להתחסד

שמרני, זה מקום שיש בו טרנספוביה, אמונה של ״אם אישה מעלה תמונה היא בהכרח מעוניינת בהיערות מיניות על הגוף שלה״, שיח מאוד מגדרי לפעמים ולא בקטע מיני, פשוט מגדרי.

לצורך העניין, ניקח אכילת צואה כי ציינת את זה. נניח יש פה אדם שזה הקינק שלו.
והוא לא מפריע עם זה לאף אחד, ולא ישלח עכשיו תמונות צואה לאנשים שלא ביקשו את זה בהודעה פרטית, ולא יציף להם את האינבוקס עם "המלכהההה תחרבנייי עלייי",
אלא נטו יכתוב בבלוג שלו סיפורים שמי שרוצה לקרוא יכול ומי שלא מוזמן לדלג, או עזבי להיכנס לפרטים, מספיק שסתם יציין בפרופיל שזה מה שאוהב ומי שרוצה יפנה ומי שלא לא.

למה אחד כזה צריך לשמוע, באתר קינקי, שהוא מגעיל, ביזיון, שיתבייש בעצמו וכל הארסנל הזה?
איך עצם השיתוף באקט בדס"מי, פחות נפוץ כלל שיהיה, באתר בדס"מי, סותר תפקוד חברתי תקין ומגיבים אליו כאילו הוא שיתף את זה באמצע ארוחה משפחתית?
למה הוא צריך להיות מותקף ומושא ללעג, שיימינג וסתלבט בבלוגים של אחרים בסגנון "היי תקלטו את ההזוי הזה שאוהב חרא"?

ברור שאדם חייב להיות מודע לעצמו, לנורמות החברתיות, ולדעת לתפקד חברתית, ולא לחיות בסרט פורנו. יתרה מכך, חלה עליו האחריות לעשות זאת וללמד עצמו.
גם ברורים מקומם של רגשות בושה ואשמה בתהליך שגורם להבדיל בין טוב לרע, הם שעוזרים לנו להפנים איך ראוי להתנהג בחברה. אלו ממש לא רגשות שצריך להעלים לחלוטין מהחברה, יש להן משמעות וחשיבות.

אבל אני לא חושבת ש anyzeany, או בכלל כל השרשור הזה מדבר על ההתנהלות עם הקינק מול אנשים. אלא נטו איך הידיעה שאתה נמשך למשהו שנוי במחלוקת גורמת לאחרים להגיב אליך במרחב כמו הכלוב, לרוב בלי התייחסות להתנהלות של האדם עם הקינק בפועל.

לצורך העניין, ניקח אכילת צואה כי ציינת את זה. נניח יש פה אדם שזה הקינק שלו.
והוא לא מפריע עם זה לאף אחד, ולא ישלח עכשיו תמונות צואה לאנשים שלא ביקשו את זה בהודעה פרטית, ולא יציף להם את האינבוקס עם "המלכהההה תחרבנייי עלייי",
אלא נטו יכתוב בבלוג שלו סיפורים שמי שרוצה לקרוא יכול ומי שלא מוזמן לדלג, או עזבי להיכנס לפרטים, מספיק שסתם יציין בפרופיל שזה מה שאוהב ומי שרוצה יפנה ומי שלא לא.

למה אחד כזה צריך לשמוע, באתר קינקי, שהוא מגעיל, ביזיון, שיתבייש בעצמו וכל הארסנל הזה?
איך עצם השיתוף באקט בדס"מי, פחות נפוץ כלל שיהיה, באתר בדס"מי, סותר תפקוד חברתי תקין ומגיבים אליו כאילו הוא שיתף את זה באמצע ארוחה משפחתית?
למה הוא צריך להיות מותקף ומושא ללעג, שיימינג וסתלבט בבלוגים של אחרים בסגנון "היי תקלטו את ההזוי הזה שאוהב חרא"?

אני בכנות לא מבינה למה מי שנמשך לצואה, שלא מתפקד "לא תקין" סביב הפטיש שלו, שלא מטריד איתו אף אחד, צריך להתבייש בעצמו ולהיות נתון לשיפוטיות וזלזול באתר הזה.

אני מעדיפה אחד כזה, מאשר מישהו שנמשך לספנקינג (וזה פטיש משותף שאני חולקת איתו) שיטריד עם זה, שיציק עם זה, שיציף לנשים פה את האינבוקס, ידבר אליהן כאילו חייבות לו משהו וכו'.
והנמשך לספנקינג הזה לא יזכה לאנטי בכמות שהנמשך לצואה זוכה לו נטו בגלל הפטיש עצמו.
אף אחד לא ישפוט אותו "תראו איך ההזוי הזה אוהב הצלפות בתחת", והביקורת תהיה נטו על ההתנהגות. אם בכלל. כי לרוב יגיבו אליו בסלחנות כי "זה המרחב, יש פה כאלו שאוהבים הצלפות ומתלהבים מזה יותר מדי".

למה הנמשך לצואה צריך להשאיר את זה באפלה ברמה שהוא יתבייש אפילו לתזכר את זה ברמיזה בפרופיל שלו בכלוב, והנמשך לספנקינג יכול לעלות תמונה של התחת המוצלף שלו ב Full HD שיקפוץ בהפתעה לכולם בעין?

יש את הטיעון הזה "שזה יכול לעשות טריגר לאחרים".
אבל העניין הוא שכל הפטישים כאן הם נעימים לאחד וגבול לאחר.
ומה אם נאנסתי על ידי אבא שלי, ובדיוק מישהו כתב פוסט של איך הוא עשה מין כוחני עם הנשלטת שלו שקוראת לו אבאל'ה?
מישהו ישלוף "אבל מה עם הטריגר שזה עושה לאחרים"? לא, ממש לא. נטו כי הפטיש הזה פופולרי.
למרות שנפגעות תקיפה מינית לא חסרות כאן, ובפרט של גילוי עריות.
אם מישהי כזו תמרמר על כותב פוסט כזה, אפילו אם בצורה הכי עניינית, יגנו עליו ויאשימו אותה בהגזמה/שיפוטיות/מה היא ציפתה.

איכשהו "הטריגר שזה עושה לאחרים" מופנה רק כלפי פטישים לא פופולריים, גם אם בתכלס ההסתברות שמישהו אשכרה עבר טראומה בגלל זה היא קלושה. הפטיט הנ"ל הוא סתם לא כוס התה של המבטל, או שהוא מחזיק בדעה קדומה מסוימת כלפיו.
וזה ממש לא צריך להיות "קיצוני" כמו חרא. אנשים נשפטים פה על פחות מזה.

אנשים שופטים מה שהם לא מכירים, רובם לא טורחים להכיר. רובם ידלגו מעל עשרות פוסטים של הסברה.
ואנשים עם פטישים לא נפוצים נוטים להסביר את עצמם לא מעט כדי למנוע אי הבנות, ועדיין ידלגו מעל כל זה בבוז, ויתייחסו אליהם בצורה לא נעימה, מבטלת, יאשימו אותם הרבה פעמים בדברים שלא עשו/לא מאמינים בהם מתוך דעה קדומה.
ולכל הטוב הזה לא היה זוכה מישהו עם פטיש פופולרי שאפילו אם היה מציג אותו בלי פילטרים ואפילו בבוטות.

זה לא באמת התפקוד סביב הפטיש שלגמרי מצדיק ביקורת, כמו קיום הפטיש עצמו. וזאת הבעיה בשיפוטיות כלפי קינקים נטו כקינקים.
אדם לא צריך להתבייש במה שהוא נמשך אליו, הוא במילא לא יכול לשלוט בזה ולשנות את זה.
אפילו להפך, כשאדם מגיע לתחושת תיעוב עצמי כל כך גדולה בגלל המשיכה שלו, התיעוב עלול להיות מושלך על אחרים, "כי אם אני כזו מפלצת אז מה כבר נותר לי".
לקבלה עצמית יש משמעות, לתחושה שאתה לא אשם ונוראי בגלל קינק כלשהו יש משמעות.
אדם צריך להתבייש רק באיך הוא מתפקד סביב הקינקים שלו, ולא לחשוב שקינק נותן לו פטור מיחסי אנוש. עליו תמיד לזכור שחלה עליו ההאחריות לנהוג ברגישות כלפי אחרים.
אבל מקומה של הבושה הזו צריכה להיות סביב התפקוד שלו. וכפי שאמרתי, לרוב זה לא העניין בכלל, והסיבה שגורמים לו להתבייש בעצמו היא בורות כלפי הקינק מאשר התנהגות סביב הקינק.

ברור שאדם חייב להיות מודע לעצמו, לנורמות החברתיות, ולדעת לתפקד חברתית, ולא לחיות בסרט פורנו. יתרה מכך, חלה עליו האחריות לעשות זאת וללמד עצמו.
גם ברורים מקומם של רגשות בושה ואשמה בתהליך שגורם להבדיל בין טוב לרע, הם שעוזרים לנו להפנים איך ראוי להתנהג בחברה. אלו ממש לא רגשות שצריך להעלים לחלוטין מהחברה, יש להן משמעות וחשיבות.

אבל אני לא חושבת ש anyzeany, או בכלל כל השרשור הזה מדבר על ההתנהלות עם הקינק מול אנשים. אלא נטו איך הידיעה שאתה נמשך למשהו שנוי במחלוקת גורמת לאחרים להגיב אליך במרחב כמו הכלוב, לרוב בלי התייחסות להתנהלות של האדם עם הקינק בפועל.

לצורך העניין, ניקח אכילת צואה כי ציינת את זה. נניח יש פה אדם שזה הקינק שלו.
והוא לא מפריע עם זה לאף אחד, ולא ישלח עכשיו תמונות צואה לאנשים שלא ביקשו את זה בהודעה פרטית, ולא יציף להם את האינבוקס עם "המלכהההה תחרבנייי עלייי",
אלא נטו יכתוב בבלוג שלו סיפורים שמי שרוצה לקרוא יכול ומי שלא מוזמן לדלג, או עזבי להיכנס לפרטים, מספיק שסתם יציין בפרופיל שזה מה שאוהב ומי שרוצה יפנה ומי שלא לא.

למה אחד כזה צריך לשמוע, באתר קינקי, שהוא מגעיל, ביזיון, שיתבייש בעצמו וכל הארסנל הזה?
איך עצם השיתוף באקט בדס"מי, פחות נפוץ כלל שיהיה, באתר בדס"מי, סותר תפקוד חברתי תקין ומגיבים אליו כאילו הוא שיתף את זה באמצע ארוחה משפחתית?
למה הוא צריך להיות מותקף ומושא ללעג, שיימינג וסתלבט בבלוגים של אחרים בסגנון "היי תקלטו את ההזוי הזה שאוהב חרא"?

אני בכנות לא מבינה למה מי שנמשך לצואה, שלא מתפקד "לא תקין" סביב הפטיש שלו, שלא מטריד איתו אף אחד, צריך להתבייש בעצמו ולהיות נתון לשיפוטיות וזלזול באתר הזה.

אני מעדיפה אחד כזה, מאשר מישהו שנמשך לספנקינג (וזה פטיש משותף שאני חולקת איתו) שיטריד עם זה, שיציק עם זה, שיציף לנשים פה את האינבוקס, ידבר אליהן כאילו חייבות לו משהו וכו'.
והנמשך לספנקינג הזה לא יזכה לאנטי בכמות שהנמשך לצואה זוכה לו נטו בגלל הפטיש עצמו.
אף אחד לא ישפוט אותו "תראו איך ההזוי הזה אוהב הצלפות בתחת", והביקורת תהיה נטו על ההתנהגות. אם בכלל. כי לרוב יגיבו אליו בסלחנות כי "זה המרחב, יש פה כאלו שאוהבים הצלפות ומתלהבים מזה יותר מדי".

למה הנמשך לצואה צריך להשאיר את זה באפלה ברמה שהוא יתבייש אפילו לתזכר את זה ברמיזה בפרופיל שלו בכלוב, והנמשך לספנקינג יכול לעלות תמונה של התחת המוצלף שלו ב Full HD שיקפוץ בהפתעה לכולם בעין?

יש את הטיעון הזה "שזה יכול לעשות טריגר לאחרים".
אבל העניין הוא שכל הפטישים כאן הם נעימים לאחד וגבול לאחר.
ומה אם נאנסתי על ידי אבא שלי, ובדיוק מישהו כתב פוסט של איך הוא עשה מין כוחני עם הנשלטת שלו שקוראת לו אבאל'ה?
מישהו ישלוף "אבל מה עם הטריגר שזה עושה לאחרים"? לא, ממש לא. נטו כי הפטיש הזה פופולרי.
למרות שנפגעות תקיפה מינית לא חסרות כאן, ובפרט של גילוי עריות.
אם מישהי כזו תמרמר על כותב פוסט כזה, אפילו אם בצורה הכי עניינית, יגנו עליו ויאשימו אותה בהגזמה/שיפוטיות/מה היא ציפתה.

איכשהו "הטריגר שזה עושה לאחרים" מופנה רק כלפי פטישים לא פופולריים, גם אם בתכלס ההסתברות שמישהו אשכרה עבר טראומה בגלל זה היא קלושה. הפטיט הנ"ל הוא סתם לא כוס התה של המבטל, או שהוא מחזיק בדעה קדומה מסוימת כלפיו.
וזה ממש לא צריך להיות "קיצוני" כמו חרא. אנשים נשפטים פה על פחות מזה.

אנשים שופטים מה שהם לא מכירים, רובם לא טורחים להכיר. רובם ידלגו מעל עשרות פוסטים של הסברה.
ואנשים עם פטישים לא נפוצים נוטים להסביר את עצמם לא מעט כדי למנוע אי הבנות, ועדיין ידלגו מעל כל זה בבוז, ויתייחסו אליהם בצורה לא נעימה, מבטלת, יאשימו אותם הרבה פעמים בדברים שלא עשו/לא מאמינים בהם מתוך דעה קדומה.
ולכל הטוב הזה לא היה זוכה מישהו עם פטיש פופולרי שאפילו אם היה מציג אותו בלי פילטרים ואפילו בבוטות.

זה לא באמת התפקוד סביב הפטיש שלגמרי מצדיק ביקורת, כמו קיום הפטיש עצמו. וזאת הבעיה בשיפוטיות כלפי קינקים נטו כקינקים.
אדם לא צריך להתבייש במה שהוא נמשך אליו, הוא במילא לא יכול לשלוט בזה ולשנות את זה.
אפילו להפך, כשאדם מגיע לתחושת תיעוב עצמי כל כך גדולה בגלל המשיכה שלו, התיעוב עלול להיות מושלך על אחרים, "כי אם אני כזו מפלצת אז מה כבר נותר לי".
לקבלה עצמית יש משמעות, לתחושה שאתה לא אשם ונוראי בגלל קינק כלשהו יש משמעות.
אדם צריך להתבייש רק באיך הוא מתפקד סביב הקינקים שלו, ולא לחשוב שקינק נותן לו פטור מיחסי אנוש. עליו תמיד לזכור שחלה עליו ההאחריות לנהוג ברגישות כלפי אחרים.
אבל מקומה של הבושה הזו צריכה להיות סביב התפקוד שלו. וכפי שאמרתי, לרוב זה לא העניין בכלל, והסיבה שגורמים לו להתבייש בעצמו היא בורות כלפי הקינק מאשר התנהגות סביב הקינק.

בושה היא עניין מורכב. היא נובעת מהיותנו פרטים בחברה עם נורמות התנהגות ומוסכמות, ולא יחידים על אי בודד, שם אין בושה כלל. הבושה (לצד אשמה) היא חלק אינהרנטי באנושיותנו, היא מעצבת התנהגות והיא מנרמלת, ומאפשרת תפקוד תקין של פרטים בתוך קיבוץ אנשים שונה ומשונה. המשמעות היא הפנמת ערכים ודיאלוג פנימי בלתי פוסק מולם. לחתור לעולם שבו אנשים כלל אינם מתביישים *בסטיותיהם* זה לא סביר - ולטעמי גם כלל לא אוטופי. טוב שיש בושה. טוב שיש דברים שהם באפילה. שכן, המשמעות היא שאנו מחזיקים בערכים. במובן הזה, לא כל הדברים נמצאים על אותו מישור ולא נוכל להתייחס לכל סטיה מינית באשר היא באדישות ובמשיכת כתף (מה שאנשים מכנים ״חוסר שיפוטיות״). אין דין מכה בישבן כדין אכילת צואה.

כאן חשוב להבחין בין סטיה מינית לנטיה מינית. דבריי מתייחסים לסטיה ולא לנטיה. בעבר היתה בושה בלהיות הומוסקסואל, היום כבר פחות ופחות, וההחרגה הזו מבורכת, כי הומוסקסואליות אינה נובעת מדבר מה נרכש והיא כבר אינה קשורה לשיח על סטיות כפי שסברו בעבר.

אני חושבת שאת טוענת טענה פרובלמטית. אם די היה בסולידריות נוסח דורקהיים (ובתכלס בשתי הגרסאות הוא אומר משהו מאוד דומה על האופן שבו החברה פועלת על היחיד), לא היינו עוסקים כל הזמן בהנדסה חברתית. את הליברליזם היה צריך להנדס באופן מכני לתוך החברה. לא נולדנו ליברלים ובעצם לא "נולדנו" בשום ורסיה. אין איזה עבר היסטורי שבו האדם פעל במנותק מהחברה. אז בהנתן שהדחפים המיניים שלנו תמיד ממושטרים, נראה לי רק הגיוני למשטר בהגינות, לפי גזירה שווה.

למשטר את מה בדיוק? תוכל לפרט ולבאר?

הלו אני הייתי זאת שביישה

עוד מקרה קלאסי שבו נותנים לגבר לבן פריבילג את הקרדיט שמגיע לאישה