Yosefus(שולט)
|
לפני 19 שנים •
19 ביולי 2005
Re: עכשיו כבר אפשר לגלות- תשלום חובות ספרותי זאבה אפורה כתב/ה: לחבורת קוראיי הנאמנים,
שלומות, שמחתי לפתוח בפניכם את עולמם של וויין ולורטה. סיפורם רודף אותי כעשרים שנה, וסופסוף מצאתי אנשים עם מוח מספיק מעוות כשלי - כדי לחלוק עימהם את הרומנטיקה האפילה הזו. הציטוטים ערוכים (ואפילו לא תמיד עפ"י הסדר) מתוך ספר שאני ממש לא ממליצה עליו... בשל כך לא חשפתי את שמו עד כה. הסיפור על וויין ולורטה מהווה סיומה של עלילת משנה של דמות משנה (אן, זו עם העטלפים) ומגיע (בתפזורת) קרוב לסיומו של הספר, כך שאם הייתי חושפת את שם הספר כבר בתחילה (ואם מישהו היה מצליח להגריל אותו), היה עליכם לצלוח קרוב למאה עמודים של טראש לפני שהייתם מגיעים לוויין, ובודאי הייתם מקללים אותי ואת טעמי הספרותי. (וככה קיללתם על שום שחסכתי מכם את הקריאה. כלומר שאנכי מקוללת בכל מצב. אגב, אין מניעה להמשיך לקלל, אם זה עושה לכם טוב). תודה לכל המגיבים. הלחץ שהופעל עלי לגלות את שם הספר היה עצום וכלל שימוש באמצעים מגוונים - החל מן הבעיטה הוירטואלית של זיקית, חרמות וגידופים בצ'ט מכל עין מזדמנת, תחנונים בפרטי ולחץ מנטאלי כבד מצד אי-אילו נשים אגרסיביות יותר ופחות, איומים והפחדות בחקירה תחת עינויים, וכלה בנפנוף צ'ק על סך 3000 ש"ח מול עיני וניסיון להציץ בספריי ובספרייתי. כפי שאתם מבינים: דבר לא עזר. (קשוחה הזאבה, ונחושה! מה גם שלא כחושה...) תודה לעמק יא-רוק, ראשון המגיבים (אז אתה רץ לספרייה בצמח?), לדנדי הבלתי-נלאית, לזיקית על הבעיטה (אגב אני מקווה שאת הבעיטה הוירטואלית זו את שקיבלה, מן הטקסט), למרלנה, פומיקי, לילו 27, לנמשושה ול daffna על תגובותיכן, לאיימי ולויני הקוראות חרישי, לדונקיח על שרבובו הבלתי-רלוונטי של הארי פלונטר (דווקא פלונטר, לכל הרוחות!), למתוק, לפפי-פפטייר ולניקול בעקב-עם-שפיץ-בעין על תרומתם הפורייה (אני עוד מתענגת על תגובת המערכת. בטוחה שבגרמנית זה נשמע אפילו עוד יותר טוב), למגיבים בפורום הדנג'ן, גייגר, שושו ומתחת לנעליה (צר לי כי נאלצתי לנזוף בך פעמיים, ואגב: היית בטוח שאני מתרגמת מן המקור, הא? ובכן טעית), לתתחיליאיתי (ש...מה לעשות - קורא הכל), לקליבר, ליוספוס (היית צריך לנסות לשחד אותי בקצת יותר כסף, הייתי מתפתה) ולזיעזוע שהתעצל לחטט בכל הספרייה שלי, ולמרות שנגע בספר במו ידיו - לא ראה שזה ה-ספר בראש הערימה, זה שעמודיו נפתחים מעצמם בציטוטים המודגשים ומסומנים בעט), ואף ל black-blue על הערתה המחכימה שעלתה על הפסאודו-פרובוקציה שניסיתי להעלות (כמעט עשתה לי שחור-כחול בעין) , למרות שצר לי כי בזבזה זמנה על קריאת ציטוטים כה ארוכים מטקסט שלטענתה לא רק שאיננו רומנטי אלא שלא עניין אותה לא ברובד הסיפורי ולא ברובד האינטלקטואלי. קווינסי, לשאלתך לגבי המשך הסיפור וגורלה של אן - מה שראית הוא סוף הסיפור למעט משפט אחד אחרון שהשמטתי, כי הדמות המגיעה בו לא תהיה לכם ברורה: "הדלת איננה סגורה ממש. מהבית לא עולה שום קול, מלבד הרחש שמשמיע פטיפון שעה שהמגבר פועל אך התקליט נגמר. "אני כאן", הוא אומר, צועד פנימה. מאחור, במרחק של כמה מאות מטרים ספורים, רג' ג'ונסון הולך לאיטו לעבר הבית, רובה בידיו." וזהו. זה באמת סוף הספר. אז מה קרה עם אן? לקורא בעל הדימיון פתרונות. תודה לכל מי שקרא ולא הגיב, קרוב ל 800 צפיות זה די והותר והטקסט היה מתפורר למרכיביו ללא הקשר - לו רבים יותר היו מגיבים. ככה זה יצא במינון הנכון. (נו כבר, יא-מלעונה, תגלי?) מיינרד, ג'ויס (1982): אהבת תינוקות, הוצאת תירוש, תל-אביב Maynard, Joyce, Baby Love: (Hebrew version Yotam Reuveni, 1982) על הספר (מן הכריכה) " ... ארבע אימהות צעירות, שלוש מהן לא-נשואות, משתמשות באימהות כתחליף לאהבת גבר, כתחליף לאהבת הורים, כתחליף לקשר אמיתי בין בני-אדם. הספר מציג חתך אנושי מגוון של אמריקה של סוף שנות השבעים-תחילת שנות השמונים. סוטה-מין רוצח (המתרגם מתכוון לוויין), לצד אשה קשישה הלוחמת נגד הפלות, סטודנטית לספרות וצייר המשוגע לאוכל מן הטבע... הרבה מן החלומות של ילדי הפרחים של שנות ה-60 הופכים למציאות האפורה של שנות השמונים. מה שהיה פעם חלום של מהפיכה - הפך לאופנה, הרגל או מוסכמה מובנת מאליה. מרוב חופש מיני - נשכח המין כליל, או סטה מדרך הנורמאלי.מרוב רצון להאמין במשהו - גם דיאטה צמחונית יכולה להפוך לדגל..." תגובות מאוחרות מכל סוג יתקבלו בברכה קצת יותר כסף ???!!!??? למעלה מעשרת אלפים שקלים חדשים, טבין ותקילין !!! |
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 19 שנים •
20 ביולי 2005
למה אתה כזה יחשבו שאני זונת צמרת
רק על 3000 שנופנפו מעל כריכת ספר הפוכה היה מקום למשא ומתן (או נסיונות סחטנות מסויימים).
על השאר החשבון בנפרד. (תזמין אותי לצוייקה) |
|
|