שיעור 3: מילים, מילים

מילים, מילים

הילדה • 29 בספט׳ 2007

מילים, מילים, אני אורגת אותן למרבד, למלבוש, סורגת אותן עמוד-עמוד ופורמת עין-עין, אני בונה בהן כבלבני-משחק, אות מפה ואות משם, עיצורים ותנועות, חידושים לשוניים וזיכרונות עבשים, ואז משמידה במחי-יד חטופה, מוחקת, מפוררת, נשארת עם גמגום היולי, בראשיתי, כתינוק שטרם למד להשתמש בהן כהלכה, כאילם המסגל לעצמו שפה חדשה, מלחכת אותן כשאני רעבה לחידוש או לטעם של פעם, מגלגלת אותן על לשוני, לועסת כמסטיק שוב ושוב עד שטעמן המתוק יפוג, ודווקא כשאין לי מה לומר אני דולה מתוכי עוד ועוד, יוצרת אותן כביצי עכבישה, כל מילה לבנבנה-שקופה מחוברת לבאה אחריה בריר דביק, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד עשרות אלפים, שרשראות רעילות הנפרדות ומתחברות באלפי צירופים, מעלה אותן גירה, ממחזרת אותן, מטילה אותן מלוא חופנים מעלה, כענן מתפזר, זורקת אותן בפניכם כמסך ערפל, כיריקת בוז, כדגל לבן מתנופף לעזרה.



בסופו של דבר יש רק שתי מילים מהן אי-אפשר להיחלץ:
אימא, אבא.

הדד-ליין מתקרב

זאבה אפורה​(אחרת) • 29 בספט׳ 2007

הדד-ליין מתקרב בצעדי ענק !

והיכן היצירת הנאו-ז'ורנליסטית של החציל?


הי, חברה'ס,
צריכים עוד זמן?

flashback{ג"ו} • 29 בספט׳ 2007

לי יש כמה טיוטות.
יש לי עד מחר, ונטייה לדגדג לדד ליין באף.

עוד יום, מה אכפת לי

זאבה אפורה​(אחרת) • 30 בספט׳ 2007

לבקשת החציל ונטיית הפלאשי קבלו הארכה של יום נוסף. מקסימום יומיים!
(המורה חשה בהתרופפות המשמעת, וזורמת עם זה).

יומני סיני

ריפרף • 30 בספט׳ 2007

19/9/07

זורבה הבודהה נולד מחדש

הרוח שינתה כיוון היום, בהמשך ההכנות לפסטיבל "זורבה הבודהה" הצטרפתי היום לע' ,
אחד הבחורים היותר טובים פה למשימת עיצוב והכנת שלטים לפסטיבל.
ד' גלגלה לשלושתנו ג'וינט שמן והתחלנו להעלות סקיצות לעשרה שלטים בגודל 2x3 מטר, מצוירים על בד לייקרה לבן,
לתלייה על סנדות בכניסה למתחמים של הפסטיבל ובכניסה לאשרם עצמו.
ע' שהוא גרפיקאי וצייר מוכשר השתמש בד' כמוזה ואני העסקתי את עצמי בניסיונות לכתוב את המילה "הבודהה" בפונט הודי.
זאת הייתה ישיבה מאוד מוצלחת, ומדיטציה מעולה בשבילי,
חשבתי על יום כיפור המתקרב והרגשתי רחוק מאוד מחוטא.
אחה"צ מתחנו את הלייקרה על הדשא והתחלנו לצייר, ע' מעלה את קווי המתאר ואני צובע ומוסיף פיתוחים.
השלטים יצאו יפה מאוד, מחר נצייר את הלוגו של הפסטיבל שפיתחנו היום, מין עובר מואר ונהר. "זורבה הבודהה נולד מחדש" .
החופים של סיני יאלצו לחכות לסיבוב הבא.





20/9/07

יומן מסע במקום אחד

בסשן יוגה של הבוקר הגוף שלי עוד הרגיש נוקשה בחלק מהאימון, שאר האימון היה רך ומלטף.
גם המ"מית יכולה להיות רכה ומלטפת. השיחות איתה בבוקר ממלאות אותי בשמחה שלא עוזבת אותי.
אחרי שיחה טראנס-אטלאנטית קצרה ומשמחת עישנו ג'וינט קטן ומשמח ויצאנו לעבוד.
יכולתי להרגיש את המרכז שלי מתהווה מחדש, העבודה על הדשא עם הצבעים והמכחול הצליחה להשקיט אותי,
בדיוק כמו שאומרת הסוטרה של הלב שאני כל כך אוהב- ריקות היא צבע, צבע הוא ריקות.
עד ארוחת הצהריים העלנו על הבד עוד ארבעה שלטים, כל אחד יצירת אומנות.
פתאום הייתה מסיבת טראנס, עם עראק וצינור מים. למרות העייפות פזוז פיזזתי .
את אחר הצהריים ביליתי עם נ'. דיברנו, צחקנו, עישנו, נגענו. היה נעים כשהיא נישקה אותי אבל לא רציתי בזה.
נישקתי וחיבקתי אותה בחזרה וחזרתי לבדי הציור.
צבעתי את המילה wellcome בצבע צהוב בנני חייכני שערבבתי וכשסיימתי כבר היה חושך ומדיטציית הערב עמדה להתחיל.
זה היה סשן שחציו דיבור בלתי פוסק בג'יבריש וחציו שתיקה.
מעיין משחק עם המשמעות הבלתי מילולית של הדברים. המ"מית שוב עלתה.
הפעם שכבתי על מזרון פונה לצד ימין וחשבתי שאני במיטה שלה. לא ידעתי אם היא ישנה או ערה אבל דיברתי אליה מילות אהבה בג'יבריש,
וגם ניסיתי להצחיק אותה. היה לי טוב להיות ברגע ההוא.
מחר יום כיפור, גדול עלי לסלוח לעצמי, המחילה הגדולה שלי השנה היא לריפרף.
ומה מצחיק? עכשיו מי יחפש בגוגל "אשרם במדבר" ו"זורבה הבודהה" יכול להגיע לפה...







הערת חוץ : זהו לא ניסיון לעיתונות גונזו, ואת הקטע על זורבה היווני ראיתי רק כשחזרתי הביתה, את משימת הכתיבת היומן קיבלתי מזאבה שוב באופן אישי בכיתה כתלמיד בכיתה הטיפולית. חינוך מיוחד לילדים מאותגרים.

מעשים רבותי, מעשים

vini​(אחרת) • 30 בספט׳ 2007

מילים קשות לי במיוחד, הן קשות עוד יותר כשהן כתובות שחור ע"ג מחשב.
נעוצות להן שם, שמורות היטב או דבוקות בתוך איזה ספר .

מילים כתובות מפחידות אותי. הן נתקעות לי בראש כמו סכינים בגב, אמלמל אותן ללא הפסקה עד כי יהפכו לאבק עיסתי הדבק בדפנות הזיכרון לעד.
ומילים מהסוג הנאמר או הן כבלונים המופרחים לשמים ועוד לפני שהספקתי לממשן מתאדות להן ונעלמות. ואם תפסתי אחד סופו להתפוצץ לי בפנים.

לפני מספר שנים נכנסתי למשחק שנקרא "חיים ומוות ביד הלשון", מלחמת מילים עד חורמה ועוד עם אהובה. לא ידעתי את החוקים. לא ידעתי שלגורם ההפתעה יש משמעות משתקת.
אתם מבינים, אני מעדיפה פנים מול פנים, גוף מול גוף, במקום שבו כול החושים פועלים היכן שמריחים את הזיעה ויש שופט.
זה היה המגרש שלה, העיתוי שלה תמיד היה מושלם. בשקט עם עצמה. מאחורי המקלדת או פיסת נייר. לאט, היכן שלא צריך לשלוף וניתן לחשוב ולתכנן מהלכים, במחשבה קרה ורהוטה היא ירתה צרורות של מילים: שנאה, פחד, חברות וכמובן מילת המילים - אהבה.
כשקראתי את מילותיה תקף אותי רעד מטורף ובלתי נשלט בכול הגוף, העדפתי שמישהו ירסק אותי בפטיש, דמיינתי את עצמי מתנגשת בקיר בטון ועוד.
ביקשתי לדמם עצמי החוצה ולא פנימה.

אני לוחמת טבעית, מיומנת כמו אמזונה מהאגדות. מילים זה לא הצד החזק שלי (כפי שאתם מרגישים גם בפוסט זה), זקוקה לפעולה, לקרב אמיתי, לשחרור.

ולכן מבחנתי ניתן היה לחתום כאן__________ ולסגור את הפוסט עם במשפט הבא:

מילים זה כואב.

ניסיון נוסף. לאזן, להתפייס, היו גם מילים שהתמכרתי אליהם, ובעיקר לבעליהן.
היו מילים מיוחדות שנשזרו רק עבורי על – ידי להטוטנים, קוסמים שבחשו מילה עם מילה ויצרו מופע על קולי מרהיב .
האמנתי כמו פתיה, חפצתי בכישרונם ובקרבתם.

בכתיבת מילים אלו מלווה אותי התחושה עיקשת שמיליוני מילים, אינם משתווים למעשה אחד נכון.

מעשים רבותי, מעשים.
.

יומני סיני. חלק 3

ריפרף • 1 באוק׳ 2007

21+22/9/07

הכיפורים


הרוח התחילה לנשוב דרומה, בחוזקה.
הבוקר של אתמול התחיל במדיטציית יום כיפור עם ע' שאני מצייר איתו והמשיך בעצלתיים מדבריים.
לאחר שקיפלנו את בדי הציור מוקדם מהמתוכנן בגלל שהגיעו מכחסי המדשאות
המשכתי בעבודות מזדמנות של פה ושם ברחבי האשרם עד לארוחה המפסקת.
במהלך יום הכיפורים עצמו לא אכלתי לא שתיתי ולא דיברתי. קצת טיילתי במדבר, קראתי וישבתי לסיילנס סיטינגס המשותפות.
המדיטציה השקטה בישיבה שאני רגיל אליה נקראת פה סיילנס סיטינג ואף היא בשתיים מתוך שלושת הישיבות המשותפות לוותה בהנחיית-מה.
רוב הדברים נאמרו בטעם, אני מודה.
המילה ששברה את השתיקה שלי הייתה "תודה", שמחתי מאוד.
אני עדיין חושב על המ"מית כל הזמן ורק בזכות המילים החמות שלה מצב הרוח מחזיק מעמד.
כנראה שאני אגיע לסיני בכל זאת.
אני לא עובד עד יום חמישי ויש טרמפ שאני יכול לתפוס בעשר בבוקר. מה שאני רוצה עכשיו הם יומיים שלושה על החוף, מול מים ושמיים.
עוד אין החלטה על איזה חוף, אבל האם זה משנה ?
סיימתי את הספר הטוב שלי ונשארתי עם השניים הפחות טובים, אני מקווה שיהיה לי מה לקרוא השבוע.
מוצאי יום הכיפורים מביאים לי הקלה גדולה, אני מרגיש שהרוח המדברית נשאה ממני משא כבד.
משקעים שהצטברו על נימי התודעה שלי נשטפו במורד הערוצים של אדמת הלס הטרשית למקומות הנמוכים.
והמדבר סופג הכל.

אחרת מאלה של היהודי המבדח

flashback{ג"ו} • 2 באוק׳ 2007

יש בי מקום למילה אחת בכל פעם
שעולה כמו האור בשעה הזו
ומזכירה שיש בה יותר מצירוף אותיות ומקבץ צלילים
לשם שינוי
מכילה עולם,
מביאה ריח רחוק של מהפכה
זאת אומרת
תלוי בנקודת המבט היא אומרת
מערערת ביטחון בידע קיים
פותחת דלת לצינור בדרכי החשיבה
או בדרכי הנשימה
ואני מתאמנת בתרגילי לוליינות
קופצת ראש
בוחנת מותחת מכווצת מגלגלת על הלשון
מתעטפת בה בפינוק
צוללת
מתענגת
מזיעה ממאמץ
או שלא או כן הו כן
מתרגלת
מסדרת נשימה
ומחכה לבאה בתור

יומני סיני. חלק 4

ריפרף • 2 באוק׳ 2007

23/9/07

יומן סיני היקר, מה אתה יודע, בסוף הגענו לסיני

והדרך לא יכלה להיות יותר ארוכה, לדוגמא: הטרמפ של עשר יצא באחת וחצי,
הגעתי לאילת חמש דקות אחרי האוטובוס של שלוש וכשהגיע האוטובוס של ארבע בדיוק ריחפתי בספר.
וכך זה ממשיך, כשהגעתי סוף סוף לטאבה בין הבידוק הבטחוני לביקורות הדרכונים,
ה-arrival hall המצרי יצא להפסקת ארוחת שבירת צום רמדן של שעה,
חיכינו עוד שעה לנהג המונית הראשון, ובסוף נסענו עם נהג המונית השני.
לפחות הספקנו לאכול על החוף לפני שנהג המונית השלישי לקח אותנו לחוף שלא ניראה כאילו הוא לזוגות בירח דבש.
פתאום עולה לי מחשבה שהייתי רוצה לגלות לאחת מאלו שפגשתי בנסיעות לכאן שאני כותב לסדנה בכלוב.
אבל לזאת האינטליגנטית, לא לחברה הצחקנית שלה עם המבטא הצרפתי הכבד.
מעניין אותי איך היא תתייחס לזה אחרי כל הדיבור הרוחניקי שהחלפנו בדרך. אני בטח לא אוכל לדבר איתה אחר כך,
אבל מאוד מעניין אותי מה היא תחשוב על זה. כאדם הוליסטי למשנהה.
החוף הזה שהיא מצאה הוא הוא השקט.

בלילה חלמתי שבבית של ההורים שלי מגלים היכן אני גולש.



24/9/07

נואבה- safe haven


שקט, ים,
חופש שם
במרחק,
אופק דק
פס זהב,
זכר ל-
שמש גדולה
נפלה,
צללללללה


כמו באשרם גם פה מדיטציה בבוקר ויוגה בערב, רק שבין לבין אני קורא, משתכשך במים הקסומים ואת הג'וינטים אני מעשן בערב ולא בצהריים. כל היום אני מפליץ בהנאה רבה.
הירח כבר כמעט מלא והחוף החשוך שלנו מואר באור חזק בהיר, במקלחת ללא הגג, הרגשתי שהאור של הירח יותר רוחץ אותי מהזרזיף הדלוח שזולג מהברז.
אההה ו...המ"מית, אילו היית פה, מה היית עושה אותי קודם, כלב חוף שרץ ומביא צלחות מעופפות? או כלב ים שגועה, מוחא כפיים ומאזן כדור על קצה האף ?

מילימ

חציל נטראלי • 2 באוק׳ 2007

הקדמה-
משהו קטן, מחוסר זמן
ממש לא מכווון, בהשפעת החגים ובמצב רוח סתוי...
.
.
הינה עוד משימה שקיבלתי על עצמי להתגלח על מילים.
אמרו מילים הוצפתי ברגשות.
מילים הן כמו נוסע סמוי שמחפש פונדקאי.
מילים מתבגרות ותופסות משקל, הופכות כבדות עם השנים בדיוק כמוני.
הן שינו צבע ומרקם כשערי המאפיר ועוד מעט לבן.

חשבתי כעת שבגרתי על איזו מילה אוכל לוותר?

נצח - כי אין דבר כזה.
נחמד - הכי יבש שיש.
הפלה – תרמתי כבר "במשרד".
לעולם לא – ילדותי.
סקס – רק על המילה .
אבק – יש מספיק.
שקר – ניסיתי לא עובד.
גויאבה – מסריח.

פתאום קלטתי שאם קוראים את המילה "מ י ל י מ" מהסוף להתחלה יוצאת בדיוק אותה מילה.