הכוח שמניע את פנטזית השליטה - אלימות ואגרסיביות

James Bondage​(מתחלף) • 21 בינו׳ 2020

אני מסכים איתך שזה מה שקורה בעולם יפה ונקי, אבל אנחנו חיים בעולם מסריח ופוליטי, ואבחון ישיר אמנם דורש פניה לטיפול (או החלטוה של פסיכיאטר מחוזי וכאלה), אבל יש הרבה "פסאודו אבחון" שמשפיע גם הוא במחוזותינו.

עד השינוי ב- dsm וחבריו (שהוא, כזכור, בן פחות מעשור), בקרבות משמורת למיניהם, חיבה ל-bdsm, ולא משנה מאיזה כיוון, הייתה קלף משפטי נגד המחבב - וזאת מכיוון שמדובר היה בפתולוגיה - כתוב אפילו ב-dsm! (אז תקנה מה- dsm!). אם יש שני הורים כשירים (ככלל) באותה מידה, אבל אחד מהם סובל מפתולוגיה, אז יותר בריא שלשני תהיה יותר השפעה (או אפילו משמורת בלעדית). זכור לי מקרה כזה אצל אושיית כלוב, בערך מלפני עשור. בריאות הנפש היא (למעט כמה תחומים) רחוקה מאוד מלהיות מדע, וגם במקומות שבהן היא (יחסית) מדעית, הרשויות למיניהן ובתי המשפט מלאים באנשים שצריכים רק צל שבריר קמצוץ של עלה נידף ברוח של אילן להיתלות בו כדי להחיל את דעותיהם הקדומות, שהן ברובן הגדול נגד כל דבר שהוא שסוטה מהנורמה.

התקדמנו מאז, התקדמנו מאז, והחלפנו dsm וגם שס"ק*. אני לא מסתובב בבתי משפט לענייני משפחה יותר מדי, אבל אני אופתע אם עדות של פסיכולוג ש"פטיש לכאב הוא פתולוגיה, ופלוני הוא בעל הפטיש הזה ולכן סובל מפתולוגיה", לא ישחקו לרעתו.

* - https://www.youtube.com/watch?v=9sruWGkcOPs וגם https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=31535#31535

israelislave • 22 בינו׳ 2020

בהמשך לדברים הללו :

"הוא בגדול מפריע למהלך החיים התקין של האדם. לדוגמא: אדם שלא מסוגל להגיע להנאה מינית אלא אם כן מכאיבים לו, סובל מהפרעה"

ומה עם אדם שלא מצליח למצא מישהו שיכאיב לו?

ואוסיף... אדם שלא מסוגל או מתקשה למצא בן או בת זוג שישתתפו באופן אקטיבי, מתוך נפשם שלהם ולא רק כדי לרצות אותו - גם הוא סובל ולכן זו כן הפרעה.

ובעיקרון - כל צורך שיש לאדם שקשה יותר עד בלתי אפשרי לממש אותו הופך להיות דבר שמגלם בתוכו סבל, צער, עגמת נפש, פגיעה במהלך הסדיר והרגיל של החיים ולפיכך "הפרעה"

זה שמוציאים על ימין ושמאל כל מני הפרעות מהDSM אבל מכניסים אותם תחת קטגוריה אחרת ללא שום הסבר מדעי מלבד "לא גורם לסבל" בלי להגדיר "סבל מהו" מראה שלא הייתה חשיבה מעמיקה מאחורי השינוי אלא כניעה לדרישות חיצוניות.

ההפרעה עצמה אינה בעיה. יש הרבה קשיים בחיים וכולנו נאלצים להתמודד אתם. הבעיה מתחילה כאשר נושא ההפרעה בא בדרישות לעולם כולו שיכשירו בשבילו את ההפרעה או שיפסיקו לראות בה הפרעה. וההפרעה הכי גדולה זה לעודד את הלוקה בה ולהתעלם מכך שזו הפרעה.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 22 בינו׳ 2020

אני מקווה שלא יצא סתם ארוך.
תנסו לדמיין מצב כזה:
חבר שלכם בא ואומר לכם ככה:
1. בזמן האחרון אני לומד נומרולוגיה.
2. זה מדהים כמה דברים, ממש סודות, זה מגלה.
3. ולהחליף אותיות במספרים זה הצפנה מגניבה
4. יש לי חברים שאתה לא מכיר שמעבירים לי ככה הודעות.
5. הם חייזרים, מפלוטו
6. אתמול הם אמרו לי לרצוח את אשתי

בלי להבין כלום בפסיכולוגיה או פסיכיאטריה, באיזשהו רגע בשיחה למעלה אתם תתחילו לדאוג. איפה בדיוק הגבולות בין יוצא דופן, מוזר, מטריד, קן הקוקייה? ואין בדיקת דם, אין מדחום. אז למה הוא לא בסדר? מה התקלקל?
עכשיו, קריטריונים. דתיים מאמינים בכח בלתי נראה, שמנחה את כל העולם באמצעים לא נראים, שצופה בהם בכל רגע ושופט אותם. וזה לא מחלת נפש. למה?
וחרדי שראה אדם מתכנן להקריב ילד, כי אלוהים אמר לו - יגיד שזה חולה נפש. יש לו קריטריון מאוד שונה משל כותבי התנ"ך. אבל, לא תמצאו מחקר שקבע שזה מחלה. מה, לא צריך? והמחקר שמוכיח שדת היא לא מחלה? שנאשפז את כל הדתיים עד שיוכיחו שזה לא?
ובואו אני אסבך יותר. הנצרות שלטה בעולם המערבי. הכנסייה אמרה איך להתנהג. הם אמרו מה מותר ואסור, מה מחלה, מה חטא, מה נורמלי או רצוי. ואחד התחומים זה מין.
אוננות זה מוות. הומואים זה מוות. ניאוף נדמה לי גם. ככל שמתקרבים לזמנינו, נולד ומתפתח הרעיון של מחלות נפש. עם היחלשות הכנסייה, המדינה קובעת. המדינה יורשת מהדת את כל הכללים, משנה מה שבא לה, והכל פשע, לא חטא.
ואז באה הפסיכיאטריה. ואומרת שהכל רפואה. ומבטיחה לעזור, לרפא. אז הם יורשים ערמות של דברים שנחשבים מחלות וסטיות. והם לא עוצרים לבדוק. הם כבר יודעים שהכל מחלות. ואין מדחום, אין לחץ דם, אין רנטגן. הם ממציאים הכל מכלום, מניחושים. ואת הרעיונות על בדסמ הם לוקחים גם מסיפורים. מאגדות. פון מאזוך ודה סאד. למה לא הארי פוטר? וזה סוף המאה ה19, בערך. לפני שתי דקות.
בדסמ היה חטא כי דתיים אמרו, ואז פשע כי המדינה אמרה, ואז מחלת נפש כי הרופאים אמרו. ולכולם זה היה מובן מאליו, כי זה מובן מאליו. כשבעצם, בבסיס, זה מחלת נפש כי אלוהים אמר. זה רק באזור שנות ה80 שבכלל התחילו מחקר על בדסמ!!
כמה טעויות סחבנו מעידן הברונזה? בכל המדעים. בכל התחומים. אבל אם אלוהים אמר שאוננות זה חטא, אז זה פשע, אז זה מחלת נפש, אז שיט טעינו. ובדסמ? בעיני חלקנו, זו עדיין מחלה, כי מובן מאליו שזו מחלה. ויש ראיות הפוכות לזה לגמרי. יש. והרופאים שינו את דעתם. אז גם אנחנו נשנה את דעתנו? לא! כי מובן מאליו שזו מחלה! רק תסתכל, נו. אתה יכול לראות שזה מחלה. איך ייתכן שזה לא מחלה?

James Bondage​(מתחלף) • 22 בינו׳ 2020

ה- DSM איננו, ומעולם לא היה, קטלוג מדעי. דברים נכנסים ויוצאים משם מסיבות פוליטיות, וככלל משקפים את רוח התקופה והחברה. סכיזופרניה, לדוגמא, שיש לה מקור ביולוגי (למרות שהאפיון שלו לא מובן עד הסוף עדיין), מתבטאת באופן מאוד שונה בחברה המערבית מאשר התבטאה בחברות מזרחיות (אסיאתיות וכד' - למרות שגם הן נעשות מערביות בימינו, וגם מהבחינה הזאת). במערב היא תמיד הייתה מחלת נפש. במזרח הרבה פחות.

זה מאוד טבעי שגבר שפוגש אישה עם ילדים שבן זוגה לא בסביבה, יהרוג את הילדים, ייתן לאשה יומיים להתאבל, ואז יעבר אותה. אצל אריות, בכל אופן -- למרות שיש סיכוי שאם אריות היו ממציאים את תחום הפסיכולוגיה שלהם, אי יכולת להדחיק את הדחף הזה היה מופיע ב- dsm שלהם.

כל הנורמות הן המצאות, התלויות בזמן ובמקום. יש חלק קטן שאנחנו כנראה נולדים איתם -- אי אלו ניסויים מראים שכבר בגיל 3-6 חודשים, וגם אצל קופים, יש העדפה להגינות בחלוקת משאבים, לדוגמא -- אבל כמו הרבה אינסטנקטים, אלא לא נשארים לנצח אלא מוחלפים במה שהחברה מסביב אימצה. בחלק מהחברות מדובר על פטריארכאליה, ובחלק על מונרכיה. אבל אין מדע שקובע מה "בסדר" ומה "לא בסדר", ומעולם לא היה.

Lanya Colson • 22 בינו׳ 2020

ועוד תוספת קטנה, הDSM הוא של ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי (לא פסיכולוגים, פסיכיאטרים)
המטרה שלו היא להגדיר מתי מותר להשתמש באיזו תרופה. וזהו.
אם אין לזה תרופה, זה לא ב- DSM.

איך המסמך הרגולטורי הזה הפך להיות פה מוקד הדיון על היחסים בדסמ, בריאות נפש, ואיכות חיים?

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 22 בינו׳ 2020

יהיה מדויק יותר לומר שהוא קריטי להכרה ממסדית. לביטוח. גם להתוויה, נכון. ובכלל המלצות טיפול. הוא חשוב גם כז'רגון. הוא חשוב בבתי משפט. ופוליטית. אוי, כמה הוא חשוב פוליטית.
והוא חשוב ככלי עיוני למי שמטפל. בעיקר, חשובים השינויים. את השינויים הוא לא חייב לקרוא בספר, אבל הוא חייב לדעת אותם. קריטי שיבין שעברנו לספקטרום של בעיות תקשורת, במקום אספרגר ואוטיזם. קריטי שיבין למה. שידע מה מיושן ומה עדיין לא קונצנזוס.
ובדיון על מחלות נפש, הוא מהווה סוג של שופט אובייקטיבי. לא כי אין בו פוליטיקה. אלא כי מקווים שהדעות הפוליטיות השונות יתקזזו בין כל הפסיכיאטרים

Lanya Colson • 22 בינו׳ 2020

בסדר: ממסד. ביטוח. מטפלים. התוויה. בתי משפט. כל הדברים האלו. ברור שה- DSM חשוב להם.
למה הוא חשוב לנו? כאן?

מה שאני אומרת הוא שמשום מה השיח בכלוב, בזמן האחרון, הפך להיות באופן (כמעט גורף) כלוא בעולם תוכן של ממסד, פוליטיקה, רגולציה, חוק.
וכמעט ואין מקום לדיון סובייקטיבי מהסוג האיכותי, של נקודות מבט, וחוויות אישיות, וניסיון למשמע ולהבין את העולם, מבפנים, לא כמראה של המערכת.
בדסמ הוא עולם פנימי, עשיר, מורכב, שמתכתב עם החברה הנורמטיבית, אבל כוחו הוא ביכולת להיות נפרד ממנה, עליה, לא כפוף לה. לא חלק באופן מלא. חיצוני, ביקורתי, חתרני, הופך, מערער, בוחן.

פאק דה DSM
כולכם כל כך עסוקים במפגש של בדסמ עם המערכת החיצונית, שהפקרתם לחלוטין את ההיבטים של השיח שהם פנימיים לנו. אלו שמנסים להגדיר מבפנים מה נכון ומה לא נכון. מה רצוי, מה מעורר, איך זה עובד. במונחים שלנו. של שלהם.

אני באמת לא מבינה את התפנית הזאת.
זה מרגיש לי כאילו 95% מהקולות בכלוב הושתקו על ידי השיח (וכן, אני אגיד את זה) המתלהם, מתעמת, בלתי מכיל ואלים, שמתנהל פה לאחרונה.

וזה מבאס מבאס מבאס.

מטפורה • 22 בינו׳ 2020

או אולי פשוט השיח, בלי שום תוספת. נדמה לי שזה גם עומד במוקד התייחסות שלך, לניה, על הDSM. התפנית הזו מאד משקפת את הלך הרוח של האישי-הוא-הפוליטי, כשמדברים דרך שיח (או יותר נכון, שתי צורות מתחרות של שיח) אודות מין, במקום על מין.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 22 בינו׳ 2020

כשאנשים חושבים שהחוויה שלהם היא החוויה שלהם, זה דבר אחד.
כשאנשים מבטאים את התחושות שלהם, משתפים, זה דבר אחד.
אבל, אנשים מביאים תיאוריות גורפות. ידע אבסולוטי, אוניברסלי. קביעות רפואיות, הסברים סוציולוגיים. זה דבר אחר.
בחור בן 19 שנכנס אתמול לכלוב, קורא אדם בן 40 עם ניסיון של שנים שמודיע לו שהוא חולה נפש. בוודאות. ושהוא יסבול, בוודאות. ושזה מה שפסיכיאטרים ופסיכולוגים אומרים.

אז לא, אני לא מקבל את המצב השני. ואסור לקבל אותו. לא כל התשובות נולדו שוות, מה לעשות?
גם כשמישהו יכתוב באותה וודאות שרמזור הצלפות זה שטויות במיץ, זה גם בסדר, כי זאת חוויה אישית? אם מישהו יכתוב שברור שלגיטימי לתת לנשלטת רופי, זה עוזר לה להתמסר, ככה היא תוכל "באמת" להשתחרר, זה האמת שלו?
אז יש הגזמות בשיח. גם יש העלבות, זלזול, מריבות. בכל נושא אפשרי זה יכול לבוא.
אני מאמין שכולם מנסים להבדיל מתי זה חשוב ומתי מיותר.
אם לך זה נראה מיותר, תעירי.

Lanya Colson • 22 בינו׳ 2020

אז שאני אבין:
כותב א' הביא תיאוריה גורפת אבסולוטית מעולמות הרפואה
כותב ב' ענה לו "התיאוריה גורפת אבסולוטית מעולמות הרפואה" שלך לא נכונה, (באופן אבסולוטי ככל הנראה)
כותב ג' הביא תיאוריה גורפת אבסולוטית שלישית
כותב ד' התווכח באופן לוגי ומוכח עם התיאוריה הגורפת, או לא גורפת, בהתבסס על נתונים מדעיים.

נראה לי שאנחנו מסכימים שזה מה שקורה כאן.

אבל איך, אלוהימה, איך זה הפך ל- 95% מהתעבורה בפורום?
איך השיח הזה נהיה השיח היחידי. ואם לא היחיד אז הדומיננטי?
יש עוד סוגי שיח, יו קנואו. נוצר מצב שאין טעם בכלל לפתוח שרשור, כי בעמוד 3, או 5, הוא יחטף לטובת השיח שלכם.
ואני מדברת על חמישה, שישה, גרפומנים מהגיהנום, שלא נותנים למי שלא מדבר בשיח שלהם (הלינקים! המדע! בתי המשפט! הפמיניסטיות!) לנהל דיון משלהם.

אני לא אנקוב בשמות, אבל תרגיעו, כולכם.
תנו מקום גם למשהו אחר. תנו מקום למישהו אחר.

אני לא חושבת שאני מפרסמת "תיאוריות אבסולוטיות גורפות מעולם הרפואה" שיש להוקיען
אבל כבר אין לי מקום בפורום.
אין בכלל טעם לפתוח את הפה.