starduskonfire |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
starduskonfire • 4 ביולי 2021
מנטאל: הכל טוב, שום דבר פה לא אישי
לגבי מה שאמרת, אני מודה (באופן היפותטי) שיש הורים שלא מרימים יד אבל עושים נזק פסיכי דרך אביוז אמוציונאלי. ויש הורים שהטעות היחידה שלהם בחינוך היא זה שהם חושבים שזה לגיטימי להפעיל אלימות במקרה מאוד מוגדר וקיצוני. כך שילד להורים הראשונים כל הזמן חווה טראומה נפשית, בזמן שהילד השני בסך הכל מבלה את רוב הילדות עם הורה רגוע, רגיש, הגיוני וכו, גם אם יצא שהופעלה כלפיו אלימות פעם או פעמיים בחיים. אם זאת, להגיד שאלימות מוצדקת כי יש אלטרנטיבות גרועות יותר, פשוט לא עובד. להגיד שאין השלכות לאלימות מצד הורה מושלם מכל בחינה אחרת, גם לא עובד כי אז נשאלת השאלה, למה הורה מושלם מכל בחינה אחרת לא מצא דרך לא אלימה להתמודד עם המקרה הקיצוני? אני גם רוצה לציין שלהכניס לדיון את נושא הפרופורציה גם לא עובד, כי אם משהו עקרונית פסול אין פרופורציה שהופכת את זה לתקין. פרלין: בהשוואה שלי זה עובד בסדר גמור. זה שאת מתנהגת עם הילדים שלך בצורה אוטוריטרית , זה בחירה שאת עושה. ואגב יש אנשים שעושים את זה עם בני בנות זוג. חוץ מזה, אנשים לא ממש מודעים אבל הם מענישים את בני בנות זוג שלהם כל הזמן, רק לא באופן שיטתי כמו את הילדים. מה שאני מנסה לתקשר זה שיש רמות לשיט שאנשים עושים אחד לשני ולילדים, ומאוד נוח ורגיל להתנחם בזה שיש אנשים אחרים שיחסית אליהם אנחנו סבבה, והסטנדרט הכפול חוגג. מה שמורכב זה להתבונן בסיבה שאת מפעילה כוח על הילדים שלך, למה ההגבלה של הממתקים נחוצה? הילדים שלך לא מספיק מפותחים כדי ללמוד לנהל איתך משא ומתן? הילדים שלך מפרים את המילה שלהם? יותר נוח להגיד פשוט "לא" ולבנות על האוטוריטה שלך שתרסן את הילד? ופליז, תשקלי ששום דבר שאני כתבתי לא נכתב חלילה כביקורת או נסיון להוציא אותך הורה פחות טוב. אני מנסה פשוט לרדת לסוף דעתם של אנשים שלא הולכים עם עקרון אי הפעלת הכוח עד הסוף. |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
פרלין(נשלטת){ש} • 4 ביולי 2021
הילדים שלי צעירים וממתקים ומסכים עובדים עליהם כמו סם. אז אני מרגישה שגבולות אכן נחוצים פה.
משא ומתן יש... אינסופי ממש. זאת אכן בחירה, לגמרי מודעת. אני מאמינה בגבולות ובסמכות הורית. אני חושבת (בתור אחת שגדלה בבית הפוך) שזה מאפשר יציבות ובטחון. |
|
starduskonfire |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
starduskonfire • 4 ביולי 2021
בסדר גמור, בעיניי סמכות או נרכשת או מושגת בכוח ומרמה.
אם דיברת על זה עם הילדים שלך, והם סומכים עליך ומאפשרים לך להציב להם גבולות כי הם בוחרים בכך, דרך משא ומתן ודרך הסמכות שאת מייצרת דרך כל הטוב שמורעף עליהם (מזווית הראייה שלהם), נהדר! זה אגב דומה מאוד בקשר עם בן בת זוג. לעומת זאת, אם יש איזה המצאה כזו של "סמכות הורית" סטייל "אלוהים" שחייבים להקשיב לו מכורח זה שאמרו לך שכך צריך ואסור אחרת, והתקווה שזה יחזיק מים... אז זה בעיניי לא עובד, ולא מחזיק מים. לא יודע מה המקרה הספציפי שלך, מוזמנת להרחיב. |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
פרלין(נשלטת){ש} • 4 ביולי 2021
זאת תאוריה שעברה אצלך את מבחן המציאות?
עם פעוטות וילדים קטנים? |
|
starduskonfire |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
starduskonfire • 4 ביולי 2021
לא הצעתי שום תיאוריה. אז לא יודע מה בדיוק אמור לעבור או להיכשל במבחן המציאות.
ובנוגע לילדים (פעוטות) שלא מתקשרים ולא תופסים עקרונות כמו משא ומתן, סכנה, תכנון, עמידה במילה, כל מה שאמרתי לא תופס בהגדרה. אבל אז גם "גבולות" הם לא גבולות עבורם, ומה שאת מפעילה זה לא "כוח". אם את לא נותנת לילד בן שנה את הנייד שלך, זה לא מעשה אוטוריטארי. |
|
פרלין(נשלטת){ש} |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
פרלין(נשלטת){ש} • 4 ביולי 2021
וילד בן 6? איפה מתחילה הפעלת הכוח?
זאת שאלה. |
|
starduskonfire |
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
4 ביולי 2021
starduskonfire • 4 ביולי 2021
זה חלקית גם תלוי בך בתור הורה... יש אנשים שמאוד חשוב להם שהילד בן 4 שלהם ינגן בכינור, אז מושקע הרבה מאמץ שהילד ידע לתפעל כינור לערב עוזנם של ההורים והשכנים. ולכולם ברור מתי הילד תופס את הקונספט. רואים את זה כשהצלילים שבוקעים מהכלי הופכים להיות לסתם לא נעימים ולא עינוי של ממש.
בדומה לזה, ניתן לפתח את היכולת של הילד לתפוס קונספטואלית את יחסי הכוחות בינו לבינך, את האוטונומיה שלו, את החשיבות של הסכמים, את הכוח במשא ומתן. לזכרוני, אני הייתי מסוגל לזה הרבה הרבה לפני גיל 6, וזה היה נטו אינטואיטיבי, בלי שמישהו עבד איתי על כך או טרח להתחשב בעובדה. והכוח מתחיל במקום הזה שמישהו שם זין. |
|
איכבוד(נשלט) |
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
להפך, יש הרבה יותר צעירים בטראומה
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
איכבוד(נשלט) • 5 ביולי 2021
Kitty frank כתב/ה: היי איכבוד, פסטטט
בלי מחקרים, או מספרים, או סטטיסטיקות. ככה מחיי- אני לא חושבל שאי מכירה אף אחד מעל גיל 60 שלא מתמודד עם המון טראומות ילדות. הקונספט של רווחה, ואחריות הורית של 2 ההורים וזכויות הילד זה דבר כל כך חדש. אני מכיר ואני טוען להפך (בעקבות אווה אילוז בספרה הביקורתי על הפסיכולוגיה "גאולת הנפש") שככל שהזמן מתקדם אנחנו יוצרים רגישות לטראומות ואנשים טראומטיים. אז באמת יש היום אנשים בני שישים שבטוחים שההורים דפקו אותם בתור ילדים כי זה מה שהם שומעים בעשרים שנה האחרונות והם בטח גם הלכו לטיפול שעודד אותם להגיע למסקנה הזו, ולעומת זאת הסבים שלהם, שגדלו בדיוק באותו אופן או עם יותר מכות אפילו לא פתחו טראומות. טראומה זה משהו שקורה בנפשו של אדם, זה לא נתון חיצוני קשיח. כפי שאילוז כותבת, כדי שיהיה טראומה צריך לגדול בחברה שמאמינה שדברים קשים שקרו בילדות יכולים להשפיע שנים אחר כך, שמשך זמן רב ההשפעה שלהם לא תהיה גלויה ופתאום תתגלה ופתאום האדם יזכר. אם אתה לא חי בתרבות שבה אלו אמונות בסיסיות כפי שהם בתרבות שלנו (והאמונה בכל הדברים הללו היא חדשה והחלה רק מפרויד) אז האדם לא יפתח תודעה ומודעות שהוא בטראומה והוא באמת לא יהיה בטראומה. זה אולי קצת פסקני מדי, אבל אני חושב שיש בזה הרבה. אגב, אני דווקא מכיר הרבה יותר בני עשרים שהם בטראומה כלשהי מאשר בני שישים. מ.ש.ל. |
|
Kitty frank |
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
Kitty frank • 5 ביולי 2021
אני מבינה לליבך, באמת נראה שיש סביבנו הרבה יותר טראומות. אבל אם אחזור אחורה, לטענה הראשונה שלי- חוסר היכולת לבטא מה שקרה לנו הוא בעיני הטראומה עצמה.
אני מכירה הרבה צעירים שמדברים על הטראומות שלהם ובכל מסירים אותה מעצמם (לפעמים, לפעמים הם שוקעים) והרבה מבוגרים, אפילו זקנים שנראה שהלשון שלהם קשורה. אין להם מילים לבטא, כי הם לא גדלו בסביבה שדיברו בה על דברים. אני לא באה עם מחקרים, אני באה עם העיניים של סבתא שלי. אני רואה בהן המון כאב, ואינסוף מילים שלא נאמרו. |
|
king ddm(שולט) |
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
לפני 3 שנים •
5 ביולי 2021
king ddm(שולט) • 5 ביולי 2021
אנחנו באמת מדברים על ענישה גופנית של ילדים , דבר ראשון אנחנו יודעים את כל דברים שלילי שיכולים קרות אם נפש של ילד שעבור אלימות, כן זה גורם לרמות גדולת של אגרסיה כלפי הנשים אחרים ועד רבה דברים .
אבל זה לא שיטה עבודת אין מוסד בעלם מפותח שבעד אלימות גפנית . החשש מי אילמות היה גדיל ביכול לשקר , נסה כלפי הרים וניתק יחסים אתם כל זה אפשרית . כן נאמר פו משפט שונא בנו חוסך שבטו יש רבה מאוד פרושים לדבר חלק גדול מדבר על זה שצריך לדבר עם ילד . דבר שליש אני נגד ענישה (גפנית ,פיזית ומטלית) של ילדים כי הם לא למדים מי זה, יש לא מאוד רבה מחקרים על שיט חנוך החרות . יש רבה דרכים לענשים ילדים בלי צרוך באלמותי , רבו זה פשוט לדבר אתם על זה עוד דבר מענן על תגנו על ילדים יותר מדי , תחיל לדבר אתם על דברים כסף מגיל עציר מאוד אסכלה פנסית חושב תדבר אתם על חשבנות ודברים אחרים . עוד דבר תיו פתחים לדבר אתם על מנין ,רק מתי רוצים את זה . תלמוד אתם לקחתו סכנים לחושב סכנים זה יכול חושב מאוד בחיים עלו . לעבוד אם כישלון עוד ה |
|