינניות ובמילים ריקות. את זה יש לנו מספיק ממחזירים בתשובה כאלה או אחרים.

ופורגוד, אני מצטרף לג'יימס שאתה עושה עבודה חיונית, התנדבותית ומועילה לחברה.
לא הייתי קורא לזה עבודת קודש אבל אני בהחלט מעריך את מה שאתה עושה אבל שוב, בלי הונאה בבקשה. האמת יותר חזקה מכל דבר ובגדול? האמת היא זו שמוציאה מהתמכרויות.

ו-BDSM?
לא תכירו פסיכיאטר אחד שלא יגיד שזו לא הפרעה נפשית וזה במקרה הטוב.

אל תבהלו מהפרעות נפשיות, יש לכולנו הפרעות כאלה בצורה כזו או אחרת אבל אל תייפו את המצב.

פור גוד • 12 במאי 2014

ג'יימס, קטה - אני לא הדובר של הNA או של הAA , אין לי באמת עניין לשכנע אתכם בכלום ( אתם לא מכורים ), ואתם מעמידים אותי פה במצב לא הכי נעים. אבל נעשה עוד ניסיון קטן להסביר כמה דברים חשובים.
וקודם כל, בניגוד למה שאולי נדמה לכם, זה לא ויכוח אינטלקטואלי. הניסיון מוכיח – וניסיון הוא משהו הרבה יותר עשיר, עמוק וחזק מכל סטטיסטיקה מפוקפקת – שכמעט בכל מרכזי הגמילה בארץ ( ובעולם ), בכל היחידות לנפגעי סמים ואלכוהול, בכל העמותות, ובכל הקהילות, בכולם בלי יוצא מן הכלל משתמשים ( לצד האמצעים הרפואיים הקיימים, ואין יותר מדי כאלו, שיכולים לסייע בשלב הגמילה הפיזית ) גם בכל הכלים ובידע של "התוכנית", ומתנהלים בהם בקביעות קבוצות וכו'. אלו העובדות לאשורן. ויש לכך סיבות טובות. זה לא היה קורה אלמלא זה היה עוזר.
ועוד דבר קטה. אני מכיר די טוב גם את ה-AA בת"א ( קבוצת "שלווה" ), ויש לי כבוד מוחלט למה שהם עושים שם. ולי זה מאד עזר בתקופה מסוימת של חיי. אני לא יודע באיזו תקופה החלטת לרדת, ועל אילו אנשים נפלת. אבל גם בAA וגם בNA יש לנו את מה שאנחנו קוראים לו "המסורות" -על איך אנחנו מנהלים שיחה, דיון, וכו'. ואנחנו שומרים על המסורות הללו מפני שהם דואגים לכך שהמפגש-האנושי בחדרים לא ידרדר למאבקי כוח ושליטה. כי אנשים באים לשם כדי להציל את החיים שלהם, פשוטו כמשמעו. ואלו המסורות שמונעות ממה שקורה שם להפוך, לדוגמה, לדיון טיפוסי בכלוב. המסורות הללו נכתבו בדם, והם הסיכום של המון טעויות שלמדנו מהם.
בוודאי שאם באת לשם רק כדי שילמדו אותך איך "לשלוט" בשתייה שלך ( ויש הרבה אנשים שיורדים עם הציפייה הזאת ) באת למקום הלא-נכון. אם-כי התוכנית עושה דברים שונים בשביל אנשים שונים. יש אנשים רבים שהתוכנית בסכ"ה עוזרת להם למתן את השתייה שלהם - אבל בשבילם זה עשוי להיות ממש כמו ההבדל בין חיים ומוות. ובכל מקרה, "הספר הגדול" נכתב לאלכוהוליסטיים אמיתיים ( כמוני ) - כלומר לכאלו שאם הם ירימו את הכוסית הראשונה, הם לא יוכלו לשלוט על הכמויות שהם ישתו. ואם היית אלכוהוליסט כמוני, המקום הזה היה יכול להציל לך את החיים. אבל אני מברך אותך כמובן שלא היית צריך מעולם להתמודד עם הבעייה הזאת.
לגבי הקללה על כך שאנו כולנו אנשים "בודדים “... נו טוב, אני לא יודע כמה אתה פחות בודד ממני, קטה. אבל חשוב שתדע שאחד השמות של האלכוהוליזם הוא באמת "מחלת-הבדידות”. כי המחלה הזאת רוצה תמיד להשאיר אותך לבד בחושך - לבד עם הגאווה שלך, ועם הבקבוק כמובן.
וכל מי שיורד בקביעות לחדרים, הם אנשים שהבינו – לפעמים אחרי שנים ארוכות של ניסיונות שווא – שלבד, קטה, לבד הם לא ינצחו את המחלה הזאת. היא יותר חזקה מהם. ושאם הם ימשיכו לנסות להפסיק לשתות בכוחות עצמם ( הם כבר ניסו כל כך הרבה פעמים, תאמין לי ) הם בוודאות של מאה אחוז ימשיכו לשתות עד שהם ימותו.

לגבי האמונה בכוח העליון, ג'יימס. שוב - זה לא ויכוח תיאולוגי.
אתה לא מכיר את ארגז-הכלים שיש לתוכנית להציע. וגם אין כל סיבה שתכיר אותו, כי אתה לא מכור. אבל בוא ואומר לך כך: רק לפני שרשור או שניים הצעת לאיזה גברבר די בלתי-נסבל ללכת לעשות מדיטציה ( שבועיים לפחות, אם אני זוכר נכון ). זו אולי עצה טובה למרבית בני-האדם, אבל אין טעם לתת אותה למכור בתקופה הראשונה של הניקיון שלו, כשהוא אוכל נניח דודה להשתמש ( דודה=כמיהה ). האופי של המכור – וגם הטבע של תהליך-הגמילה – הוא כזה שהוא לא יהיה מסוגל לעשות מדיטציה. מה לעשות...אבל אנחנו לא ניתן לו 'עיצעס' כמו שקוראים לזה ( כלומר עצות שקל מאד לתת, אבל שאף מכור לא יכול ליישם ). אלא עצות והנחיות והדרכה שאנחנו יודעים שיכולים לעבוד בשבילו. גם אם יהיו לו המון הסתגויות והתנגדויות בהתחלה. כי הם עבדו בשבילנו, וגם לנו היו התנגדויות והסתייגויות.
ולבסוף - התוכנית, כך אנחנו אומרים, היא בפירוש לא תוכנית דתית, אבל היא כן תוכנית רוחנית. והסיבה לכך היא שהתמכרות -ולא חשוב כרגע אם היא לאוכל, לסקס או לקוקאין - מעבר להיותה בעייה פיזית (כלומר רפואית, קרי התלות והסימפטומים של הגמילה וכו' ) ונפשית ( הכמיהות, החשיבה המעוותת והאובססיבית, החיים הרגשיים שאינך יודע לנהל וכו' ) היא גם בעייה רוחנית.
אנשים מדברים על זה בכל מיני אופנים וצורות. על "הבור בנשמה" שהם מרגישים שיש להם ושהם לא יודעים איך למלא אותו, או על ההרגשה שהם "לא בבית בעולם הזה", שהם תמיד מרגישים "חוסר סיפוק ואי-נחת", על כך שהם מחפשים טעם ומשמעות לחיים שלהם אבל לא מוצאים, וכך הלאה וכך הלאה.... בתוכנית אנחנו מנסים לתת מענה גם לבעייה הזאת, שהייתה קיימת עוד לפני שמישהו נגע בפעם הראשונה באלכוהול או בסם כלשהו. ושאם לא נתייחס אליה בכלל, קיים סיכוי יותר מסביר שהוא יחזור להשתמש.
אבל שכל אחד יעשה כמובן רק מה שעובד בשבילו. ודי לחכימא...

רפאל • 12 במאי 2014

פור גוד,

אני לא יודע למה אתה מתכוון במילה "עוזר". אם אתה מתכוון לכך שה-NA הוא סוג של קהילה, שמכילה אנשים באופן אמפתי ולא שיפוטי, שבה אנשים יכולים לפגוש אוזן קשבת וכתף תומכת, אז - כן. כמובן שאתה צודק. מקום כזה יכול לעזור מאוד לאנשים, ולמלא צריכיים רגשיים וחברתיים. וזה כל כך יפה מה שאנשים עושים שם זה למען זה.

לעומת זאת, אם במילה "עוזר" אתה מתכוון לגמילה, אז אתה טועה לגמרי. הניסיון האישי והסובייקטיבי אינו קריטריון טוב בשביל לקבוע מה עוזר לאנשים. מחקרים בפסיכולוגיה הוכיחו פעם אחר פעם שהשיפוט הסובייקטיבי של אנשים בנושאים כאלו יכול להיות לקוי עד מאוד. אנשים יכולים להשתכנע לחלוטין בכך שקובית סוכר עוזרת להם כמשכך כאבים, ושפגישה שבועית עם אסטרולוג עוזרת להם לפתור בעיות בחיים. אבל זו תהיה טעות מצדם. סטטיסטיקה היא אחד הכלים שבאמצעותם אפשר לבקר את הניסיון אישי.

James Bondage​(מתחלף) • 12 במאי 2014

פור גוד, למען הסר ספק - אני לא מתווכח ולא יוצא נגד, ולא רוצה (ובטח שלא מנסה) להעמיד אותך במצב לא נעים או לעשותך דובר בפועל. בניגוד לדברים שכל מיני מאפה מאשימים אותי בהם, אני דווקא פה כדי להחכים וללמוד, ואני בהחלט מחכים מהדיון הזה. למזלי, אני לא נזקק לעזרה מהסוג ש- NA או AA נותנת, ואני מקווה שלא אצטרך להתנסות בעזרה מהסוג הזה בעתיד. אני כן מנסה להבין, עד כמה שאני יכול (דרך דברים שקראתי בעבר, ודרך השיחה הזאת) אם זה עובד, איך זה עובד, ומה אני יכול ללמוד לגבי דברים אחרים.

פלסיבו לא עובד עלי, למרות שהחיים היו קלים יותר אם כן, ולמיטב הבנתי "כוח עליון" או איך שלא תקרא לו ("האמונה בצדקת הדרך" בפוליטיקה, או "גישה מנצחת" ברוב הדברים, או הומאופטיה) הוא סוג של פלסיבו. ושיהיה ברור, פלסיבו זה כלי ריפוי ממעלה ראשונה. אבל אני אישית לא מצליח להשתמש בו. אני לא חושב ש12 הצעדים יעזרו לי, ואני מקווה שלא אצטרך לבדוק - לא את התריסר הראשונים, ולא את ה-13. זה כל מה שניסיתי להגיד בהקשר הזה.

זה לא ויכוח אינטלקטואלי - לפחות לא איתי - בגלל שזה לא ויכוח. אבל הוא כן אינטלקטואלי. כי עם כל הכבוד וההערכה (ויש כבוד, ויש הערכה), למי שלא היה "שם" - וחוץ ממך פור גוד, נראה שאף אחד בדיון הזה לא היה "שם", זה לא באמת יכול להיות אחרת. וברמה האינטלקטואלית, קשה לי להשתכנע. שוב, אני לא בא בטענות אליך, ואני לא טוען שאתה טועה - אבל אני לא מצליח להשתכנע שאתה צודק לגבי התוצאה הסופית. מכל מני סיבות, לא חשוב מאיזה עדה, נהגתי לעבור על הסטטיסטיקות של מחקרים רפואיים ופרמקולוגיים, ולמרות אמונה לא פחות חזקה בצדקת הדרך, הרבה מאוד טיפולים מקובלים והמלצות מקובלות הן חסרות ערך ואפילו מזיקות -- למרות שאנשים מאמינים בהם באותה דבקות שאתה מפגין פה - לפעמים זה מסתבר אחרי עשרות שנים, ויש מקרים שבהם זה עדיין לא התברר. ושוב - אני מדגיש - אני לא טוען שאתה טועה. אני אפילו חושד שאתה צודק ומעודד מהיציע. אבל באופן לוגי, אני לא מצליח להשתכנע, למרות שאני רוצה. אני עובד קשה כל השנים להפתר מ- confirmation bias, ומן הסתם יש לי עוד פה ושם - אבל לא במקרה הזה.

ה"בור בנשמה" על כל צורותיו, הוא גם למיטב הבנתי הבעיה האמיתית, תמיד. Jaynes (Origin of consciousness) וממשיכי דרכו כמו Wright ששפיותם מוטלת בספק עוד יותר מזו של ג'יינס שכנעו אותי בזה. ובדיוק בגלל זה אני מציק עם שאלות - כי ברור לי מעל לכל ספק שחלק מהפרוטוקול הוא מקרי, וחלקו (אני מניח) יעיל, ואני מנסה להבין איזה חלק הוא איזה. אני לא מוצא את תיאור המקור של הניסוי הבא: http://www.hellofelix.com/childhood-social-learning/overimitation/when-are-chimps-smarter-than-kids.html אבל אני זוכר שהוא שוכפל בהצלחה מספר פעמים. ואני, בהקשר הזה, שימפנזה. (ויש פה מספיק אנשים שיגידו שגם בהקשרים אחרים...)

ואתה כן עושה עבודת קודש - גם אם אתה עושה אותה ממניעים אנוכיים.

מיתוסית​(שולטת) • 12 במאי 2014

אני רוצה לומר שגם אני מתקשה להתייחס בצורה רצינית לשיטה כלשהי מבלי שישנם מחקרים סטטיסטיים מבוססים לגבי השיטה באשר להצלחתה.

אני רוצה לומר גם, שזה שאין מחקרים סטטיסטיים באשר להצלחתה של שיטה- לא אומר שהיא אינה טובה, מוצלחת או פלסיבו כפי שנרמז כאן. ישנן שיטות רבות שלא ניתן לבדוק אותן מסיבות אלו ואחרות, וכן יש חשיבות מסויימת להצלחה קלינית.
הגישה הפסיכודינמית היא אחת מהן, וכידוע היא שיטת טיפול נחשבת מאוד. ישנם הרבה עקרונות מהותיים בתיאוריה שלא ניתן לבדוק אותם בצורה אמפירית כגון קיומו של התת מודע, השלבים הפסיכוסקסואלים וכיוצ"ב, ועדיין אנשים לא מרבים לערער על אמיתותן או לפחות על ההנחה שהם קיימים ולומדים ועובדים על פיהם ברצינות תהומית.

אין הרבה שיטות, כמו הCBT שניתן לבדוק אותן בצורה אמפירית, ובכל זאת הן רווחות ונחשבות לגיטימיות- למשל כמו האסכולה של פסיכולוגיה חיובית או פסיכולוגיה אקזיסטנציאלית שמדברות יותר על רעיונות, תיאוריות, השקפת עולם וכן הלאה.

אני כן יכולה לומר, באופן כללי, שכן נעשו מחקרים רבים על כוחה התרפויטי של קבוצה (ומכאן הנחיית קבוצות שהיא תימה פופולרית ביותר) בקרב קבוצות נורמטיביות ובריאות, עבריינים, נפגעי נפש, קורבנות, עבריינים, התמכרויות ואפילו בתחומים כמו ירידה במשקל.
עצם המשוב הקבוצתי והתחושה שאני לא לבד ואנשים שסביבי באמת מבינים אותי- שווה זהב ומעצימה ומסייעת מאוד.
נכון הדבר אמר ג'יימס, שאף אחד מאיתנו לא באמת היה "שם" ולכן יש גם ערך למנחה קבוצה שהגיע מהמקום הזה.

כמו כן, נעשו מחקרים רבים על תפקידה ויעילותה של התמיכה- גם הלא- טיפולית, וגילו שכשניתנת תמיכה, גם על ידי עובדים בלתי מקצועיים (כגון פסיכולוג, עו"ס, פסיכותרפיסט....) שהוכשרו בקורס לצורך תמיכה, הושגו תוצאות יפות בכל מיני מדדים. וכן, בתחום הנפש, גם אם אדם מדווח שהרגשתו הרעה הוקלה לאחר הפגישה/שיחה, זה כבר נחשב כמדד כלשהו של הצלחה, קל וחומר אם ישנה השפעה כלשהי לאורך זמן.
אפשר לראות את הקווים החמים למיניהם שמשמשים פעמים רבות כקו ראשון להתמודדות בשעת משבר.
האם תמיכה בלבד מספיקה לאורך זמן? כנראה שלא, אם הבעיה עמוקה דיה.
אבל כפי שאמר לי בחור מהNA, אחת הסיבות שקשה לערוך מחקר על 12 צעדים, זה בגלל שאנשים מטופלים בו זמנית בכמה מקומות וכמה סוגים של מסגרות ושיטות, וסביר להניח שכל מסגרת ותרומתה היא.
בדיוק כמו שמחקרים מראים ששילוב של טיפול שיחתי עם תרופתי הוא היעיל ביותר לטיפול בדיכאון, בחרדות ובשורה ארוכה של הפרעות אלו ואחרות (ואגב, אשמח אם לא ישמעו פה קולות כמו של קטסטרופה לכך שלכולנו יש הפרעה נפשית או או אחרת או לאנשים עם התמכרויות. למען האמת, התמכרות נחשבת כהפרעה לפי הDSM, ואני, כאשת מקצוע, מתייחסת למונח "הפרעה נפשית" ברצינות תהומית כלפי אנשים שאובחנו ממש ולא סתם אנשים "שיש להם דפיקויות ושריטות").

גם בגישות פסיכולוגיות קשה לכמת הצלחה.
איך מכמתים הצלחה של טיפול בפוביה או בטראומה או בפסיכוזה? ההפרעות לעיתים לא נרפאות לחלוטין. האם הפחתה של הסימפטומים מספיקה? האם הכחדתם של חלק מהסימפטמים מספיקה?
אם ההפרעה או הבעיה של אדם נורמלי שבא להתייעץ עם מטפל חוזרת אחרי כמה שנים, האם זה אומר שהטיפול לא היה מוצלח?