יציאה מהארון הבדסמי והשלכותיה

ArchAngel​(שולטת) • 29 ביוני 2018

פלייפול, אני לא אגרר למניפולציות הרגשיות האלו, רק אגיב תמציתית לשתי נקודות עיקריות בשביל להכניס לפרופורציות את לשון הרע שלך וכאן אסיים עם הגנון הזה:
* מעולם לא היינו ידידים וזה ידוע לך היטב מכיוון והאינטראקציה בנינו הסתכמה ואך רק בתגובות בדיונים ותו לא. אין לך מושג מי אני ומה אני מעבר למה שכתבתי בבלוגים או בדיונים פומביים, כך שלא הייתי קוראת לזה היכרות בין ידידים. אין שום "התדרדרות" ביחסים בנינו, פשוט כי מעולם לא היו כאלו. לא בקטע רע, פשוט זה איך שהדברים הם. אז אם הגבתי לטובתך או נגדך בדיונים מסוימים, הכוונה הייתה לדעותיך ולא אליך כאדם. אין פה שום מניע אישי כפי שאתה מנסה לייחס לי.
"בוגדת" עאלק, אתה מייחס לזה over חשיבות וחבל שכך.

* אין לי מושג מי אתה טוען שמלשין עליך וזה גם לא מעניין אותי. אם יש משהו שלא מתאים לי אני מגיבה עליו על גבי הפורום עצמו, בדיוק כפי שעשיתי כעת. חבל שבמקום להגיב בבגרות ולהתנצל על ההגזמה שלך אתה בוחר לייחס לי משהו שאתה בעצמך מודה שאין לך ביסוס לגביו.
קח בחשבון שגם לכלובי יש עיניים וגם הוא לבדו יכול לראות אם כתבת משהו שנוגד את כללי האתר גם מבלי שמישהו יצטרך להסב את תשומת ליבו. באם הוא יחליט לחסום אותך זה לא בגללי "הבוגדת האיומה" אלא בגלל מגוון מקרים בשנה האחרונה בהם ירדת לפסים אישיים והתחשבנת עם אנשים בפורום ציבורי על סמך משהו שכתבו בבלוג הפרטי או אפילו אם סתם עשו לייק למשהו שלא הסכמת איתו, ובשביל זה לא צריך לדווח או לחטט עמוק בפורום- זה גלוי לכל ומופיע ישר בדף הבית.
אני לא הראשונה שהסכסכת איתה באתר הזה על הרקע הזה בדיוק, כדאי שתעשה בדק בית במקום לחשוב שמתנהלת נגדך רדיפה ולכתוב על כך בשפה over דרמטית. רק כך תפסיק ליצור לעצמך יריבים ותהפוך את השהות שלך בכלוב לנעימה יותר.

Parmenides of Elea​(שולט) • 29 ביוני 2018

מאכזב לראות איך דיון שיש לו פונטציאל חשוב - אולי הכי חשוב שנתקלתי בו פה - יורד לטמיון כל כך מהר. ואני לא מדבר רק על ההודעה הבאמת לא לעניין של פלייפול (ואציין שאני מסכים עם כל מילה שארקאיינג'ל כתבה בהודעה שלאחריה). שימו לב כמה מהר אנשים התחילו לדבר (בשיפוטיות) על האם זה ראוי או לא שחברי הקהילה יספרו על חיי הבי.די.אס.אם שלהם לאחרים, במעין מקרה קלאסי של האשמת הקרבן. מה השאלה הזאת רלוונטית בכלל?! דוקא מי שפתח את הדיון (אותו פלייפול, שקלקל בהמשך...) העלה שאלה יפה וחשובה מאד שלצערי לא מספיק נוגעים בה כאן, וחבל שלא מעט מהמגיבים התייחסו אליה בקלות ראש (וכאמור, עברו לדון בשאלה האם זה בכלל ראוי להעלות את העניין בפני אחרים).

אותי למשל היה מאד מעניין לשמוע על איך אנשים התמודדו עם זה במקומות עבודה (האם הם התחרטו שסיפרו? האם הרגישו זה פגע בקידום שלהם?), האם יש כאן מישהו/י שהית/ה במשרה ציבורית וזה גרם לו/ה קושי? מה היו השלכות של חשיפת העניין בתוך מערכת יחסים זוגית? - סיטואציות מורכבות, שלא מעט מכם/ן הקלתם/ן בהן ראש (כן! יש קושי לחשוף את הדברים האלה! - בין אם פרקטי ובין אם נפשי).

חבל שכמו תמיד פוררתם את הדיון.

פלייפול • 29 ביוני 2018

אני לא מאמין לך. את יודעת היטב כשכתבתי 'ידידים', לא התכוונתי שהתרועענו בבתי- קפה ביחד. היתה תחושה של ידידות, של חיבה הדדית. נכון הוא שאני, ואני מניח שגם את, השתדלנו תמיד להתייחס לגופה של טענה, ולא לגופו של אדם, ובנוסף, לא תמיד הסכמנו זה עם זה, אך בגדול היתה לי תחושה שיש לי ידידה בכלוב, ואם לא ידידה, אז לפחות לא אוייבת. לפני כחודשיים כתבתי משהו לכלובי, שעצבן אותו, ובצדק, והוא העיף אותי לחודש מהכלוב.
כשחזרתי, מצאתי ארכאנג'ל שונה לחלוטין, האינטואיציה שלי לא משקרת, ואת מסרבת לומר מה הסיבה. הפאסיב-אגרסיב שלך היה כל כך קר ומתעלם, עד כדי כך שאפילו לא מצאתי לנכון לפנות אלייך בה"פ, כי ידעתי שאענה בהתעלמות. משהו גרם לך לשנות את יחסך באופן עמוק, ואיני יודע מהו.



לא, לא נכון! היו שני מקרים בלבד: אחד, כשהייתי חדש, ופתחתי דיון בפורום על הלגיטימיות של התבטאויות מסויימת, וחשפתי, אמנם מבלי לנקוב בשם, את בעלת הבלוג שכתבה אותו. בדיעבד, התנצלתי על כך, והסברתי שבתור חדש, לא ממש ראיתי הבדלים בין הבלוגים לפורום, ולכן העליתי זאת לדיון, היות והציטוט שהבאתי, "נאצים זה סקסי", צרם לי מאד. מאז כתבתי כמה וכמה פעמים שאכן טעיתי בכך שהעליתי זאת לפורום, אם כי גם אז, זה נוסח בצורה של תהיה לגיטימית על גבולות ההתבטאות בכלוב.

המקרה השני היה, כאשר הגבתי בדיון, דווקא למישהי שהשמיצה אותך, בדיון שמשום מה נמחק, על כך שהיא מתנגחת בך בביטויים כ "תכונה יפה היא למשוך בקולמוס", בזמן שהבלוג שלה, באופן אירוני, שימש לביזוי והחפצה של גברים. לא פתחתי שום דיון, אלא פשוט הגבתי, ואת הצטרפת אלי בהתלהבות! מאוחר יותר, אחרי שהדיון ההוא נמחק, בעלת הבלוג פתחה דיון בנושא, שגם בו כתבתי לה את דעתי על הבלוג שלה, ושוב הצטרפת לדעתי, והפעם ביתר התלהבות, תוך שאת מצטטת אותי ומצדיקה אותי. למי שלא קרא או שכח, הנה כאן הדיון: https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=39389&highlight=

יוצא, שעובדה שאת מאשימה אותי בחיטוט בבלוגים, היא צביעות לשמה, במיוחד כשהיית התוקפת הראשית בדיון הזה, ואחת התגובות שלך אף היתה האהודה בדיון.

*הערה: כמובן, היתה המובאה שהבאתי כעת, בזעיר אנפין, מהבלוג שלך, אבל זה לא קשור לאופי שלי או להתנהלות הכללית שלי בכלוב. עשיתי את זה בכוונה, כפי שהדגשתי קודם.



הייתי בטוח שזאת את... כמו שכתבת, אני לא יכול להוכיח את זה, ולכן, במידה וטעיתי, אני מתנצל על האשמה זו. קחי בחשבון שלא יכולתי לפנות אלייך בה"פ ולשאול אותך על כך, כי לא היית עונה לי.

זה. נכון בעצם ללהטבי"ם וזה נכון בעצם לכולם

מכה בתורה • 30 ביוני 2018

והמרששת מעודדת/מחמיאה/מתגמלת את המוחצנות

כולנו רוצים להראות (גם אני פה)
ולניראות יש מחיר שמוחצנים אחרים רואים לנכון לפגוע כי את/ה לקחת לי מקום על הבמה.

קשור לביטחון עצמי/פסיכואישי ועוד...
רמת המוחצנות (וכולנו רוצים להראות) תלויה באדם ובאישיותו.
אז אל תתערבו או תערבבו לי את הארון.
המשחק על הבמה של כולנו
והפגיעה באחר זה כי משהו לקח לנו מקום על הבמה הזו.
אישית אין לי צורך להיות על הבמה (אופס איזה שקרן...הרי אני כותב כאן מול כולם)
עליתם עלי...

כולנו זקוקים לניראות הזו. אבל בבקשה אל תחטטו לי בארון שלי. (או בארונות של כולנו)

MagisterDolor​(שולט) • 30 ביוני 2018

לפרסם דברים באתר הכלוב, ללא סימנים מזהים או תמונות של פנים, לא נחשבים אצלי לפירסום ציבורי. במקרה הטוב יראו את הפוסט בבלוג שלי 300 איש - לא ממש ציבור.
הסיבות לכך שאני מפרסם פה את הדברים האלו הן כי זו רמת המוחצנות שאני חש בנוח איתה, וזו עוד דרך בשבילנו להביע את אהבתנו זה לזו ולשמור על הרגעים האלו במקום בטוח יחסית.
אני לא אעלה את הדברים האלה לפייסבוק במקום שהם חשופים באמת לכלל הציבור, כי זו רמת מוחצנות שאני לא מוכן אליה.
אין שום קשר לארונות כאלו או אחרים.

נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} • 30 ביוני 2018

תפסו אותי כמה תגובות פה,
מרגיש מקריאה שאתה רוצה שכולם פה יגידו לך ״תשאר בארון״
לא הגיוני שאתה פותח דיון כדי לשמוע דעות וכל דעה שמנוגדת משלך נתפסת כ״לא נכונה״
אם אתה לא יודע לנהל דיון, אל תתיימר לעשות זאת מלכתחילה.

ולטענתך מול אנג’ל כי הטענה מאוד קרובה אליי.. גם אני לומדת פסיכולוגיה וחינוך מיוחד
ולא אין בי שום כוונה להיות קלינית..
אבל... לטפל
כחלק מהלימודים שלנו אנחנו לומדים רבות על אתיקה מקצועית,
מה נכון לשתף/ איך לשתף/ מה לא נכון לשתף את המטופל כדי זה יפגע בטיפול שלו/
מה עדיף להשאר בגדר ״ארון״/ איך לענות על שאלות מסוג שכזה.
אני מניחה שאני אתקל בסיטואציה כזאת
א. אני לא חושבת בשום צורה שהיא שעצם זה שאני שולטת סדיסטית צריך להיות קשור באיזשהי צורה לטיפול, זה לא צריך בכלל לעלות בטיפול, הטיפול הוא של המטופל ולא שלי!
ב. אני לא מאמינה שה״מטופלים״ שלי הסתכלו עליי שונה. גם במידה ואיכשהו זה יחשף אליהם.
ג. אני לא נפגשת/ הולכת למסיבות/ פומבית
מסיבות רבות אחרות
והעיקרית מהם היא שאנשים בעולם הזה
הם החשוכים,
הם אלה שלא דיסקרטיים ומוציאים מארון
הם אלה שסוחטים ומשתמשים במידע הזה כדי לפגוע באחר
וה״וונילים״ הם דווקא שמקבלים את האחר.
בוא נקח דוגמא:
בבית שלי אני לגמרי העתק של אמא שלי....
ובהרבה שיחות שהיו היא אמרה לי ״את פי כמה יותר קשה ממני את תצטרכי סמרטוט שיהיה בן זוג שלך ולא גבר... כזה שאוהב שמרביצים לו ואומרים לו מה לעשות״
וזה מישהי ונילית שאין לה מושג מה הבת שלה עושה.... או אולי כן?!?
בכל מקרה.... היא מסתכלת על זה בצורה ונילית מאוד אבל רואה את זה מהצד כחלק ממני, משהו שנכון לי.

אני יכולה להגיד שהתגובות פה יותר חזקו את המחשבה שלי שדווקא ונילים יקבלו אותי
והארון צריך להיות מול ״הקהילה״.

המאלף השולט בעבד​(שולט) • 30 ביוני 2018

אני יכול להעיד רק על עצמי. מעולם לא חשתי צורך מיוחד להסתיר או לפרסם את משיכתי לבדסם. משפחתי יודעת, גם חלק מחבריי. חלקם ראו את השוטים וחלקם לא התעניינו בזה כלל. חלקם אפילו ביקשו להשאיל חלק מהאביזרים בשביל המשחקים שלהם. תמיד קיבלתי תגובות מפרגנות מכל מי שסיפרתי לו (פרט לאמא שלי שהייתה מודאגת מעט). מעולם לא עלה בדעתי לשתף בזה קולגות לעבודה או אנשים אקראיים שלומדים איתי באונ' ואני גם לא רואה סיבה לשתף בזה את הקולגות. מה זה חשוב מה אני עושה. עם זאת, אני מניח שגם אם אספר זה לא ישנה הרבה ורובם פשוט יקבלו את זה כמו שזה. אני חושב שבדרך כלל לא צפויה תגובה עוינת של החברה ורק במקרים ספציפיים ראיתי, לצערי, שהיתה פגיעה בעבודתו של אדם שעוסק בבדסם.

טלי35​(שולטת) • 30 ביוני 2018

בתחילת דרכי, הייתי היסטרית שלא ידעו כלום.
גם היום אני מאוד מאוד מקפידה על הפרטיות שלי.
הדבר האחרון שאני רוצה זה שמשהו מחיי המקצועיים או ממעגל אחר שנוגע לחיים שלי ידע על הבלוג שלי (חלילה!!) או על הבדסמ שלי.
אני מזדהה מאוד עם כל מי שהדגיש פה שמה שאדם עושה במיטה זה שלו ולא עניין של אף אחד, כולל ההשוואה ללהט"בים.

במקביל (וזה לא סותר בעיניי) כאדם שאחת התכונות שלו היא לשתף יש פעמים שאני מתה לחשוף.

אולי לכן אני נפגשת ומתחברת עם אנשים מהקהילה...הפלייפאר(ט)לי. המאנץ בטבע ועוד.
את יכולה ככה להיות "את עצמך"
(ועדיין אני יודעת שהם שומרים על זהותי מכל משמר)


בתקופה האחרונה אני מגלה שזה "בורח" לי יותר מידי פעם.
רמז קטן, בדיחה קטנה.
זה סוג כזה של שוויץ. אולי של לזעזע. אולי דרך להגיד "אני מיוחדת" או "אל תראו אותי ככה, אני יותר מרק X או רק Y".
לא ברורה לי הסיבה.


קשה לי להסביר את הצורך לשתף (שהוא במקביל לחשיבות העצומה שיש לי שאף אחד לא ידע עלי) אפילו לעצמי.

השרשור הזה נפלא בעיניי בדיוק מהסיבה הזו (גם הפוסט הנהדר כתמיד בעניין שהעלתה ריין בבלוג שלה).
הוא מאפשר לי לשמוע אחרים, לגלגל בראש את הדעות פה ולחדד מול עצמי דברים שלא ברורים לי.

#עוקבת

dominica​(נשלטת) • 30 ביוני 2018

אני מפרידה,
אני צריכה את ההפרדה בין הוניל לבדסם,
אבל כן ניסיתי כמה פעמים לבדוק תגובות אצל הסביבה הקרובה שלי..
סך הכל בערך שלושה אנשים ״מבחוץ״ יודעים על הנגיעה שלי בבדסם, כל אחד על שבב מידע, לא על הכל.
גם כי אין לי צורך לשתף וגם כי התגובות שקיבלתי היו לא מבינות על גבול הבורות.

Skaro​(שולט) • 30 ביוני 2018

אני אישית די פתוח לגבי הפטישים שלי וגם גולש כאן בפורום לפעמים ליד חברים וקולגות לעבודה.
נתקלתי במספר שאלות על הבדסמ ובגדול לא הפריע למישהו מה אני עושה עם בנות הזוג שלי.
חייב לציין שאת רוב ההתעניינות קיבלתי דווקא מצד הנשים מאשר הגברים.
עם המשפחה שלי אני לא משתף כלום ולכן גם הנושא ההדסמ לא עלה אף פעם.
אבל! אני לא מעלה תמונות של נשלטות קשורות לפייסבוק, לא עושה חברות לבעלי הדאנג'ן או משתף את החברים
באביזרים שקניתי לנשלטת.