Luna Oscura(נשלטת){Loki the t}
|
לפני יומיים •
3 במרץ 2026
► כחש כתב/ה: ► Luna Oscura כתב/ה: ► כחש כתב/ה: בהקשר הזה, מאוד אהבתי את ההבחנה שעשית, לונה, בין קשר בריא (שברור שקיימת בו הכלה), לבין ציפיית היתר הזו להחזקה ברמות הכי קיצוניות ולקריאת מחשבות. שם *בדיוק* נמצאת הנקודה שלי. בגלל שאני אדם שמאוד מתבונן פנימה ועושה המון חשיבה על החשיבה של עצמי, כשאני מזהה דפוסים.. מעניין אותי לחקור אותם. השאלה שלי היא לא אם הצורך לגיטימי, אלא האם הציפייה הזאת באיזשהו מקום יצאה משליטה ומנהלת אותנו? האם במקום לתקשר את עצמנו פשוט ומתוך מקום שמבין ששני המגדרים מתוכנתים אחרת, הציפייה הזו מחלישה אותנו ומוסיפה מורכבות לכל קשר שהוא? מתוך זה, מעניין אותי להבין מאיפה זה מגיע, כי זו תופעה שאני רואה שרק הולכת ומתרחבת. האם זה עניין דורי? האם זה קשור לתרבות הצריכה, ההרגל הזה שהכל צריך להיות מותאם אלינו אישית מה שגורם לנו להיות אקסטרא מרוכזים בעצמנו? אגב, אם תשימו לב, רואים את התופעה הזו אפילו כאן, בכלוב. למרות שאני לא נמצאת כאן עשורים, אני כן נמצאת מספיק זמן בשביל לראות שהיום, בכל מה שקשור ליחסי שליטה, שולט ״טוב״ נחשב (לרוב, לרוב, לא מכלילה נו) למישהו שהוא סוג של רנטגן אנושי. אחד שיודע להיות שם, לקרוא, ולהחזיק את הנפש של הנשלטת שמולו. ולכן, שוב, תוהה האם הציפייה הזאת הופכת אותנו ללא רק המין החזק אלא גם לסוג של המין המחליש. לי קל לעשות את ההבחנה הזאת בחיים שלי כי זה משהו ש, סליחה על הביטוי, "קרעתי את התחת" בשביל לשנות אצלי כי אני הייתי בגישה הזאת "טוב, אם אתה לא יודע מה עובר עלי אז אני אכעס עליך עד שתבין שמשהו לא בסדר ואז אני גם אצפה ליכולת העל טבעית שתבין במדוייק מה לא בסדר" אני הייתי האישה הזאת ואני עשיתי טעויות רבות בקטע הזה בקשרי עבר שלי ואפילו בקשר שלי עם לוקי, בהתחלה (אי שם לפני עשור) מאיפה זה הגיע אצלי? אם אני אנסה לנתח את זה זה היה בגלל הסביבה שגדלתי בה לא בהכרח הסדרות שראיתי אבל כן הסביבה החינוכית שלי "צריך לשמור דברים בבטן" "אסור לדבר על מה שקשה" "צריך שיבינו ואם לא מבינים אז תתגברי על זה" זה לא באמת איך שהחיים עובדים וזה יצר את המצב הטבעי של "אז אני אאגור בבטן ואתפוצץ" אני בחרתי לשנות את זה אצלי כי כמו שכתבת: "הציפייה הזאת באיזשהו מקום יצאה משליטה ומנהלת אותנו" ככה זה היה זה ניהל אותי בקשרים, גם בקשרים חברתיים ולא בהכרח קשרים זוגיים וזאת הסיבה ללמה אני לא חושבת שזה תלוי מגדר - פשוט חוויתי את זה מול כל מגדר וגם ראיתי את זה בכל מגדר באשר לעניין דורי, אני חושבת שהיום מדברים על הדברים יותר מאשר פעם פעם היתה ציפייה של "לא מדברים" וככה היו פותרים את זה היום, לרוב, זה לא משהו שעובד (בעיניי לפחות) ואני לא רואה את זה בתור "להיות מרוכזת בעצמי" אני גם צריכה שלוקי ידבר איתי על הדברים שמציקים לו, שמפריעים לו, שיושבים לו על הלב והוא עושה את זה ולנו זה פשוט עובד בצורה טובה ובריאה האם זה בהכרח המתכון? לא. כל זוג צריך למצוא את מה שעובד לו, במינונים הנכונים לו. באשר לשליטה, בדיוק בגלל זה אני נגד (באופן דיי נחרץ) שזאת רק האחריות של השולט.ת לקרוא את המצב במידה וכן יש מילת ביטחון אז זאת האחריות שלי, בתור נשלטת, לומר אותה כשמשהו לא בסדר ולא להסתמך על קריאה עיוורת של השולט שלי אף אחד.ת כאן הוא/היא לא (עדיין לפחות) קורא.ת מחשבות. ומה שכתבת לגבי הציפייה הזאת... היא קיימת, בעיניי גם כלפי שולטות ולא רק כלפי שולטים. בחיי, אבל בחיי שאני הולכת לקרוא את התגובה הזאת כמה פעמים, איזה התבוננות ותובנות יפות. אני אחשוב על זה עוד לפני שאעבד לתובנות משלי (: אז אני סתם אהיה עסוקה בלשבת בצד ולהסמיק בשקט תודה 🖤 |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► כחש כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: זכיתי בגבר טוב שבטובים, באמת. אבל זוגיות זה מתיש… כל הזמן להסביר, לתווך, לגשר על הפערים שיש בין כל שני אנשים ובין גברים לנשים כנראה שיותר.
הצורך הוורבלי שלי הוא בערך כפול 1000 ולכן אני אשכרה כל היום עם חברות בוואטסאפ. מה לעשות, ממנו אני לא יכולה לקבל את ההדהוד הזה. הוא עסוק. הוא מונו ואני רב ערוצית. וברור שכשיש קונפליקט הפערים האלה מאוד מאוד מתסכלים אותי. ומול חוסר הרצון שלו לפתור בעיות בדיבור רב (רב מדי לדעתו), אני חסרת אונים וזה מוביל אותי להיות ממש מתישה. חופרת, לא מרפה, נודניקית אמיתית. אבל אני לא חושבת שהרצון לדבר יותר מתיש מהקירות שהוא מקים. גם זה וואחד דבר מתיש! לנסות לתקשר עם גבר זה כמו לחפור תעלה עם כפית. נגעת בנקודה שאני מנסה להבין. מצד אחד , ברור שהכלה ותקשורת זה בייסיק. לש׳ שלך אכפת ממך, אז הוא שם בשבילך, נקודה. זה לא משהו שצריך להתחנן אליו, זה כן משהו לעבוד עליו כי זה סקיל שרוכשים . ומצד שני, מתי זה הופך מעבודה לגיטימית על הזוגיות למצב שבו חופרים תעלה במקום הלא נכון? מה נחשב לעבודה לגיטימית ומה נחשב למשימה בלתי אפשרית שמראש נועדה להתיש? אם ש׳ מדהים, אבל הוא מונו, אולי הציפייה שהוא יהפוך לרב ערוצי היא המקום שצריך לעבוד עליו יותר, ולא חוסר היכולת שלו? אבל אז נשאלת השאלה, למה שהוא לא ישתכלל בשבילי? יתאמץ? למה אני צריכה לצמצם? זאת שאלה שממש אין לי עליה תשובה. בסוף התשובה היא כנראה - מסתדרים. לפעמים יותר, לפעמים פחות. |
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
כל העולם הזה מתיש.
אתן ההתשה הכי כיפית. |
|
|
|
nbdy
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
Re: ונטילציה ► Mobius כתב/ה: חצי אוף-טופיק ובהמשך לדברים של זאלופון:
אחד הדברים המתישים בנשים (עם כל הכוכביות והסייגים הברורים מאליהם) הוא הצורך הבלתי נלאה ב- venting, היינו הצורך לפרוק אמוציות לשם פריקת האמוציות ולא לשם חיפוש הפתרון הרלוונטי. זה המקום לציין שהפעולה הזו לא רק שלא עוזרת לפרוק מתחים אלא היא אף מעלה קורטיזול (הורמון הסטרס) ובכך עושה את הפעולה ההפוכה בדיוק. וכשאתן מבקשות מאיתנו להכיל את זה, אתן מעלות גם לנו את הקורטיזול ובאופן כללי את הסעיף. נשים, תפסיקו עם זה. מקור: https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0272735824000357?via%3Dihub מקור מתומצת (מדע פופולארי): https://ccp.net.au/the-key-to-managing-anger-to-vent-or-not-to-vent/#:~:text=This%20is%20often%20understood%20to,effectiveness%20of%20these%20two%20approaches. נ.ב. גם ריצה לא עוזרת אבל לפחות היא טובה לבריאות. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/17634565/ |
|
|
|
William Arthur{SilentDevo}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► פרלין כתב/ה: אבל אז נשאלת השאלה, למה שהוא לא ישתכלל בשבילי? יתאמץ? למה אני צריכה לצמצם? זאת שאלה שממש אין לי עליה תשובה. בסוף התשובה היא כנראה - מסתדרים. לפעמים יותר, לפעמים פחות. לדעתי, פרלין, את שוכחת עובדה פשוטה: יש חומרה ויש תוכנה ולא כל דבר אפשר לשדרג. מה אפשר לעשות? לפעמים פשוט צריך להבין שיש מגבלות שהיצרן בעצמו יצר. בדיוק כמו שהשילוב אסטרוגן-פרוגסטרון עלול לייצר זמנים מאוד נפיצים אצל יצורים מסויימים, גם טסטוסטרון לא מגיע בלי מחירים. אז במקום להתלונן על מגבלות הקליטה של הרדיו, אולי נשמח על מה שהוא יכול לעשות חרף שנת היצור ? |
|
|
|
shirazbar(שולטת)
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
נראה לי שרוב הנשים לא באמת מצפות לנביא או קורא מחשבות בתוך הקשר. אלא על דרישות בסיסיות של רגש ותקשורת. עכשיו תאמרו מה זה דרישות בסיסיות? כל אחת והדרישות שלה וזה בדיוק ההתאמה. גם בזה צריכה להיות התאמה. אם שיח עם מישהי הוא מתיש עבורך ולא משנה אם אתה מחווט אחרת או באת עייף מהעבודה אז לא באמת אכפת לך ממנה. וההיפך אם היא באה עם המטען ומנחיתה עליך כשהיא יודעת שזה לא הזמן הנכון אז לא באמת אכפת לה ממך אלא מעצמה.
אז די לחפש תירוצים של אני גבר אז קשה לי להיות וורבלי ולשלוח אותנו לשוחח עם נשים במקום להיות החבר הכי טוב שלי. פגשתי גברים והרבה עם יכולת שיח ותקשורת על מולי. ואיך? פשוט כי רוצים ואכפת. הרצון להיות שם אחד בשביל השניה ולא רק מתי שנוח לזה קוראים זוגיות. *במיוחד אם היא נשלטת שלך שנותנת לך את הגוף הלב והנשמה. |
|
|
|
ברייה{לא!!!מחפשת}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
אני רק אציין שהמסקנה שהסקת מתבקשת. בחלל פתוח הטענה שעודף ורבליות מתיש במקרים מסוימים תהיה נכונה. אבל ברגע שעורכים השוואה בין שני מופעים שונים ושואלים איזה מהם מתיש יותר, המסקנה הזאת הופכת להיות לא רלוונטית. לא ניתן להשוות בין עומס רגשי אחד לעומס רגשי אחר. כלומר, בין עומס רגשי שחווים מול אדם שמווסת רגשות באמצעות עיבוד מילולי אינטנסיבי, לבין עומס רגשי שאנחנו חווים כשאנחנו נאלצים לנחש, להבין ולקרוא בין השורות של אדם שבוחר בשתיקה, בהדחקה או בהימנעות רגשית. מה עוד שגם זה לא רלוונטי כי ההתשה נוצרת מניסיון לנהל פשרה דינמית בין שני סגנונות ויסות שונים ולא מהאופן בו כ״א מעבד נתונים.
אז מתי להפסיק לדרוש שקט וללכת לקראת זה שמבקש לעבד בצוותא, או לחלופין להפסיק לחפור וללכת לקראת זה שמבקש שקט? נוסחא אחידה כנראה לא קיימת. אבל מערכת יחסים בה קיים תיאום רגשי בסיסי, זאת מערכת יחסים ששווה להתאמץ עבורה. ועבור מערכת יחסים בה כל צד מצפה מהאחר לאמץ את מנגנון ההתמודדות שלו, כנראה שלא. |
|
|
|
כחש(נשלטת)
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► ברייה כתב/ה: אני רק אציין שהמסקנה שהסקת מתבקשת. בחלל פתוח הטענה שעודף ורבליות מתיש במקרים מסוימים תהיה נכונה. אבל ברגע שעורכים השוואה בין שני מופעים שונים ושואלים איזה מהם מתיש יותר, המסקנה הזאת הופכת להיות לא רלוונטית. לא ניתן להשוות בין עומס רגשי אחד לעומס רגשי אחר. כלומר, בין עומס רגשי שחווים מול אדם שמווסת רגשות באמצעות עיבוד מילולי אינטנסיבי, לבין עומס רגשי שאנחנו חווים כשאנחנו נאלצים לנחש, להבין ולקרוא בין השורות של אדם שבוחר בשתיקה, בהדחקה או בהימנעות רגשית. מה עוד שגם זה לא רלוונטי כי ההתשה נוצרת מניסיון לנהל פשרה דינמית בין שני סגנונות ויסות שונים ולא מהאופן בו כ״א מעבד נתונים.
אז מתי להפסיק לדרוש שקט וללכת לקראת זה שמבקש לעבד בצוותא, או לחלופין להפסיק לחפור וללכת לקראת זה שמבקש שקט? נוסחא אחידה כנראה לא קיימת. אבל מערכת יחסים בה קיים תיאום רגשי בסיסי, זאת מערכת יחסים ששווה להתאמץ עבורה. ועבור מערכת יחסים בה כל צד מצפה מהאחר לאמץ את מנגנון ההתמודדות שלו, כנראה שלא. אם אחרי שעה של משחק הילד שלך רוצה שתשחקי איתו שוב ואת רוצה שקט, והוא מציק לך שוב ושוב שתשחקי איתו וכל פעם את דוחה אותו, מי המתיש פה? האם את שבגלל הסירוב שלך הוא נאלץ לבקש שוב ושוב, או הוא שלא הניח לך? |
|
|
|
כחש(נשלטת)
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► shirazbar כתב/ה: נראה לי שרוב הנשים לא באמת מצפות לנביא או קורא מחשבות בתוך הקשר. אלא על דרישות בסיסיות של רגש ותקשורת. עכשיו תאמרו מה זה דרישות בסיסיות? כל אחת והדרישות שלה וזה בדיוק ההתאמה. גם בזה צריכה להיות התאמה. אם שיח עם מישהי הוא מתיש עבורך ולא משנה אם אתה מחווט אחרת או באת עייף מהעבודה אז לא באמת אכפת לך ממנה. וההיפך אם היא באה עם המטען ומנחיתה עליך כשהיא יודעת שזה לא הזמן הנכון אז לא באמת אכפת לה ממך אלא מעצמה.
אז די לחפש תירוצים של אני גבר אז קשה לי להיות וורבלי ולשלוח אותנו לשוחח עם נשים במקום להיות החבר הכי טוב שלי. פגשתי גברים והרבה עם יכולת שיח ותקשורת על מולי. ואיך? פשוט כי רוצים ואכפת. הרצון להיות שם אחד בשביל השניה ולא רק מתי שנוח לזה קוראים זוגיות. *במיוחד אם היא נשלטת שלך שנותנת לך את הגוף הלב והנשמה. מסכימה איתך לגמרי שהמפתח הוא התאמה ואכפתיות, אבל מה קורה כשהסטנדרט של אכפתיות הופך לדרישה לרזולוציות שהצד השני לא בנוי אליהן? יכול להיות שלמי שמולך הכי אכפת ממך בעולם, אבל הוא לא מוצא את עצמו בתוך צורך לדבר כל יום כל היום (ואני בכוונה מקצינה) עבורו, הציפייה הזו מייצרת עומס ואפילו עושה לו רע. כשקובעים שחוסר התאמה ברמת הוורבליות שווה לחוסר אכפתיות, הופכים את מילוי הצרכים למדד היחיד או העיקרי לאהבה, שיכול לגרום להרבה מורכבות ופספוס לא? |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
הו כחש, בני זוג הם הרי לא ילדים שלנו.
הם אמורים לעמוד יחד איתנו על אותה מדרגה רגשית. ומי מחליט איזה צורך יותר חזק ויותר נכון? אנחנו כל כך רגילים לדימוי הזה של האשה הטרחנית. הוא מאוד מזיק לכל מערכת יחסים. יש לו זכות לשקט ולי זכות להישמע. יש לו זכות לעבד יותר לאט ולי את הזכות לתמיכה. אין פה מישהו יותר מתיש ומישהו פחות. ואין מישהו שנדרש לתת יותר או להתאמץ פחות. |
|
|